לישראלי מן השורה, האזרח התמים אין שום אפשרות לדעת מה קורה במחשכי המודיעין הצבאי והאזרחי. הדבר היחידי שהוא יכול להסיק מהמלחמה האחרונה הוא, שהיא נוהלה כל כולה על ידי אהבלים יהירים שבסופה מחפשים קרדיטים שאינם מגיעים להם. זה  שולח מליצי יושר אל גברת טלוויזיה אילנה דיין וזה שולח מכתב גלוי לראש הממשלה שבו הוא מכפיש את הצד השני. מי שהרוויח מכל העסק הוא ביבי שמונה על ידי שניהם לשופט החוקר, מעמד שבשום פנים ואופן אינו מגיע לו. כי החמיצות שנוצרה אצל האזרח הישראלי על ניהול ותוצאות המלחמה האחרונה - ביבי גרם לה בחוסר מנהיגותו ואי-יכולתו להיות ראש ממשלה מנהיג;  כי הוא ראש ממשלה שדואג רק לכיסאו ולהתרברבות מבחילה מול מצלמות הטלוויזיה.

בן גוריון חלה מרוב דאגה לפני שהחליט לצאת למערכה החיונית לקיומה של ישראל לפני מבצע קדש ב1956. לוי אשכול גמגם לפני המיקרופונים לפני מלחמת ששת הימים ויצחק רבין - הרמטכ"ל של אותה מלחמה חלה "בהרעלת ניקוטין" - מילים מכובסות לחרדות שלקה בהן.

אבל לביבי קל כי הוא לא דורש מעצמו דבר. ושני הברנשים שהיו אחראיים- ב  מ  ק  ו  מ  ו על ניהול המלחמה מצאו לנכון להשמיץ כעת האחד את השני. ראש השב"כ מעולם לא דיבר בפני המצלמות. הרמטכ"ל לעומת זאת נגרר על ידי ביבי ביחד עם בוגי למסיבות עיתונאים וזכור היטב הרגע המביך שבו אחד העיתונאים שאל אם ניהול המלחמה על ידי בני גנץ לא היה בינוני וחסר תחבולות. ובני גנץ נע באי-נוחות על כיסאו. זו אולי הסיבה שמצא כעת לכתוב אל ראש הממשלה מכתב גלוי בעיתונות. ראש השב"כ הקדים אותו כששלח 3 בכירים בארגונו להתראיין אצל אילנה דיין.

ולי הקטן אין שום אפשרות להסיק מסקנה שונה מהפתגם העממי העתיק, בפעם המי יודע כמה ש- "הדג מסריח מהראש".