כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    אמילי

    24 תגובות   יום שבת, 8/11/14, 03:54

    ''

    האיש בשיער הכסוף תיקן את הקשר בעניבה מול המראה המוארת שברכב, והחליק בשתי ידיו על הג'קט הכהה, מסלק את הקמטים שיצרה חגורת הבטיחות. את המעיל השחור הארוך שהיה מונח על המושב לידו לבש בתנועה אחת עם הפתיחה של הדלת, מתעלם מן הגשם הדקיק שהמטיר טיפות זוהרות באור אחרון של שקיעה. מבט מהיר בשעון גילה לו שהוא מאחר כמעט חצי שעה, איחור שמעבר לאופנתי גם בשבילו, אבל הוא ידע שלא יתחילו בלעדיו.

     

    את רחבת החניה גמע בצעדים רחבים כשהוא מתמרן בין השלוליות הרדודות לכיוונו של בנין תלת קומתי צנוע. על הדלת הוברג שלט קטן: "מוזיאון התעופה על שם ה. פורד", ותחתיו הוחזק בנעץ דף מודפס: "ברוכים הבאים לערב קבלת הפנים של לשכת המסחר אסיה-אמריקה." כמו מוזיאונים אחרים שהכיר, גם זה נדרש כנראה להשלמות מהצד כדי להתקיים.

     

    בכניסה קיבל את פניו משב אויר חם נושא ניחוחות של סושי וסאקי, אבל הוא שמח לגלות תחתם את הריחות הצפויים של דבק פלסטי ועץ בלזה. 

    באולם הכניסה היו רוב האורחים גברים קטני קומה, בתספורות שחורות קצרות שכמו נוצקו על ראשיהם. הם ניצבו בזוגות או בשלשות, נעים במעגלים קטנים סביב כוסות יין ושולחנות עמידה. מלצרים לבושי שחורים סבבו ביניהם, מפזרים מתאבנים וכוסות יין..


    האיש הרים את מבטו לתקרה הגבוהה, והתחייך למראה המוכר. לא הרבה קבלות פנים מתרחשות מתחת לקרב אוירי של ממש לחיים ולמוות.

     

     

    בנקודה הזאת בדיוק עמד לראשונה לפני יותר מעשרים שנה של געגוע, מיה הקטנה על כתפיו, ובידו הוא אוחז את כפתו הקטנה והמיוזעת של יונתן, שגדול ממנה בשנתיים. הוא זכר איך נפערו פיותיהם של הקטנים בתדהמה, כשראו את מטוס המסרשמידט שעדיין תלוי כאן, צולל צלילה עמוקה, ותותחיו הדוממים יורים אש כחולה. הספיטפייר הירוק של חיל האויר הבריטי גם הוא היה עדיין כאן, יושב בנחישות נצחית על זנבו של הגרמני ולא מרפה. מלחמת העולם קפאה כאן בזמן.

     

    שנים נהג לבוא עם הילדים לכאן, עד שגדלו וכבר נבוכו לבוא לכאן בחברתו. בימי שבת וראשון, ולפעמים גם בערבי חול של הפוגה בין נסיעות עבודה, היו צועדים ברגלים קטנות אל המרחב האוירי הפרטי שלהם, בוחנים יחד שרטוטי הרכבה מניירות ישנים שגרמו לו להתעטש, מתכננים, מדביקים, מנסרים, ותולים בגאווה את הדגמים המוכנים בחלל התצוגה.

    כמה קיווה אז שהימים ההם יקפאו גם הם בזמן.

     

     

    "אייב אברמסון! " נדחק אליו בדחיפות צעיר שעיניו מלוכסנות, ולחץ ממושכות את ידו באנחת רווחה. "תודה שהגעת, אדוני. אני מקווה שמצאת בקלות את המקום." לינג או מינג, לא היה בטוח. הזכרון לשמות אסייתיים אצלו כבר לא מה שהיה. "תצטרף אלינו לפאנל בבקשה, אדוני? אנחנו ממש חייבים להתחיל."

    אייב ניגש אל שולחן ארוך על הבמה, והתיישב בצייתנות בין המכובדים, לפני שלט שנשא עליו את שמו. הקהל כבר המתין באולם, ועל הקיר ממול הוקרנה מצגת: "מימון אסיאתי לתעשית הידע בארה"ב, בעד ונגד."

     

     

     

    מיד כשדעכו מחיאות הכפיים המעטות, יצא הקהל בעקבות הריחות, והסתדר בתורים ארוכים ליד שולחנות שמאחוריהם טבחים בכובעים לבנים. אייב לא היה רעב. גופו כבר דרש פחות מזון בשעות הערב, מה שהפך מפגשים מהסוג הזה לנטל עבורו.

    הוא סקר בעיניו מסדר כבוד של מאכלי ים מעוצבים, המבורגרים מיניאטוריים של קובה ביף, ויצירות מופת מקסיקניות בתירס, והשתעשע במחשבה שאולי גם באוכל ניסו המארגנים להדגים את יחסי אסיה - אמריקה על קצה המזלג.

    מבטו התעכב בצער על פני שולחן המתוקים שהוגדרו מחוץ לתחום בשבילו, אסף חופן אגוזים, ופנה להעמיס על צלחתו אגס, שמשך אחריו ומוטט ברעש ערימה של פירות. הוא קילל בשקט.

     

     

    "עכשיו תצטרך להרכיב חזרה את מגדל פיזה! " ציחקק מאחוריו קול של אשה צעירה. שערה השטני הקצר עטף בתלתלים פנים מוארכות, ועיניים שחורות חייכו אליו מתוכן. היא היתה לבושה בחליפת מכנסיים אפורה, מכופתרת בכפתורים עגולים שחורים גדולים כמו תחתיות של ספלים של בובות. 

    "אני רואה שאתה בענין בריאות. אני מאד בעד. אבא שלי נהג לומר שאם כבר חייבים לחיות, אז לחיות לנצח, לא? ענין מתמטי פשוט של פיזור פחת על ההשקעה לאורך זמן, אם אני לא טועה."

    היא חייכה שוב, וכשראתה שהוא מנסה לקרוא את שמה מעל התג שענדה, הושיטה לו את ידה: " נעים מאד, אני אמילי." נבוך משהו, לחץ את ידה: "הי, אני אייב".

    "אני יודעת מי אתה. ראיתי אותך על הבמה. אתה ממש חי את הנושא האסיאתי הזה לעומק, מה?" "תודה," אמר בפשטות של מי שמורגל במחמאות. "מצאתי את עצמי בענין הזה עוד מהביקור הראשון של ריגן בסין. איכשהו הנושא מחלחל אליך עם הזמן, והופך להיות חלק ממך. מה שאני צריך ללמוד עכשיו זה לשכוח." 

    "איזה ארגון את מייצגת כאן?" הוא הסתקרן לדעת איך היא משתלבת בנוף של הערב. "אני בשיווק של גולדמן סאקס," ענתה. "בדרך כלל בענין של פיתוח עסקים באסיה, אבל היום התבקשתי ללבוש בגדי צייד ולצוד לקוחות חדשים." היא שתקה ונתנה בו מבט משועשע, כמי שרוצה לבחון איך יגיב למתקפה הקטנה שלה.

     

    הוא הופתע לרגע מהתחושה של חילזון חשוף, שאחזה בו מול הישירות שלה. דברים כאלה כבר לא קורים לו בגילו.

    "אתן לך לנסות לצוד אותי," אמר לבסוף, "אבל בתנאי אחד: אני רוצה מאד לראות את התצוגה, וזה לא זה כשאין מישהו לחלוק איתו. אם תלווי אותי לתצוגה, נוכל לדבר בדרך על מה שתרצי. ווק אנד טוק. מה את אומרת?" היא הנהנה בשמחה. " דיל!"

