כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    מהו בדיוק תפקידה של אימא? - פָּרָשַׁ­ת חַיֵּי שָׂרָה

    0 תגובות   יום שישי , 14/11/14, 14:15

    ­בס"ד

    מהו בדיוק תפקידה של אימא?

    פָּרָשַׁ­ת חַיֵּי שָׂרָה 

     

    חמין כמו של אמא שלי

    מספרים על חתן צעיר שבקש שאשתו הטריה תכין לו חמין כמו של אמא שלו, הכלה לקחה מחמותה את המתכון והכינה לו חמין. שהבעל טעם מהחמין אמר לאשתו: זה טעים אבל לא בדיוק כמו של אמא שלי. הכלה התאכזבה אולם לא התייאשה שוב בדקה את המתכון ואופן ההכנה עם חמותה והקפידה מאוד לעשות את החמין בדיוק נמרץ. הגיע השבת הבעל טועם רגע של מתח אבל הוא מכריז בעדינות: טעים אבל לא דומה. הכלה התייאשה והפעם באי חשק בולט וזלזול מוחלט הכינה לו חמין שנראה כמו תאונה ושרוף חלקית. "אוהה.. ענה הבעל בהתלהבות זה החמין של אמש שלי"

     

    על מה הפרשה
    פרשת חַיֵּי שָׂרָה היא פרשת השבוע החמישית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק כ"ג פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ה פסוק י"ח. נושאים: מות שרה, מציאת שידוך ליצחק, נישואי אברהם לקטורה וירושתו, יפה שיחתן של עבדי אבות.

     

    הפרשה היחידה על שם אשה

    מספרים על זוג שחגג את יום הנישואין החמישים שלהם, חתונת הזהב, ועשו מסיבה גדולה לכל המשפחה והחברים שרצו לברך אותם. הבעל קם לנאום את נאום הפתיחה: את יודעת, פונה לאשתו, חמישים הנים שאנחנו נשואים חלפו ועברו לי כמו יומיים. רם איזה נודניק, תמיד יש איזה נודניק במסיבות ושואל: למה יומיים למה יום אחד? עונה הבעל בטח כמו יומיים כמו תשעה באב ויום כיפור.

     

    פרשת השבוע היא היחידה בתורה שנקראת על שם אשה, יש חמש פרשות שנקראות ע"ש גברים: נח, יתרו, בלק, קורח ופנחס. והפרשה שלנו נקראת על שם אשה אשתו של אברהם אבינו: שרה אמנו.וזה בגלל שבפרק הראשון של הפרשה כבר בפסוק הראשון מספר על מותה הפתאומי של שרה, אחרי עקדת יצחק אבינו (המדרש ובזוהר כתוב שבמהלך העקדה השטן רץ וסיפר לה שאברהם העלה את יצחק על המזבח והוא ניצל היא קיבלה שבץ על המקום ונפטרה כו').

    בהמשך הפרשה מתוארים גבורה, חכמה, טוב לב, הנהגה, צדקות לב של נשים. לא רק ההתחלה עם שרה אלא גם בהמשך עם רבקה אמנו, כל השידוך של יצחק אבינו, כל הזיווג השידוך הראשון בתורה. התורה כל הזמן מתייחסת לתפקיד המיוחד של רבקה בתהליך הזה. את טוב לבה והצדקות שלה, שזה מה שמוביל את השידוך גם במצבים הכי קריטיים שלו, כפי שנראה שרבקה שלוש פעמים עושה מעשים, מצילה את המצב  ומובילה את השידוך קדימה.

     

    תפקידה של האמא היהדות

    בעקבות מעשיה של רבקה, נתמקד הפעם על איך שיהדות רואה את התפקיד של האמא. כולנו יודעים שלגבר יש תרי"ג מצוות, לימוד תורה: "והגיתה בו יומם ולילה", שהוא מחויב ללמוד תורה כמה שהוא רק יכול, מעבר לזה גברים עוסקים בתפקידי חוץ, עבודה, פרנסה, מנהיגות, ראשי ישיבות, ראשי כוללים, רב, שכונה, עיר ומחוז, שופט, חזן, קורא בתורה, גבאי, מוהל, שוחט כו'. ואילו הנשים לא נושאות בכל התפקידים האלו ופטורות מהמצוות שבזמן גרמן.

