היי זאת אני
מה שאני כותבת. יותר תיאור מזה?
פוסטים פופולאריים
-
חיילים חטופים וחיילים מתאבדים
24/6/08 | 1502 צפיות
-
למכור דברים ביד 2
12/5/08 | 9002 צפיות
-
בואו נלך לקניון!
11/6/08 | 852 צפיות
-
זה היה טו-אוב!
21/2/08 | 1067 צפיות
-
הצ'אט בפייסבוק והשלכותיו
10/8/09 | 2099 צפיות
-
מפת שוק ההון הישראלי/מבוכים ודרקונים
3/2/08 | 2728 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיעור שני (או: שלבי התסריט) 20/6/10
- שיעור ראשון 14/6/10
- שיעורים בתסריטאות- הקדמה 2/6/10
- על רגישות וקצת פחות על תבונה 12/4/10
- קריאת ספרים תרבה כתיבה? 10/3/10
- what an asshole 9/3/10
קצת על פוליטיקה, "אפקט השכן" ויו"ר אגודת הסטודנטים
עד הצבא אפשר לומר, הייתי נחושה בדעתי להיכנס לפוליטיקה יום אחד. לא בדיוק להיות פוליטיקאית במובן הפוליטי של המילה, אלא פשוט להשפיע, לשנות משהו. להפוך את ישראל לחברה טובה יותר, סולידארית יותר. קהילתנית יותר, אכפתית יותר. לעורר את המעורבות החברתית. לחזק את המחויבות של המדינה לאזרחיה ושל אזרחיה למדינה.
הביאו לנו לביה"ס את יו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית דאז, שאין לי מושג היום איך קוראים לו. אבל הוא לא בפוליטיקה. הוא דיבר אתנו על המצב, ושדי כבר לאדישות הזאת. אנחנו הופכים לחברה של צמחים. הוא דיבר בכזה להט ותשוקה, שרבים נדבקו בהתלהבות ולא הפסיקו לדבר גם שבועיים אח"כ על "איזה תותח הוא" (זה היה הסלנג אז), "ראש הממשלה הבא" (אתם יודעים, היינו ילדים, מה ידענו?) . לרבים זה נשכח. אצלי זה נצרב בזיכרון.
באותה תקופה היו כמה מקרים של דקירות- היה איזה מקרה שעליו דובר במיוחד, על חוף הים אם אני לא טועה, שמישהו דקר מישהו למוות לעיני אנשים ואף אחד לא עשה כלום. לא התערבו. באוניברסיטה לקחתי קורס מבוא לפסיכולוגיה ללא פסיכולוגים, שם למדתי שזה נקרא "אפקט השכן": כל אחד שמסתכל ולא עושה כלום בטוח שאם יש עוד אנשים שרואים את הנעשה כמוהו בוודאי אחד מהם יתערב, אבל כך כולם חושבים וכך בסופו של דבר אף אחד לא מתערב.
האפקט הזה "נולד" עקב מקרה שקרה באנגליה של שנות ה-70. אישה נאנסה באכזריות ברחוב. אנשים שמעו את כל הצעקות ואפילו ראו במו עיניהם את הנעשה ועם זאת, אף אחד מהם לא הפסיק את המעשה. יותר מזה, אף אחד לא טרח אפילו לקרוא למשטרה. כל אחד חשב בליבו, ש"השכן" השני כבר יקרא למשטרה. עם "שכנים" שכאלה מי צריך אויבים, הא?
אבל שוב אני סוטה מהנושא. הנושא הוא שרציתי להשפיע. רציתי להראות שלא הכול חייב להיות חרא, שלא כולם מושחתים, יש עוד אנשים שאכפת להם. התפלאתי למה לא שומעים יותר על חברי הכנסת הטובים באמת. איך זה שהם לא עושים כותרות. מה קרה לח"כ גוז'נסקי?
ומה קרה לרצון שלי להיות פוליטיקאית ולהשפיע על פרצופה של המדינה? עם השנים (צבא, אוניברסיטה, עבודה), התמסמס, נמוג, התפוגג, התפורר, התאבד, התפרפר, התקשקש והתאדה. איכשהו הפכתי להיות בנאדם ריקני שנע בין עבודה לבית, בין המחשב לטלוויזיה, לבתי קפה, למיטה, ולסרטים שרצים במוח. אפילו החלומות שלי בלילה כבר לא יצירתיים! פעם התעוררתי באמצע הלילה מתוך חלום- משעמום! כבר עדיף לקחת סמים, שיהיה משהו מעניין במוח. שיהיה הזיות.
אני עסוקה באופן אובססיבי במחשבות על איזה בגדים אני צריכה, איזה מוצרים של "סבון של פעם" או "ללין" חסרים לי לאוסף (לא הרבה, באמת), איזה תכשיטים אני רוצה, איזה מוצר של איקאה לבחור. אני כבר בקושי רואה חדשות וגם אם כן כלום כבר לא חודר או משנה משהו. יש תחושה של התנוונות כללית, גם אם אני מצליחה במשהו אז מה זה שווה, למי עזרתי? איך בדיוק זה משנה משהו בעולם? יש לי ערימת בגדים ששמתי בצד, בגדים שאני לא לובשת יותר, ארגנתי בשקית ותכננתי לתרום. השקיות שוכבות אצלי בבית כבר חודשיים.
משהו נמצא בתרדמת. איפה האמביציה של היו"ר ההוא? כל כך צריכה אותה- היום!
ולנושא אחר- זה קצת מפגר אבל בכל זאת: יש לי הרגשה אחרי כמה שיחות צ'אט לא מוצלחות שאני מבריחה/פוגעת/מעצבנת/מתעללת/מקוממת אנשים, ובצדק. יש לציין שאני לא כ"כ טובה בצ'אטים, כשאין לי זמן לחשוב ולגבש תגובה הולמת. כל השטויות שרואים שאני כותבת בפוסטים, בתגובות והודעות? אז זה אחרי מחשבה רבה! אז תחשבו מה קורה כשאני לא חושבת? התשובה: אסון וורבאלי. שלשול מילולי. תקרית דיפלומטית. משבר נפט בינ"ל (אני ופליטות הפה שלי לשייח'). אני פשוט נוראית. לכן מי שפונה אליי שייקח זאת בחשבון. אין אחריות. וגם, לוקח לי קצת זמן להיות נחמדה. רק היום פנה אליי מישהו נחמד, ירושלמי לשעבר. שאלתי אותו מה הביא אותו עד הלום (כלומר אליי). הוא ענה שסתם, משעמם. אני ממש ריסנתי את עצמי מלענות לו: "וואלה? משעמם לך? וואו, זה מסוכן. אסור שיהיה לך משעמם! אז יאללה בוא נדבר עם דנה, כי היא הרי המשעשעת הלאומית!". זה באמת העליב אותי. רבאק, הוא לא קרא עליי כלום. לא את הפרופיל, לא את הפוסטים. רק ראה את התמונה והחליט לפנות. חשבתי, אולי אנחנו מכירים ממתישהו, אולי למדנו יחד, אולי יש לנו תחומי עניין משותפים. אבל לא. סתם משעמם. זה מעליב קצת, לא??? |
תגובות אחרונות
-
יםג'רבי
בתגובה על למכור דברים ביד 2
-
Rum&Raisins
בתגובה על קריאת ספרים תרבה כתיבה?
-
שיניתי כינוי
בתגובה על לא להזמין דרך איסתא בחיים!!!
-
ורדדד
בתגובה על לא כלה להשגה
-
איילת_ב
בתגובה על שיעור ראשון
-
חציל-ים
בתגובה על שיעורים בתסריטאות- הקדמה
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ומראש ממשלה ירושלמי
תיכף אגיב בתגובה על התגובה. אני עדיין מכלכלת צעדיי...ומקלקלת אותם.
מותק,
פוסט יפה וחשוב כתבת.
יש לך את זה. לא יעזור.
שולחת לך תגובה בפרטי,
ואת לא מפחידה אפ'חד
כולם יודעים להיזהר מראש ירושלמי.
אתה יודע איזה קשה זה להתמודד עם ביקורת עצמית?! זה יותר חזק מכל ביקורת ציבורית- דורסנית ככל שתהא. מסכימה אתך שהחשיפה התקשורתית זה באמת החלק הקשה, וגם ללקק לכולם את התחת. חרא של דבר- תרתי משמע...
אני באמת לא שפוייה ולא בריאה נפשית, אז אולי זה דווקא באמת רעיון טוב!
אני ממרקרת הרבה בזמן האחרון...כנראה אני באמת מושפעת מ"דה מרקר".
תודה עוגי ( :
רואה שבובות פרווה זה באמת סטייה חמורה אצלך...חחח- לבריאות!
אני מתחילה ל...(מה ההיפך מלסמפט?) אותך מיום ליום יותר יותר.
אני מתחילה לדאוג, אתה עלול לחטוף אותי בסוף: זה עניין מסוכן שבחור אובססיבי ומסוכן כמוך יתאהב בי.
כתבת יפה ונכון .
פוליטיקה היא עסק דורסני ולא מתגמל, אני לא מדבר על כלכלית אלא נפשית קשה מאוד להתמודד עם הביקורת הציבורית , החשיפה התיקשורתית , הלחץ של הלוביסטים , החובות לאנשי מרכז ולעסקנים, החיזור אחרי ממנים שאחרי זה נשארים חייבים להם ובתוך כל זה צריך עוד להתפנות לעשייה ציבורית מתוך דאגה גם איך נראים כלפי חוץ ומה הסיכוי שזה יפגע או יועיל לך כפוליטיקאי בעתיד ולדאוג שזה לא יפגע בבוחרים .
מכאן נובע שכרגע לפחות אנחנו נחשפים ללא מעט בינוניות בקרב ההנהגה .
להרבה אנשים עם עור של פיל .
ולמען האמת זה גם באשמתנו , אנחנו כציבור מאוד בוטים כלפי הפוליטיקאים שלנו ,בעיקר כלפי ראשי ממשלה .
אז איזה אדם שפוי ובריא בנפשו ישים את בריאותו בכפו וילך לפוליטיקה ?
באמת מעולה. החלק שלך בשיחה.
לפני שאתה מריץ אותי לפוליטיקה אחרי החתונה, נראה קודם איך תעבור הפוליטיקה בתוך החתונה- האם אנשק את כל הזקנים שזוכרים אותי משהייתי קטנה אבל לי אין מושג איך קוראים להם? האם אזכור לדבר עם כו-לם? האם אנשים יאהבו את השמלה המהממת שלי, או שרק יגידו את זה מולי ואז כשאלך יפלטו בלחש לבני זוגם: "שמלה זנותית"? או גרוע מכך: "נראת כאילו יצאה מימי הביניים עכשיו"?
האם אשרוד את כל תשומת הלב והזרקורים בשלום???
בוא נעמיד את זה למבחן...
(מקווה שלא תיתקל בסיטואציות מזוויעות כאלה)
התגובה שלך כזו מושלמת שכל מה שאענה רק עלול להרוס. אז אני אשאיר את זה כך..
רק מדהים אותי כמה הבנה וכמה יופי יש בבנאדם אחד, בתגובה אחת.
ותודה על
דנה, אחרי החתונה רוצי לפוליטיקה, שני את אותם דברים בלתי דחויים ואחד מהם (ככה על אם הדרך), הוא מתן השירות באתר
אני קצת נעלב שאת קוראת לצ'טים בינינו, שיחות לא מוצלחות, אני מרגיש שהייתי מעולה, אז 50% היה אחלה
אני הייתי פועל.
דנה אני מסמפט אותך מיום ליום יותר ויותר.
אני מתחיל לדאוג, אני עלול להתאהב בך בסוף: זה עניין מסוכן להתאהב בבחורה אובסיבית ומוסכנת כמוך.
אהבתי את הפוסט ..:-)
הזדהיתי עם הנאיביות הזו שהיתה חדורה גם בי ( פעם מזמן..ונעלמה ומידי פעם צצה לה לשעה קלה .. ) שצריך לשנות ..ולא לוותר ..ולהתעסק במה שבאמת חשוב ..( אפעס...:-))
אך המציאות היומיומית הזו ..השגרה , המעגל המצומצם שלנו שואב אותנו ...
אוי ..ולגבי הצ'אטים -מי שאומר לך שהוא רוצה לדבר איתך כי משעמם לו - מגיע לו כל מה שתאמרי/תעשי לו !!