     

     

    "היית כאן פעם?" שאל, כשהוא מראה לה את הדרך במסדרון שהוביל לדלת סגורה בקצהו הרחוק.  היא הנידה בראשה לשלילה. פתאום שם לב לנקישות של עקביה שההדהדו סביבם.

    הוא פתח את הדלת, והם נכנסו שותקים לתוך החלל הגדול. לא היו שם מבקרים אחרים, ורק השיחות של האורחים במרחק הפריעו את השקט. אור סגלגל של נורת פלואורסנט רחוקה הטיל צללים של מדחפים וכנפיים על הקירות.  

    "וואו". לחשה אמילי, מבטה מרותק אל כלי הטייס שכיסו את התקרה והקירות. "כל ההסטוריה של התעופה במקום כל כך קטן !"

    אייב חייך אליה. "בואי, אראה לך כמה מהמטוסים שאני אוהב במיוחד." הוא צעד אל מתחת לכלי טיס דק וארוך שתלה מהתקרה.

     

    "זה הקונדור, מטוס ללא טייס שיכול להקיף את העולם."מוטת הכנפיים שלו ארוכה מזו של מטוס ג'מבו, כך שהוא מרחף כמעט בלי דלק.יפה, לא? לחשוב שכבר לפני ארבעים שנה היתה טכנולוגיה כזו." כמה אלפי שעות השקיע בשיפוץ הקונדור הזה עם ילדיו. שלא ישכח לספר ליונתן שהקונדור שלהם עוד מוצג בתערוכה. למיה לא יהיה אכפת. 

    "וזה," עבר ברצף של התלהבות למטוס הבא, על פניו הבעה של זאטוט שמצא את עצמו לבדו בחנות ממתקים - "זה דגם של סקראם-ג'ט. מטוס נסיוני. הוא מגיע למהירות גבוהה פי עשר מזו של מטוס סילון. לא מזמן הגיע לכאן, כנראה."

    היא לקחה שקד מעל צלחתו, וידה הרכה שנגעה בידו באקראי עוררה בו צמרמורת.

    "ממ...מענין. תסביר איך זה עובד?" בקשה.

    "בטח. הוא טס בחלל, על גבול האטמוספרה, בגובה שבו אין אויר שיאט אותו. אבל בגובה הזה מנועי סילון לא פועלים. הסקראם-ג'ט נושם אויר באטמוספרה, ומשתמש בו כדי לזנק לחלל. כשנגמר לו האויר, הוא יורד לנשום, ושוב מזנק לחלל. חיית תעופה חדשה לגמרי."הוא הביט בה לראות אם התרשמה.

    "איזה יופי, צחקה.  באמת חיה, כמו דולפין הפוך!" הצחוק שלה דקר בסרעפתו. ככל שהתאמץ, לא הצליח הזכרון העייף להעלות במוחו איזו מאהבותיו היא מזכירה לו.  

     

    בהמשך עמדו מטוסים מתחילת המאה, והיא הפתיעה אותו בידע שלה, כשזיהתה את "הרוח של סנט לואיס", ואת דגם המטוס של האחים רייט. "מאיפה הידע הזה?" התפעל. "סבא שלי בנה דגמים כאלה בחווה שלו. הם לא טסו מעולם, אבל יש לי כמה תמונות מילדותי שבהן אני מדגמנת, ישובה בכסא הטייס בסרבל ומשקפי שמש."

     

    "בואי נצא לנשום אויר," אחז בידה ומשך אותה אחריו לעבר יציאת החרום. אויר קריר ולח קיבל את פניהם, כשיצאו אל משטח הבטון הגדול והחשוף. הגשם פסק, אבל הרוח הקלה עוד נשאה אליהם את רעננותו. אורות קלושים של מבנים סמוכים האירו גוף מתכת גדול בחשכה.

    "וואו" התפעלה אמילי שוב. "איזה גודל! " אייב חייך. מיה הקטנה שלו הגיבה ב"וואו" כזה בדיוק.

    "זה החלק הקדמי של ג'מבו" השיב. "הסירו את כנפיו, את המנועים, שני שליש מהגוף, השאירו רק תא טייס וכמה מושבים, וצבעו אותו באדום." אמילי התבוננה בכתובת שנצבעה באותיות לבנות על המתכת האדומה.

    הם טפסו על כבש מדרגות רטוב אל המטוס, כשהיא מובילה בזריזות לפניו.

     

    "אתה חייב לראות את זה!" אמרה בהתלהבות, ומשכה אותו אחריה. דרך דלת תא הטייס הפתוחה נגלתה לעיניהם כוורת של שעונים מאירים באור זרחני. היא נדחקה בקלילות לתוך כסא הטייס, וחגרה במיומנות מרשימה את חגורת הבטיחות הארבע-ראשית.

    אייב התיישב בזהירות בכסא של טייס המשנה, נזהר שלא לחבוט את ראשו בכפתורים שבלטו מהתקרה הנמוכה.

    דרך החלון הקדמי ניבטו אליהם אורות הישובים על הגבעות שמעבר למפרץ. "בכסא טייס כזה עוד לא דיגמנתי, " גיחכה אליו. הוא עקב אחר תנועותיה כשסקרה את בקרות ההגוי, ליטפה את המתגים, ומדדה בכף ידה את הסטיק הכפול, שתוכנן לידו של גבר.

    "מצאתי", אמרה פתאום, ואור כחלחל נדלק והציף את תא הטייס.

    "וואו". אמר אייב. עכשיו הרגיש הוא כמו ילד.  

     

    היא סובבה מתג בבסיס לוח הבקרה, ודחפה את הסטיק קלות כלפי מעלה, על פניה הופיעה הבעה מרוכזת, וקמט קטן הצטייר במצחה החלק. משך שניות אחדות לא קרה דבר, ופתאום נדמה היה לו שהרוח הולכת ומתחזקת בחוץ. לרוח הצטרפה בהדרגה שריקה גבוהה שהלכה והתגברה.

    היא חייכה בשביעות רצון. המנועים השורקים בחוץ כבר גברו על הרוח.

     

    "תודה שנתת לי לצוד אותך !" צעקה אליו מעל רעש המנועים. "לאן ירצה אדוני לטוס הערב?"

     

    אייב הביט בה וחייך. "פשוט קחי אותי מכאן, ילדה. לא חשוב לאן!" צעק, ולא היה בטוח אם שמעה.

     

    אמיליה שחררה את הבלמים, עיניה זהרו באש ירוקה, זרחנית, והווגה 5-בי החל להתגלגל על המסלול.

     

    בדקות הבאות ראו שניהם את אורות המפרץ מתרחקים תחתם למטה. קרעי העננים הנמוכים הלבינו באור ירח שהלך והתמלא לקראתם.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/14 08:50:

      תודה יקירה! 

       

      בכל סיפור יש משהו אמיתי, לא? אנשים כותבים מהחומרים שהם עשויים מהם. אבל לא צריך לקחת את זה מילולית. 

       

       

      צטט: n a n a 2014-11-24 10:22:06

      כתיבה נהדרת ואם זה אמיתי אז עוד יותר, כייף לבקר אצלך ♥
        24/11/14 10:22:
      כתיבה נהדרת ואם זה אמיתי אז עוד יותר, כייף לבקר אצלך ♥
        21/11/14 11:05:

       

      תודה רבה דליה. מענין שדוקא הסקראם ג'ט עשה לך את זה. הוא גם החביב עלי מבחינה טכנולוגית. 

       

      נחיתה מוצלחת בפעמים הבאות. :)

       

       

      צטט: דליהו 2014-11-15 12:27:49

      איזה יופי הסקראם ג'ט..:-)) נהנתי לקרוא כתוב ניפלא. אני תמיד נהנית לקרוא אותך לא תמיד קל לי לנחות אצלך :-) סיפור ניפלא!! תודה.
        21/11/14 11:04:

      תודה רבה בלו. אמיתי מילה במלה :) 

       

       

      צטט: Blueberry0 2014-11-15 07:16:40

      ולחשוב שכל זה היה אמיתי...(: כל כך יפה אתה כותב!
        21/11/14 11:03:

      תודה רבה שביקרת, ועל התגובה החמה! 

       

      צטט: סוקייאקי 2014-11-14 19:25:09

      אין מילים, לא תיארתי לעצמי שיש כותבים כל כך טובים פה. נכנסתי בגלל התמונה, נשארתי בגלל האיכות. תודה על החוויה
        15/11/14 12:27:
      איזה יופי הסקראם ג'ט..:-)) נהנתי לקרוא כתוב ניפלא. אני תמיד נהנית לקרוא אותך לא תמיד קל לי לנחות אצלך :-) סיפור ניפלא!! תודה.
        15/11/14 07:16:
      ולחשוב שכל זה היה אמיתי...(: כל כך יפה אתה כותב!
        14/11/14 19:25:
      אין מילים, לא תיארתי לעצמי שיש כותבים כל כך טובים פה. נכנסתי בגלל התמונה, נשארתי בגלל האיכות. תודה על החוויה
        14/11/14 16:50:

      תודה רבה, איש אחר. שמח שבקרת. 

       

      צטט: איש אחר 2014-11-14 12:05:42

      איזה יופי למצוא כאן סיפור נהדר כזה
        14/11/14 16:48:

      תודה על הפוסט המושקע ועל התגובה החמה, גברת דואר! :)

       

      צטט: זונת הדואר 2014-11-10 08:49:39

      הגברת הנ"ל היא "מועדון כנפיים" בכבודה ובעצמה!

      ''

      אין אחת מבנות "התא", שלא אוחזת לפחות צילום יחיד של הגיבורה, לצד מטוס מחמד, שלא לדבר על אימרות השפר שהותירה אחריה.

       

      ''

       

      כבוד!

      כתבת נפלא!!

       

      }!{

        14/11/14 16:47:

      תודה שבקרת, אחאב! 

       

      צטט: א ח א ב 2014-11-09 22:00:32

      "לאן ירצה אדוני לטוס הערב?"
        14/11/14 16:46:

      אני בטוח שמענין בחצרים, אבל לא מהחצר הזו באה ההשראה. 

      תודה על התגובה!

       

      צטט: --()-- 2014-11-09 20:38:17

      בכלל לא כמו במוזיאון חיל האוויר שבחצרים. בכלל לא...
        14/11/14 16:45:

      תודה רבה נרתיקנית. כן, אמיליה ארהארט, האשה החזקה הזו שנעלמה לתוך החלום שלה. 

       

      צטט: נרתיקנית דביקה 2014-11-08 17:23:57

      כתיבה נהדרתתת ומרתקת. ו....בחיי, אין מספיק

      סופרלטיבים בהיבריש. 

       

       

      ואמילי- ע"ש אמיליה אקהארט?! :)) ואייב מפלחים 

      את שמי הארץ אל עבר הלא נודע....או שמא הנודע? 

      אולי תכתוב המשך?!

       

      אהבתי כהרגלי 

       

      נ.ד. נשיקה

        14/11/14 16:44:

      תודה שביקרת ועל התגובה החמה! 

       

      צטט: * חיוש * 2014-11-08 09:42:17

      התמוגגתי לקרוא

      והם טסו להם ...והשמיים הם הגבול (-:

      הההמממ ...אני חושבת בדימיון כי הרי :..."הסירו את כנפיו,

      את המנועים, שני שליש מהגוף,  השאירורק תא טייס וכמה מושבים..."

      * שבת נהדרת

        14/11/14 16:43:

      תודה רבה על התגובה המושקעת! 

       

      צטט: נערת ליווי 2014-11-08 04:11:32

      אם הייתי מישי אחרת (ואני לא) בטח הייתי מספרת לך עכשיו על בן-אדם אמיתי מהחיים שפעם הפיל המון מטוסים. 

      אבל לי עכשיו רק מתרוצצות בראש מליון ואחת תמונות. אז עד שנפגש פה שוב, היה עונג גדול לקרוא. 

       

      ''

        14/11/14 12:05:
      איזה יופי למצוא כאן סיפור נהדר כזה
        10/11/14 08:49:

      הגברת הנ"ל היא "מועדון כנפיים" בכבודה ובעצמה!

      ''

      אין אחת מבנות "התא", שלא אוחזת לפחות צילום יחיד של הגיבורה, לצד מטוס מחמד, שלא לדבר על אימרות השפר שהותירה אחריה.

       

      ''

       

      כבוד!

      כתבת נפלא!!

       

      }!{

        9/11/14 22:00:
      "לאן ירצה אדוני לטוס הערב?"
        9/11/14 20:38:
      בכלל לא כמו במוזיאון חיל האוויר שבחצרים. בכלל לא...
        8/11/14 19:38:

      צטט: * חיוש * 2014-11-08 09:42:17

      התמוגגתי לקרוא

      והם טסו להם ...והשמיים הם הגבול (-:

      הההמממ ...אני חושבת בדימיון כי הרי :..."הסירו את כנפיו,

      את המנועים, שני שליש מהגוף,  השאירו רק תא טייס וכמה מושבים..."

      * שבת נהדרת

       

      שבתי אל הסיפור וכשקראתי שוב את המשפט האחרון

      חשתי איזו תחושה של מוות באוויר (ה) .... מרגיש לי שבאותם רגעים

      כשישב בתא הטייס הוא הלך לעולמו

      אולי זה רק בדימיוני (-:

        8/11/14 17:34:

      צטט: נרתיקנית דביקה 2014-11-08 17:23:57

      כתיבה נהדרתתת ומרתקת. ו....בחיי, אין מספיק

      סופרלטיבים בהיבריש. 

       

       

      ואמילי- ע"ש אמיליה אקהארט?! :)) ואייב מפלחים 

      את שמי הארץ אל עבר הלא נודע....או שמא הנודע? 

      אולי תכתוב המשך?!

       

      אהבתי כהרגלי 

       

      נ.ד. נשיקה

       

      * טעות סופר שלי- ארהארט אטום

        8/11/14 17:23:

      כתיבה נהדרתתת ומרתקת. ו....בחיי, אין מספיק

      סופרלטיבים בהיבריש. 

       

       

      ואמילי- ע"ש אמיליה אקהארט?! :)) ואייב מפלחים 

      את שמי הארץ אל עבר הלא נודע....או שמא הנודע? 

      אולי תכתוב המשך?!

       

      אהבתי כהרגלי 

       

      נ.ד. נשיקה

        8/11/14 09:42:

      התמוגגתי לקרוא

      והם טסו להם ...והשמיים הם הגבול (-:

      הההמממ ...אני חושבת בדימיון כי הרי :..."הסירו את כנפיו,

      את המנועים, שני שליש מהגוף,  השאירורק תא טייס וכמה מושבים..."

      * שבת נהדרת

        8/11/14 04:11:

      אם הייתי מישי אחרת (ואני לא) בטח הייתי מספרת לך עכשיו על בן-אדם אמיתי מהחיים שפעם הפיל המון מטוסים. 

      אבל לי עכשיו רק מתרוצצות בראש מליון ואחת תמונות. אז עד שנפגש פה שוב, היה עונג גדול לקרוא. 

       

      ''

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין