כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/11/14 07:48:
    אחלה מסלול :) כל הכבוד על ההתמדה גם בגשם..
      12/11/14 07:45:
    ארץ ישראל יפה ,כמה נעים לטייל בה!
      10/11/14 17:41:

    אמסור גם אמסור והמון תודה

     

    צטט: נערת ליווי 2014-11-10 15:27:53

    "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"

    תמסור לענת שבצילום הראשון (זה עם העננים) כמו גם הפסקת הקפה נפלאים!!! 

      10/11/14 17:41:

    צטט: א ח א ב 2014-11-09 22:04:19

    ברכות לצועדים בשביל. גשם בדרך - חוויה מכוננת. באופן אישי הייתי מדרים ביום כזה. אלו קטעים מהיפים בשביל ובארץ. שווה ללכת בהם במרץ -אפריל.

    תודה על העצה, בדרום כבר הלכנו, כרגע ממשיכים צפונה עם השביל
      10/11/14 15:27:

    "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"

    תמסור לענת שבצילום הראשון (זה עם העננים) כמו גם הפסקת הקפה נפלאים!!! 

      9/11/14 22:04:
    ברכות לצועדים בשביל. גשם בדרך - חוויה מכוננת. באופן אישי הייתי מדרים ביום כזה. אלו קטעים מהיפים בשביל ובארץ. שווה ללכת בהם במרץ -אפריל.
    0

    שביל ישראל 20 הרי ירושלים 31/10-01/11/14

    6 תגובות   יום ראשון, 9/11/14, 14:06

    הדר פוקס ודניאל וקנין

     

    עונה שלישית של שביל ישראל נפתחה. ושום דבר לא יעצור אותנו. גם לא התחזית לסופ"ש גשום. אין דחיות ואין ביטולים, ה"איש הירוק" הכריז שיוצאים. באותה נשימה ממליץ להצטייד במעיל גשם, וזה נרכש בשמחה בחנות "ריקושט" הקרובה.

     

    בליל חמישי מוציאה את התרמיל ושק השינה ומאווררת אותם מתנומת הקיץ בארון. מחר ניפגש עם כל החברים לאחר חודשים של הפוגה, מעדכנת אותם בשמחה, והם מביעים חשש מהיכולת לגמוע את הקילומטרים המתוכננים, כי בניגוד לאחרים שטיילו בארץ ובעולם, הרי שאני הלכתי מהסלון למטבח וקצת בים. 

     

    שישי בשעה 06:50, מתייצבת בבית משפחת איילון בחניאל. טלילה ומשה כבר ארוזים ומוכנים, קופצים לג'יפ ונוסעים. טלילה על ההגה, משה מתרווח במושב שליד, ואני מאחור מקשיבה בקנאה, לחוויות שטלילה חולקת מהטיול עם ה"איש הירוק" להרי הסימיאן באתיופיה. וככל שהיא מעמיקה בתיאורים אני מבינה שצריך להיות שם כדי להבין את עוצמת החוויה.

     

    ''

    הרי הסימיאן צילום: ענת נצר


    לאחר שעה הגענו לנקודת המפגש בצומת לטרון. צווחות ההתרגשות הרעידו את כוסות הקפה של באי המקום, והחיבוקים סחטו חיוכי מבוכה, והשמים חייכו אלינו בחזרה, בינתיים.

     

    לאחר נאום הפתיחה של ה"איש הירוק", החל האוטובוס בנסיעה לעבר נקודת הסיום של העונה השנייה, עין קובי. נפרדנו מהאוטובוס ומנהגינו הנאמן, והתחלנו ללכת. האוויר נקי ורענן, האדמה רטובה, וענני הגשם היו בהפוגה. ההליכה בנחל קובי מרופדת בעלי עצים מבריקים, והעצים עצמם לבושים ירוק זוהר בזכות הגשם. לאחר שעה קלה הגענו לנקודה מתאימה במיוחד למעגל חיבוקים, אך לא לפני הסבר קצר לחדשים על משמעות המעגל וסגולות החיבוק, שלא יחשבו חלילה שהצטרפו לקבוצה בטעות.

     

    ''

    המטייל הבודד אורי, במעגל החיבוקים, החדשים קצת מבוהלים אבל זה עובר מהר. צילום: ענת נצר

     

    מטייל בודד של השביל נקלע למעגל שחסם את דרכו, ולאחר דקות של תשאול לשמו, גילו, המסלול שכבר עשה ותכניותיו לעתיד הקרוב, הפיג את המבוכה בחיבוק עם שגית, ומי אם לא היא להעביר אנרגיות של שמחה להמשך הצעידה.

     

    ענני הגשם הזכירו לנו את קיומים בטפטופים קלים, ומעילי הגשם נשלפו מהתרמילים. יש מי שהצטייד עוד יותר, ושלף מכנסי ניילון ומטרייה, וכך המשכנו ללכת בנחל רפאים. ההליכה במישור אפשרה לנהל שיחות ולהשלים מידע של חודשים בלי השביל, וכך בין טיפות הגשם ונופו הירוק של הנחל, הגעגוע למה שחסר, הפך לרצון לדעת יותר.

     

    ''

    גם גשם יורד בשביל ישראל, צילום: ענת נצר

     

    זמן הקפה הגיע, ובדיוק בזמן זה נקלענו למנהרה תחת גשר הרכבת. אבנר הרכיב את הגזייה והחלל התמלא בריח הקפה המוכר והאהוב, זה שרק אבנר יודע להכין. עוגיות ונשנושים, ואנחנו ממשיכים לעבר חרבת סעדים.

     

    השביל המישורי התחלף בטיפוס בין עצי אורן מבריקים, והפך לבוצי וחלקלק. כעת דרוש יותר ריכוז שלא להחליק או למעוד, והטפטוף שהפך לגשם קליל לא מקל על המשימה. אך אתגר זהו שמו השני של הקבוצה. אם הטבע לא ידאג לאתגר אנחנו נמציא אותו. ברור מה עדיף.

     

    המשכנו בהליכה בציר המעיינות לכיוון אבן ספיר. הגשם הקליל התגבר, ומעיל הגשם כבר לא הועיל למי שלא היה מצויד במכנסי גשם ומטרייה. כשהמיקוד מהדרך והנוף המרהיב עבר למכנסיים הדבוקים ולשיער החלק שהפך לתלתלים, הבנו שעם כמה שאנחנו מחבבים אתגרים, המסלול של יום שישי יסתיים כאן.

     

    ''

    הפסקת הקפה מתחת לתחנת הרכבת בנחל רפאים, צילום: ענת נצר

     

    ''

    הספיק להיום, משה וטלילה. צילום: ענת נצר.

     

    ה"איש הירוק" הזעיק את הנהג שלנו, ולאחר מספר דקות של המתנה בגשם, נדחסנו לאוטובוס בדרגות שונות של רטיבות, ואני חשבתי על הבוץ שהכנסנו אתנו ואיך לעזאזל מנקים אוטובוס?...

     

    מסלול יום שישי אם כן, הסתיים מוקדם מהמתוכנן, והותיר חלון זמן די גדול בין ההגעה ללינה באורחן חוויאג' בגבעת יערים לבין ארוחת הערב. ואז, מתוך הבוץ והרטיבות, עלה רעיון נפלא של משה, לנצל את הזמן לניגוב חומוס באבו גוש. ומאחר שגם אוכל זה שמה השני של הקבוצה, כמעט ולא נצפו מתנגדים לרעיון. וכך מצאנו את עצמנו בשעה 15:30, ישובים במסעדה הלבנונית (המקורית, מספר אחד, למבינים בחומוס) באבו גוש, מנגבים בהנאה סוגים שונים של חומוס.

    יצאנו מאבו גוש שבעים ופחות רטובים, ולאחר נסיעה קצרה הגענו לאורחן בגבעת יערים. פינת חמד מקסימה, הצופה אל נוף הררי ומיוער. נכנסנו אל אולם האירוח, שכלל מזרנים ללינה, מטבחון קטן, שולחן אוכל גדול, שני תאי מקלחת עם שירותים, ושולחן טניס שולחן.

     

    ''

    באורחאן חוויאג', תמונה של כבוד עם נילי, צילום: ענת נצר

     

    השעה 16:30. ארוחת הערב בשעה 20:00. שאלה: כמה משחקי טניס שולחן תספיק לשחק קבוצה בת 20 חברים?  תשובה: תלוי במספר בקבוקי היין שתגמע.

     

    סימון טריטוריה, מקלחות נעימות, ובקבוקי היין נפתחו הרבה לפני מועד ארוחת הערב. הזמן עבר בשיחות ובדיחות וצחקוקים, בטורניר משחקי טניס שולחן, והודות לאלינור שהביאה עיתונים, היו גם תשבצים.

    ''

    מתכוננים לארוחת ערב באורחאן, צילום: ענת נצר

     

    בעלי האורחן החלו להכניס אל תנור המטבחון מגשים עמוסים באוכל, וחלל האולם התמלא בריחות מגרים. בשעה 20:00 התיישבנו סביב השולחן הארוך, ולאחר קידוש בחסותו של מושון, פצחנו בארוחה חמה וטעימה, שכללה מרק, עוף, אורז בר, מג'דרה ומיני סלטים. נשארנו סביב השולחן עוד דקות ארוכות לאחר סיום הארוחה, צוחקים מבדיחות נמוכות ופשוט נהנים.

     

    לילה באורחן חוואיג'. בחוץ יורד גשם ולא ממש ברור מה יהיה מחר. אבל "האיש הירוק" מצליח להעביר תחושת בטחון, גם באמרו "נראה מה יהיה מחר".

     

    המקום מחומם כך שאין בעיה של קור. רוב החברים נרדמו תוך דקות. ומי שלא, לא נרדם בגלל אלא שנרדמו תוך דקות... אימצתי את שיטת הדמיון המודרך, באמצעותה קולות הנחירה תורגמו לפכפוך של מי מזרקה יפנית, ונרדמתי. 

    בוקר יום שבת. מסתבר שרוב החברים ישנו לא רע בכלל. בחוץ יורד גשם, אבל ה"איש הירוק" משדר עסקים כרגיל. לארוחת הבוקר מוגש לנו סיר עצום של ג'חנון תוצרת בית, עם ביצה קשה ורסק עגבניות, תענוג.

     

    ה"איש הירוק" מוציא מצרכים להכנת כריכים לצהריים, וסימני השאלה בנוגע להמשך היום מתפוגגים. ברור שנלך, השאלה לאן. והתשובה לשאלה הזו לא אחרה לבוא, כש"האיש הירוק" הכריז, שהוא מאפשר לנו לבחור שהולכים לסטף. העמסנו עצמנו על האוטובוס ונסענו לחניון הסטף התחתון.

     

    הגשם חדל והאוויר היה צלול ורענן. התחלנו ללכת לכיוון עין ביכורה. מדרגות ענק הוליכו אותנו בין טרסות הסטף, וה"איש הירוק" הסביר על החלקות המעובדות ע"י אזרחים. גם הוא עבד פעם בחלקה כזו, וכשהגענו אליה הדגים לנו בהתרגשות כיצד התבצעה עבודת ההשקיה. במקום נטועים עצי פרי מגוונים ומיוחדים, והם, בשילוב הנוף ורשרוש המים, מעניקים חיות למושג גן עדן. בעין ביכורה נכנסנו למערה שנבנתה סביב נביעה ומטרתה למנוע מהצמחייה לסתום את הנביעה.

     

    ''

    עין סטף, צילום: ענת נצר

     

    המשכנו בטיפוס בסטף והגענו למתחם עם מספר בתים, בהם מתגוררות שתי משפחות שאחריות על אחזקת המקום. מסתבר שבאתר סטף עבד ה"איש הירוק" במשך שנה, כשהיה עוד יותר צעיר... טל וגידי קיבלו אותנו בחיוך וברכת שלום. ביקרנו בבית בו התגורר ה"איש הירוק" בזמנו, ונכנסו לאחד מבתי הבוץ שטל בנתה בעצמה. בית מיוחד ומקסים, שכל מי שנכנס אליו נדבק באנרגיות של אור ואהבה. ישבנו במרפסת ביתם של טל וגידי וכובדנו בתה צמחים חם. הודינו להם על האירוח ועמוסי אנרגיות חיוביות המשכנו ללכת לכיוון חניון סטף עליון. מטפסים ונהנים ממראה הצמחייה והנוף והאוויר הצלול.

     

    ''

    בית הבוץ בסטף, צילום: ענת נצר

     

    צעדנו בנחל צובה והגענו לעין לימון, המעוטר בבריכת מים וספה פרחונית ישנה שהושארה לצידה. מקום נפלא לעצירת קפה ומאפה וכריך שנשלף מהתרמיל של ליאת, שנראה שמכין כריכים מעצמו. לאחר מנוחה והשקטת הקיבה, המשכנו בצידה בנחל כסלון. עצרנו להסבר על הפריצה לירושלים ומבצע נחשון ולאחר מכן שקענו לשלוש דקות של שתיקה והתמזגות עם הטבע, מהם התעוררנו הודות למאיר אריאל, שהחזיר אותנו לכאן ולעכשיו, כששוב מצץ גבעול תחת גשר מט ליפול.

     

    ''

    הפסקת קפה ורענון בעין לימון, צילום: ענת נצר.

     

    המשכנו בהליכה לכיוון שואבה, שם יסתיים הטיול. דקות ספורות לפני סיום העלייה לשואבה, הגשם חזר. הנהג המסור שלנו הגיע לאסוף אותנו והפעם, לא נרטבנו.

     

    ''

    זמן של שקט ושלווה בעין לימון, צילום: ענת נצר.

    טיול ראשון של עונה שלישית הסתיים. תנאי מזג האוויר אילצו אותנו לבצע שינויים במסלול המתוכנן. בזכות האילוצים נחשפנו לעולם של פעם, לחקלאות הקדומה, לאנשים שמתמסרים לשמירה על העבר ודואגים בכל ליבם לשמרו ולהפוך אותו למוחשי. נפרדנו בחיוך רחב ותחושת ניצחון. הגשם פתח בפנינו שביל מרתק לא פחות וחידד את ההבנה לכולם, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.

     

     

    לילה טוב,

    הדר.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דניאלוקנין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין