הייתי רוצה שיהיה לי 400 זוגות נעליים. נעל שמתאימה לכל בגד. אבל משמע שלא יהיו לי כמעט בגדים מרוב הוצאות על הראשון, או שאקנה בגד בשקל עד 20 ש"ח. לא שאני פוסלת הוצאה כספית זולה, מי אני שאמרוד? כל יום נעל אחרת, ולעתים גם אשלב נעל זו עם אחרת או אחליף שרוכים. לא! רק בפורים מותר! פשוט כל זוג נעליים הינם מאוד יקרים, ואצטרך ארונות, ולבנות ארונות, וחדרים שלמים לאחסן

אותם. חדר ארונות! אני רוצה כזה! בלי לראות את עצמי קבורה שם.

לא. אסור לדבר על זה. צלב! מגן דוד! הא!! קעקוע! של שניהם עם המילה 'הא' ביניהם.

אוף, נפצעתי ברגל, מאחורה. פלסטר!  כן, פלסטר! ואז אוכל לנעול אותן כל יום, את אלו שפוצעות אותי. פלסטר לכל יום!

אגוון בצבעיו, לפעמים שקוף ולפעמים כמו זברה.

אבל אסור ללבוש מכנס זברה וגם גופיה איתו כי איראה כמו אחת שנכלאה ל-100 יום בבית כלא לחיות-בר אסורות למאכל.

יופי, עכשיו דרכתי על בוץ.

איך מנקים אותו? מזל שלא חורף, אחרת הייתי שוקעת בתוך מים בצבע חום. מישהו שלשל? לכיסי? איך אפשר לאסוף שלשול? לתת לו לעבור לרחוב המקביל? שיעלה על נייר טואלט, סליחה, טישו, ויזלוג לשם דרך הביבים. הוא יהנה מהטיול. ממש כמו צב נינג'ה. כלב! אני צריכה לגדל כלב! שיאכל בונזו לארוחת בוקר,

מזון משימורים בערב, ובצהריים יהיה בצום רק כי הוא השמין מרוב אכילת חומוס גרגירים.

איבדתי את הרעב. אלך לנשנש משהו. עדיין אומרים לנשנש? זה יהיה שמו!! נשנש! זה פשוט זולג על הלשון.

הוא יקנה לעצמו קולר ויילך עם עצמו לטייל. יחזיר את הקולר למתלה המפתחות שליד הדלת ויאמר לי תודה על הביקור. ככה, כשאזדקן, זה הרי הבית שלו.

טוב, הוא שבר את הדיאטה ואכל לי נעל שחורה ומכוערת, הזוג הכי לא חביב עליי. שבמילא לא אנעל כי שחור מיועד להלוויות. השלשול מת! אני חייבת לבקר אותו בקברו. רק שלא יהיו שם תולעים,

אבל לפחות בארץ מקדמים אותך לבית הקברות עם בייגלעך בצד. זיתים ירוקים ושחורים מעורבבים זה בזה, ובירה, שתוכל לעכל את האירוע בהצלחה, שיכור, תיפול על קבר אחר ותיבלע לתוכו. אף אחד לא יקבור אותך חי.

רק תזכור לא לעשות קקי בתוך המכנסיים מהבהלה, כי אח"כ יפנו אותך לביתך, אז עדיף שלפחות יהיה ריח טוב. הצטייד בדאודורנט!

טה טה, נעל שחורה עם שרוך לבן.

לבן - מוות מוחי במנהרת הזמן.*

*הערת המתרגמת והכותבת.