לא היה עוד צריך לטרוח העצים נותרו לצמוח מכוח השורשים בכורח הזמן התחפרו לקול אוושת רשרושים עמוק ברגבים הקשים והיבשים
קברו בעומק האדמה קולות המיה וכמיהה שמענו אותם נהדפים נלחשים לחולות עולים הד קלושים פועמים באים מגלגלים רעמים מקצוות הגצים והברקים נערמים בפעימות העורקים
חדרים בלב באחד אכלסנו את כול האירועים התמימים היתר נחמנו בין קירות אטומים מכותרים בעורקים הכליליים שקטים ומסוגרים
דופק הלב צרב על הקירות צורות אין סופיות חתם את שתם הניח בקצוות המעוף את רגלי העוף על חולות החוף לבסוף נח כתם צל
ונחם
הזמן האבוד אות ושם העת העקוד שב אל מקורותיו חבוט כפות על כורחו
במחול ריקוד וחול כול הזמן מכותל קיר אחד שנותר זקוף דלף מהעתים זלף העיר אזובים מתים תופף בקול על תוף האוזן
לא היה מקום להביט לאחור חור הדעת הותיר רעד מהמעד הגדול ההוא
לא היה מקום להעיד גם עד אמת או שקר
סגר הזמן חבט על בריחו ושרט צר היה על הדעת תר אחר מוצא השיל באחת רגעים גדודים פועים צל כבד מנדודים תולדות קורות הצועדים הבאים והולכים שבים מעגלים מועדים וחגים קדים ונדים |