כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    למה? ככה

    70 תגובות   יום רביעי, 13/2/08, 22:59
    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/09 19:29:

      תודה סמדר :)

      כל האיורים האלו (ועוד רבים אחרים) הופיעו במעריב ב"זמן תל אביב" לפני שנים, כשעבדתי שם בעיצוב ונתנו לי יד חופשית באיור.

      התחלתי לפתח שפה משלי, ולצערי לא היה לזה המשך, כי התחלף העורך וכולנו התעופפנו משם...

        3/11/09 19:24:

      פוסט נהדר, מיכל

      עבודות מעולות!!

        29/9/09 21:29:
      תודה עוזי. באמת.
        29/9/09 21:24:

      במילה אחת : חזק!
        23/9/09 10:11:

      תודה רבה שרון

      וכן, תמיד יושב שם איזה חיוך קטן מהצד ושורק לו מנגינה. לפעמים שיר לכת ולפעמים שלכת.

        23/9/09 09:57:

      את מאוד מוכשרת, האיורים והטקסט. וגם היכולת לכתוב על דברים כל כך אישיים וגם להתבונן עליהם מהצד עם חיוך קטן. או לפחות כך זה נראה לי.
        9/12/08 11:17:
      חיוך
        9/12/08 10:58:

      תודה רחלי :))

      היכולת להנות מהחיים היא מתנה

      (אבל עוזר כשיש מי שרואה לך)

        9/12/08 10:47:
      פוסט נפלא. האיורים מצוינים והטקסט חזק ונכון ...

      ויש כאלו שבשנות העשרים החליטו לתפוס את ההזדמנות וללכת על זה ולא הכול מושלם - מי שמחפש שלמות אני בספק שימצא ולפעמים ספקות עולים ומחשבה מה היה אם....וגם רגעים טובים ובטחון. ובסופו של דבר אני מאמינה שהאושר תלוי בי.

        27/11/08 07:41:

      :))))

      הופה היי !

        27/11/08 06:46:


      לחיי האמת והאומץ!

      (אבל קיבינימאט)

        26/11/08 22:44:
      חמודה
      כשאת באה, אני נהנית.
      אז כל תגובותייך רצויות :)

      היה אחד שרצה לתת לי את החיים קדימה וקרא לי "השמש של חייו"
      אבל הייתי צעירה מדי, וגם הוא
      ולא ידענו לשמור על הזוגיות
      (ובכל זאת חיינו שנתיים יפות מאוד ביחד).

      אבל באמת נכון שנכסת אותי לחבילתך, אם לא טוב - עדיף בלי. באמת עדיף.
      נמאס לי מפרורי גברים. מגברים עייפים. מגברים רעילים. מגברים שוויתרו. מגברים חזרזירים.
      מחפשת בפשטות בשלות עם ילדיות מתוחזקת.
      סקרנות עם חכמת חיים. ובעיקר, נכונות.

      רק לא זיופים. לא.
        26/11/08 22:06:

      האיורים והשתלשולתם בריליאנט אבל את יודעת מה,

       

      אני חושבת שאת יכולה גם לצייר את האנשים שחפנת ובעצם חשבת לעצמך - המממ, יכולתי משהו טוב מזה,

      ההוא שרצה לתת לך את השמיים הארץ מכונית בית וילדים ואת רק ראית את הפטרוסיליה שנתקעה לו בשן, שוב ושוב,

       

      את השאלה הענקית הזו של גברים, העיניים המתעגלות האלו שלהם כשהם לרגע (לא פעם אחרי שהם מגיעים לC, ולא על הסטודיו אני מדברת) מרשים לעצמם לומר לך, עם ובלי מילים - תהיי לי אם ואחות ואת חושבת לך, נו

      קיבינימאט,

      ואני חשבתי שיש לי פה מלך שאמא שלו והוא יושבים על קפה בארומה ומצחקקים בנחת על מערכות המין והתלות של כל אחד מהם, כשכל העניינים בינהם סגורים, חופשיים ומאושרים,

       ..

       

      זתומרת, מתה על מה שעשית אבל כל אלו שמעלי שבתגובות שהצניעו נחמה וחמלה - יאללא - הבחירה פה ברורה כשמש והפשרה מאיתנו והלאה -

      בא לנו (אל תכעסי שאני פה מנכסת אותך איתי לתוך חבילה אחת) אשכרה, משהו מאד מסוים, מאד עוצמתי ובלתי מתפשר, מלא ושלם,  ואם לא אז אשכרה לא.

      בלי טובות

       

      (אולי כל התגובות שלי הערב צריכות בכלל להשמיד את עצמן, אני אסתכל מחר)

        26/11/08 19:39:
      גברים זה לא גבינה צורפתית
        24/3/08 08:50:
      נכון? גם אני חושבת מגניב
      זה ברור כשמש: נקל להתאהב בך.
        19/3/08 10:28:

      אכן שייכים לתקופה אחרת בחיי.

      כשעוד היה זירוקס. 

        18/3/08 22:27:
      אני אוהב את האיורים האלה. מזכירים לי דברים של מזמן.
        4/3/08 18:12:

      גם אתה!

      לפחות לפי הגבה... 

        4/3/08 18:02:
      נורא יפה!
        26/2/08 23:12:

      צטט: טקסטואלית 2008-02-26 22:04:54

      רק נושא אחד.

      אולי זו סיבה נוספת למה שקורה בסוף הסיפור.

      לא שהנושא לא חשוב. אבל רק הוא קיים?

      אם לא הבנת, זה היה הנושא של הפוסט. כשכתבתי על חתולים, לא כתבתי על גברים או יוגה...

       

        26/2/08 23:06:

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-02-26 17:16:14

      מסקנה, צריך לחפש גבר שלא עשה צבא.

      תבחרי בין אביב גפן לבבה בובה :)

      את איירת? ממש יפים

       אז ככה, בהכללה כמו בהכללה, יש הכללה. ברור שפגשתי מקסימים שעשו צבא ונשארו לא מחוספסים.

      ולגבי האיורים - כל האיורים בבלוג שלי, ותודה! (רק בעצמי לאייר ידעתי...) 

        26/2/08 22:04:

      * גדול על האיורים ועל הטקסט.

      למה? קראי מה גיבורת הסיפור מספרת על עצמה

      על מה שמעניין אותה בגילאים שונים ובשלבים שונים בחייה.

      רק נושא אחד.

      אולי זו סיבה נוספת למה שקורה בסוף הסיפור.

      לא שהנושא לא חשוב. אבל רק הוא קיים?

       

      צטט: מחוברת 2008-02-26 17:10:44

      כמו שאתה יודע, הנשים (+אבא לעיתים ואולי אחים) גידלו אותם עד גיל 18. ואז הצבא כבר 'טיפל' בהם... "אחי! מה נדלקו לך הפנסים? כולה כוסית...תרגיע...זותי בסרטים...יאללה...ת'זהר שלא תטפס עלייך...הפולניה"

      מסקנה, צריך לחפש גבר שלא עשה צבא.

       תבחרי בין אביב גפן לבבה בובה :)

       את איירת? ממש יפים

       

        26/2/08 17:10:
      כמו שאתה יודע, הנשים (+אבא לעיתים ואולי אחים) גידלו אותם עד גיל 18. ואז הצבא כבר 'טיפל' בהם... "אחי! מה נדלקו לך הפנסים? כולה כוסית...תרגיע...זותי בסרטים...יאללה...ת'זהר שלא תטפס עלייך...הפולניה"

      מסכים לגבי הגברים לגמרי, כמה אירוני שנשים גידלו אותם..

      אהבתי מאד.

        25/2/08 21:36:
      תודה יקירתי מחייך
        25/2/08 20:24:
      מה שכתבת בפוסט הזה ראיתי את עצמי במראה. ושאפו על האיורים
        17/2/08 10:32:

       

      צטט: רקדן המילים 2008-02-17 07:01:14

      ויפה לחיות את החיים

       אתה צודק, החיים יכולים להיות יפים. ותודה על האופטימיות והכוכב

        17/2/08 10:29:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-02-17 01:56:00

      גם לי היא מאוד חסרה וזה מרתיח אותי מה שהולך כאן בקפה.

       הקפה הוא מיקרוקוסמוס, ואם מישהו דוחה, אפשר להתעלם. לא חייבים לריב. זו בחירה. חבל על העצבים

        17/2/08 09:44:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-17 00:13:04

      אפעס זה כמו דווקא, בהפוכה. ואת מותק. גם קיבלתי פעם רשימת אוכל מתאים לסוג דם. רק שכל מה שאני אוהבת לא מומלץ לי. לא עמדתי בזה.

      אבל לעניין אחר, אני מבואסת רצח שמיא עזבה! מבינה אותה אבל קשה לי לקבל את העזיבה. היא כבר חסרה לי! 

      כמה ימים של רגיעה, והיא תחזור.

      כל אדם זקוק מידי פעם לאיפוס.

      חוץ מזה שתמיד ניתן לפתוח לנו קהילה חדשה במקום אחר.

      קהילת נשים מהעמק הנעלם.

      או קהילת הנשים.

      שבוע טוב טוב טוב..

        17/2/08 07:01:

      איך להריח את הפרחים בלי מסיכה?

      להמציא אותם בדמיונך

      לאכול אותם

      להיות את

      אהבתי את האיורים

      בסוף מוצאים....

      בכל מקרה

      חייים

      ויפה לחיות את החיים

       

        17/2/08 01:56:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-17 00:13:04

      אפעס זה כמו דווקא, בהפוכה. ואת מותק. גם קיבלתי פעם רשימת אוכל מתאים לסוג דם. רק שכל מה שאני אוהבת לא מומלץ לי. לא עמדתי בזה.

      אבל לעניין אחר, אני מבואסת רצח שמיא עזבה! מבינה אותה אבל קשה לי לקבל את העזיבה. היא כבר חסרה לי! 

      הלו הלו ככה מוותרים אין סיכוי רוצה לאכול סלט בלי מלח - יהיה בסדר גם לי היא מאוד חסרה וזה מרתיח אותי מה שהולך כאן בקפה.

        17/2/08 00:13:

      אפעס זה כמו דווקא, בהפוכה. ואת מותק. גם קיבלתי פעם רשימת אוכל מתאים לסוג דם. רק שכל מה שאני אוהבת לא מומלץ לי. לא עמדתי בזה.

      אבל לעניין אחר, אני מבואסת רצח שמיא עזבה! מבינה אותה אבל קשה לי לקבל את העזיבה. היא כבר חסרה לי! 

        16/2/08 21:24:

      אני מתה על חומוס..אבל אם אגיד לך שהפסקתי לאכול גם אותו..את תצחקי עלי שאני מושגעת. ולא שאני לא. אבל כמה אפשר להתעסק בזה.

      בעיקרון התחלתי לאכול לפי סוג הדם..ניסיתי את זה..וראיתי כי טוב לי. בהתחלה הייתי מאוד סקפטית.

      וככה יצא שוויתרתי על הרבה דברים שאני כן אוהבת. מידי פעם אני עדיין אוכלת..כי אני לא מאמינה בקיצוניות של שום דבר.

      ולך כך נדמה שהיה טיול מהנה מאוד.

      ושמישהו יסביר לי את הביטוי המצחיק הזה אפעס. כאילו זה כמו אופס

       

        16/2/08 21:14:
      היום עשיתי טיול ארוך לראש הנקרה ואדמית/מערת קשת. אבל עשיתי חגיגת החומוס אפעס...
        16/2/08 11:15:

      למזלי אני לא כלכך אוהבת שוקלד, ולכן היה לי קל לוותר על לאכול אותו.

      אם הייתי שוקוהולית..אני חושבת שהיה לי קשה.

      הבן שלי מת על שוקולד.

      כמו שושלת משפחתה של אימי.

      אני חייזר בכל מה שנוגע לדברים מתוקים.

       

      היום יום חגיגות החלב..יאאללה לחגוג.

        16/2/08 01:28:

      ז'תומרת את אוהבת שוקולד, רק שזה לא בריא לך (העור, המגרנה)... אהההם נשמע כמו גברים...

      טוב, נשאר עם המרק, לפחות זה מחמם את הקרביים. לילה טוב! 

        16/2/08 00:29:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-16 00:10:28

      אש אש, אם היה לי מתכון הייתי כבר משתמשת בו...

      את יודעת ולרי, זה לא כל כך אנחנו, למצוא מץ' לנשים מצויינות כמונו - זה מה שקשה

       

      אבל יש לי מתכון מצויין לטראפלס! ממש ממש טעימים!

      ולי יש מתכון מצוין למרק עדשים עם הרבה בצל וגזר. מעולה שקר בחוץ..וגם כפות הרגליים נשארות מיותמות במיטה.

      אתמול בלילה, נשקתי את הכרית שלי, הסדין, השמיכה, השמיכה השניה, המזרון.

      בכל זאת יום האהבה. והמיטה שלי זו האהבה שלי.

      לא כלכך אוהבת שוקלד, זה באמת הורס לי את עור הפנים.

      וגם עושה לי מיגרנה.

      נשיקה

        16/2/08 00:10:

      אש אש, אם היה לי מתכון הייתי כבר משתמשת בו...

      את יודעת ולרי, זה לא כל כך אנחנו, למצוא מץ' לנשים מצויינות כמונו - זה מה שקשה

       

      אבל יש לי מתכון מצויין לטראפלס! ממש ממש טעימים!

        16/2/08 00:01:

      אוי כמה שזה טוב

      חד וציני..ואני מריחה את הפרחים, את יודעת הכי טוב מלמטה.

      עדיין מתרגשת מדברים קטנים.

      עדיין אוהבת ככה בלב תמים.

      לא מאבדת את הראש, כבר. בכל זאת בת 40 וקצת.

      חתונה לא עושה לי טוב לעור הפנים.

      סקס ללא כל כוונה, זה טוב לעור הפנים, אבל  לא לאור של הלב.

      תנצח, כי תפסיד.

      תפסיד אם תנצח.

      תגידי..יש סיכוי למשהו אחר?

      מתכון סודי של סבתות?

      משהו שלא חשבנו עליו קודם?

      אפילו למסיבות אני לא הולכת...

      יש לי רק מחשבות כאלה..מאוד דרמטיות.

      אפילו התמונה שלי מותאמת להרגשה. אפל ומסתורי.

      הדרקולה של הלילה.נשיקה

       

        15/2/08 23:35:

      תרגיש נוח, תרגיש נוח...

      דבר חופשי 

        15/2/08 23:06:
      עורר בי הזדהות עצומה. וואו כמה מחשבות הייתי יכול לחלוק על הפוסט הזה אבל לא בתצורת תגובה אלא בשיחה מעמיקה שזה מה שהעניין דורש. המון תובנות.
        15/2/08 18:07:

       

      צטט: limov 2008-02-15 17:56:15

      איזה יופי. כמה חבל שאין לי כוכבים!

      גם בלי כוכב נהניתי לראות אותך פה, תודה

        15/2/08 17:56:

      איזה יופי. כמה חבל שאין לי כוכבים!

        15/2/08 13:21:

      הו בייבי בייבי, מקסים...

        15/2/08 08:38:

      כמה אפשר להיפתח? ואז להיסגר?

       

      השער נראה מעט כבד יותר,

      קצת קשה יותר לפתוח אותו כל פעם.

      וכל ההתעסקות הזאת עם המנעולים,

      והקירקוש של צרור המפתחות,

      וחיפוש המפתח המתאים...

      והלחץ ...

      והמהומה...

       

      על מאומה.

       

       

       

       

        14/2/08 21:19:
      תודה סרית קורץ
        14/2/08 18:39:

      טוב העלית פה כמה נושאים שדווקא יש לי מה להפריע להם.

      אבל נתחיל במה שאני מסכימה: המתכלבים הקטנים נובחים הכי חזק!

      לגבי רחמים - פשוט לא מגיבה על זה טוב. מחליש אותי. פה אני מוצאת את עצמי בעמדת נחיתות. מסכנה. מקבע אותי. בעיטה בתחת עושה עלי עבודה טובה יותר.

      לגבי חמלה, מילה שאני אוהבת דווקא, לא רואה בזה התנשאות. רואה בזה התבוננות קבועה לגבי אנשים וחי. אף התנהגות אנושית לא זרה לי. יש במילה הזו הזדהות. מה שלא אומר שצריך לחמול על כל המסכנים המקצועיים. לא קשור. אבל לנסות להבין את האחר קודם כל מתוך כוונה. אפילו החלטה.

        14/2/08 18:06:
      רחמים זה אחלה. תנסי פעם. 
      זו תחושה נהדרת שמרחמים עלייך.
      אמפטיה וחמימות מקיפות אותך מכל עבר...
      אנשים נוטים לך חסד...
      כולם אוהבים אותך - פרט כמובן למאותגר שהיה אמור לאהוב אותך מלכתחילה ובמקום זה הפך לגורם שבזכותו את מקבלת את כל הרחמים והאהבה האלה.
      רחמים זה הכי, אחותי.
      נהיה גם ביטוי ניו אייג'י כזה: חמלה.
      אני טוענת, כעורכת, ועל כך יש לי ויכוח נצחי עם דפנה לוי חברתי המתרגמת והכותבת, שאין מילה כזאת בכלל בעברית, חמלה. שזה תרגום מהאנגלית. שחמלה בעברית זהה להתנשאות ויכולה להיות מופנית רק אל מי שעלוב ממך, ולא במשמעותה כאמפטיה באנגלית.
      הקיצר, נהיה נורא אופנתי לחוש חמלה כלפי כל הברואים בצלם.
      לי אין חמלה לרשעים. 
      גם לא לחלשים בעלי רגשי נחיתות.
      איך אומרת הפדיקוריסטית שלי ליליה בולוטוב?
      הכלבים הכי קטנים נובחים הכי חזק!
        14/2/08 17:55:
      רחמים אני לא רוצה. אבל התחנפות - זה כן!
        14/2/08 17:46:
      שכחת שמאה מתוכן שלי? 
      וחוצמזה, פשוט אנשים מרחמים עליי אחרי מה שעברתי...
        14/2/08 17:38:
      יא קנאית! טוב, זה כי אני מתחנפת אליו יותר... אוף, תבלמי את! 200 תגובות על כל אנחה כבדה שאת משחררת... תזרקי קצת בוטנים!
        14/2/08 16:12:
      תשתקי, לך הוא לפחות מגיב לפעמים. לי - כלום
        14/2/08 15:47:

      אבל למה הוא מתחבא? מתגעגעים פה, נו?!

      פשגון העניו

      פשגון השובב

      הביא לי כוכב

      אחרי שעזב... 

        14/2/08 15:37:
      פשגון הענָיו
      העניק הכוכב
        14/2/08 14:40:

      משהו מסתורי קורה כאן. 5 הגיבו אבל קיבלתי 6 כוכבים. אז גם אם נקח בחשבון שכל אחד מהמגיבים כיכב, שזה נורא מחמיא, עדיין יש מישהו שכיכב בסתר. צא, צא שנכיר! לא להתבייש, אני רק מרחרחת...

       

      וירמי, תודה על הכוכב ועל הכוונה להתאהב בי רטרואקטיבית. קורץ

      מיכל, לפי התיאורים היפים שלך, הייתי בטח מתאהב בך בכל הגילאים.... אולי זה בגלל שאני המאהב הרגשן...  אז קחי כוכב ותמצאי אהבה.
        14/2/08 11:52:

      כן זאת תמיד אופציה, אבל למה להקדים? זה יבוא ממילא, וברגע הכי לא מתאים, כשכבר התפייסנו עם החיים...

      זה מזכיר לי אדם שעולה לגג ומתכוון לקפוץ אל מותו. רק שעד שהוא יחליט סופית, מביא טלוויזיה להעביר את הזמן, אח"כ שולחן וכסא ואוכל, את המחשב, קצת חברים, שותל עציץ, וככה...מעביר חיים שלמים על הקצה.... 

        14/2/08 10:56:
      אמא שלי התכוונה מוצא מהחיים עצמם...
        14/2/08 09:39:
      את הרי יודעת שכשנתקלים במישהו מרגש באמת, שוכחים הכל וצוללים ראש קדימה. זה רק שהרחרוח המחפש מתמשך קצת יותר... ודרך מוצא היא דרך החיים שלי...
        14/2/08 06:15:
      קודם כל האיורים פשוט מרהיבים ומבריקים.

      שנית, למרות האמת הנוקבת, אני לא חושבת שהחיים לא שווים בלי אהבה רומנטית. אני חושבת שנדונו כולנו ללקט פה ושם פירורי אושר ולא להגיע למנוחה ולנחלה שכולנו מייחלים לה, וצריך פשוט ליהנות מהרסיסים האלה של אושר וזהו.

      ובאשר לזהירות - אני עוד מתלבטת. נכון שאם נזהרים, מן הסתם לא מתרסקים, אבל לפעמים גם לא חיים. לא את החיים שראוי לחיות.

      ובכל מקרה, כמו שאמא שלי אומרת, תמיד טוב שיש דרך החוצה.
        14/2/08 01:23:
      פשרה זה מקום נוראי להיות בו. משהו פושר כזה...

      הכי חשוב,

      שכל זה לא יגרום לך להתפשר.

        14/2/08 00:23:

      תודה עדן. כן בטח יהיו שיגיבו בתנחומים, אז לא צריך לנחם...

      פשוט היה שבוע דלוח ומשמים בלי הקפה, אז באו מחשבות... 

        14/2/08 00:06:

      מסוג הדברים שאני מפחד לשאול, ומכיר לא מעט שעברו ועוברים את המסלול הזה.

       

      חשבתי לכתוב "נוגע ללב", חשבתי שזה בנאלי, אבל בכל זאת זה באמת נוגע.

       

      האמת שלא נראה לי שהקפה, או כל מערכת טכנולוגית דומה הם המקום לדסקס את העניין, אבל כוכב על הכתיבה ועל האיורים.

       

        13/2/08 23:46:
      אה...ובאחד האיורים מופיעה הבת של פרנק זאפה...
        13/2/08 23:37:
      אני בטוחה שאתה יכול להגיד על זה משהו חכם. ככה זה אצלך. תודה
        13/2/08 23:20:

      אני כמעט בטוח שאני יכול להגיד על זה משהו חכם.

      חוץ מזה אהבתי את האיורים.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין