כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    אז מה אם הוצאת ספר? אמרתי לעצמי וגם לאחרים

    14 תגובות   יום ראשון, 9/11/14, 23:46

    אז מה אם הוצאת ספר? אמרתי לעצמי וגם לאחרים

     

     

         

    ''

    צילום: נח על זלזל - נורית צדרבוים - 2014

     

    זה מה שאני שואלת את עצמי, ערב יציאת הספר שלי, או יותר נכון עם בוקר יציאתו ואת הרהורי אלה אני מעלה על הכתב, תוך שאני מפנה את השאלה לעצמי כמו גם לאחרים.

    קצת חשבון נפש. קצת הרהורים עצמיים, קצת להתבונן על מה קורה היום בשוק הזה, שמצד אחד דועך והולך אל תוך עולם וירטואלי, ומצד שני משגשג מאד כמו שירת הברבור.

    ואלה היו דברים, אשר נתתי להם ביטוי באחד "הפתקים" שלי במרחב הידוע שנקרא 'פייסבוק', בדף שלי שאותו פתחתי, כן, לכבוד ספרי החדש 'שאון של חול מתקתק בשקט'. כן אני שואלת . "אז מה אם הוצאת ספר"?


    אז מה אם הוצאת ספר( או עשית תערוכה)? אני זוכרת לשאול את עצמי, וגם אתכם.

    אז מה?

    אז כן, ביטאת את עצמך, אמרת את דברך, השארת סימן קטן בעולם שממילא טובע ממילים ומכותבי מילים.

    אז מה?

    זו לא בעיה להוציא ספר למי שרוצה להוציא ספר, זו גם לא בעיה לכתוב ספר למי שרוצה לכתוב ספר.

    אז מה?

    כי להוציא ספר זה אומר בסך הכל שהוצאת ספר. זה אומר שהנחת בדרך זו או אחרת את מה שרצית לומר ואולי במקרה הטוב, דבריך חשובים ובעלי טעם ועניין, ורצית גם לתרום משהו לתרבות האנושית.

    אבל, צא ולמד, וזאת אני אומרת גם לעצמי, קודם כל לעצמי.

     

    השאלה היא מה זה הספר הזה? הוא טוב? הוא חשוב? הוא תורם משהו למישהו? יש בו אמירה ראוייה? הוא נכון מבחינת השדה והתחום שבו הוא יושב (סיפורת, שירה, עיון). האם חשוב היה להוציא את הספר הזה? האם העולם היה יכול להתקיים גם בלי הספר הזה? ועוד ועוד. יש שאלות.

     

    וכן, אני שואלת את עצמי.

    אבל זה לא נגמר בזה, משום שמרגע ששאלתי את עצמי, עצמי גם נתבקש להתייצב ולהשיב.

     

    וזה לא היה פשוט.

    כי כן, גם אם חשבתי שדבריי חשובים, גם אם חשבתי שדבריי, בשירה, או בציור, חייבים לצאת לאוויר העולם ולפגוש עוד עיניים ואזניים, וגם אם חשבתי שהדברים שלי, אלה שאני אומרת,  הם הכי, אבל הכי חשובים בעולם. עדיין זו רק אני שחושבת כך בארבע אמות דלתותיי, או בגבולות שכלי הנשלט כנראה על ידי האגו, וכן, כמובן הרוח היוצרת. עדיין זו אני שחושבת שהעולם חיכה למוצא פי היקר מפז. ואני כסובייקט, מותר לי לחשוב כך.

     

    אבל אז אני מזכירה לעצמי שבינתיים זו רק אני שחושבת כך, וזה בהחלט לא מספיק. לא רק לא מספיק. זה כלום ואין זה אומר דבר.

     

    ואני אגייס את כל היכולת השיווקית שלי, ואת כל היצירתיות שלי, ואפתח דף בפייסבוק וארשום רשומה אטרקטיבית בבלוג שלי, ואשלח מדי פעם רסיסי מחשבות, וצילומים, ואספר לכל העולם שכן-הנה-יצא-סוף-סוף-הספר- שלי.

    ובכן, אז מה?


     אני שואלת אתכם על ספריכם שיצאו מכבר, וגם את עצמי על ספרי שיצא זה עתה ועל כל האחרים שעודיין לא יצאו.

    כן, ואותה שאלה אני שואלת על רבות מהתערוכות שעולות ואשר אחריהן אני עוקבת (או משתתפת).

    ואני מסכמת ואומרת בעיקר לעצמי, כשאני אוחזת את הרך הנולד שיצא לאור אחרי עשרות שנים של אינקובציה -

     

    "זה שיצא ספר, זה לא אומר כלום. תזכרי לך, עכשיו תורך לראות וללמוד אם הספר עושה את צעדיו במקום בטוח וטוב.

     

    האם האמירה שלך חשובה?

     

    האם העבודה על שיר או על ציור היא עבודה שדרשה ממך הקשבה, התבוננות, מיון, סיווג, עידון, עידכון, ועוד ועוד?

     

    האם זה בכלל מעניין את העולם מה את מרגישה או חושבת?

     

    האם עשית זאת בצורה שתעניין?

     

    או לחילופין האם לא עניין אותך כלום ממה שחושבים והאמנת בדרכך והלכת אתה עד הסוף ( במילים אחרות התאבדת על יצירתך( ?

     

    כי ספר יצא זה כלום.

     

    מה יש בו, מה הוא אומר, מה הוא עושה לאחר, מה חידשת, מה הבאת עוד לעולם השבע להתפקע - זה מה שחשוב.

    כי להוציא ספר, היום זו לא בעיה.

     

    פעם להוציא ספר זה היה אירוע מיוחד במינו ראוי לציון. לא כל אחד יכול היה להוציא ספר.

    פעם להציג בתערוכה היה קשה. לא כל אחד יכולה היה וכדאי לזכור אפילו את 'סלון המודחים'.

     

    היום אוצרים מתפרנסים מתערוכות המוניות, כלומר אלה לא בדיוק אוצרים, אלה הם מפיקים. קלטו את השוק, קלטו בעיקר את הרעב של הציירים להציג ולהתפרסם. אלה מוכנים לקבל מה שיותר אמנים לתערוכות המוניות כי המונה דופק (והיוצר נדפק). היום תשלם, תיהיה בתערוכה, תשלם עוד קצת יכתבו עליך, תשלם עוד קצת תיהיה בעוד תערוכה והרזומה שלך ישמין מנחת על שפעת המילים המתגבבת עליו.

     

    אז מה אם עשית תערוכה? ועוד אחת ועוד אחת. פעם על הנושא אמהות ובנות, ופעם על הנושא בנות ואמהות. אותה גברת כמעט ללא שינוי אדרת. ואילו ציורים שהתאימו פעם אחת לתערוכה שנקראה 'מקום' מתאימים לפתע פתאום, ובאורח נס לתערוכה אחרת לגמרי בשם ובנושא אחר לגמרי.  כי כך החליט האמן, כי כך הסכים מלכתחילה בכלל האוצר (כי קנה חתול בשק, וגם לחתול בשק יש מצלצלין). והנה את/ה בתערוכה,

     

    ואני שואלת שוב את עצמי, ואתם שומעים ( כלומר השאלה מופנית גם אליכם)  אז מה?

    אז מה אם בערב גאלה זה או אחר מספרים שכבודו המכובד הוציא 4 ספרים, או כבודו המכובד האחר הציג ב55 תערוכות.

     

    מישהו בדק איזה ספרים אלה?

    מישהו אמר אם הם ספרים טובים ונחשבים?

     

    מישהו סייר בתערוכה וראה שבעידן הקיימות, מהר מאד היא כבר לא קיימת, סימנה V, חלפו על פניה במהירות שיא, והיא עצמה עפה עם הרוח בגלל הרוח. מחר זה יום חדש וצוואר הבקבוק של תערוכות של אמנים רעבים להציג דחוס ודחוק. וכלום כבר לא נודע כי בא אל קרבו, חוץ מהאמן ומפח הנפש שלו, על עוד יצירה שתמשיך להעלות אבק בירכתי הסטודיו שלו ( ואגב, מומחים לרפאות של יצירות , אמרו שהאבק מגן על היצירה משחיקת הזמן - נחמה פורתא)

    מישהו בדק ברשימת התערוכות המפוצצות את הרזומה לעייפה, איזה תערוכות אלה?

     

    אז מה? 

    רוצה לומר פרסמתי כך וכך ספרים - זו לא ערובה לכלום (אלא אם כן, אלא ספרי עיון שעוסקים במחקרים שלך, או אם במקרה קוראים לך דוד גרוסמן, או עמוס עוז או א.ב.ג.ד.......ז ( אז זה כן אומר משהו). זו ערובה לכך ועדות ניצחת לכך שאני אכן עושה. יוצרת. וזה יפה בפני עצמו. השאלה את מי זה מעניין? באמת את מי זה מעניין? ואם זה באמת מעניין?

    וחברים זה לא סוד. לתערוכות באים רק האמנים ( וכמה חברים טובים ובני משפחה), לערבי משוררים באים הכותבים. שם. במעגל הזה, זה נשאר. וצריך להודות גם כאן על האמת. אלה משמשים קהל לעצמם אפילו בבחינת שמור לי ואשמור לך. אם אנשים שלא מורגלים בכתיבת שירה, יקחו את ספר השירה שלי יקראו בו ואולי יאמרו 'וואו', משהו כאן קורה. אז , אני מבטיחה, לא אשאל 'אז מה'?

     

    אני כבר שומעת את כל הקולות מנגד שיבואו ויאמרו לי . אדם רוצה לפרסם, לעשות, להציג, להראות, לחשוף - זכותו, אני אומרת להם. אכן זכותו. עובדה יש לו אפשרות, יש לו דרך והדבר מקובל. זכותו. גם אני מנצלת את הזכות הזאת. אבל,  זה לא מונע ממני להגיד גם אז מה? ואני אומרת זאת גם ובעיקר לעצמי.

     

    צאו וחישבו. לקולנוע לא הולכים רק שחקני קולנוע.  לתיאטרון לא הולכים רק שחקני תיאטרון. כנ"ל גם לגבי קונצרטים ( נכון, אני יודעת גם למוזיאונים מגיעים לא רק אמנים, ואני לא מדברת על מוזיאונים בדבריי כאן).

     

    אבל, לערבי משוררים באים המשוררים ובדרך כלל מסיבה אחת פשוטה, הם יודעים שבמחיר קצת תשומת לב והקשבה לחבר שקורא את שירתו, יהיו גם לו כמה רגעים של נחת להשמעת שירו שלו. ולפתיחת תערוכות ( שרק אז מגיעים המעט מבקרים) מגיעים הציירים, שמפרגנים ואולי גם קצת מתעניינים, ומכינים לעצמם את התמורה, שיום אחד גם להם תיהיה פתיחה.

     

    העולם/החיים/התרבות הם בסופו של דבר נפה. נפה עם חורים גדולים. מה שגדול מהחורים האלה יישאר, מה שקטן מהחורים האלה יפול וירד לטמיון השכחה וייעלם. מה שיישאר וישרוד, כי היה מספיק גדול,  יהיה זה שעליו כבר לא אשאל 'אז מה'?


    ורגע רציתי לספר לכם שלאחרונה הוצאתי ספר. שמו בישראל 'שאון של חול מתקתק בשקט'

    אתם יכולים לשאול אז מה? (זה בסדר גם אני שואלת/אומרת ) אבל אפשר באותה נשימה גם לנסות לרכוש אותו.

    אולי, אולי יהיה לי ,או לספר יותר נכון, מזל ואחרי שתקראו אותו לא תשאלו 'אז מה'?

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/11/14 10:23:

      צטט: perach1 2014-11-14 23:35:31

      בהצלחה עם הספר החדש.. ! אז מה אם הוא ראה אור .... מאמינה שיבואו עוד רבים אחריו ..... הוא לא יהיה האחרון ! אז זהו ש..... זה לא השיא ! בהצלחה בדרך אל השיא ....

      תודה לך פרח. צודקת למרות ה'אז מה' יבואו גם האחרים. וגם אז אומר 'אז מה'. תודה על ברכתך. ואכן, הדרך, הכתיבה והיצירה היא עיקר העניין. ספר הוא רק תחנה כמו מחסה תחת הגשם.

        24/11/14 10:21:

      צטט: עמנב 2014-11-24 00:31:42

      מסכים עם כל מה שכתבת על ספרים. לא הקדשתי לנושא מחשבה כה מעמיקה כמוך, אך ביני לבין עצמי סיכמתי שחשוב לי לכתוב, ואשמח אם למה שכתבתי יהיו גם קוראים. זה הספיק לי כדי להשקיע את המאמץ בכתיבה ואת המשאבים בהוצאת הספר לאור. אין לספרי ההצלחה של "מלכת היופי של ירושלים", אך התגובות שאני מקבל מקוראי הספר, ובמיוחד מאלה שאינם ממכריי, אלא מצאו אותו בחנות ורכשו, מלטפות את האגו ונותנות סיפוק. מאחל לך הצלחה בשיווק ספרך ובמשוב שתקבלי עליו, עמוס.

      תודה לך עמוס. שמחתי לקבל כאן את תגובתך. ואכן, זה בדיוק העניין. יש עשייה ויש תוצר והשאר מה שיקרה יתברר. תודה על ברכתך ואני מברכת אותך גם כן.

        24/11/14 00:31:
      מסכים עם כל מה שכתבת על ספרים. לא הקדשתי לנושא מחשבה כה מעמיקה כמוך, אך ביני לבין עצמי סיכמתי שחשוב לי לכתוב, ואשמח אם למה שכתבתי יהיו גם קוראים. זה הספיק לי כדי להשקיע את המאמץ בכתיבה ואת המשאבים בהוצאת הספר לאור. אין לספרי ההצלחה של "מלכת היופי של ירושלים", אך התגובות שאני מקבל מקוראי הספר, ובמיוחד מאלה שאינם ממכריי, אלא מצאו אותו בחנות ורכשו, מלטפות את האגו ונותנות סיפוק. מאחל לך הצלחה בשיווק ספרך ובמשוב שתקבלי עליו, עמוס.
        14/11/14 23:35:
      בהצלחה עם הספר החדש.. ! אז מה אם הוא ראה אור .... מאמינה שיבואו עוד רבים אחריו ..... הוא לא יהיה האחרון ! אז זהו ש..... זה לא השיא ! בהצלחה בדרך אל השיא ....
        13/11/14 14:33:

      צטט: נורית-ארט 2014-11-13 14:30:28

      צטט: נורית-ארט 2014-11-13 14:29:24

      צטט: סטאר* 2014-11-11 18:49:06

      ברכות חמות נורית יקרה , לצאת ספרך. ובהצלחה רבה . מאחר וגם אני כמו דודי רצם, מכירה אותך במרחב הוירטואלי הזה של הרשתות החברתיות ועוד מעבר לכך גם בהיכרות אישית - בהיותך האוצרת של התערוכות הוירטואליות של כתב העת ׳בגלל׳ , בהן אני משתתפת ומציגה .ומאחר ואני קוראת את מאמריך היפים ואת מחקריך העוסקים בהתפתחות האומנות והיצירה אצל יוצרים וכן בהתפתחות ביצירותייך -גם אני כמו דודי חברנו (שאגב דודי -ציורו מדהים) יכולה לומר שדרך עבודתך הן כאמנית חוקרת, יוצרת והן כמשוררת ראויה להערצה . אני בהחלט ארכוש את ספרך וממליצה לכולם לעשות כך
      כוכי יקרה, סוף סוף אני יכולה להגיב לך. היו קשיים בהתחברות ל'קפה'. אז ראשית תודה מעומק ליבי על תגובתך. אכן, אנחנו מכירות בחיים האמיתיים, ובחיים הווירטואליים. ונפגשות בהקשרים אמנותיים ומקצועיים. שמחתי לדעת שאת בין אלה שעוקבים אחר עבודתי רחבת היריעה, קוראת מאמרים ועוקבת. זה תמיד משמח. שמחה שיש בכוונתך לרכוש את הספר. תודה על כל דברייך. ואנחנו נמשיך להתראות וירטואלית ו/או אמיתית.

       

        13/11/14 14:32:

      צטט: נערת ליווי 2014-11-12 19:09:05

      ספר כספר זה דבר נפלא.

      ולך יש הרבה מה להגיד, אבל. ספר במהותו ברגע שהוא הודפס הוא נסגר. אין יותר הפרייה הדדית.

      אין דיאלוג. 

      כמו שכתבת ספר היום מצריך המון שיווק ועבודת פוש ואין יחס ישיר בין האיכות ובין כמה אנשים יקנו אותו וכמה יציבו אותו על מדף הספרים בבית. כי "ככה צריך" או "נכון" ויצירה, יצירה היא לא דבר סטאטי, אלא משפיעה ומושפעת ממה שקורה כל דקה. לא צריכה לשים לך לינק לתכנים קודמים שלך על ענייני אוצרות ותערוכות. 

      ובעיקר המון המון המון!!! ב ה צ ל ח ה. 

      שלום נערה :) יקרה. שוב נפגשות כאן. ואת צודקת ספר, כמו כל מוצר מצריך שיווק. לא בטוח שאדע לעשות זאת, גם לא בטוח שתהיינה לי האנרגיות הנדרשות לכך. שהרי כל אנרגייה שזולגת ממני היא על חשבון יצירה, ומבחינתי זה מחיר גבוה מדי.ותודה המון על דברייך ועל שאת כאן.

        13/11/14 14:29:

      צטט: סטאר* 2014-11-11 18:49:06

      ברכות חמות נורית יקרה , לצאת ספרך. ובהצלחה רבה . מאחר וגם אני כמו דודי רצם, מכירה אותך במרחב הוירטואלי הזה של הרשתות החברתיות ועוד מעבר לכך גם בהיכרות אישית - בהיותך האוצרת של התערוכות הוירטואליות של כתב העת ׳בגלל׳ , בהן אני משתתפת ומציגה .ומאחר ואני קוראת את מאמריך היפים ואת מחקריך העוסקים בהתפתחות האומנות והיצירה אצל יוצרים וכן בהתפתחות ביצירותייך -גם אני כמו דודי חברנו (שאגב דודי -ציורו מדהים) יכולה לומר שדרך עבודתך הן כאמנית חוקרת, יוצרת והן כמשוררת ראויה להערצה . אני בהחלט ארכוש את ספרך וממליצה לכולם לעשות כך כוכי יקרה, סוף סוף אני יכולה להגיב לך. היו קשיים בהתחברות ל'קפה'. אז ראשית תודה מעומק ליבי על תגובתך. אכן, אנחנו מכירות בחיים האמיתיים, ובחיים הווירטואליים. ונפגשות בהקשרים אמנותיים ומקצועיים. שמחתי לדעת שאת בין אלה שעוקבים אחר עבודתי רחבת היריעה, קוראת מאמרים ועוקבת. זה תמיד משמח. שמחה שיש בכוונתך לרכוש את הספר. תודה על כל דברייך. ואנחנו נמשיך להתראות וירטואלית ו/או אמיתית.
        12/11/14 19:09:

      ספר כספר זה דבר נפלא.

      ולך יש הרבה מה להגיד, אבל. ספר במהותו ברגע שהוא הודפס הוא נסגר. אין יותר הפרייה הדדית.

      אין דיאלוג. 

      כמו שכתבת ספר היום מצריך המון שיווק ועבודת פוש ואין יחס ישיר בין האיכות ובין כמה אנשים יקנו אותו וכמה יציבו אותו על מדף הספרים בבית. כי "ככה צריך" או "נכון" ויצירה, יצירה היא לא דבר סטאטי, אלא משפיעה ומושפעת ממה שקורה כל דקה. לא צריכה לשים לך לינק לתכנים קודמים שלך על ענייני אוצרות ותערוכות. 

      ובעיקר המון המון המון!!! ב ה צ ל ח ה. 

        12/11/14 17:25:

      צטט: שולה ניסים 2014-11-11 18:29:36

      חצית את הנהר ויש לך ספר. ולא צריך להגיד אז מה. ומי כמוני מכירה את מכאובי היצירה. וכדאי להודות בזה: בצד העונג והסיפוק יש מכשולים ומהמורות.
      אהבתי מאוד את תגובתו של דודי רצם ומסכימה עם כל מילה שלו. בהצלחה גדולה מאוד. משולה.

      הי שולה. ראשית תודה על תגובתך. אכן, אפשר לקרוא לזה לחצות את הנהר, אך הרוח שעולה מדבריי, היא דווקא שזה כל כזה נהר. כי בעצם רבים ובלי מיון כמעט יכולים להוציא ספר. אני דווקא לא מדברת כאן על מכאובי היצירה. היצירה היא הכתיבה שיכולה גם לבוא מכאב ( כמו שכבר אמר עמוס עוז), אבל הספר הוא כבר התוצר. מאין נקודת ציון בדרך. ואני רואה בספר אך ורק נקודת ציון בדרך. בעיני הדרך היא הדבר העיקרי. בדברים שכתבתי אני יותר מתכוונת להרהורים של משורר או אמן בפני עצמו, לבל יגבה לבו. כי אפשר להוציא ספר, וזה עדיין לא אומר כלום. ושוב תודה על דברייך.

        11/11/14 18:49:
      ברכות חמות נורית יקרה , לצאת ספרך. ובהצלחה רבה . מאחר וגם אני כמו דודי רצם, מכירה אותך במרחב הוירטואלי הזה של הרשתות החברתיות ועוד מעבר לכך גם בהיכרות אישית - בהיותך האוצרת של התערוכות הוירטואליות של כתב העת ׳בגלל׳ , בהן אני משתתפת ומציגה .ומאחר ואני קוראת את מאמריך היפים ואת מחקריך העוסקים בהתפתחות האומנות והיצירה אצל יוצרים וכן בהתפתחות ביצירותייך -גם אני כמו דודי חברנו (שאגב דודי -ציורו מדהים) יכולה לומר שדרך עבודתך הן כאמנית חוקרת, יוצרת והן כמשוררת ראויה להערצה . אני בהחלט ארכוש את ספרך וממליצה לכולם לעשות כך .
        11/11/14 18:29:
      חצית את הנהר ויש לך ספר. ולא צריך להגיד אז מה. ומי כמוני מכירה את מכאובי היצירה. וכדאי להודות בזה: בצד העונג והסיפוק יש מכשולים ומהמורות.
      אהבתי מאוד את תגובתו של דודי רצם ומסכימה עם כל מילה שלו. בהצלחה גדולה מאוד. משולה.
        10/11/14 23:20:

      צטט: razam-דודי רצם 2014-11-10 14:06:11

      נורית יקרה,

      כל כך הרבה כתבת: "אז מה"...ואני מבין את התחושה והמחשבה.
      כאחד שעוקב אחר יצירותיך הרבים שהם נכס עשיר בידע בתחום הפילוסופיה של האמנות שמאגדת : ציורים,שירה, ספרים, תערוכות ועוד מיזמים רבים  שטרם בקעו לאוויר העולם. 
      כפי שהספקתי בשלוש השנים שאני מכיר אותך בעיקר המרחב הווירטואלי,  אני יודע לזהות מהו נכס יקר

      כל פירור של לחם שאת מפזרת בטיפין טיפין, מזין  מחשבה, קל וחומר  על הספר שכתבת.

      יש בך משהו מעבר לעבר לאגו... ורק מי שיודע לקרוא בין השורות יבין על מה אני כותב.
      אישית את הרווח הגדול שלי.
      למעשה, אדם מחפש משמעות לחייו וכשהוא מוצא את הניצוץ האלוהי לישועתו.
      הוא כמו זומבי שמנתב את דרכו  אל הקורבן (לפעמיים הקורבן הוא - עצמו).
      נורית, אמרת דברים שהרבה אמנים,סופרים והמקושרים לענף האמנות לא רוצים לשמוע על - "האמת העירומה",זה לא נוח להודות.
      מכיוון שאת לא נמצאת בצד השני של המתרס, זה מעצים עוד יותר את האבסורד שבו כולם נמצאים.
      למרות זאת כמעט אף אחד לא מוותר על חלומו... תמיד ישנו זיק של תקווה שאולי הפעם אצליח אחרי כמה  ניסיונות שלא הניבו דבר.

      לצערי המדיה  יצרה מציאות אכזרית יש לה קצב דורסני והתאווה לחדשנות  שלא שבעה.
      לא כולם יכולים לעמוד בקצב הרצחני, לכן הרבה יצירות טובות נמוגו ונעלמו:"איש לא ראה ואיש לא שמע".
      אך למצליחים הבודדים(דוד גרוסמן ואחרים)  היה גם עניין של מזל להיות ברגע המתאים.
      לכן מי שנלחם בשני כיווני הזרם תמיד מצפה שאולי  הפעם אריאלה ממפעל הפייס תתקשר? .
      אני מצרף לך ציור-רישום שלי שטרם פורסם כהדגשה לפוסט הזה.
      על הנושא שם הספר שלך: "שאון של חול מתקתק בשקט".

      ''

      דודי , איש יקר, אתחיל בתודות. אז תודה שבאת, ותודה שהגבת ותודה על הדברים הטובים שאמרת ביחס אלי. באמת תודה. ובאשר לתוכן. כמו תמיד, אתה חושב, אתה משקיע מחשבה, ולקבל ממך תגובה זה לדעת שקראת, והפנמת, וחשבת וכתבת. ואכן, נדמה לי שקלטת את קוח הדברים שלי. ובעצם יותר ממה שאני מדברת על התעשייה, ועל ההצלחה או האי הצלחה אני מדברת על התופעה של הוצאת הספרים ההיסטרית של כל מי שידו נגעה בכתיבה. וכל שאני מבקשת, קודם כל מעצמי ואחר כך גם מאחרים, להתייחס אל עצמם/ינו בפרופורציה. חשוב ליצור, מאד חשוב, חשוב להתבטא, יש מקום גם לתעד את זה, אבל הכי חשוב זה לראות בזה דרך. והדרך היא ארוכה. יותר מזה אומר ואחדד, לא זה שמאן דהוא אומר שהוציא ספר או שניים עושה אותו למשורר טוב. איכות הספר היא זו שקובעת, איכות השירה, ומבחן העצמי. ושוב תודה איש יקר על התגובה, על ההשקעה, על המחשבה וכמובן כמובן על הציור. 

        10/11/14 14:27:

      הבהרה: בציורי , התייחסתי לשעון הבעירה שבי הדומה בהקשר לשם הספר, שאון החול  שלך שרועש בשקט.חיוך

        10/11/14 14:06:

      נורית יקרה,

      כל כך הרבה כתבת: "אז מה"...ואני מבין את התחושה והמחשבה.
      כאחד שעוקב אחר יצירותיך הרבים שהם נכס עשיר בידע בתחום הפילוסופיה של האמנות שמאגדת : ציורים,שירה, ספרים, תערוכות ועוד מיזמים רבים  שטרם בקעו לאוויר העולם. 
      כפי שהספקתי בשלוש השנים שאני מכיר אותך בעיקר המרחב הווירטואלי,  אני יודע לזהות מהו נכס יקר

      כל פירור של לחם שאת מפזרת בטיפין טיפין, מזין  מחשבה, קל וחומר  על הספר שכתבת.

      יש בך משהו מעבר לעבר לאגו... ורק מי שיודע לקרוא בין השורות יבין על מה אני כותב.
      אישית את הרווח הגדול שלי.
      למעשה, אדם מחפש משמעות לחייו וכשהוא מוצא את הניצוץ האלוהי לישועתו.
      הוא כמו זומבי שמנתב את דרכו  אל הקורבן (לפעמיים הקורבן הוא - עצמו).
      נורית, אמרת דברים שהרבה אמנים,סופרים והמקושרים לענף האמנות לא רוצים לשמוע על - "האמת העירומה",זה לא נוח להודות.
      מכיוון שאת לא נמצאת בצד השני של המתרס, זה מעצים עוד יותר את האבסורד שבו כולם נמצאים.
      למרות זאת כמעט אף אחד לא מוותר על חלומו... תמיד ישנו זיק של תקווה שאולי הפעם אצליח אחרי כמה  ניסיונות שלא הניבו דבר.

      לצערי המדיה  יצרה מציאות אכזרית יש לה קצב דורסני והתאווה לחדשנות  שלא שבעה.
      לא כולם יכולים לעמוד בקצב הרצחני, לכן הרבה יצירות טובות נמוגו ונעלמו:"איש לא ראה ואיש לא שמע".
      אך למצליחים הבודדים(דוד גרוסמן ואחרים)  היה גם עניין של מזל להיות ברגע המתאים.
      לכן מי שנלחם בשני כיווני הזרם תמיד מצפה שאולי  הפעם אריאלה ממפעל הפייס תתקשר? .
      אני מצרף לך ציור-רישום שלי שטרם פורסם כהדגשה לפוסט הזה.
      על הנושא שם הספר שלך: "שאון של חול מתקתק בשקט".

      ''

       

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין