רשימה זו הוא חלק מסדרה של רשימות קצרות המעלות שאלות באשר להודעת הנהלת קונצרן כיל לסגור את פעילות מפעל המגנזיום בישראל בשל ה"הפסדים" שהמפעל מסב. מטרת הרשימות הללו היא לבחון את טענת הנהלת המפעל בדבר ה"הפסדים" ואת מידת סבירותה ולו בשל העובדה שמשלם המיסים הישראלי הוא שותף לא קטן במיזם. ( מעל 150 מיליון דולר בערכי שנות ה 90 ) הפעם נתמקד בבחינה כלכלית של השאלה האם ההגדרה של "מפעל המגנזיום " מדוייקת, כלומר האם ההגדרה הפורמאלית היא לא מצומצמת מידיי. הכללתה של פעילות רווחית ומשמעותית כמו תחנה לייצור חשמל בסדום בתוך פעילות המפעל עשויה להראות תמונה שונה ממה שהנהלת המפעל מנסה לתאר בסדרי גודל של מאות מיליוני דולרים.

נתחיל בהגדרה . ככלל "מפעל" או כל פעילות כלכלית חייב לכלול את כל הרכיבים הנחוצים לפעילותו השוטפת או גאילו שנילוו להקמתו ולכן הופכים לחלק אינטרגלי ממנו. . במקרה דנן, הקמת מפעל המגנזיום במחצית שנות ה 90 לוותה בחנוכה של מתקן לייצור חשמל בסדום בהספק של מעל 100 מגה ואט ( כ 2% מכושר הייצור בישראל של אותם ימים) . מתקן מעין זה הוא לא דבר של מה בכך:  משק חשמל הנשלט ע"י המונופול הציבורי, (חברת החשמל) ולכן הקמת המתקן חייבה החלטה מיוחדת בעניין. הטענה להחלטה זו הייתה שתהליך הייצור אסור לו להפסיק את אספקת החשמל, ולכן יש צורך בגיבוי נוסף בדמות תחנה במקום.

למרות ש"פורמלית" התחנה שייכת לדשנים, אין ספק שכל הסימנים מראים שהקמתה בשנת 1995 הייתה פועל יוצא של הקמת מפעל המגנזיום שנחנך בשנת 1996. אפילו חברת כיל מכירה בכך בדוחותיה הכספיים (ראה ציטטה למטה  מתוך דוח כיל לבורסה לשנת 2006 ). במילים אחרות, בראיה כלכלית התחנה היא חלק בלתי נפרד ממפעל המגנזיום ויש לראות ברווחיו חלק בלתי נפרד ממנו. לא מדובר בסכומים מבוטלים , כפי שנראה בהמשך.

חישוב הרווחים הוא מכפלה של הייצור בחיסכון במחיר. מכיוון שאין מחירים ואין עלויות יש להסתמך על נתונים אחרים . מי שלא אוהב להתעמק בנתונים יכול לקפוץ ישר מלסקנות למטה

כמויות . תחנה בהספק של 110 מגוט העובדת סביב השעון כמעט ( היא מוכרת את העודפים לחברת השחמל לכן אין לה בעיית שוק  95%  ניצולת תפעולית) היא בסדר גודל של 915,000 מגה ואט שעה לשנה.

מחיר . מחיר החשמל בשוק הישראלי הוא כ 110 דולר למגו"טש ( כ 40 אגורות לקוטש לפי פרסומי חברת החשמל) . ההגיון הוא שאם לא הייתה תחנה לייצור חשמל, כי"ל הייתה צריכה לקנות חשמל מחח"י.

עלות ייצור  עלות הייצור של תחנות כח בעולם דומות הן סביב ה 80-90 דולר למגה ואט שעה   ( ראה קישור למטה).יש להיסיף שלעלות ההון המסובסד, מענקי השקעות , לא נלקח בחשבון.

רווחים הערכים שלעיל  מותירים רווח של כ 25 דולר ( 110 – 85 ) ליחידת ייצור או כ 22 מליון דולר לשנה (915 * 25 ) . גם אם המחירים וההנחות הן מוטות משהו, אם לאורך כ20  שנה התחנה חסכה לחברה סדרי גודל של כ 20 מליון דולר, מדובר בסכום ( ללא ריבית ) של כ 400 מליון דולר לאורך כ 20 שנה . זהו סכום לא מבוטל שניתן וחובה לזקוף אותו לזכותו הרווחיות של פרוייקט המגנזיום.

I rest my case.

הערה. ודאי יש מי שיטען שהחברה לא הרוויחה כי היא מכרה את החשמל במחירי עלות .... ובכל זאת זוהי טענה שלא משקפת את כל החשיבה הכלכלית.  בתוך מרכיב ה"עלות" של כל חברה, ,ובכלל זה קונצרן כיל ,נלקח בחשבון מרכיב של רווח נורמטיבי בתוך מחיר ההון ( מה שכלכלנים קרואים wacc מחיר הון משוקלל)  . לפיכך, במחיר ה"עלות" טמון רווח לא קטן לחברה, בין אם תחת החלוקה הארגונית של דשנים או מטלורגיה.

קישורים

הקמת תחנת החשמל

http://www.dswblog.co.il/?p=1032

תחנת הפקת החשמל  והמגנזיום

עלות ייצור

http://www.iea.org/publications/freepublications/publication/projected_costs.pdf