    אז ברור שיש כאן חלוקה בכל העניינים האלו, ברור שהתורה לקחה מהאשה חלק מהמצוות ונתנה לה משהוא אחר במקום זה. ישנה איזו שהיא סיבה זו לא סתם סיבה שרירותית. אז היום בעקבות חיי שרה, הפרשה שמדברת על האמהות נתמקד הפעם על האמא, על התפקיד של האמא, על התפקיד של האשה בבית על החינוך שבגללו נראה שהתורה לקחה מהאשה חלק מהמצוות והקלה עליה בחיובים ההלכתיים.

     

    שרה הסתלקה לבית עולמה

    באופן פתאומי ואברהם פתאום מרגיש זקן, שהגבר נמצא עם אשה הוא לא מרגיש זקן, למרות שאברהם אבינו כבר היה בן מאה שלושים ושבע שנים, והנה כאשר שרה נפטרה הוא פתאום מרגיש זקן בודד, והוא נזכר שיש לו משימה חשובה, יש לו ילד מבוגר (40) רווק, שצריך לדאוג לו. הילד הזה פרוש מהעולם, עולה תמימה, כל היום יושב באוהל לומד תורה מקסימום יוצא החוצה להתפלל מנחה, יותר מזה הוא לא יודע שום דבר על העולם. אברהם הבין שהוא צריך להתחתן שהוא צריך לדאוג לו. בנוסף הוא גם חשש כי בשטח הסתובב מנהל הבית של אברהם עם תכניות משלו, אולי לחתן את יצחק עם הבת שלו. ואברהם ידע שהוא צריך לפעול מהר ולחתן את יצחק עם אשה ראויה ולא עם כנענית טובה ככל שתהיה.

     

    שליחותו של אליעזר

    אברהם אבינו קורא לאליעזר ומטיל עליו את משימת חייו. הוא אומר לו יש לי כלה בשביל יצחק, כשחזרתי מהעקדה יצאה בת קול ואמרה שבבית בתואל למִלְכַּה נולדו ילדים ובניהם גם בת וחלפו שלוש שנים והילדה הזאת בת שלוש, זה הזמן ללכת אליהם ולהציעה למשפחתה לחתן אותה עם יצחק, הבחור אמנם בן ארבעים והכלה בת שלוש זה הזמן שהיא ראויה להתחתן סע לתורכיה, לארם נהריים (עיר בין שני נהרות בגבול סוריה תורכיה של היום) ותביא אותה לכאן.

    אברהם אבינו יודע שהשליחות הזאת היא לא פשוטה ועלולה לא להצליח: משתי סיבות: א. אליעזר לא מכיר את המשפחה הוא לא מכיר את ההורים, כל המידע שיש לו זה שלפני שישים שנים שאברהם עזב את ארם נהריים הייתה לו שם אחיין בשם בתואל, ומי יודע מה קרה למשפחה הזאת עד עכשיו, הוא צריך לזהות אותם מתוך מאות אלפים שגרים שם. ב. וזה כתוב בתורה במפורש: [בראשית כ"ד ה' ] "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם." למה שהם ישלחו את הבת שלהם. הבת בת שלוש פתאום זר, חשוב ככל שיהיה, דופק בדלת: "שלום, אני הנהג של אברהם אבינו באתי לקחת את הבת שלכם". "יפה מאוד שבאת לקחת את הבת שלנו, אנחנו לא רוצים לתת אותה!". תארו לעצמכם בימנו, יבוא אליכם הביתה הנהג של לב לבייב ויגיד שהוא בא לקחת את הבת לכם להתחתן עם הבן שלו?! אתם תגידו יפה מאוד, אם הוא רוצה להתחתן עם הבת שלנו שיבוא אלינו, נכיר אותו, נדבר אתו ונסגור מה שנסגור.