בובה את..כתבת מקסים !
כתבת תגובה בצבעים, אז אני גם אני אענה בצבעים- אבל לא מתחייבת שאלה יהיו בדיוק אותם צבעים, אני קצת מאותגרת צבעונית, רואה הרבה שחור, לבן ואפור ( :
כוח זה באמת דבר מפתה מאוד. אני יכולה להבין מהיכן השחיתות באה. אבל בסופו של דבר כמו שציינתי הריקנות החומרית באיזשהו שלב כבר לא מספקת, וצריך יותר מזה.
שכונה יוקרתית בלונג איילנד? זה לא קצת אוכסימורון?! ( :
זה בדיוק שכזה הוא העולם. אני בטוחה שאנשים רצו לגשת אבל אולי פחדו, ושוב- בטח חשבו "שמישהו אחר יעשה את זה".
הדברים הקטנים זה כיף, אבל יותר כיף להינות מדברים שלא עולים כסף. מהדברים הקטנים והפשוטים באמת.
מזל באמת שלא צריך תעודת יושר מהמשטרה...חחח
יש לי יד זריזה. הלשון פחות...1,2,3,4. זהו, אני לא יכולה יותר!
העניין הוא שאני מדכאת את עצמי עם כל מיני מחשבות "מה הטעם", "אני באמת אצליח לשנות משהו?". אני לא רוצה לשנות רק משהו נקודתי, אני צריכה יותר מזה ונראה לי שגם החברה צריכה יותר מזה. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי "אין מצב" ושאין לי כוח. מה גם שכדי להיות פוליטיקאי טוב אתה צריך להיות חלקלק ונחמד רוב הזמן. וכמו שכבר הבנת זה דיי קשה בשבילי...
תרדמת זה דבר שקשה לצאת ממנו. מה גם שבמידה רבה אני הכנסתי את עצמי למצב הזה. חלק מזה זה נסיון לגונן על עצמי, לומר שאני שמה זין ורק אני חשובה לי. אפילו השפה שלי התדרדרה...אתה יודע איך הייתי מדברת יפה בכיתה ו'? במילים גבוהות ובסגנון פיוטי. והיום אני מדברת בסגנון שאני מתביישת. ועוד אני מעיזה גם לכתוב ככה (דבר שלא הייתי מעלה על דעתי לפני כמה שנים)!
יש הרבה תלונות על הקמפוס והאווירה ה(לא) סטודנטיאלית אצלנו
אבל עוד לא התחלתי בכלל עם דיקטטורת אגודת הסטודנטים.
אני מכיר אדם, שהוא אישיות מאוד מפורסמת. השתתף בפרויקטים ענקיים גדולים למען המדינה והקהילה במשך דורות, ומה הוא לא עשה. שמו נמנה עם מניין האישים הגדולים של ישראל, אך הוא לא בהכרח בעל הון כמוהם.
אחת מהסיבות שאנשים לא ממשיכים לפעול למען הטוב והצדק הוא אולי כיוון שהטוב והצדק זה לא דבר שבידיוק מתערבב טוב עם השילטון.
אני עוד תקועה על התגובה הקודמת שלך...פשוט חשבתי ליידע אותך שיש לי גם כמה תגובות מוכנות במגירה. חחח..
הנה אני רואה שהתחברת גבר.
אני אגיב לך ברצינות אח"כ....
אפרופו, למה אתה לא מחובר? משחק אותה קשה להשגה, אה? אה???
אתה עוד תצטער על הרגע שהתחברת לי למסנג'ר, אני אובססיבית לאללה. ופה אני כבר לא צוחקת.
את "התנוונת" כניראה כי מחויבויות החיים גרמו לך לכך,
אולי הגיע הזמן להתפרצות מהתרדמת שדיברנו עליה?
יש בך המון איכפתיות ופוטנציאל,
את עוד תעשי את זה. עוד לא יהיה לך משעמם בכלל, אני בטוח !
אני לא מאמינה שאתה אומר את זה, ועוד בריש גלי!
סתם, לא.. תשמע מי שאוהב לכתוב חייב לכתוב. כמו שנושמים. וזה לא לוקח כ"כ הרבה זמן...בערך אותו הזמן שלקח לי להתקין את המסנג'ר...( :
לעיתים אני לא מבין איך יש לך זמן לכתוב כלכך הרבה פוסטים בזמן כה קצר, זה נראה שתמיד יש לך כמה מוכנים במגירה
יש מעט מאוד פוליטיקאים שבאמת רוצים לשנות ולתקן ואל מעוניינים רק בכוח ויוקרה.
לפני הרבה שנים החלקתי ברחוב בשכונה יוקרתית בלונג איילנד. אף נפש חיה לא חשבה לבדוק אם אני צריכה עזרה. כזה הוא העולם.
לגיטימי לדאוג לענייניך לפני הכל, גם אם מדובר בזוג מגפים חדשים, עוד סבון של ללין ועוד תכשיט. החיים אינם פשוטים, הם מלאים בהתמודדויות לא קלות, אינטריגות, ומה לא. כדאי ורצוי להנות מהדברים הקטנים ולא לנסות לפתור את בעיות העולם (אלא אם כן ממש רוצים).
צ'אטים - לגיטימי לרצות לדעת למה מי שפנה פנה אלייך. אנחנו לא נמצאים באתר שתנאי הקבלה שלו הם תעודת יושר מהמשטרה ותעודת נחמדות בסיסית.
יש לך פתיל קצר ולשון זריזה? אנחנו יכולות לפתוח מועדון... נסי לספר עד 10 או לפחות עד 5..
יכול להיות באמת שהעמדתי אותו בפינה. באמת הייתי קצת לא מנומסת. ודווקא עכשיו נכנסתי ל"ביקרו אותי" וראיתי שהוא "ביקר" כלומר קרא את הפרופיל. ואולי הוא גם קרא כמה פוסטים- חבל שלא כתוב לי מי קורא! אולי הייתי פזיזה מדיי, אתה יודע מה. אני אישה טיפוסית וקפריזית.
מה גם שהוא היה טרף קל.
כששואלים מישהו, או מישהי, "מה מביא אותך אלי?", זה יכול להיות קצת בעייתי. אוקיי, את רוצה שיפנו אליך בגלל שמעריכים את הפוסטים שלך ולא רק רואים את תמונתך הנחמדה ואולי זה לגיטימי. אבל מי שצריך לענות על השאלה יכול גם להרגיש קצת "בפינה" אחרי שאלה כזו, כאילו, "בוא ותראה לי עכשיו, למה אתה ראוי שאהיה עימך בקשר פה ב"קפה"?
אז אולי אותו זה מעליב קצת, לא???
אז יש מצב שהוא יורה איזו תשובה לא שקולה מהמותן...
מה דעתך על האפשרות הזו?
NEVER!!!!!
הייתי שם- מקום זוועתי! אחרי זה כל מקום הוא גן עדן. אפילו השירותים בתחנה המרכזית החדשה בת"א (כן, הייתי שם. זה מה שקורה כשאת שותה יותר מדיי ולא מצליחה להתאפק, דנה).
אני לא יכולה להסביר מה היה לי שם. אולי הזיהום של חיפה עשה לי שוב התקף אסטמה, אבל פשוט לא יכולתי. הקמפוס נראה כמו הצרות שלי. שום דשא, שום ירוק בעיניים. רק אפור- טוב הייתי בחלק של ריפוי בעיסוק, אולי זה אמור להיראות כמו בי"ח משמים? והיה ריח של דם!
אני אוהבת מאוד את חיפה, אבל הקמפוס נוראי! את צריכה לבוא מתישהו לגבעת רם או הר הצופים לראות מה זה קמפוס (יושבים על הדשא, מעשנים דשא, מנגנים בגיטרה, נחמד מאוד).
אויש, נו...
מסקרן אותי דווקא לשמוע את דעתך המלומדת "על השתלטות הקפיטליזם על הנשמה". בוא נשים את תמר גוז'נסקי בצד..? במילא היא כבר לא בפוליטיקה.
מה אתה חושב על "ללין"? ועל "סבון של פעם"? נכון ממכר???
הפחד זה ברור, אבל השאלה מתי הפחד משתלט על האנושיות, על אינסטינקט המוסר הבסיסי. חוץ מזה שהיו שם מספיק אנשים, בטח יכלו לנטרל אותו...אבל הם במקום זה הם רק הסתכלו באופן פסיבי.
אני לא טוענת שאני טובה יותר. זה אפקט שעובד על כולנו. אנחנו מפחדים לפעול, לנקוט עמדה, ואומרים לעצמנו ש"מישהו כבר יעשה את זה".
כתבת על נושא רציני, ובניגוד גמור להרגלי בקודש רציתי להגיב ברצינות לחלוטין. לדון קצת במצב פה, על השתלטות הקפיטליזם על הנשמה (תהליך שנראה שהתרחש אצלך, לפי תיאוריך...) וכו'. אבל שתי מילים בדביקון שלך מנעו את זה: תמר גוז'נסקי. למה הזכרת את הקומוניסטית-סמולניסטית-לניניסטית הזו? כל כך חבל. פעם הבאה לפחות תדאגי לשים אזהרת תוכן פוגעני.
כל הכבוד, אשת חיל שכמותך (עולה לי הקטע מ"ארץ נהדרת" עם המערכון על אמנון לוי). נראה לי שאפשר פיזית לתפוס אפילו יותר מ-2 ציפורים ביד...אבל האמת שלא ניסיתי.
בואי לחיפה,
לאוניברסיטה
נלמד אותך כבר דיקטטורה מהי.
סליחה נו...
אתה יודע לאיזה טיפוסים אני מתכוונת
הופה הופה, בלי הכללות
לא מסכים עם "השכן" במקרה של הדקירה.
מניח שהם פחדו מהסכין.
גם הניסוי שאני תיארתי התרחש באנגליה.
אני מאמינה אבל שהתוצאות יהיו די דומות גם במדינות אחרות.
נתת לי רעיון לשק הבגדים שלי, בזמן הטיול שלי עם הכלבים, באגודה שבה אני מתנדבת, אני לוקחת אותם לגינה שלידה יש מתקן לבגדים משומשים. אז אני יכולה לתפוס 2 ציפורים במכה אחת !
הרבה נושאים על הפרק...( -: hence- הרבה נושאים בבלוג.
מצאתי שיטה קלה למסור את הבגדים האלה- יש איסוף בגדים במיכל ענק כזה- יש בצומת ביל"ו למשל, ליד "מאמא דלישס" (שמה אמא של חבר שלי קונה אוכל לשבת). ואפשר פשוט להשליך לשם, בלי טלפונים, בלי לראות ולהיראות. פשוט משליכים שם.
מה שתיארתי קרה באנגליה, לא בארץ. וזה היה בשנות ה-70. אני לא מעיזה לחשוב אפילו על האפשרות שדבר כזה יכול לקרות בישראל של היום. אבל סביר להניח שכן. ונכון, זה נגרם במידה רבה מניכור ואורבניזציה (יש לומר עיור- בעברית צחה).
ידוע לי על הכפתור הזה...
אבל הוא שמור אצלי למקרים שאני באמת לא יכולה לדבר או שממש אין לי כוח. בשאר הזמן אני דווקא שמחה לקבל פניות. התלונה היחידה שלי הייתה לגבי טיב הפניות.
אני לא רואה בכל הפניות האלה "הטרדות", להיפך- לפעמים זה ממש נחמד, כיף להכיר אנשים, לדבר... על דא ועל הא. כשיש זמן ומצברוח, זה בהחלט כיף!
וחוץ מזה, אני צריכה ללמוד לשלוף יותר מהר, כך שהצ'אט זו דרך לימוד טובה.
אני חייבת לדעת את שמו של היו"ר הזה! הבנאדם פשוט פצצת אנרגיה אדומה (הוא היה הרבה מזמן ההרצאה פשוט אדום מכעס ועצבים, מקווה שהוא הוריד קצת את המינון כי זה נראה לי מסוכן ללב ככה !). זה היה ב...בוא נראה. סיימתי מחזור י"א ב-2001...אז זה כנראה היה ב-99' או שנתיים פלוס מינוס.
היו לו משקפיים נראה לי ונראה לי שהיה לו גם זקנקן...
הוא לבש חולצה לבנה וג'ינס קרועים.
זה מה שאני זוכרת.
את מה שסימנתי בצהוב מהתגובה שלך אלה מילים כדורבנות, ובכלל כל התגובה שלך ראוייה להיכנס לקיר התהילה של התגובות, אם יש דבר כזה. כן ירבו...( -:
לעשות משהו? בינתיים אני כותבת על זה...נראה מה הלאה. מתי אני אצא מה"תרדמת". בכל מקרה תודה על העידוד: התגובה שלך נותנת המון מוטיבציה! אני לא רוצה ל"הישאב", אני רוצה לשאוב אחרים!
כמה נושאים בפוסט אחד ! :)
נתחיל מהסוף: הטמבלים האלו שכותבים לך בצ'אט כי משעמם להם, באמת מעצבנים, ובעיקר משעממים.
גם לי יש שקית בגדים שמחכה למסירה כבר הרבה זמן.
תשמעי, גם אם לא מסרנו את החבילה הזו, לפחות טרחנו להכין אותה, יש כאלו שאפילו את זה לא עושים.
אני החלטתי שאשנה את העולם בקטנה, למשל על ידי האכלת חתולי רחוב פה ושם, או התנדבות באגודה למען בעלי חיים.
דברים שעדיין אפשר להאמין בהם, להבדיל מהפוליטיקה המושחתת שלנו.
ולסיום, הקטע שתיארת עם האשה שלא עזרו לה, זה יכול להיות גם כתוצאה מהאופי העירוני והמנוכר שלנו.
ראיתי פעם ניסוי בטלוויזיה, שבו אדם נופל ברחוב, פעם בעיר ופעם בכפר, ובודקים כמה אנשים יבואו לעזור לו.
אז בכפר ללא יוצא מן הכלל, כולם באו לבדוק מה עם הבחור, ובעיר לעומת זאת, המוני אנשים עברו על פניו בלי לעצור.
יש בעמוד בקפה, בצד ימין למעלה, כפתור כזה שמונע קבלת צ'אטים.
אם לוחצים עליו, הופכים ללא זמינים לצ'אט ההטרדות נפסקות.
מומלץ.
אז בתור מישהו שבתקופה הרלוונטית כיהן כדובר אגודת הסטודנטים בירושלים ובתפקידים שונים באגודה, אני מניח שאני מכיר את אותו יו"ר שבא אליכם לבית ספר. רוצה לדעת מה קרה איתו? אספר לך, כי כולם (כמעט כל ראשי האגודה מלפני 12 שנים ועד לפני חמש - שש שנים) נמצאים באותו מקום וזה השוק הפרטי.
אספר לך קצת. מהתיכון חלמתי להיות פעיל והגעתי הרבה בגלל זה ללמוד בירושלים. בזמני האגודה הייתה פעילה מאוד, פוליטית, והמפלגות השקיעו בזה מיליונים. היו חברה מדהימים באגודה, חברה עם יכולות גבוהות באמת, הם השתלבו מהר מאוד בעשייה והובלנו כמה מחאות לא קטנות, שביתות, מאבקים. ואז, כל החברה הטובים האלה התחילו להישאב אל הגופים שנמצאים מסביב לפוליטיקה. כל מיני אנשי עסקים וכל מיני עמותות יודעים לזהות את הפוטנציאל ומציעות לך תנאים מעולים. מנגד, המערכת הפוליטית מציעה תנאים מבישים למדי ושעות עבודה מטורפות. התוצאה פשוטה, כל מי שיש לו אפשרות בורח מהמגרש הפוליטי אל השוק הפרטי ונשארים הבינוניים ביותר.
את הפירות של המצב הזה נאכל עוד הרבה שנים, עד שהמצב יהיה כל כך גרוע, שתהיה פה מהפכה של ממש ואז אולי אז יתעוררו חלק מאותם אנשים טובים ויחזרו להחזיק במושכות השלטון עם הניסיון שצברו.
ואת, אל תישברי. תתחילי בקטן, תתפקדי למפלגה שהכי קרובה לליבך, תכתבי כאן על הדברים שמפריעים לך במדינה, תלכי פעמיים בשנה להפגנה, תלכי להצביע בכל מערכת בחירות לא משנה למה, רק תעשי משהו.