בהמשך לפוסטים הקודמים ( בבלוג זה ) אמשיך בניתוח המספרים הנוגעים לאיומי קונצרן כיל לסגור את פעילות מפעל המגנזיום. התמונה שעולה מהניתוח המספרים היא שיש שאלות רבות לא פתורות באשר לאופן ניהול המפעל לאורך עשרים שנות קיומו. זה לא עניין של מה בכך בהתחשב בעובדה שלטענת עובדי המפעל ההנהלה משתמשת בהם כקלף מיקוח במו"מ ובמסע החצים הגלויים והפחות גלויים לשינוי המלצות ועדת שישינסקי. במילים אחרות יש לבחון את טענת ההנהלה ובשלב שני לראות מי אחראי לתמונת המצב העולה ממנה. ברשימה זו נסקור את שוק המגנזיום והאם התפתחות השוק מצדיקה את סגירת המפעל.

תקציר הפרקים הקודמים . בפוסט קודם הראנו חישוב פשוט המראה שעלות ההון במפעל עתיר הון מעין זה היא נמוכה מכל מספר שהכרנו בעבר ) מעל 700 דולר לטון או מעל 20% ממחיר השוק של המוצר (. במסמך אחר העלנו את השאלה האם לא היה ראוי לכלול במבגרת חישוב הרווחיות את תחנת הכח הפרטית של מפעלי ים המלח שלעניות דעתי מהווה חלק אינטגרלי של הפרויקט. מדובר ב חסכון של מעל 400 מליון דולר ב 20 שנה . יש לציין שכמו בכל איום מרומז שעשוי להיות בלוף גדול החברה לא מציגה לציבור הרחב נתונים על פעילות המפעל מזה כ 8 שנים ולכן כל חישוב של רווחיות המפעל מוכרח להבנות על הנחות שונות .

היום נתמקד במגמות השוק של המגנזיום בחלוקה אנליטית לכמויות ומחירים

כמויות 

שוק המגנזיום חווה צמיחה אדירה בתקופה של קיום המפעל. לפי מקורות שונים, כלל הצריכה העולמית בעת הקמת המפעל הייתה כ 300 אלף טון. אם מדובר ב שוק בקפאון, היה קשה שבעתיים למכור את הסחורה ללא הפחתה משמעותית במחיר או "מלחמה" עם יצרנים אחרים. אבל זהו לא המצב, לא בעבר וכנראה שלא בעתיד

מקורות מהימנים להערכת הכמויות הנמכרות ולהערכת הביקוש בעתיד אומדים את הקף, המכירות של מגנזיום ראשוני ) לא ממוחזר ( על 900 אלף טון, כלומר זהו שוק שצמח ראלית בקצב של 6% בשנה לאורך כמעט 20 שנה )הרבה מעבר לצמיחה הראלית של הכלכלה העולמית(. ואם לא די בכך , הצפי הוא לצמיחה ש% 7.8 ב10 השנים הקרובות. רק בשביל לסבר את האוזן, קצב הצמיחה הצפוי של השוק בנתונים הנוכחיים הוא של 66 אלף טון לשנה כלומר פי שתיים מכושר הייצור של המפעל בסדום!! אז אין למי למכור???

מחירים

לפי נתוני הרשויות בארה"ב מחירי המגנזיום הראשוני נעים באזור של 2500 - 2600 דולר לטון. אם ניקח להשוואה את התאריך האחרון שבו פורסמו נתונים של המפעל )2006 ( נראה המחיר אז היה כ 2000 דולר לטון או כ 2,360 במחירים של היום. במילים אחרות המחיר היום הוא גבוה ממחירי השוק מלפני 9 שנים בכ 10% . מכאן ניתן לראות שכאשר יש שיקול עסקי נטו, ללא איומים או שיקולים זרים כיל שמרה על פעילות המפעל לאורך כמעט עשור וזאת בתנאי פתיחה פחות טובים מהנוכחיים. ולראיה, המחירים אכן התאוששו ועלו וצמחו עד לשיאים של כ 6,000 דולר לטון או לחלופין ניתן גם לראות שבשיא המשבר הכלכלי, כאשר כל חמרי הגלם ירדו למחירי שפל, המגנזיום שמר על רצפה של 2,500 דולר . כלומר שיש מקום להניח שמהמחירים לא ירדו הרבה מתחת למחיר רצפה זה.

סיכום 

לאור נתוני המכירה של השוק בעבר ובעתיד בכלל זה התנהגות המחירים יש מקום לשאול האם ההצהרה בדבר הסגירה יש מאחוריה שיקול עסקי מוצדק או רק ניסיון ליצור לחץ ציבורי . ההרגשה היא שהאסטרטגיה הניהולית היא שבמקום להתמודד עם שאלות ניהוליות המחייבות בדק בית פנימי בתוך הנהלת כי"ל , הכי פשוט להפיל את התיק על מקור פרנסתם של מאות עובדים, ועל משלם המסים הישראלי השותף במאות מיליוני דולרים במיזם זה.

מקורות

 http://minerals.usgs.gov/minerals/pubs/commodity/magnesium/mcs-2014-mgmet.pdf

http://www.roskill.com/reports/minor-and-light-metals/magnesium-metal/leaflet

 http://www.platts.com/latest-news/metals/munich/global-magnesium-demand-projected-to-rise-77year-26800334

Over the next 10 years, CM Group expects global magnesium demand to see a 7.8% compounded annual growth rate, with China accounting for 11.4% of that growth.

CM Group estimates that global primary magnesium demand grew 14% in 2013, to 792,000 mt from 693,000 mt in 2012. Clark noted, however, that "data in the magnesium industry is a perennial problem, since no one entity compiles it, and Chinese industry data is varied within and between sources."