תערוכה "מפגשים מיתולוגיים"

אוצרת דר' נאווה סביליה שדה

    בהזמנה לתערוכה מפגשים מיתולוגיים, המתקיימת בימים אלה בגלריה בנימין ברחוב צ'לנוב בתל-אביב,

מתנוסס ראשה של מדוזה ובגלריה עצמה נקבע מיקומה על קיר מול הכניסה לגלריה, כך שמיד אני נכנסתי
לעולם הדמיון המיתולוגי, החביב עלי כל כך. מדוזה זו על הנחשים המתפתלים על ראשה במקום שער,

ומי אמר שדוקא שער חיב לצמוח על הפדחת, מדוזה זו החורצת לשון מול המתבונן בה, יש חשק להגיד:

 "פויה כך מתנהגים"? אבל למדוזה אין אומרים דברים כאלה, הרי אני יודעת שלשם כך היא נוצרה והיה לי די נעים לעמוד מולה ולא לפחד כפי שפחדתי מהספורים המיתולוגיים, כשקראתי אותם מזמן מזמן בעת הילדות.

    בצד ימין ראיתי ציור קודר של קוים קוים הסתקרנתי ואמנם כן, זו ארכנה זושהפכה לעכביש בגלל היוהרה שלה, כשאמרה שהיא אורגת הכי יפה בעולם. אז האלה הפכה אותה לעכביש. הצער הישן שהיה לי על האורגת המוכשרת, העציב אותי עוד יותר כאן מול הציור האפור הקודר וזזתי מהר למקום אחר.

אבל מספר צעדים קדימה שוב הפגיש אותי עם מכר ותיק, גם כן אחד כזה שרוצה לצאת מהקופסא, הלא הוא איקרוס שרצה לעוף, אבל מאחר ולא היה לו עדיין מנוע ועוד אביזרים המתאימים לתעופה והוא הסתפק כאן בציור
בפנימיות של הצמיגים והטרגדיה עמדה ממש מול עיניו ובציור מבטו המופנה אל הים והוא מבין מה עומד לקרות לו הכל. הרי אפילו אבובים של צמיגי מכוניות שכל כך חביבים על הצייר, לא יוכלו להיות לעזר רב במקרה והוא יצנח לים, כפי שקורה באמת. כל כך דרמתי  וטרגי ממש קורע לב. רחמתי עליו מאד מאד. באמת למה לא חשב לפני שעשה את מעשה השטות הזה שלו? מה הוא לא ידע שרק הצפרים יכולות לעוף? אבל במחשבה שניה, מול הדרמה
המתרחשת כאן בציור, חשבתי, הנה החלוץ המטווה את הדרך לחלום, אשר בבוא היום עוד
יתגשם  ואדם גם הוא יוכל לעוף. 

  הו איקרוס איקרוס טול עפר מעל עיניך וראה את בני מינך בני האדם, מתרוצצים גם הם בשמי עולמנו.

     מעודדת משהו אני מביטה משמאלי ופוגשת את מי אם לא את לדה והברבור כפי שדבורה מורג ראתה אותם.

היות ונכנסתי לאולם הגלריה יחד עם דבורה, וראיתי את הברבורים הצחורים מכוונים  לאותו המקום של הנערה, אינסטינקטיוית אמרתי לדבורה: "הוי מה  עשית להם?" הפיסלונים הקטנים שפסלה דבורה, כל כך מושלמים בתאורם את הנערה היפיפיה. לעתים נדירות נפגוש בפיסול כזה יפה וריאליסטי של גוף אישה והדבר עוד יותר זיעזע אותי לראות את הברבורים, שגם הם בביצוע מושלם כל כך יפים, אבל מעשיהם מעידים על כוונות הזדון שלהם, העצימו בי את ההרגשה, אולי כך הרגישה  לדה מול הברבור היפה, לעומת מה שהוא עושה.

    כעת התקדמתי אל הגומחה שמשמאל ושם על הקיר כלו הציור הגדול של גדי, כן גד אפוטיקר שאתו החלפתי מילה או שתיים, כשישבנו על הספסל העירוני, שהעיריה בטובה הציבה בדיוק מול הגלריה ואפשר לשבת מספר
דקות להפוגה קצרה ואז שמעתי את גדי מספר לי, איך הגיע לצייר את הציור. בזמן שהוא שהה באיטליה, ראה והתרשם עמוקות מעבודתו של צ'לינו צ'ליני פרסיאוס ומדוזה, הוא ספר לי על איך עמד מול יצירה זו, שהיא עומדת גבוה והוא מביט מלמטה  ואיך פריסיאוס מחזיק את ראשה של מדוזה שזה עתה כרת והוא הוסיף וספר שבאותה תקופה 2002, התרחשה אינטיפדה בארץ והידיעות על מה שקורה מול  העוצמה של היצירה המראה את הביצוע של פריסאוס, השפיעו עליו כל כך והוא היה חיב להעלות על הבד הלבן, במשיחות מכחולו את פריסאוס ומדוזה שלו, כפי שהוא הושפע כל כך
מהציור, כפי שנכון לעשות בתקופה שלנו.

    ובגומחה הזו הבטתי בצד ימין  ונדהמתי וידעתי שיצירה כזו הרי מתאימה לאסד עזי. ציורים על דפים רגילים של אולי בלוק לציור, הרבה דפים מצוירים כאלה, מודבקים בנייר דבק דף ליד דף  וכלם מספרים את הספור של לדה והברבור. לא סתם הנערה בת המלך לדה וסתם ברבור יפה ולבן סמל הטוהר, כי הרי זה זיאוס הגדול, כלומר האל הראשי של היוונים, אבי האלים, שכל כך חשק ביפיפיה הצעירה ורצה אותה לעצמו ולכן מה יעשה, איך יקח אותה, יבקש ממנה יפה
שהוא רוצה להתעלס? יבקש את ידה מאביה? או יחזר אחריה כפי שעושים כלם? מה פתאם,  הרי הוא מפחד מהרה אשתו, אז הוא התחפש לברבור יפה וצחור והיא לדה הוקסמה מהיצור היפה וכל הקסם הזה לפי אסד והציורים, ארך אולי שניות מספר, כי כל הציורים מתחרים זה בזה להראות את השתערותו של הברבור על הנערה התמימה והציור ממש מדגים לנו איך הברבור גוזל את תם הנערה. הציורים ממחישים את מעשה האונס, זה אחר זה, שנבין בדיוק מה קרה כאן, איך הברבור היפה מבצע את המעשה הנורא בנערה התמה.

     לא על כל הציורים והעבודות שבתערוכה ספרתי וכי מה ישאר לכם.

אם תבקרו תתרשמו מהכל ולפי ראות עיניכם.

חיבת  לספר את הגילוי הנאות, שהרי אוצרת התערוכה היא בתי ואני מאד גאה בה ואיך השכילה בהשראה נדיבה לאצור ולקבץ את האומנים תחת כנפי    הרעיון של מפגש מיתולוגי, כי הרי כלנו ניזונים ממה שאבותינו הציעו  לנו ויש רק לקבץ את היצירות,  למעין רקוד משותף ולתת לדמיון להוליך אותנו בין שבילי התקופות.

ממליצה לכם לקרא את המאמר המלומד של האוצרת, הנמצא באתר שלה וכאן הקישורית אליו.

 http://navasadeh.com/portfolio/%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa%d7%99%d7%aa/