|
"בואי עכשיו, איך שאת, נלך לאכול גלידה." עודד הכיר את החולשה שלי לגלידה אבל אני הייתי עמוק מתחת לפוך עם ספר שסירבתי להניח. "או קי... אז אני מציע שאבוא אליך לראות את המשחק הערב, זה משחק חשוב ואסור למכבי להפסיד. אין סיכוי שאני מוותר עליו." בהיכרותי הקצרה עם עודד ידעתי שאין טעם להתווכח על הנושא. כל המשחק הוא קילל וצעק, עישן כמו קטר עד שהתפללתי שמכבי תנצח רק בשביל שלא יגרשו אותי מהבניין. ואני חשבתי שלצאת עם שחקן כדורסל בדימוס זה הישג.
את הניצחון של מכבי חגגנו במיטה עד שלוש בבוקר. ניסינו להירדם אבל עודד התפתל מכאבים. וגופו החסון תפס את רוב המיטה שנהגה להיות ריקה. עוד התקף של כאבי גב בעקבות פריצות הדיסק שהוא סוחב כבר שנים. שלחתי אותו למקלחת רותחת, ליטפתי את ראשו וניסיתי להרגיעו אבל האתלט ששכב לצידי היה חסר אונים. "יש לי חברה טובה שעוסקת בכירופרקטיקה בעלת ניסיון של שנים רבות בחו"ל, הא מטפלת בי כבר יותר משנה וממש שינתה את חיי. אני יכולה להתקשר אליה ולבקש ממנה שתטפל בך. היא יכולה לעזור לך. היא מתמחה בספורטיאים." אמרתי בתקווה שיסכים לקבל את עצתי.
חיכיתי לבוקר וחייגתי לענבר.
"משפצים בקליניקה שלי היום, אבל אני יכולה לעשות לו ביקור בית. איפה הוא נמצא?" ענבר לא הכירה ואפילו לא שמעה על עודד עד לאותו רגע, אבל הבינה מקולי את חומרת המצב ובנוסף שמחה לגלגל לכיסה עוד כמה מאות שקלים על ביקור בית ועוד ביום שישי. "איפה מתגורר הבחור?" שאלה ענבר "הוא אצלי בדירה, תבואי אליי." עניתי במבוכה לא ברורה.
כעבור שעה קלה התייצבה ענבר בפתח דלתי. עודד יפה התואר שכוב על הספה לבוש בתחתונים אפורות מתפתל מכאבים.
הם מתחילים לשוחח, ענבר שואלת שאלות, עודד מטיל ספק רב אך משתף פעולה. זה היה המפגש הראשון של עודד עם מטפלת מסוגה וידעתי שהטיפול יארך שעתיים לפחות. הודעתי להם שאני יוצאת לכמה סידורים של יום שישי ואחזור יותר מאוחר. כעבור שעתיים שבתי לדירה. מצאתי את שניהם בעיצומה של שיחה קולנית על יעלות שיטת הטיפול בה מתמחה ענבר, עודד הספקן תוקף ללא מעצורים, היא מצידה מנסה להגן על תואר הדוקטור שלה. ענבר עוזבת את הדירה ונראה היה שעודד מרגיש טוב יותר. התרוממות רוח הציפה אותי על שהיה ביכולתי לעזור לו. ולה.
אני מכינה לעודד כוס תה ומתיישבת לצידו על הספה. הוא נראה חסר מנוחה יותר מתמיד. אחרי כמה דקות של שיחה על נושאים אחרים לגמרי עודד מתלבש ובעודו עומד בכניסה לדירתי מביט בי עודד ושואל: "יש לענבר חבר?" "היא יוצאת עם מישהו אבל אני חושבת שזה על סף סיום. היא לא נמשכת אליו ולמיטב ידיעתי הייתה אמורה כבר להיפרד ממנו, לא שוחחתי איתה מספר ימים כך שאיני מעודכנת בכל הפרטים." אפילו לא הרגשתי צורך לשאול מדוע התעניין בנושא. "נכון שהיא אוהבת בחורים גבוהים?" שאל הבחור שהתנוסס לגובה של 193 סנטימטרים של גבריות אבסולוטית. בשלב הזה כבר התחלתי להבין כי משהו התרחש ביניהם בדירה בהיעדרי. "היא חברה טובה שלך?" המשיך לחקור. "כן, היא אחת החברות הקרובות שלי. הכרנו לפני שנתיים במקרה כשהגעתי לקליניקה שלה ומאז אנחנו בקשר כמעט יום יומי. מדוע?" "האנשים השונאים עליי ביותר הם אלו שמתנהגים כמו זונות." אמר עודד בלי שום הכנה מראש. במקום להודות לי על ביקור הבית שערכה בהתרעה אפסית בבוקר שישי בחר עודד דווקא להשמיץ אותה. התמלאתי זעם וביקשתי הסבר לדבריו הקשים. "היא רצתה אותי. את בוודאי הבחנת בזה. ברגע שהיא נכנסה לדירה שלך וראתה אותי בתחתונים שוכב על הספה אצלך בסלון, באותה שנייה כל מה שעבר לה בראש זה איך אני מכניסה אותו לתחתונים שלי. כל ההתנהלות שלה הייתה מינית לחלוטין. האופן שהיא הביטה בי היה מפשיט לחלוטין." לא שהיה לה הרבה מה להפשיט. "על מה אתה מדבר? היא בסך הכול ראתה גבר במצוקה וניסתה ליצור שיחה ראשונית על מנת להתחיל להכיר את הפציינט שעומד מולה." "כל הסיטואציה הייתה הזויה לחלוטין יעל. בחירת המילים שלה לא הייתה שרירותית בכלל. היא נמשכה אליי באופן כמעט בלתי נשלט וניצלה את מעמדה ואת מצבי על מנת לבוא על סיפוקה הרגעי." עודד חזר אל הסלון התיישב על הספה והדליק סיגריה.
"תראי יעל, החברה שלך התנהגה כמו זונה, במקום להתעלות על עצמה ולכבד את מעמדה כרופאה מומחית שכל מטרתה היא לעזור ולהקל על כאביי, בחרה ענבר לנצל את היעדרותך על מנת לפלרטט איתי ולא הסתפקה בזאת. היא שמעה עליי? היא יודעת שאנחנו יוצאים?" המשיך עודד ללא מעצורים. "לא, לא הזכרתי את שמך בפניה." "אבל היא בוודאי הסיקה ששכבנו כשנכנסה לדירה וראתה את המיטה הפרועה ואותי בתחתונים. היא לא טיפשה." "לא, טיפשה היא לא. אתה סתם הוזה עודד, היא רופאה הגונה בעלת ניסיון רב, היא אישה מושכת ומחוזרת ולכן איני מאמינה כי היא זקוקה למגע מזדמן עם גבר זר לה שאינו זר לחברתה. אני חוששת שהדיאגנוזה שלך מוגזמת ואינה מוצדקת." אמרתי לעצמי. ולעודד. "יעל, אני מכיר את עצמי, אף אישה אינה נשארת אדישה כלפי כאשר אני חולף ברחוב. אני יודע שזה נשמע שטחי ובוודאי מתנשא, אבל אני מודע לעצמי. וענבר היא בסך הכול אישה רווקה שכנראה לא הרגישה גבר בתוכה זמן רב." אכן היה מדובר באחד הגברים המושכים ביותר שפגשתי בחיי. אבל חוסר צניעות שכזו מזמן לא נשמעה במחוזותינו. לענבר אכן יש חולשה לגברים גבוהים. למי מאיתנו אין חולשה לגברים יפים חשבתי לעצמי. אם כל הגמדים השעירים שמקיפים אותנו, עודד היה בהחלט שינוי מרענן ומפתה. "היא נגעה בי יעל. ולא באופן תמים. הכול במסווה של טיפול כמובן, אבל אני בטוח שאם הייתה נתקלת על הספה שלך בגבר דוחה הייתה בוחרת בטיפול קצת פחות אינטימי. ובודאי הייתה קצת פחות מחויכת. גם הבחירה שלה לטפל בי דווקא על המיטה שלך, המיטה בה אני ואת שכבנו שעות ספורות קודם לכן בזמן שהספה הייתה עדיפה מבחינה טיפולית. באחד הרגעים בו אני הייתי שרועה על המיטה על גבי והיא מעליי מפעילה לחץ כבד על רגליי על מנת לשחררם, היא נשענה עליי כשהחזה החשוף למחצה שלה מרוח מרחק נגיעה מראשי. כשהזזתי את שערי מטעמי נוחות היא שאלה אם אני מתיפייף לכבודה ולקראת סוף הטיפול היא הסבירה לי כי היא הולכת ללחוץ חזק עם אצבעותיה באזור המפשעה שלי מילימטרים ספורים מהזין שלי."
צלצול הטלפון שלי קטע את רצף דבריו, שמה של ענבר הופיע על הצג. בלי שאמרתי בקול רם הבין מייד עודד במי מדובר. לאחר שקיבלתי ממנו מבט מאשר עניתי לשיחה. היא שאלה אם עודד עדיין אצלי ולאחר שעניתי בחיוב שאלה באיזה שעה אנחנו נפגשות בערב לסרט החדש של טרנטינו. "ניפגש בעשר בכיכר" עניתי. "נלך לשתות משהו אחרי הסרט?" שאלה ענבר. "כן" עניתי וסיימתי את השיחה למרות ניסיונותיה של ענבר לדלות מידע על המתרחש או יותר נכון על שהתרחש עם עודד.
"אני מודה לך יעל על שדאגת לשלומי וביקשת ממנה לבוא הבוקר, אני מאוד מעריך את זה. אבל תדעי לך שהיא ניצלה את מעמדה כרופאה, את דירתך המוכרת ואת הכאבים הבלתי נסבלים שלי. נשים מסוגה שייכות לסוג הגרוע ביותר. תסלחי לי, אבל ענבר אישה פתטית ומתוסכלת מינית ואני מקווה שחבר שלה יודע זאת."
איחלתי לעודד שירגיש טוב, הוא הודה לי שוב על הדאגה ויצא מדירתי.
נשארתי עוד שעה ארוכה על הספה, מביטה סביב על דירתי כעל זירת פשע נטושה. הלכתי לחדר השינה והבטתי במיטה בה בחרה באותו בוקר ענבר לטפל בעודד, אותה מיטה שהדיפה עדיין את ריח הגוף שלו מעורבב בשלי.
בערב נפגשתי עם ענבר בכניסה לקולנוע. קנינו שני כרטיסים ונכנסנו לאולם כמעט ללא החלפת מילים. היא ניסתה בכל כוחה לתחקר על עודד. אני התרכזתי בלהתחמק ממבטה. בסיום הסרט יצאנו מהאולם והתיישבנו בבית קפה בקרבת מקום.
"אז מה את חושבת על עודד?" שאלתי בלי הקדמות מיותרות. "מתי הכרתם? הוא ישן אצלך? שכבת איתו? מאיפה הוא? מה הוא עושה? בן כמה הוא?..." עניתי על מה שרציתי ועל מה שלא לא. ההתעניינות של ענבר בנושא הייתה מוגזמת מתמיד אך אני נשארתי אדישה. כעבור כחצי שעה הביטה ענבר בעיני ללא חיוך ואמרה: "אני מצטערת יעל." "על מה?" המשכתי במדיניות האדישות. "אני בטוחה שעודד סיפר לך על שהתרחש בדירתך הבוקר." אמרה ענבר שטון מפוחד. "כן, הוא אמר שטיפלת בו במסירות." עניתי. ולעצמי אמרתי שמזל שאיני מאמינה בתיאורית הגיהינום. "וזהו? הוא לא סיפר לך משהו נוסף?" "לא משהו שזכור לי במיוחד, למה? מה קרה?" הסתקרנתי לראות את דרך פעולתה. "תראי, אני מצטערת, לא ידעתי שאת מעוניינת בו, את הלכת, הוא התחיל להחמיא לי ומפה לשם זה פשוט קרה." "קרה מה ענבר? על מה את מדברת?" לא יכולתי לצפות את מה שאמרה. "שכבתי איתו יעל. הוא התחיל לגעת בי וכששאלתי לטיב היחסים ביניכם הוא הכחיש כל קשר מעבר לידידות." ענבר אפילו לא ניסתה להמתיק את הגלולה. הבטתי בה בהלם. הבטתי ימינה ושמאלה בתקווה שיגאל שילון יקפוץ מעבר לפינה אך תקוותי התפוגגו במהרה. "תביני יעל, לא ידעתי שאת מעוניינת בו, את יודעת שיש לי חולשה לגברים גבוהים אתלטים ויפים. האופן בו הביט בי בהערצה כשנכנסתי המיס אותי. בשנייה הראשונה שראיתי אותו ללא בגדים חוץ מתחתוניו הרגשתי רטט בכל גופי ודקות מעטות לאחר שיצאת מהדירה הוא התנפל עליי וכמעט קרע ממני את הבגדים. תראי, אני יודעת שזה נשמע מכוער ורחוק מלהיות מעשה חברי, אבל את יודעת כמה קשה לי למצוא גבר שמושך אותי. הוא בדיוק הטעם שלי ולא יכולתי לעמוד בפיתוי." ענבר ניסתה לעטוף את המציאות שלה בנייר צלופן וורוד אך ללא הצלחה רבה. "ענבר, עודד אולי בדיוק הטעם המיני שלך, אבל לפי דבריו של עודד את רחוקה מלהיות הטעם שלו. אינני יודעת מה הסיבה שמניעה אותה לשקר ולהמציא את הסיפור הרומנטי הדוחה הזה, אבל אני נאלצת לומר לך בפעם הראשונה מאז שהכרתי אותך כי אינני מאמינה למילה שיוצאת מפיך. משהו במעשיי או דבריי לאחרונה הובילו אותך לרצות לפגוע בי ומפתיע אותי שבחרת דווקא בדרך הקלישאתית ביותר."
נעמדתי, הוצאתי מארנקי שטר של חמישים שקלים והנחתי אותו על השולחן. פניתי לכיוון דלת היציאה וענבר תפסה את זרועי.
"אני מצטערת יעל, אם את רוצה הוכחה תבדקי בפח האשפה באמבטיה, שכחנו להסתיר את הראיות."
יצאתי מהמקום והלכתי לכיוון הים. ניסית להבין מדוע בחרה ענבר לשקר לי. מה הביא אותה למצב שהרגישה צורך לפגוע בי כל כך. הייתכן שכל זה נעשה מתוך קנאה? ככל שחשבתי על זה יותר התחלתי לפקפק במה שעודד אמר לי. במה שענבר אמרה לי. ובעיקר במה שאני אמרתי לעצמי. שעות הסתובבתי ברחבי הטיילת עד שרגליי הובילו אותי חזרה לדירתי. לפני שהספקתי להוריד את המעיל ניגשתי ישר לחדר האמבטיה. |