כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    מיליטריזם ושלום: המקרה הטיבטי

    4 תגובות   יום שני, 27/10/14, 07:53

    כשקוראים בין השורות, המקרה הטיבטי עשוי גם להיות רלוונטי לשמירת המסורת היהודית.

    ---

     

    ''

     

    https://www.youtube.com/watch?v=on1MVUk2O2k

    ראיון עם פרופ' רוברט תורמן

    אוניברסיטת קולומביה

     

    התרבות הטיבטית היא פנינה בפלנטה, דוגמה למה שאומה מפורזת יכולה להיות ולאיך אנשים יכולים להיות מאוד שמחים ללא צבאות.

     

    מכיוון שכולם חושבים -- באופן מוטעה, כי הם שטופי מוח באמריקה ובאירופה, כי כולם עדיין מאוד צבאיים בפלנטה הזאת -- שאיכשהו ארץ חזקה וטובה צריכה צבא גדול. אבל, למעשה, בתקופה המודרנית, צבאות גדולים הם חסרי תועלת לחלוטין וגורמים לפשיטת רגל ולהוצאה מיותרת והורסים את איכות החיים.

     

    מאז סוף מלחמת עולם השנייה, אף אחד לא ניצח במלחמה.

     

    הכוח הגדול ביותר לא הצליח לכבוש את וויאטנאם, אף אחד לא הצליח לכבוש את אפגניסטאן. הישראלים לא ממש בטוחים שם במזרח התיכון, כמה שהם בונים חומות וכמה שיש להם פצצות אטום. הם לא בטוחים והם לא יהיו בטוחים באמצעות הכוח.

     

    לכן, אנשים צריכים להבין שעכשיו, בזמנים המודרנים, יש דרך להיות מאושרים כארץ מפורזת וטיבט היא דוגמה לכך.

     

    זה לא אומר שארצות אחרות צריכות להיות בודהיסטיות. זה רק אומר שהדוגמה לתרבות שהתמידה והיתה מפוארת ושהיה לה הרבה יופי וספרות ואמנות ואנשים בעלי השכלה ושוחרי שלום, ללא צבא, זאת הדוגמה. זאת התרומה של טיבט לעולם.

     

    הבודהיזם נוטה לפרז תרבות. הזכרים הצעירים האגרסיבים שיהיו החיילים, בדיוק כפי שהיה בתקופת הבודהה, מצטרפים לסנגהה (= הקהילה הבודהיסטית) כי האמהות שלהם והנשים שלהם ובנותיהם או אחיותיהם לא רוצות שיסתובבו כמו רָמְבּוֹאים ושירביצו להן. 

     

    אחר כך הם עצמם מרגישים שיש להם איכות חיים טובה יותר כשהם לא אלימים ומודטים ומוצאים אושר עילאי פנימי, במקום להתרוצץ בפמפום האנדורפינים שלהם על ידי הלקאת אנשים ולהיות לוחמים גדולים, להיות רמבואים גדולים. 

     

    זה משהו ייחודי לתרבות הטיבטית, למרות שלמעשה תרבות דומה התפשטה מהטיבטים למונגוליה לאחר שהטיבטים אימצו אותה והיה משהו דומה לה בהודו לפני כן.

     

    אבל היא לא התפשטה באותה הצורה לשום ארץ אחרת, אפילו לא לאותן ארצות שקוראות לעצמן ארצות בודהיסטיות.

     

    גורם אחד הוא אותן ארצות בהן יש בודהיזם וסנגהה בודהיסטית, שלטון קיסרי או מלכותי וצבא גדול הוא גורם נוסף. 

     

    קיימת מעין נדנדה היסטוריות בארצות האלו, כמו סין, יפן, קוראיה, ארצות דרום מזרח אסיה, בהן הסגנהה הופכת למאוד חזקה, יחסית, ואז המלך צריך יותר אנשים לצבא והם נלחמים עם מישהו ואז הם מתחילים לקחת את כל הדברים מהסנגהה.

     

    לכן, למרות שהם קוראים לעצמם ארץ בודהיסטית, כי זאת הדת הדומיננטית, הדת היא עדיין סוג של תרבות נגד. היא לא יכולה ממש לשלוט על ההתנהלות של המלך ושל הצבא.

     

    זה דפוס היסטורי, כשהנזירות מתעצמת במדינה, המילטריזם דועך. זאת הסיבה שבסין, כל דור שלישי של קיסרים היה מפקיע את כל האדמה ואת כוח האדם בחזרה מהמנזרים. 

     

    זאת הסיבה שהפרוטסטנטים הפכו לכל כך חזקים לאחר שסגרו את המנזרים באנגליה ובצפון אירופה. 

     

    קיים קשר ישיר בין מיליטריזם והכוח של המנזרים במדינה. כל הגברים הצעירים הולכים למנזרים והם לא זמינים לצבא. בטיבט זה לקח אלפי שנים. כשהבודהיזם נכנס בהתחלה, הוא נכנס מלמעלה למטה, על ידי כוח קיסרי של מצביאים. תוך כמה דורות, אולי שבעה או שמונה דורות, המצביאים איבדו את הכוח הצבאי שלהם כי המנזרים הבודהיסטים התחילו להתעצם. 

     

    אחר כך הם התפצלו מבחינה פוליטית. אחר כך היתה תקופה בה הכל היה מבולבל ואין לנו תמונה ברורה של מה שקרה. אחר כך, עם סולם ההתפתחות (צ'ידר בטיבטית), הבודהיזם שוב התחיל להתפשט ומבערך 1000 לספירה עד 1600, המנזרים גדלו וגדלו וגדלו וממש התחילו לגדול לאחר 1400, לאחר תנועת הקדאמפה החדשה של צונגקאפה והם התפשטו באופן עצום.

     

    בסוף המאה ה-16 המצביאים האריסטוקרטים [מציין מי, למשל], אנשים מהסוג הזה כעסו. היו יותר מדי אנשים במנזרים וניסו לסגור אותם. מבינים את זה לא נכון בתור קונפליקט בין [שני זרמים של הבודהיזם הטיבטי] הקארמפה והגלוקפה, אבל זה לא. בין 1400 ל-1600, בנייה עצומה של מנזרים, בכל מקום, כי כולם רצו להיות מוארים ולתרגל את הלאם-רים (הדרך המדורגת להארה) וכל זה. 

     

    בסוף, בשנת 1650, הממשלה הועברה למנזרים והחלה ממשלת הדלאי לאמה, ממשלת גאדנג פוצ'אנג, כשהנזירים ממש שולטים. לזה אני קורא 'ממרכזים את הבודהיזם". הבודהיזם הופך להיות התרבות המרכזית. למעשה לא נותר כמעט צבא. 

     

    כאשר הטיבטים ייצאו את הבודהיזם למונגולים בחסות ובמימון המנצ'ורים, המונגולים ירדו מהאוכפים שלהם, לאט. כך שגם הם הפכו לפגיעים. 

     

    במאה העשרים, שתיהן [טיבט ומונגוליה] חוסלו בגלל המיכון הצבאי המודרני, של הרוסים ושל הסינים, מצד שניהם. אף אחד לא היה יכול להפריע לטיבט על סוסים מפאת הגובה. אבל כשהיו להם משאיות ומטוסים, אז הם יכלו לעשות את זה.

     

    חייבים לשמר את התרבות הטיבטית. העם הטיבטי חייב להיות חופשי לטפל בסביבה שלהם שהם יודעים לטפל בה, הסביבה שלהם בגובה העל, סביבה מאוד עדינה. בעלי החיים יחזרו.

    יהיה שגשוג בטיבט וסין תוכל להשקיע בבתי מלון ובעסקי תיירות כשהטיבטים מנהלים את העסקים האלה. הם יוכלו להיות שותפים מבחוץ ויכולים גם לקבל כסף מבפנים, מתוך טיבט. זה יהיה בוננזה. סוג של תיירות בסגנון רמת התיירות הגבוהה של בהוטן שהיא תיירות לא פוגענית לסביבה. 

     

    ''

     

    הדלאי לאמה פעם אמר שהוא רוצה שטיבט תהיה כמו שוויץ, בית מרגוע עם ספאים לבריאות ומעיינות חמים ושתהיה מוכרת בתור מקום בריא, אליה יוכלו להגיע מכל קצוות אסיה המתועשת לריטריטים. מכיוון שההרים האלה הם קדושים להודים והר קונלון הוא קדוש לסינים, כולם יוכלו לעלות לשם ולהתרענן ולקבל קצת רוחניות. 

     

    שלא לדבר על העובדה שקורה משהו חדש בבודהיזם הסיני. ברגע שסין תהיה חופשית יותר, הבודהיזם הסיני יצוץ שוב. ואז יהיה דבר חדש בבבודהיזם הסיני שהיא הטנטרה שלא היתה קיימת כמעט בבודהיזם הסיני לפני כן. הם קוראים לזה אא-טונג [?] אבל היה להם מעט מאוד מזה וזה עכשיו מאוד פופולרי במחתרת בסין העממית. 

     

    בטיוואן, בסינגפור, בהונג קונג, בכל מקום בו יש קהילות סיניות חופשיות, הם מתים על הבודהיזם הטיבטי. מכיוון שהבודהיזם הטיבטי הוא סוג של בודהיזם הודי שהם לא קיבלו מהודו בעבר, הם יעשירו מאוד את הבודהיזם הסיני.

     

    היום בו הדלאי לאמה יערוך טקס קאלאצ'אקרה בכיכר טיאן אן מן יהיה היום בו גם הסינים יהיו מאושרים. 

     

    --

    טאשי דלק!

    שכל משאלותינו החומלות תתגשמנה במהרה.

     

    --

    אני גרופּית נלהבת של פרופ' רוברט תורמן.

    תוכלו לשמוע אותו גם בקישורים האלה. מומלץ בחום!

    להרחיב את מעגל חמלתנו 

    לאהוב את אויביך: איך להשתחרר מהרגל הכעס ולהיות הרבה יותר מאושר - עם שרון סלזברג

    מהפכה קולית: תורמן מדבר עם אקויפיי וול סטריט

    למה הדלאי לאמה חשוב

     

    --

    מי שמעדיף מוזמן להגיב בדיון. תודה!

    הצעות הגהה ועריכה לשיפור התרגום יתקבלו בברכה במייל האישי. תודה!


     

    Militarism and Peace

    Tibet: a case study

     

    An interview with

    Prof. Robert Thurman

    Columbia University

     

    Tibetan culture is a jewel on the planet, of what a demilitarized nation can be like and how people can be very happy without armies.

    And, so, everyone wrongly, because they're brainwashed in America and Europe, because everybody's still very militarized on this planet, that somehow a strong and good country has to have a big army. But, actually, in the modern period, big armies are useless, and they create bankruptcy and they're an unnecessary expense and they ruin the quality of life. 

    And since the end of the Second World War, nobody won a war. 

    The biggest power couldn't conquer Vietnam, nobody could conquer Afghanistan. The Israelis are not really safe there in the Middle East, as much as they build walls and they have nuclear bombs. They're not safe, and they're not going to be safe by power. And so therefore, people need to figure out, oh, well, now, in modern time, there's a way to be happy as a demilitarized country, and Tibet is the example of that. 

     

    It doesn't mean that other countries have to be Buddhists. It just means that the example of a culture that persisted and was glorious, and had a lot of beauty and literature and art, and educated and peaceful people, and happy people, without military, that that's the example. That's Tibet's contribution to the world. 

    Buddhism tends to demilitarize a culture. And the males, the young aggressive males who would be the soldiers, just like in Buddha's own time, they join up in the Sangha (= Buddhist religious community), because their mothers, and wives and daughters or sisters, don't want them running around like Rambos beating them up. So then they themselves feel they have a better quality of life, being more non-violent, meditating, finding inner bliss, instead of running around, pumping up their endorphins by beating people up and being big warriors, being big Rambos. It's something unique about Tibetan culture, although, actually, they spread a similar culture to Mongolia, after they received it, and there was something like it in India before. But it never spread in that same form to any other country, even those countries that call themselves Buddhist countries. Those countries where Buddhism and the Buddhist Sangha is one factor, and an imperial government or royal government and a big army is another factor. 

     

    There's a kind of seesaw in the histories of those countries, like China, Japan, Korea, the southeast Asian countries, where the Sangha becomes quite powerful somewhat, and then the king needs more people in the army and they have a war with somebody, and then they start taking away the stuff from the Sangha. And therefore, although they call themselves a Buddhist country, because it's the dominant religion, it's still kind of counter-cultural religion. It can't really control the behavior of the king and the army. 

     

    And it is a pattern in history, when monasticism becomes powerful in the country, militarism declines. That's why in China, every third generation of the emperors, they would confiscate all the land and the manpower back from the monasteries. That's why the Protestants became so powerful after they shut down the monasteries in England and northern Europe. 

     

    There's a direct connection between militarism and the force of monasticism in a country. All the young men go into the monasteries and they're not available for military. And in Tibet this took a thousand years. When Buddhism first came in, it was brought in by the top down, by the imperial power who were militarists. And then within several generations, maybe seven or eight generations, they lost their military power because Buddhist monasticism started becoming powerful. 

    Then, they fragmented politically. And then there was a period where things were all confused,  although we don't have that good a picture of what happened. And then, with the chider, the ladder of development, again, Buddhism started spreading, and from that time, around 1000 C.E. to 1600, monasticism grew and grew and grew and it really started growing after 1400, after Tsongkhapa's New Kadampa movement, and it really spread hugely. And in the late 16th century, the aristocratic warlord types, the kuzhag baron King Tsang, types of people, they got upset. There were too many people in monasteries and they tried to shut them down. It's wrongly understood as a Karmapa-Gelukpa conflict, which it isn't. So then, from 1400 to 1600, huge monastery building, everywhere. Because everybody wanted to get enlightenment and do the lamrim (= graded stages of the path to enlightenment) and do [word missing] practice and whatever. 

     

    And then, finally, in 1650, the government was handed over to the monastery, and we have the Dalai Lama government, Gadeng Pochang government, and monks are actually ruling. So that's what I call 'mainstreaming Buddhism.' It becomes the mainstream culture. There's basically hardly any military left. 

    Then the Tibetans, when they exported that to the Mongolians, with Manchu patronage and money, and the Mongolians dropped out of all their saddles, slowly. So that they also became vulnerable. 

    And then in the 20th century, both of them got wasted because of modern military machinery, by the Russians and Chinese, two sides respectively. 

    No one ever could just mess with Tibet on horseback because of the altitude. 

    But when they had trucks and planes, well then they were able to do that. 

    Tibetan culture must be preserved. Tibetan people must be free to take care of their own environment that they know how to take care of, their high altitude environment, a very delicate environment. The animals can come back. 

     

    And then Tibet will be prosperous and China can invest in hotels and travel business, with Tibetans running those businesses. 

    They can be partners from outside and they can also get money from inside, from Tibet. It will be a bonanza. A kind of Bhutanese style high level of tourism that is not an environmentally destructive tourism. 

     

    His Holiness once said that he wanted Tibet to be like Switzerland, a sanatorium with health spas and hot springs and become known as like a healthy place for all over busy industrial Asia to go up for retreats. And since the mountains are holy to the Indians and Kunlun mountain is holy to the Chinese, then they can all go up there and they can refresh themselves and have some spirituality. Not to mention the fact that there's something new happening in Chinese Buddhism, which, once when China's more free, now Chinese Buddhism will pop up again. And then there'll be a new thing in Chinese Buddhism which will be tantra, which never existed much in Chinese Buddhism before. The atung [?], they call it, but they had very little of it, and it's now very popular underground in mainland China. And in Taiwan, in Singapore, Hong Kong, wherever there are free Chinese communities, they LOVE Tibetan Buddhism. And in a way, since Tibetan Buddhism is an element of Indian Buddhism that they never got in their past transmission from India, they will enrich Chinese Buddhism enormously. 

    And the day when the Dalai Lama does a Kalachakra initiation in Tian An Men Square will be the day when the Chinese people will also be happy. 

     

    Tashi delek!

    May all our compassionate wishes be quickly realized. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/15 00:33:

      צטט: alxm 2015-02-02 08:18:24

      מעניין מאד ...

      אינני יודע מי הקדים את מי - הביצה את התרנגולת או התרנגולת את הביצה ....

      ובלשון חז"ל נאמר :

      "אמר רבי אלעזר , אמר רבי חנינא : תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם , שנאמר : וכל בנייך למודי ה' ורב שלום בנייך - אל תקרי בנייך אלא בונייך" .

      שיטת הגויים (העמים) להכניס את הגברים למנזרים מנוגדת לדרך הטבע , מה עם מצוות "פרו ורבו ומילאו את הארץ " ?

      להבדיל מן היהדות שהינה תורת חיים וההנזרות מן החיים הינה חטא ואדם כי יחליט להיות נזיר עליו להביא קרבן חטאת כאשר יפסיק את נזירותו .

       

      הטיבטים אומרים שהדרך המהירה והיעילה ביותר להגיע להארה היא על ידי התבודדות, אלה המתבודדים במבדדים מרוחקים מהמולת חיי היומיום. הדרך השנייה המהירה והיעילה להגיע להארה היא להיות נזיר בקהילת נזירים (או נזירה בקהילת נזירות), אלה המלומדים, החכמים, שמשננים טקסטים ולומדים דרך התדיינות (אמנות הויכוח) ועורכים טקסים ותפילות. הדרך השלישית והקשה ביותר להגיע להארה היא דרך ההדיוטות, אלה האנשים הנשואים שחיים בתוך הקהילה ומנהלים חיים רגילים של משפחה.

       

      אין נכון לא נכון בעניין זה; זה יהיה תלוי בכל אדם ומה שנכון לו, דרך רוחנית היא עניין של הלב. ביהדות, היתה מסורת של נזירות והיא אבדה, נפסקה -- שמואל הנביא, למשל. ישנם הבדלים בין תרבויות. דווקא מבחינת הקיימות הכלכלית של קהילה ביחס למשאבי כדור הארץ, יש הגיון רב בנזירות; תראה איזו בעייה קיימת היום עם התפוצצות אוכלוסין. אם אינני טועה, בטיבט, כשליש מהטיבטים היו נזירים ונזירות, כשליש איכרים וכשליש רועים נוודים לפני הפלישה הקומוניסטית.

      מבחינה רוחנית, מבחינת התפתחות אישית, יש ערך רב בהתנזרות ובהפחתת היצר המיני. 

      דיני נשים ונידה והדרת נשים אלה דינים ביהדות שדומים או מזכירים נזירות והגבלת חיי ישות במסגרת חיי משפחה ונישואים, וממלאים תפקיד דומה לנדרים של נזירים בנוגע למין, מבחינת ההתפתחות הרוחנית האישית -- סוג של "נזירות לייט". 

       

      משנה תורה של הרמב''ם: הלכות נזירות

        2/2/15 08:18:

      מעניין מאד ...

      אינני יודע מי הקדים את מי - הביצה את התרנגולת או התרנגולת את הביצה ....

      ובלשון חז"ל נאמר :

      "אמר רבי אלעזר , אמר רבי חנינא : תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם , שנאמר : וכל בנייך למודי ה' ורב שלום בנייך - אל תקרי בנייך אלא בונייך" .

      שיטת הגויים (העמים) להכניס את הגברים למנזרים מנוגדת לדרך הטבע , מה עם מצוות "פרו ורבו ומילאו את הארץ " ?

      להבדיל מן היהדות שהינה תורת חיים וההנזרות מן החיים הינה חטא ואדם כי יחליט להיות נזיר עליו להביא קרבן חטאת כאשר יפסיק את נזירותו .

        18/11/14 18:47:
      מעניין.
        28/10/14 13:50:
      תודה על הידע

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון