עניין סתרים, כמו מסתרי הנפש החכמה והמציאות וכיוצא באלו, הוא עניין של סתירה. הרס הבניין. כי האדם בונה לו מגדלים של חכמה ואמונות, מוסכמות ודעות, עד שנדמים הם כאמיתות. אמנם מתחת לאותם בנייני שווא מעשה ידי האדם גנוזות אמיתות בעובי האדמה ביסודות הבניין. וכדי לחשוף את אותן אמיתות יש לסתור ולהרוס את הבניין הקיים. ואז ניתן לחשוף את היסודות ולגלות את האוצר הגנוז מתחת לבניין הגלוי.  כי סתר וסתירה - חד הם. 

ועניין הסתירה הוא עניין תהו ובוהו. וכל יצירה ובריאה חדשה פותחת בהיות העולם תהו ובוהו. כי מי שלא סותר את הקיים ורואה בהשקפתו ובתבונתו כי הארץ מעשי ידי האדם היא תהו ובוהו, לא יוכל להתחיל להכריז ויהי אור. כי כל בניה חייב שתוקדם לה סתירה. ולפני כל מעשה בראשית חייב לבוא תהו ובוהו עליו הוא נבנה ומתכונן. ומפני שאין כל איש יכול להכיל את עניין התהו ובהו, לכן אין מגלין סתרים אלא למוכשר לכך. האדם הרואה את הבניין בעצם הסתירה, והיודע ומבין כי אין סתירה זו אלא בניין , ועוד יש בזה חכמה ופיקחות גדולה. ולזה נדרשת בגרות גדולה מאד. זיקנה ממש.

וכל אדם בחייו בונה עולמות ומחריבן, דעות מתחלפות ומשתנות, אמיתות נעלמות ובאות, מעשה בראשית בכל רגע ורגע. אך, לכשעניין זה יחול על היסודות, או אז נכנה זאת סתרים וסודות הנפש והעולם. וזה מן הדברים הקשים ביותר לאדם. כי האדם חפץ בחיי נוחות מיגיעתו ולא שוב להרוס את כל מגדליו הפורחים באויר הרגליו.

כללו של דבר, מי שאינו מגיע ל " והארץ היתה תהו ובוהו" , לעולם לא יגיע ל"ויהי אור".