כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות אחרונות

    ארכיון

    0

    נשל

    19 תגובות   יום רביעי, 12/11/14, 11:25

    ''

     

     

    לאחר 5 וחצי שנים של לימודים באוניברסיטה הפתוחה

    הגעתי ליישורת האחרונה של כתיבת 2 העבודות הסמינריוניות

     

    נתקעתי

     

    איני מצליחה לרתום את הריכוז, המחשבה והעשיה לסגירת מעגל זה

    מיקוד מעורפל

    רוגע מכביד

    בריחה

    (וזו רק אחת מן השתיים, מורכבות הן השתיים מן האחת)

    .

    .

    במשך מספר חודשים אני רק מעבירה את המאמרים ממקום למקום

    עד שהצלחתי להושיב את עצמי ולכתוב

    על אף שכתיבה אפשרית לי

     

    יכולה לתלות את התקיעות בגורמים חיצוניים

    בעומסים שונים

    בביצות שאני עדיין בוחרת לדשדש בהן

    בבריאותו של אבי

    בשינויים שאני מנסה לכפות על עצמי

    ובאני אחד שחוזר וממחזר הרגליו

     

    אבל מרגיש לי שזה משהו אחר

    שאני לא מאפשרת לעצמי לסיים

    כי אחר כך ישר יכנס בי דחף לחפש משהו נוסף לאגור לתוכי

    בכדי לא להישאר מאחור

     

    על אף שאין קשר ואולי יש

    התחלתי ללמוד בגיל 28

    עד אז הנחתי שאיני בעלת יכולת למידה

    (איני מאובחנת עם לקות למידה)

    גם לא היה לי כיוון שאליו רוצה להתפתח

    עדיין אין לי כיוון שכזה

    אך הרגשתי שחסרה לי פיתקה שיכולה להעיד עלי, משהו.

     

    הנחתי גם שחוכמה מצויה בינות לתואר

    אך שגיתי

    גיליתי דברים שקצת הרפו ידיי

    ידע אינו חוכמה

    הוא גם אינו מסוגלות

     

    אחד מאותם דברים שתדע לזהותם שתיתקל בהם אל אף שאינך יכול להגדירם.

     

    בטוח אני לא יודעת מספיק

    סמל סטטוס אחד מני רבים

    כלי נוסף בשירותו של הדימוי

    "דמה" התקדמות

     

    ואיני מזלזלת בידע זה. חלילה.

    מאפשר הוא הרבה דברים

    ואני מתוך הזוית הצרה שלי כותבת

    יתכן שאני זו שחסרה את רכיב הלמידה

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/2/15 23:03:
      הסתבכת.. הסתבכת יפה יפה---
        22/11/14 19:48:
      היות וזה כבר הסוף אין טעם במחשבות הפילוסופיות בשביל צה צריך את זה. תעשי את זה וזהו. והיות גם שמדובר בעבודות סמנריוניות ולא בחינה בכיתה, אפשר להיעזר במי שיכול ורוצה לעזור. והדבר האחרון שאת צריכה לחשוב עליו זה הציונים. בהצלחה.
        20/11/14 10:17:

      יוווו הייתה לי תגובה והיא נמחקה.... את יודעת מה אני חושב.... ולאחר שקראתי את האיבחונים הדידקטים, הנפשיים והנשמתיים שקבלת אני מקווה שתמשיכי לכתוב עוד ועוד. לא פשוט להסיר נשל מול יצורים אומניפוטנטים
      אולם זכרי גם כשמרגישים קטנים מול קטנים מול יצור/ משימה גדולים

      1. האני תמיד נשאר אני והוא נפלא איך שהוא

        http://cafe.themarker.com/image/3166719/
         

        16/11/14 00:58:

      בכל שנייה עושים את הכי טוב שאפשר.

      את זה כבר ראית שם.

       

      ועוד דבר קטן. או לא ממש קטן. בארץ הזו יש עדיין מוסדות אקדמיים שכן מביטים על ציונים של תואר ראשון, בעיקר כאשר האוחז באותו תואר מעוניין להמשיך לתארים מתקדמים או חלילה למסלול מחקר. אז להקשיב לעצות זה נפלא. כי עצות קל לתת, בעיקר כאשר מי שאמור לתכנן את עתידו המקצועי או ליישם את אותן עצות הוא מישהו אחר.

       

      תמשיכי לקרוא את כולנו ולהחליט לבד. ב ה צ ל ח ה !

        16/11/14 00:18:

      תראי, קראתיך וכאילו קראתי את עצמי לפני שנים לא רבות..

      בעצם רבות. 

      מכירה את מעגל הקסמים הזה ששואב אותך לבור שנדמה כי

      אין לו סוף. יכולה לומר לך מניסיוני הדליל, בסופו של יום או דבר

      מצאתי עצמי כותבת את שתי עבודותיי הסמינריוניות בבת אחת. 

      זו נחמה פורתא, יודעת. הלא במקום שאת נמצאת היום, קשה לראות

      את מה שיהיה. אחת הדרכים להתמודד עם הקושי שלי, היה לנהל 

      שיחות עם המרצים שלי לקבלת הארכה להגשת העבודה. לפחות אחת

      מהם ממש עשתה עבורי הכול על מנת שאגיש לה את העבודה. 

      וכן, נעזרתי בעזרתם האדיבה של ידידיי, היה עליי לתרגם לא מעט

       מאמרים מאנגלית לעברית שלא לומר ספרים, אז אם יש לך אופציה שכזאת

      אל תתביישי והעזרי. זה נותן מוטיבציה להתחיל לכתוב. 

      גם אני כמוך, הרגשתי כל חיי שאני לקוית למידה או בעלת קשיי למידה (יש 

      הבדל בין השניים), לא מאובחנת. הבריחות הן חלק בלתי נפרד מהתופעה הזאת. 

      בריחה למקומות נוחות במהלך החיים וזניחת הדברים החשובים לנו באמת. 

       

      אז מעבר לעצה שלא יודעת עד כמה תסייע לך אין לי הרבה מה לכתוב לך מלבד לחזק

      ידייך ושלא תרפה רוחך! 

       

      נ.ד. (חיבוק) 

        14/11/14 23:34:

      מי-טל... יש לך... והפוסט הזה הוא 'עדות' לכך... זה וכל קודמיו ואני מניחה גם כל אלה שיבואו אחריו...
      יש כאן 'פניני-חיים' ששום עבודת גמר לא דורשת... יש כאן את המובן הרחב שבעיניי ולדעתי עולה
      עשרת מונים על המובן הצר... ידע בהיפוך הוא עדי... ולך יש עדי נשמה... ואת יכולה להפוך אותו
      חזרה כי גם בידע נשמה ניחנת...

        14/11/14 12:35:
      עברת את הדרך ביעילות, וכעת את בשלב קו הגמר, ומרגישה על כתפייך את חובת ההוכחה שאת אפקטיבית, ופתאום הפחדים בשילוב דעות קדומות נעמדים בשורה ואת נאלמת. מכיוון ואני בשלב האחרון של לימודי האבחון הדידקטי אני יכולה לומר באופן לא רשמי שהפערים שאת מחפשת עשויים לנבוע מבעיית קשב קלה. אבל, אם הגעת עד הלום זה אומר שמצאת את האסטרטגיות להתמודד וכעת את צריכה משמעת עצמית ולרכז את הכוחות כדי לקפוץ מעל המשוכה האחרונה. את יכולה! בהצלחה יקירה...
        14/11/14 07:59:
      תשמעי..להגיע לישורת אחרונה באונ' הפתוחה, זה לבדו מעיד על יכולת. לי בטח היה לוקח 15. אז קדימה, לעשות וזהו ואחר כך להתחיל משהו חדש. יש פתק, עכשיו נשמה.
        13/11/14 07:55:
      שנסי מותניים....הישורת האחרונה כאן...ועברי את השלב הזה....אחר כך יהיו עוד כאלה בוודאות, ואז תעשי זאת ביתר קלות....בהצלחה.
        13/11/14 07:34:

      מיטל,,קראתי את הרהורי לבך, וכל כך הבנתי.

      למידה באה מתוך סקרנות.

      תעודות זה כבר משהו אחר, הן מעין כרטיס כניסה. ע

      מידה לפני סיום של משהו בהחלט מעוררת הרהורים,

      על מה שהיה ומה יהיה. ו

      כשעסוקים בהרהורים שבאים מהעומק קשה להתרכז בתכנים האחרים

       

      בהצלחה

        13/11/14 01:30:
      תודה רבה לכם על התגובות והחיזוק אנשים יקרים :)
        13/11/14 00:48:
      נכון ידע אינו חוכמה. אבל ידע תמיד מוסיף. מקווה שתתגברי על התקיעות ותכתבי את העבודות ותגישי אותן. ותקבלי את הפתקית:) בהצלחה מותק ובריאות לאבא שלך. }{
        12/11/14 20:18:

      מיטל, החכמה נמצאת בתובנות ובהחלטות שלך, בלי קשר ללימודים. הלימודים הם כלי שתמצאי לו שימושים.

      פעמיים נתקעתי כמוך. פעם בסיום קורס ניתוח מערכות ופעם לקראת סוף תואר שני.

      בפעם הראשונה עשיתי את עצמי כאילו אני משקיעה בעבודת הגמר. אחרי שעברת את כל המסלול המפרך, לא ממש משנה אם הסמינריון יקבל ציון 100 או 70 -העיקר להגיש משהו ולהפטר מזה.

      בפעם השניה היה מדובר בפרויקט גמר משותף עם עוד שניים. הורדתי פרופיל ועשיתי כל מה שהם החליטו שאני צריכה לעשות, שוב כדי לגמור ולהניח את הפרק הזה מאחורי.

      תקופה של סיום מלווה הרבה פעמים בעייפות ובחשש מהיום שאחרי.

      את תעברי את זה. בהצלחה!

      ולאביך אני מאחלת בריאות.

        12/11/14 19:33:
      שום תקיעות ושום נעליים, טיפה בים..גרגר חול קטן..חתיכת עוגה..עוגייה..זה מה שנשאר לך וזה כבר כלום. אם אני יכולתי גם את יכולה והגיל שלי היה קצת גדול יותר..אז יאללה לסיים ולהחזיק כבר בתואר. ולא משנה אם מראה על חוכמה או יכולת למידה, זה תואר וזה יופי וזה לתמיד.
        12/11/14 15:32:

      מיטלו'ש הרגישות שלך נפלאה.

      ואולי לא כדאי לכפות,קחי פאוזה ותבדקי מה חוסם.

      מאידך ,אני מאלה שבילו רוב הזמן בדיונות במקום ללמוד:-)

       

        12/11/14 15:00:

      סיגל כתבה על קו הסיום. מתחברת ומצטרפת לאיחולי הבריאות כמובן וכרגע מנסה לא להגיד כלום על הבחירה המדויקת שלך של השיר ששרה מאיה בלזיצמן שהבאת לכאן. מבחינתי, כל מי שצלח חמש וחצי שנים במסלול של הפתוחה הוא בן אדם עם כוחות עצומים. לא סתם אומרים שהאוניברסיטה האמיתית היא האוניברסיטה של החיים - לחלק היא מתחילה רגע אחרי שנגמרים הלימודים הפורמליים, כי בתוך ה"צמר גפן" של הלימודים כולם מקבלים את אותם כלים תאורטיים ולא כולם יודעים לעשות בהם שימוש מושכל ביום שאחרי. חלק מסתבר מצליחים ליישם אפילו לפני העבודה הסמינריונית. 

      גם אם הינך יודעת את הסיבה לתקיעות...או גם אם אינך יודעת ...הגעת כבר לקו הסיום..המצב שלך טוב :) עם ההרגשה שלך אני לא יכולה להתווכח :) נאמר גם שידע אינו הבנה...אבל הוא כן כוח... שהייתי רוצה ממנו המון. בהצלחה לך אישה חכמה ומוכשרת, ואיחולי בריאות לאבא :)
        12/11/14 12:53:
      נראה שלמדת הרבה :)
        12/11/14 12:31:
      מכיר היטב את התחושה הזאת..בזמנו זה קרה לי..וכל מה שעשיתי זה שהנחתי בצד הכל והמתנתי בסבלנות שכושר הריכוז יחזור אלי..תנסי..ובלי לחץ.