כותרות TheMarker >
    ';
    0

    זרה בארץ זרה

    1 תגובות   יום רביעי, 5/11/14, 15:32

     

    הטריגר בלעסוק בתפר שבין חברות לאהבה בין נשים, בבדידות סובייקטיבית ובאכזבה מהחיים שלא מובילה לאבדון אלא להתבגרות • ויתרה על הצעת עבודה אטרקטיבית והחליטה להגשים משאלת לב ישנה, כתיבת ספר • ' זרה' סיפרה הראשון של אלינוער ג. מבית 'אופיר ביכורים הוצאה לאור' • רילוקשיין של 6 שנים בצ'כיה והונגריה • בת 44 עסקה בעבר בשיווק כשכירה ועצמאית • סטודנטית לתואר שני בבלשנות • לא נשואה אך חיה בזוגיות עם 3 ילדים • מתגוררת בכפר ויתקין

     

     

    ''

     

     

    זרות

    תופעת הרילוקיישן אשר מלווה בשוק תרבותי, חוסר תקשורת ואי הבנות, תחושות של בדידות ודיכאון, ציפיות מנופצות, אי השתלבות חברתית וקשיים תרבותיים שעלולים לצוץ בזמן השהות מעבר לים - בחו"ל את לבד.

    כל זה הביא את כתיבת הספר 'זרה', מחברת הספר, אלינוער, עוסקת במושג ובתופעה של זרות בארץ זרה. הזרות היא המוטיבציה לכל ההתרחשויות בסיפור. בספר, כל אחת מהדמויות מתמודדת עם הזרות באופן שונה – הגיבורה, אלה, מנסה להשתלב, בעלה מבדל את עצמו ביתר שאת, וחברתה מתייחסת לזרות בטבעיות. הזרות בספר פועלת מכיוונים שונים:                                     • זרות מתבקשת מעצם העובדה שהגיבורה חיה בארץ זרה. זו סיטואציה שישראלים רבים חווים – ההלם של הלבד. אנחנו הישראלים אף פעם לא לבד. הזרות הזו מובילה לבדידות גדולה. הזרות מתעצמת בגלל המטענים שסוחבים על גבם הגיבורה ובעלה– כיהודים הם מרגישים שונים וזרים יותר מכולם וחושדים בכולם באנטישמיות. כישראלים הם במגננה מתמדת בשל המצב הביטחוני והפוליטי בישראל. הגיבורה ובעלה חשים זרים גם בתוך קבוצת הזרים. קבוצת הזרים הם כל אלה שאינם מקומיים, להבדיל מהמקומיים (הגרמנים). כלומר הם אפילו לא זרים רגילים, הם בדרגת זרות גבוהה יותר.                                                                                                                       • הגיבורה זרה גם בתוך ביתה. מבעלה היא לא מקבלת את החום לו היא זקוקה, בנה הקטן לא מהווה בשבילה מקור לסיפוק או שמחה, ובלידת בתה היא לא מצליחה ממש להתרגש.                                                                                                   • העובדה שחברתה החדשה של הגיבורה היא זרה, מהווה מקור למסתורין וסקרנות ומשם למשיכה. רק בתוך חברות עם מישהי שבעצם לעולם לא תוכל להיות קרובה (לתחושתה של הגיבורה) היא יכולה להתרחק גם מעצמה ולפעול כמו הייתה מישהו אחר.

    מבלי להביע דעות פוליטיות ומבט פלורליסטי על העולם, ישנו ניסיון להביא את הקורא לחשוב ולשאול שאלות או להביא לדיון, מה שלדעתה אולי מייצג את הלך המחשבה החילוני אף אתיאיסטי- אנשים שכלל לא מאמינם בדבר, אלא שואלים שאלות שהם יודעים שאין עליהן שום מענה.

     

    אהבה בין נשים היא סוג של בגידה, האומנם?

    ההשראה על אהבה בין נשים היא בכך בהתקשרות עם חברה חדשה כמו עם גבר, קיים בהרבה מקרים שלב ה"התאהבות". כשאישה פוגשת אישה שגורמת לה להרגיש קירבה, והקשר איתה מתגמל ומיטיב, הרגשות מציפים ולפעמים מבלבלים. יתכן ובמקרה שמדובר על מישהי מושכת, לא מן הנמנע שיעלה הרעיון של מגע. יצר הסקרנות אצל נשים שאולי לעיתים מפנטזות על מין עם אישה, אולי רק בגלל המגע האינטימי בלי לקיים יחסי מין מלאים. אצל רובן, זה נשאר בגדר פנטזיה, אך בספר, אלה הגיבורה מוּצאת מהקשר הרגיל של חייה, מתפקדת בחלל לא מוכר, ולכן מתאפשרת הסיטואציה שבה היא נמשכת אל חברתה ומנסה לעבור לפסים מעשיים. אולי כל  אישה חווה רגשות מסוג זה ברמה זו או אחרת אך לא כולן עברו לשלב בו הן מנסות להגשים את הפנטזיה הזאת.                   

     

    אהבה בין נשים היא סוג של בגידה (כאשר הן מנהלות חיי זוגיות נוספים), כי האהבה מופנית כלפי אדם אחר, גם אם האדם האחר הוא אישה. אבל יתכן וזוהי בגידה שקל יותר לסלוח עליה, מפני שמושא הבגידה הוא לא בר-תחרות, לפחות לא לפי הלך המחשבה הגברי בהנחה שעושים הכללה. (וסליחה על ההכללה). גבר יחשוב שמראש הוא לא יכול לתת לאשתו את מה שהיא חיפשה בחיקה של אישה, ולכן שזה גם לא מצופה ממנו. יחסים של אשתו עם אישה אחרת לא יעוררו בו את רגש התחרותיות ולכן הוא ימחל על כך ביתר קלות. קשר בעל אופי מיני עם אישה, ועל אחת כמה וכמה משיכה שלא מתורגמת למילים או למעשים, תהיה קצרה יחסית, מפני שנקודת המוצא היא שהיא חסרת תוחלת (עבור נשים שאינן לסביות). ברגע שההתאהבות נגמרת, ההמשך הטבעי עשוי להיות חברות "נקיה".

     

    דילמות של גיבורת הספר, אלה

    אלה, גיבורת הספר 'זרה', מתמודדת עם מספר דילמות:

    הגדרה עצמית – איך אדם מגדיר את עצמו כאשר הוא מחוסר עבודה. העובדה שהגיבורה לא עובדת גורמת לה לחוש בושה על שהיא טפילה, ועל כך שהיא מצטיירת כעצלנית או חסרת יכולות. האימהוּת לא מספקת לה את ההגדרה לה היא זקוקה, ולא נותנת לה תחושת ערך עצמי. העבודה בתרבות שלנו כבר מזמן אינה לפרנסה בלבד, אלא היא מגדירה את האדם. בלעדיה מתקשה הגיבורה למצוא הגדרה עצמית אחרת. 

    דילמת "האישה הקטנה" – נוסף לעובדה המשפילה בעיניה שבעלה מפרנס אותה, אלה מתוסכלת מכך שהיא הלכה אחרי הגבר שלה. חייה נווטו על ידיו, ובחייהם המשותפים ניתנה עדיפות להעדפותיו ולהתקדמותו. היא מרגישה שהיא נקלעה למצב שהיא לא בחרה בו, אלא הסכימה לו בלית ברירה. היא מסתכלת על חייה ורואה תמונה שוביניסטית בה הגבר מפרנס, והאישה מטפלת בילדיו ובו. תמונה שמעולם לא חשבה שתימצא את עצמה בתוכה. בחייה ה"קודמים", לפני שעזבה את הארץ, היא היתה הקברניט – דינמית ודומיננטית, ובחייה החדשים היא הופכת לפסיבית ותלותית בעל כורחה לתחושתה.                                

      הבדידות והזרות – הבדידות שאחרי לידה, בהתמודדות עם שעות רבות עם תינוק, לא תלויה בגיאוגרפיה. הבדידות בתוך מערכת יחסים זוגית גם היא לא תלוית מקום. אבל במקרה של אלה, הזרות גורמת לכך שאין לה מעגלי תמיכה. היא מתמודדת עם קשיים אובייקטיביים לבדה, כאשר הלבד מהווה קושי בפני עצמו. בהתחלה היא לא מרגישה שייכת למעגלים חברתיים בברלין, ומנותקת מהמעגלים החברתיים והמשפחתיים שהיו לה בארץ. בגלל הריחוק, והשנים בחו"ל, היא מרגישה שמעגלי התמיכה שהיו לה בארץ, אינם קיימים עוד. היא מפקפקת ביכולתה למצוא עבודה בארץ, היא לא בטוחה שהחברים שלה עדיין חברים, וגם בית הוריה עובר טלטלה.                                                                          

    נאמנות מול התכחשות לשורשים – כישראלית באירופה אלה נאלצת להגן על ישראל, וכן על האופי הלבנטיני כמו שהיא ובעלה קוראים לו. היא מגלה ששניהם (הישראליות והאופי הלבטיני) מהווים מכשלה ביכולת שלה להשתלב. גם בעלה, שנשאר נאמן מאד לישראליות שבו, מהווה מכשלה מבחינתה. בניסיונה להשתלב היא מתרחקת משורשיה. היא מתייחסת בסלחנות לגילויים אנטי-ישראליים, במסיבת שבועות היא מתביישת בישראלים, והיא מעדיפה בבירור את חברתה הזרה על פני בעלה.                                                                  

    משיכה לאישה –  המשיכה של אלה לאישה מהווה בתחילתה תקווה גדולה לשינוי וסיכוי למציאת האינטימיות שהיא מחפשת. נראה שהעובדה שהיא נמשכת לאישה מפתיעה אותה. היא לא היתה חושבת על כך בעצמה לולא היתה מרטינה, חברתה, מכנה בשם את התחושות שלה. אבל מהרגע שהמשיכה קיבלה קיום, אלה עובדת אותה. מבחינתה המשיכה לאישה הופכת למקור אושרה ומספקת לה מטרה. לשאלות ה"גדולות" כמו אם היא לסבית או לא, אם עצם המשיכה היא בגידה בבעלה, אם לממש את המשיכה הזו היא בגידה, ואיך יכולה להתפתח מערכת יחסים חד מינית, היא נדרשת רק בגלל ההתלבטויות של מרטינה, שבולמת אותה. כאשר היא נבלמת ע"י חברתה, אלה מגלה נחישות עד אובססיביות להשיג את מטרתה. היא מבינה שהמשיכה למרטינה מהווה איום על כל סיכוי לחיים "נורמליים", היא מודעת לחוסר ההיגיון שבמעשיה, ויודעת שעליה להסתיר את השיגעון שאחז בה. לכן היא מסתירה את הציורים שלה. בחתירה שלה לזכות במרטינה היפה, אלה שוב לבדה לגמרי. היא לא יכולה לחשוף את צפונות לבה בפני בעלה וגם לא בפני מרטינה. לפעמים היא צוחקת על עצמה כמו כאשר היא הולכת באישון לילה לאסוף שאריות קיא מהשלג, ולפעמים בוכה את כאבה ששולט בה. היא מנסה להתכחש למשיכה ולהתנגד לה, אבל נכשלת בכך שוב ושוב. היא מרגישה שהיא לא מסוגלת לוותר, מפני שהיא לא רואה שום דרך אחרת. רק בסוף הספר, כשעל חוף הים בארץ ניתן לה חרך הצצה היא מסוגלת לדמיין עולם אחר, עולם בו היא תוכל להתנגד למשיכה שלה למרטינה.

    שתי הדילמות הקשות ביותר בעיני הן הבדידות והמשיכה לאישה

     

    רילוקיישן

    על פי דעתה וניסיונה תופעת הרילוקיישן הינה חוויה מעצבת לכל בני המשפחה, ובעלת ערך עצום למי שמצליח לצאת מדלת אמות החבורה הישראלית שקיימת בכל מקום בעולם. ההכרות מקרוב של תרבות שונה גורמת לבחינה מחדש של דברים שתמיד היו מובנים מאליהם. תפיסות בסיסיות ובלתי מעורערות פתאום מקבלות פרספקטיבה חדשה שגורמת לנו לערער על התבניות בהן נוצקנו, ולקבוע באופן מודע את ההתנהגות שלנו, את האמונות שלנו ואת יחסנו לעולם. כמו כן החינוך ברילוקיישן בדרך כלל מעולה, הרבה מעל הרמה המקובלת בארץ, וזו מתנה רבת ערך לילדים לכל החיים. ילדים ברילוקיישן בדרך כלל שמחים ללכת לבית הספר, ורוכשים כלים התנהגותיים שבשילוב האופי הישראלי מהבית יסייעו להם בנעוריהם

    ובבגרותם. אני באופן אישי נהניתי מאד בשנים בהן חייתי בחו"ל, ואני ממליצה לכל מי שיש לו הזדמנות כזו, לא לוותר עליה בשום אופן.          תופעת הרילוקיישן, מוסיפה אילנוער, לא בהכרח צריך לבוא על חשבון בן הזוג פיתוח קריירה בא בהכרח על חשבון משהו אחר, כי זה דורש זמן ובעיקר פניות. זה יכול להיות על חשבון קריירה של בן הזוג, על חשבון הזמן שמבלים עם הילדים או על חשבון תחביבים וחברים. אם שני בני הזוג מפתחים קריירה במקביל, בהכרח זה יבוא על חשבון הזמן של המשפחה והילדים. זה תלוי בסדרי העדיפויות של שני בני הזוג. אבל האחריות על הבית ברוב המקרים תיפול על האישה. לדוגמא אם לשניהם יש פגישות עבודה בשעות הערב, האישה תהיה זו שתצטרך לדאוג ל"סידור" לילדים, והגבר יהיה חופשי למלא את חובותיו, מתוך תפיסה תרבותית בסיסית שהוא המפרנס העיקרי. יתכן והאישה תוותר על פגישת עבודה וכך תהיה עובדת פחות טובה, מפני שלא תרצה להשאיר את הילדים עם בייביסיטר, בעוד שפחות מקובל שגבר יחשוב באופן כזה. מבחינתו הוא נותן לאישה את החופש לפתח קריירה, ומבחינתה המחיר כבד מדי אם הוא לא מפנה מזמן הקריירה שלו גם הוא. לו הוא היה נשאר עם הילדים ומוותר על הפגישה שלו, היא בשמחה היתה בוחרת ללכת לפגישה שלה ולקדם את עצמה.    פרק הזמן שאלינור ממליצה על רילוקיישן  לזמן משמעותי, בו ניתן לפתח מערכות יחסים והכרות עם המקום מעבר להכרות תיירותית. בכל מקרה צריך אופק של שלוש-ארבע שנים לפחות כדי לתכנן ולהשתלב. הילדים ירוויחו שפה ותרבות אם הם יהיו בגיל בית הספר בחו"ל במשך כמה שנים

     

    תהליך כתיבת הספר

    ההשראה של אלינוער לכתיבת הספר בא משהייתה בחו"ל והיו לה חברות מלאומים שונים, כולן התמודדו עם אותן שאלות של הגדרה עצמית, זרות, בדידות, מקומנו בעולם, מקום העבודה בחיינו, מקום הגברים בחיינו. שאלות של נשים צעירות, שיש להן יותר מדי זמן לחשוב. כתיבת הספר לא הייתה רציפה ולכן לקח להוציא אותו לאור כ – 7 שנים. במהלך השנתיים הראשונות לכתיבת הספר הייתה נפגשת עם הסופר יעקב בוצ'ן, שליווה ולימד אותה המון על כתיבה ועל אופן העבודה. נפגשים אחת למספר שבועות, ומדברים על מה שכתבה עד אותה נקודה.  כתיבת הספר לוותה בהמון חשיבה אלינוער מספרת כי " היה לי חשוב לפנות זמן לחשיבה, בלי לכתוב כלום. לכן הייתי מכבה את הרדיו בנסיעות ומנצלת את הזמן לחשיבה, או יוצאת להליכות ספורטיביות לבדי, לפעמים רק בשביל משפט אחד או כמה מילים, לפעמים בשביל לדעת איך ימשיך הסיפור, ולפעמים בשביל להעמיק ולהבין את הדמויות ולהעשיר אותן. לאורך כל הדרך לא הייתי בטוחה שהסיפור אכן יגיע לידי סיום. ניסיתי לפנות את הבקרים לכתיבה, בהצלחה חלקית, ומדי יום רביעי היו מגיעים סבא / סבתא, שומרים על הילדים ומשחררים אותי לשבת בבית קפה לשעתיים-שלוש יקרות של כתיבה נטו.

    הספר מבוסס על חוויות אישיות של הרבה אנשים, לאו דווקא של המחברת, ובעיקר על סיטואציות שעוררו את דמיונה. ה"תפאורה" בספר בהחלט מתבססת על חוויות בחו"ל, אבל הסיפור והתחושות לא. המחברת מוסיפה " אמרה לי מישהי שקראה את הספר שהיא מאד הזדהתה עם תחושת הבדידות בספר, שהחזירה אותה לתקופה שלאחר לידת ילדיה, בלי קשר למיקום, כי היא ילדה בארץ." יש בספר קשת גדולה של רגשות שאת חלקן חוויתה בעצמה, חלקן מחברותיה, ואת חלקן דמיינה.                                                  

    המחברת אלינוער עובדת על ספרים חדשים אך מוסיפה שמחוסר זמן מתקשה להתקדם. המחברת עובדת על קובץ סיפורים קצרים וכן על רומן נוסף.  אחד מהסיפורים באחת מגרסאותיו נבחר מבין מאות סיפורים והגיע לגמר תחרות הסיפור הקצר של "ליידי גלובס". סיפור אחר פורסם בשבועון תנועת המושבים "קו למושב".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/14 19:55:
      קיבלנו מידע מפורט מאד על הספר, על הכותבת ועל בעיותיה. רבים מבין הישראלים המשכילים נוסעים לחו"ל לרילוקיישן. הייתי ממליצה על הספר לאלה שהיו ולאלה המתעתדים לנסוע.

      ארכיון

      פרופיל

      מירב ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין