מעטים מאד הישראלים החיים כאן היום היו במבצע קדש בשנת 1956 וזוכרים לבטח את העובדות שהביאו את ישראל למבצע ואת הגדשת הסאה של הפיגועים נגד ישראל שחייבו אותה להתגונן. האווירה ערב המבצע ב-1956 דמתה להפליא לאווירה בתקופת ההמתנה של ערב מלחמת סיני ב-1967. ישראל חשה אז, ב-1956, כמו ב1967 א י ו ם   ק י ו מ י. אחרי דיונים בבית המשפט וברור העובדות סביב פקודתו של מפקד החטיבה אל"מ ישכר שדמי לירות בשבים מן השדות אל תוך הכפר - הוא נדון לקנס של א  ג  ו  ר  ה     א ח ת . זה אומר הכל. כבר אז הרגישו רוב הישראלים שהמיעוט הערבי כאן הוא גיס חמישי והיה חשש ממנו. יכול הנשיא להתפלסף מכאן ועד להודעה חדשה עם "תורתו של ז'בוטינסקי" שחייב חיים משותפים בארץ-ישראל עם הערבים. אבל ז'בוטינסקי חי בין השנים 1980 עד 1940. הוא לא הכיר את עזמי בשארה וחנין זועבי. כבוד הנשיא מכיר אותם היטב ואם הוא חושב שאפשר לחיות אתם בשלום הוא טועה בגדול. גם נשיא הוא בן אדם ויכול לטעות. 

את הדברים שאמר אתמול רובי ריבלין הפוליטיקאי בכפר קאסם, ישראלי מן השורה לא יאמר אפילו בצחוק. רובי ריבלין הפוליטיקאי חי עם תיאוריה שמתה יחד עם זאב ז'בוטינסקי ב-1940. היום חייבים לראות בכל ערבי ישראלי אויב פוטנציאלי שעלול לבצע פיגוע זוועתי ולהרוג תינוקת בת 3 חודשים בתוך עגלה שמסיעים הוריה על מדרכה. על כבוד הנשיא להבין שציבור ישראלי לא קטן מחייב את החזרת הממשל הצבאי על אזרחי ישראל הערבים. האמריקנים במלחמת העולם השנייה סגרו את אזרחיהם ממוצא יפני במחנות הסגר. כבוד הנשיא ריבלין הוא בעל אינטליגנציה רגשית אבל נראה, שהיא לא מאפשרת לו להבדיל בין אויב לעמית. על כן יש לנו ראש ממשלה שחסר מאד אינטליגנציה רגשית אבל יודע להיזהר בשם כולנו מאויבים. 

רגשנות יתירה איננה יועץ טוב לפוליטיקאי.