    אומר לו אברהם תראה ירצו או לא ירצו אני כבר איש מבוגר אני לא יכול לסכן את החיים שלי ולנסוע לשם, אבל תראה הוא מוציא שטר, כאן אני רשמתי את כל נכסי לכלה. ואברהם אבינו היה איש עשיר, ובכל נכסים רבים ועצומים, את הכול רשם לכלה, בשביל משפחת בתואל מוהר  עבור יצחק בנו, כדי לשכנע אותם. אם גביר שולח אליך חוץ מהנהג גם את רשימת כל הנכסים שלו אתה תתחיל לחשוב יותר ברצינות.

     

    קפיצת הדרך

    אליעזר לוקח את השטר ויוצא לדרך עם עשרה גמלים, זהב ועבדים. קורה לו נס קפיצת הדרך מבאר שבע עד ארם נהריים ביום אחד, כל זאת בגלל הדחיפות לא לפספס את רבקה כי הגיע לפרקה שלא יקדימנו אחר. הוא מגיע לבאר המים שם מתאספים כל אורחות הגמלים והרועים, מסתכל כה וכה, איך ידע מי זאת רבקה? יש הרבה רועות צאן. והוא צריך לזהות אותה, איך היא נראית אין לו שום מושג. אז הוא מבקש מהקב"ה סימן: [בראשית כ"ד י"ב –י"ד  ] "וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי."

    אם אחת הנערות שבאו לשאוב מים והוא יבקש ממנה מים והיא תגיד שתה וגם את גמלך אשקה בזאת אדע שאותה הועדת ליצחק בן אדוני אברהם. למה? כי זה יהיה אות שהיא נערה טובת לב ומכניסת אורחים, ואשת חסד, וחסד זה מתאים למשפחה של אברהם אבינו שהוא איש חסד.

     

    עודו מבקש והנערה מופיעה

    והנה הנערה מגיעה והוא מבקש ממנה לשתות והיא אומרת לו שתה ואשאב לגמלך גם.

    [בראשית כ"ד ט"ו ] "וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ. טז וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. יח וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. יט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת."

     

    וכאן יש בונוס
    לא רק שהיא השקתה אותו ואת גמליו כמו שהוא ציפה אלא אף שאבה לו מים, עד שרוו כולם את צימאונם. ז"א שהיא הייתה עוד יותר טובת לב ממה שהוא תכנן. כי זה לא מכובד לומר לאורח כך שתה ומאותו כד לתת גם לגמלים. אלא אמרה לו שתה, ואחר כך אשאב במיוחד לגמליך. וכאן לראשונה אנו מתוועדים לטוב ליבה, לרגישות, ולפיקחותה של רבקה. היא מובילה את השידוך. הם הולכים לביתה, הוא מספר על הניסים שקרו לו. ומשפחתה מאוד מתפעלים קפיצת הדרך, איך שהוא מתפלל לקב"ה היא יוצאת ושהוא נתן לה את הזהב (צמידים ונזם), הם מודים שאכן זה משמיים ולא נעכב בעדך, מהשם יצא דבר והשידוך בסדר והיא יכולה ללכת אתך. למחרת הוא קם בבוקר, הוא אומר למשפחת רבקה: אני לא התכוונתי שעכשיו תתחילו להתארגן, נדוניה לקנות כלי מיטה, אתם יודעים צריך שנה בין הסכמה לחתונה. אני היום! רוצה לצאת אתה חזרה. כאן הם נבהלו: מז"א היום?! אתמול בלילה הופעת כאן לראשונה, והיום בבוקר אתה רוצה לקחת את הבת שלנו?! מי אתה בכלל? התחילו לחשוד שהוא נוכל. אמרו לו: לא, לא שתשב כאן שנה או עשרה חודשים, וזה היה נראה שהנה הנה זה עומד להתפוצץ כל השידוך. מה שהוא חשש: שמע לא תואבה האשה ללכת אחרי... והכול נתקע. ושוב קמה הנערה ומצילה את המצב. היא קמה ואומרת בנחרצות: אני הולכת אתו!

    [בראשית כ"ד נ"ד – ס"א ] "... וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ. נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. נז וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ. נט וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו. ס וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. סא וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ."

     

    רבקה יוזמת מהלך

    אני הולכת אתו בעקבות הניסים שקרו לו ולא איכפת לי הסיכונים. זאת היא הפעם השנייה שהתורה רומזת לנו שרבקה מובילה מהלך. וכאן מגיע הסיפור לשיא:

    [בראשית כ"ד ס"ב – ס"ו ] "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. סה וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה"

     

    חוזרים לבאר שבע

    העבד חוזר אתה הביתה הם מגיעים לבאר שבע, לאוהל, יצחק, זה מאוד מעניין, הוא לא מוזכר בכלל, זה שידוך שנעשה מאחורי הקלעים. אבא שלו שולח עבד, והעב מביא נערה, ויצחק מה עושה? התפקיד שלו מסתכם בלהתפלל מנחה, מה שגברים תמיד עושים. וכאן התורה סותמת:

    [בראשית כ"ד ס"ז ] "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּו"

    בפשטות יצחק לוקח אותה, מביא אותה לאוהל, הביתה, ומחליטים להתחתן, והם מתחתנים, הוא אוהב אותה, ותהיי לו לאשה.

     

     

    מה קרה?

    יצחק מביא את רבקה לאוהל מה פתאום הוא מחליט להתחתן אתה? הוא הרי נפגש אתה בפעם הראשונה. מי אמר שהוא בכלל רוצה את השידוך הזה? הוא בחור בן ארבעים יש לו כבר דעה. היא בת שלוש.

     

    מה בדיוק קרה כאן בסיפור?

    רש"י: "  'האהלה שרה אמו' - ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו (בראשית רב)

    'אחרי אמו' - דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה ומשמתה הוא מתנחם באשתו"

     

    פירוש:
    כשיצחק הכניס את רבקה לאוהל אמו (שרה אמנו), קרה דבר מדהים, שיצחק לא תיאר לעצמו. האוהל חזר למצב שהיה בימיה של שרה אמנו (שנפטרה שלוש שנים קודם לכן) : ששרה הייתה באוה היו באופן קבוע שלוש ניסים באוהל: היה ענן פרוס על האוהל, זה היה סימן היכר שכולם הכירו את האוהל מכל הכיוונים. הקב"ה שלח סימן קבוע שזה אוהל מיוחד, זה בית קדוש. ב. ברכה מצויה בעיסה, החלות של שרה תמיד תפחו הרבה יותר ממה שהיה צפוי מכמות הקמח שהיו בה. ונר השבת שהייתה מדליקה ביום שישי לכבוד השבת תמיד דלק עד יום שישי שלאחריו. ז"א לא ארבע שעות לפי כמות השמן שהייתה בו. (נס חנוכה שקרה כבר אלפי שנים קודם). ברגע ששרה נסתלקה לבית עולמה כל הניסים האלו נסתלקו עמה. הברכה לא שרתה בעיסה, ענני הכבוד נסתלקו, ואברהם שהיה מדליק נר שבת כמו כל אלמן לא עלינו, הנר היה דולק כארבע שעות, כדרך הטבע.

    כשרבקה נכנסה לאוהל של שרה אמנו: הניסים חזרו. יצחק עוד לא התחתן אתה, כל הניסים חזרו. יחד אתה הענן חזר לאוהל, למחרת היא אפתה עוגה והיא תפחה למימדים פי כמה וכמה מכמות הקמח שהיא השתמשה, וביום שישי שהדליקה נרות שבת הוא דלק עד יום שישי שלאחריו. אז יצחק הבין שמדובר באשה מיוחדת, קדושה, באשה שדומה לאמו – וכמובן ותהיי לו לאשה. והנה אנחנו נוכחים לדעת שבפעם השלישית היא מובילה מהלך. בפעם הראשונה בצדקות שלה, פעם שנייה באומץ ליבה ופעם שלישית בקדושתה.

     

    תחילה בשרה וכל ההמשך ברבקה
    סיפור הפרשה נסב על חיי שתי האמהות, שרה אמנו ורבקה אמנו. על הצדקות המיוחדת שלהן. אם כל הניסים שקרו.

    הרבי: מהיכן רש"י לקח את הפירוש הנ"ל שהיו שם שלושה ניסים? הפסוק אומר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וגו'. ". רש"י לא נוהג להביא מדרשים, אלא מפרש את הפשט, רש"י הצהיר בתחילת התורה אני באתי לדבר אל ילד חמש למקרא. לילד שנכנס לתלמוד תורה. לביה"ס לכיתה א'. איך זה שהוא מביא מדרש? הרבי מביא רעיון יפה: שרש"י מצא את זה בתוך הפסוק: כל מילה רמזה לו לנס אחד. "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וגו' " שלוש מלים מיותרות: האוהלה, לאוהל הידוע מהיכן אנו יודעים מה היה האוהל הידוע? שרה, אמא שלו. מה כל כך חשוב להדגיש שהוא הביא אותה לאוהל של שרה האמא שלו. ואם הוא הביא אותה לאוהל שלו, מה זה משנה? מה זה משנה לאן הוא הביא אותה? בכלל לא משנה לאן הוא הביא אותה. התחתן אתה וגמרנו. מה זה משנה אם הם גרו בבית או באוהל או במרתף? אומר הרבי: כל מילה כאן מרמזת לנס אחד. האוהלה – האוהל הידוע שענן פרוש עליו וכולם רואים ויודעים שזה האוהל של שרה. שכל השכנים וכל האזור מכירים. "אה, אתה מתכוון לאוהל עם הענן מעליו...". שרב: מה היה מיוחד בשרה? כתוב שהמלאכים הגיעו לביקור שרה הכינה עוגות, היא הייתה האחראית על האפייה, אברהם היה שוחט ומגיד והיא הייתה אופה. אז שכתוב שרה רש"י אומר שהתכוונו לעגות של שרה. לברכה שהייתה בעיסה. ואמו זה מרמז על הנרות שזו מלאכה שמיועדת לאמא.

     

    גברים רוצים שהאשה תהיה דומה לאמם

    כנראה שזה בא מהפרשה שלנו שיצחק נוכח לדעת שכל הניסים של אמו שבו וחזרו לאוהל של אמו בעקבות הגעתה של רבקה לכן הבין שזו הבחירה המתאימה ביותר ונשא אותה לאשה.

     

    מה כל הניסים האלו?

    אומרים המפרשים שזה מרמז כל שלושת המצוות של האשה. הגבר קיבל תרי"ג מצוות ובנוסף לימוד תורה בלילה. האשה קבלה הרבה פחות מצוות, היא פטורה מכל המצוות שהזמן גרמה, שזה עשרות מצוות. ומצד שני היא קבלה שלוש מצוות מכל התרי"ג שמיועדות לה והיא זאת שאחראית להן:

    א. טהרת המשפחה. היא אחראית לה, היא זאת שסופרת את הימים הנקיים, היא זאת שבודקת. ב. הפרשת חלה ג. הדלקת הנר – נרות שבת.

    כנגד שלושת המצוות האלו היו שלושת הניסים: הענן סימל את הטהרה, העיסה את הפרשת החלה והנרות מובן.

     

    מה אנחנו יכולים ללמוד מהעניין הזה?

    התורה פטרה את האשה מהמצוות שהזמן גרמן, ונתנה לה שלוש מצוות עיקריות: מה המצוות האלו מלמדות? וזה מאוד מעניין מילא טהרת המשפחה ניתן לומר: זה דרך הטבע היא זאת שהיא יודעת. אולם הפרשת חלה והדלקת הנר זה מאוד תמוהה. מה פתאום התורה נתנה זאת לאשה דבר שהוא חלק מהמערכת בבית. מה זה שונה מעירוב חצרות? או עירוב תבשילין שעושים בערב חג. מזוזה. ודווקא הדלקות נרות השבת יש בשולחן ערוך הרבה סעיפים עד שנראה שמתאמצים שדווקא האשה היא זאת שתדליק. לפעמים האשה צריכה ללכת בערב שבת, יש ערב חג האשה צריכה לנסוע. לא שהאשה תדליק לא הבעל למרות שאפשר שהבעל ידליק. לא מתעקשים שהרשה תדליק. אפילו נשים שעובדות במאפיות מתעקשים שהיא תפריש חלה בבית. מצווה שהיא מאוד יקרה אצל נשים. למה?

    אגב הרבי מוסיף עוד מצווה: כשרות. גם הכשרות נמצאת בידיים של האשה כי היא בדרך כלל זאת שמבשלת אז היא זאת שיודעת איזה מרכיבים נמצאים במזון.

    האם יש קשר בין המצוות או שזה במקרה יחדי? יש איזה רמז לכל העניין.

    לפני שנציין מה הרבי אומר על העניין: במדרש: המדרש אומר בפשטות סיבה שלא מוסיפה כבוד לאשה, היא אפילו פוגעת בה. זה מאוד עצוב. המדרש אומר שזה שהאשה מדליקה נרות כל יום שישי זה שהאשה מפרישה חלה ויש לה את כל העניין של הנידה והיא אחראית לימים הנקיים זה דווקא חולשה שלה. זה בגלל החטא הקדמוני שהיא זאת שפיתתה את האדם הראשון לאכול מפרי עץ הדעת. היא שפכה את דמו היא גרמה לו מוות היא קלקלה את העיסה. (שהרי הקב"ה ברא את האדם מבוץ ומים דומה לעיסה) לכן יש לה את העניין של הנידה, והפרשת חלה והדלקת נרות שבת שהן כנגד זה שכבתה את נר נשמתו. ולכן גל הנשים בכל ההיסטוריה צריכות לתקן את זה.

    [מדרש תנחומה בראשית פרשת נח סימן א' ] "ומה ראו נשים להצטוות על שלוש מצות האלו?

    אמר הקב"ה: אדם הראשון תחילת בריותיי היה ונצטווה על עץ הדעת, וכתיב בחווה: (בראשית ג' ) ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראשית ג' ), וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. וכתיב בתורה: (שם ט' ) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם  שפכה. מצות חלה מנין? היא טמאה חלתו של עולם. דאמר רבי יוסי בן דוסמקא (נ"א קצרתא):

    כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דכתיב: (שם ג' ) ואד יעלה מן הארץ והשקה (שם ב). ואחר כך: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר וגו'. הדלקת הנר מנין? היא כבתה נרו של אדם, דכתיב: (משלי ה) נר אלוהים נשמת אדם. לפיכך תשמור הדלקת הנר:"

     

    הרבי מליובאַוויטש הופך את כל העניין

    ומייסד את שלושת המצוות (ארבעה כולל כשרות) לתפקיד האשה בעולם. הוא אומר: בראש חודש סיוון משה עולה להר סיני לקבל את התורה מהקב"ה שאומר למשה רבנו משפט מדהים שאי אפשר לעלות על הדעת אותו: [שמות י"ט ג' ] "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל."

    תאמר לבית יעקב זה לנשים ולבית ישראל זה הגברים. אומר הקב"ה למשה רבנו אני נותן לך עכשיו את הכללים של התורה את הפתיח לקראת מתן תורה שאותה תקבל בעוד חמישה ימים ואני רוצה שתגיד אותם קודם לנשים ואחר כך לגברים. תמוה מאוד. לכאורה עיקר מתן תורה הוא בשביל הגברים הרי נשים פטורות מלימוד תורה. "ושיננתם לבניך וגו'." ולא לבנותיך. מהפתאום הוא צריך להקדים את זה לנשים. אומר המדרש ארבע מילים שהם תמצית כל העניין: למה לנשים תחילה? למה הנשים שייכות לעניין הזה. מילא מצוות מעשיות, אבל לימוד תורה?! בוודאי צריך לתת לגברים קודם. אומר המדרש רבה "כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה" לא מלמדות את הבנים תורה, ללמד תורה זה התפקיד של האבא, של הגברים, להנהיג את הבנים לתורה זה התפקיד של האמא. האמא היא זאת שמכוונת את הילד, היא זאת שקובעת את הגירויים של הילד, את הסקרנות לשו, את האישיות שלו, את האופי שלו. זה לא בידיים של האבא. האמא נמצאת אתו קרוב, היא מקבלת אותו מבית הספר, עד שהאבא חוזר בערב הוא כבר היה עם אמא כמה שעות,האבא עייף, לאמא יש קשר רגשי מאוד עם הילד, וכשהאמא משדרת לו על משהו שהוא חשוב – אז הילד מקבל את זה. שום דבר לא יכול להחליף את הכוונה של האמא. היא יוצרת את הנטיות שלו. זה לא בידיים של האבא.

    לכן הקב,ה מקדים ונותן קודם לנשים את דברי התורה, והוא אומר למשה רבנו הם חשובות יותר. בשביל הדורות הבאים חשוב לי שהם יהיו בעניינים, שהם יהיו מחוברות לתורה, כי אם הם יהיו מחוברות לתורה גם הילדים יהיו מחוברים לתורה. זה יסקרן אוותם זה יגרה אותם. והאבות הם דווקא  משניים, והמדרש ממשיך ואומר דבר שאם הוא לא היה כתוב אי אפשר היה לעלות על הדעת אותו: הוא אומר שזה היה סוג של הפקת לקחים. הקב"ה אומר למשה הפקתי לקח: בחטא עץ הדעת אמרתי לאדם הראשון, ולא דברתי עם האשה. מה קרה? היא פיתתה אותו. אז עכשיו אני הולך ומדבר ראשית עם הנשים. כי ההכוונה נמצאת בידיים שלה. לא בידיים שלו.

    [מדרש רבה, שמות, פרק י"ט ב' ] "אמר רבי תחליפא דקיסרין: אמר הקב"ה: כשבראתי את העולם לא צוויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטווית חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה, לכך נאמר: כה תאמר לבית יעקב."

    בארה"ב היה ראש ישיבה בשם הרב יצחק קוטנר, שאמר שכל אהבתו לתורה, כל הסקרנות שלו והרוחניות שלו זה בזכות אמר שלו. אבא שלי היה רוכל, הוא לא היה בבית בכלל, הוא היה מסתובב בבתים של עשירים, ומוכר להם מוצרים. ויום אחד, בהיותנו ילדים, הגיע חבילה. בחבילה הייתה שמלה, שאבא שלי קנה לאמא שלי, הוא אמר לה קניתי לך שמלה שתלבשי בשבת, למרות שאני לא בבית. אמא לקחה את השמלה וקראה לכל הילדים ואמרה: אני לא מרגישה חג היום אני לא אלבש את השמלה היום, אבל שאיציק הקטן יסיים את מסכת בבא קמא – אז אני אלבש את השמלה. זה יהיה חגיגה בשבילי. הרגש הזה הוא אומר, פתח לי את הלב לתורה זה נתן לי כזאת אהבה כזאת משיכה לתורה. כזה כוח יש רק לאמא.

    כתוב: [משלי א' ח' ] "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"

    אבא יכול לתת מוסר, הוא יכול לצעוק, להוציא את הלב. תורה זה רק אם זה מהאמא. זה מתחבר לילד הוא מבין שזה יקר וחשוב אז הוא לא יוותר על זה. זה התפקיד שהקב"ה נתן לאמא.

    אחרי ההקדמה הזאת מאוד מובן למה הוא נצן לנשים את הטהרה והדלקת הנרות.

    יש קו בוהק בין שלושת המצוות האלו. זה שלוש מצוות שמשפיעות על האופי של האדם. מדהים: הידור הדלקת נרות, גורם לאדם לאהוב תורה. "נר מצווה ותורה אור." האור מזכיר את התורה, שהנרות דולקים זה עושה אווירה של תורה בבית. מצוות כשרות משפיעה על האופי של האדם. הידור בכשרות גורם לאדם הידור רוחני. חלילה זלזול בכשרות גורם לאדם גסות באופי. וטהרת המשפחה משפיעה על הנטיות הרוחניות של הילד.

    אז לכן הקב"ה נותן לאה את שלושת המצוות האלו כי היא עקרת הבית היא עיקר הבית כי מופקדת על חינוך הדור החדש. ליצור סקרנות ונטיות הרבה לפני שמגיע האבא עם הלימוד שלו. האבא נותן לו מידע. האמא נותנת לו את הבסיס.

    כשיהודי אוכל מאכלים לא כשרים ר"ל, זה מטמטם אותו והופך אותו לגס וחומרי. לכן חשוב לשמור על כשרות. הקב"ה לא רצה שאמהות יהודיות יכנסו להריון בהיותן בטומאה כי הילד יוצא גס ולא רוחני, לכן חשוב לשמור על ימים נקיים.

    לכן כשהתורה נותנת לאשה את שלושת המצוות האלו היא אומרת לאשה לך אני נותנת את הדבר הכי יקר בעולם את העתיד של הדור החדש, את יצירת האופי שלו, את הבסיס האנושי שלו. זה בידיים שלך. אף אחד בעולם לא ידע היכן היא קנתה את הבשר באיזה אטליז רק היא יודעת. רק היא יודעת אם היא טהורה ואחרי מקווה, ואותו דבר לגבי הדלקת נרות והפרשת חלה.

     

    למה יש אפליה נגד הנשים ביהדות?

    אחרי כל ההקדמה הזאת אפשר בקלות לענות על השאלה הזאת. צריך לענות באומץ: משהו היה חייב לקחת על עצמו את תפקיד גידול הילדים וחינוכם. משהו צריך לוותר. אי אפשר להיות בקרירה בעבודה עד הערב ולצפות שיגדלו ילדים אוטומטיים, חמודים מחונכים עם מוטיבציה כו'. משהו צריך להיות אתם בבית בבוקר ולקבל אותם בצהריים שהם חוזרים מהלימודים ולעזור להם בשיעורי הבית להאכיל אותם כו'. התורה החליטה שזה יהיה תפקיד האשה ולכן פטרה אותה ממצות שתלויות בזמן. יותר לעומק אפשר לראות בפרשת ויחי. ומעל הכול ככה הקב"ה ברא את האדם והאשה. ולכל אחד נתן כלים ואופי כדי לעשות את משימותיו על הצד הטוב ביותר.

     

    מה שכרה של האשה שהיא מוותרת?

    הרבי מעיר דבר מדהים: אמרנו שהניסים חזרו עם רבקה. אבל הרבי שואל שאלה פשוטה שכל אחד צריך לשאול אותה. והיכן אברהם בכל הסיפור? אברהם גם הדליק נרות כל ערב שבת, הרי אם האבות הקפידו על שמירת מצוות, כמו ששרה הדליקה ואחריה רבקה הדליקה, אז אברהם ודאי הדליק, יום שישי לא עלינו שאין אשה בבית אז הגבר צריך להדליק.

    אז למה הניסים חזרו עם רבקה? הברכה הייתה צריכה להיות מצויה שם. מכאן אנחנו רואים שברכה רק אשה יכולה להביא, זה יכול להיות אברהם אבינו וילדונת בת שלוש זה לא משנה. היא הביאה את הברכה. הקב"ה מקשיב לנשים, יש להם כוח מיוחד להביא ברכה להביא את השכינה הביתה.

    כתוב [בבא מציעא נ"ט א' ] "ואמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: ולאברם הטיב בעבורה (בראשית י"ב ).

     

    ז"א שכיוון שהאשה מופקדת על הבית היא יכולה להביא את הברכה, פרנסה, בריאות וכל מה שצריך. וזהו שאמר רב אבא לבני מחוזה: "תכבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו" שתתעשרו לא כדי שיהיו לכם ילדים לתלמוד תורה. ז"א אפילו העושר הגשמי תלוי באשה. אם יש שלום בית אם האשה שהבעל יצליח אז זה גם מביא פרנסה. אז אם הגבר רוצה שיהיה לו טוב שיהיה זהיר בכל מה שקשור לאשתו.­

     

    יזכנו הקב"ה בזכות דוד מלכא משיחא שנזכה כולנו בבניין הבית השליש במהרה בימנו, אמן

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א

     

    מקורות:

     ויקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין