ערב טוב חברים יקרים.
איכר פנה לאלוקים ואמר: אמנם אתה אלוקים ובראת את כל העולם.
אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך, שאתה לא מבין כלום בחקלאות.
שאל אותו אלוקים: מה אתה מציע? ...
ענה האיכר: תן לי שנה. בשנה הזאת תמלא את הבקשות שלי,
ותראה שלא יהיה יותר רעב בעולם.
אלוקים הסכים.
האיכר ביקש גשם במידה הנכונה ובזמן הנכון, ושמש במידה הנכונה
ובזמן הנכון. הוא נמנע מלבקש רוחות, ברקים וברד וכל דבר שיכול
להזיק. החיטה גדלה והיתה ירוקה ויפיפייה.
בא האיכר לאלוקים ואמר: אתה רואה איזה יופי? לא יהיה רעב,
האנשים לא יצטרכו לעבוד 10 שנים. הגיע הזמן לקצור.
האיכר קצר את החיטה, והנה זה פלא,גרעיני החיטה היו ריקים.
שאל האיכר את האלוקים: מה לא בסדר? מה לא הלך פה?
אמר אלוקים: אנחנו הופכים לעשירים דרך סערות, ברקים, רעמים
ועצב,כמו גם דרך שמחה ואושר. מפני שלא היה אתגר.לא היה
קונפליקט, לא היה חיכוך ונמנעת מכל הרע, החיטה נשארה אימפוטנטית.
צריך מידה של קושי וחיכוך. מאבק קטן הוא הכרחי. נחוצות הסערות והברקים.
הם אלה המנערים את הנשמה שבתוך החיטה.
אם אתה לומד ומבין שהכל קיים והכל נחוץ אתה מקבל את הכל בשמחה ובטבעיות. זה לא שלא יהיה עצב, אבל אתה תבין שהוא נחוץ באותה המידה
שבה האושר נחוץ. אם הכל היה טוב כמו שביקשת זה היה כמו לכתוב
על לוח לבן בגיר לבן.
אף אחד לא היה מסוגל לקרוא את הכתוב.
| 
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ציונה יקירתי שהבאת לנו את הסיפור
ומוסר ההשכל כל כך נכון....
ומה שלא הורג מחשל! (-:
* חיבוקים אוהבים וסופ"ש נהדר
.
בני אדם צריכים לעבוד כדי להרוויח את המשמעות והנוחיות הבסיסית..
.