והנה עוד פעם  מגיע החורף, וזה מתחיל.

הן שוכבות בצידי הכבישים (וגם במרכזם), דרוסות ומרוסקות לחלוטין. הקרביים בחוץ. מה שהיה פעם השלד, שהחזיק אותן גאות וזקופות- מרוסק, מעוך...

כואב.. כואב לראות..

הן היו קרובות אלינו, בני האדם.. החזקנו אותן קרוב. חלקן היו איתנו שנים, ופתאום הן מוצאות את עצמן בכביש.. כשנהג פשוט לא שם לב ועלה עליהן, וכך גם כל אלה שאחריו..

אף אחד לא עצר לבדוק, להרים, אפילו להניח בצד ולתת להן לגמור בכבוד.

איש לא עצר לשאול- למה? איך לעזאזל זה קרה?

שמתם לב כמה מטריות דרוסות יש על הכביש איך שמתחיל החורף?!

גשם נעים...

:)

עינת.