מתי תגיע כבר לגיל 30 ?

תמיד היה בנינו מתח במובן החיובי של המילה כמובן. אנחנו עובדים ביחד כבר שנתיים, אני לקוח והוא ספק אף פעם לא היה בנינו כלום אלא יחסי עבודה בלבד ואז ביומלדת שלי נפרצו כל הגבולות. אני לא זוכרת איך התחלנו בכלל אבל את הלילה סיימנו ביחד. היה כיף , כיף מאוד, מצחיק , מביך, הכל ביחד.

יום למחרת קיבלתי SMS מנומס שבדק שהכל בסדר. שבוע אחרי, כשידעתי שאנחנו הולכים להיפגש הקדמתי תרופה למכה ".. אני מגיעה שבוע הבא אליכם לפגישה , אנחנו בסדר עם זה נכון?"קיבלתי תשובה של : "... ברור : )  ". הרגשתי טוב אפילו שמחתי שאנחנו יודעים לעשות את ההפרדה של עבודה לחוד וחיים פרטיים לחוד. יום אחרי הוא התקשר בערב. הייתי בשוק כמעט נחנקתי שראיתי את המספר ובשעה שהוא התקשר היה ברור לי שהפעם זה לא יהיה בנושא עבודה. הייתה שיחה נחמדה דיברנו איזה 10 דקות ופתאום שקט מוזר שבמילים היה אפשר לפרש אותו " למה התקשרת?". הוא ישר הבין ואמר שהוא התקשר בהמשך לsms - של אתמול מבחינתו הכל בסדר, שההפרדה ברורה ומקובלת גם עליו. צחקתי ואמרתי שאני שמחה שזה המצב ונתקתי .רוצה ממנו עוד קצת, שלחתי לו SMS: "...מתי תגיע כבר לגיל 30 שנוכל להשתוות .."קיבלתי תשובה : "... מי אמר שצריך לחכות לגיל 30.."שמחה, קצת נבוכה, הרבה מהסיטואציה , מהמצב ומעצמי  -לא ידעתי מה לענות אז פשוט לא עניתי . שזה אולי הדבר הכי נורא- לא לענות לSMS !!!!. לפעמים נראה לי  שזו המצאת המאה ולפעמים אני מבינה שזה הדבר הכי רע שהגיע עם המאה הנוכחית  .

יום למחרת שכה יהיה לי טוב נפגשנו במקרה בפאב. הסיכוי שאני אפגוש אותו שם היה כמו הסיכוי שאזכה בלוטו (תמיד יש סיכוי אבל צריך לנסות המון פעמים..). אמרנו שלום מנומס וכל אחד הלך לדרכו אני חזרתי למקום שלי על הבר והוא לשלו. היה לי חשוב ששנינו נרגיש בנוח. שאף אחד לא ילחץ על השני. עשר דקות אחכ הוא בא להתיישב לידי והמשפט השני או השלישי שלו היה: "... לא ענית לי ל-SMS .."ואני שהייתי ככ נבוכה פלטתי : "תכננתי לענות לך היום והנה נפגשנו שוב .." .  השקנו כוסות לחיים ולשנינו היה ברור שאת הערב הזה אנחנו מסיימים שוב  ביחד. ישבנו ודיברנו כל הערב, על הכל ולא כלום. יש לנו ככ הרבה נושאים משותפים שאת העבודה שמנו בצד.  אין רגעים של שתיקות מביכות. יש רגעים של לעצור רגע, לחשוב מה להגיד או סתם לנשום קצת. בהמשך חברה שלי הלכה, חבר שלו התבאס ואנחנו חתכנו אליו.

יש לו דירה סבבה (אחד הדברים הכי מבאסים שאת יוצאת עם מישהו , מגיעים אליו הביתה ואת מגלה שהוא גר ב"חור" מטונף .. זה מוריד את כל החשק ) ישבנו בסלון , המשכנו לשתות, היה באמת כיף. אני חושבת שדיברנו שעות, וכשהתחיל להיות לנו קר - הלכנו למיטה וגם שם המשכנו לדבר. אח"כ הסקס הגיע וגם שם היה כיף, הוא תמיד שואל אם כיף לי, תמיד מחכה שאני אגמור ראשונה (שזו סוגיה בפני עצמה). מוזר, לא שמתי לב שהוא גמר בכלל, הוא היה ככ" שקט. אני אוהבת להקשיב לנשימות  שעולות ויורדות ולפי זה לדעת מתי ה"פיק" . הוא היה גמור מעייפות העיניים שלו מחכות רק להיעצם. הלכנו לישון בתנוחת כפית – לא לפני ששאלתי אותו אם זה בסדר שאשר לישון. (כן זה נראה לי חשוב לשאול זה לא כזה מובן  מאליו. אפילו חובה !אפילו מנומס ! ) התשובה שלו הייתה שכן-  ברור.

בקיצור הלכנו לישון "כפית " היה לי ברור שזה לא נח לו. רציתי להגיד לו זה בסדר, אתה גמור מעייפות, תעצום עיניים ותישן. אבל שתקתי חיכיתי שיעברו חמש דקות והוא לבד הסתובב. וזהו מאותו רגע, עברה לי כל העייפות. הייתי לגמרה ערנית הלכתי איזה 10 פעמים לשירותים (זה ממש מביך אותנו הקטע הזה.. במיוחד עם השירותים קרוב לחדר שינה. אנחנו חושבות אם אתם שומעים אותנו או לא. ולפעמים זה גם נתקע , ולוקח לנו זמן ...?? ) חזרתי למיטה הסתובבתי לצד השני, ספרתי כבשים ועדיין לא יכולתי להירדם. פשוט לא נעצמו לי העיניים אז החלטתי  שדי, אני קמה מתלבשת והולכת. מצד אחד אני באמת רוצה להישאר אבל מצד שני יש את  הבוקר שאחרי .... מה?, נשב ונשתה קפה? ומה עם מברשת  שיניים? ובגדים עם ריח סמיך של עשן וסיגריות? ומקלחת? זה יהיה קצת מוזר והרבה מביך. קמתי התלבשתי , היה נראה לי שהוא שם לב אבל עייף מידי כדי לחשוב אם הוא חולם או אם הוא ער. רציתי להשאיר לו פתק: בוקר טוב ושהיה כיף.. . אבל בכל הבית שלו לא מצאי עט/ דף משהו לכתוב עליו. אח"כ חשבתי אולי לשלוח SMS שיקרא כשהוא יקום אבל הוא עוד מסוגל להתעורר מזה. ושאלת מליון הדולר: מה עושים עם הדלת? להעיר אותו לנעול אותה? ללכת ולהשאיר פתוח? מה הכי נכון. פעם אחת ולתמיד אני חייבת לפתור את הסוגייה הזו. מה הכי נכון לעשות ?!

בסופו של דבר החלטתי שאני נותנת לו נשיקה ומעירה אותו בעדינות עד כמה שאפשר. עם  המזל שלי יצא שנתקעתי במשהו ובמקום לתת לו נשיקה פשוט עפתי עליו. הוא נבהל , התעורר, אני מלמלתי שאני הולכת ושימשיך לישון.... הוא בטח שאל את עצמו: אם היא הולכת למה היא מעירה אותי?. אח"כ הוא שאל איך אני הולכת הוא נראה קצת מבולבל, כמו מי שלא הבין למה אני הולכת .. . הוא ליווה אותי לדלת אני עומדת לידו , נבוכה קצת. הוא לא מצליח לפתוח את הדלת – רמז שאני יישאר ??. אבל לא, אני לא מחפשת רמזים. יצאתי מהבית מבלי להסתכל אחורה או לתת לו נשיקה . זה נראה לי פתאום לא מתאים. עכשיו במחשבה שנייה  , אני קצת מתחרטת , אולי כן היה צריך את הנשיקה האחרונה היא הרי קטנה  ומסמלת משהו?

זהו, יצאתי, הלכתי הביתה. חיכיתי לsms שלא הגיע. פעם שעברה הוא הגיע אז למה לא הפעם? . אני יודעת שגם אני יכולה לתרום לעסק. אבל זה לא יהיה חכם. הרי לא נתחיל לצאת פתאום. זה לא יהיה נכון לעבודה וזה לא יהיה נכון לנו. לפעמיים חשוב ללכת בצעדים קטנים ולאט ולהישאר באותו הקצב. צעד אחד,גדול מידי עלול להרוס את הכל .פעם באחת השיחות שלנו , דיברנו על מערכות יחסים ועל למה הוא לבד או למה אני. הוא אמר על עצמו שהוא טיפוס לא רציני, וטוב לו כמו שהוא. לגבי ,אחת הסיבות שלא היה בנינו הייתה כי תמיד נראתי לו רצינית מידי -למשפט הזה עניתי אז ואני עונה גם עכשיו גם בחורות רציניות אוהבות מידי פעם להשתולל!.