כותרות TheMarker >
    ';
    0

    על שפת מילים - שיר מאת שולה ניסים

    5 תגובות   יום ראשון, 16/11/14, 16:10

    על שפת מילים

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

    על שפת מילים

      

    רגליים עומדות ידיים אל תהום

      

    יש מה מונח שם

      

    מחכה לעצמו.

      

    כמו תפוז בשיא עונתו

      

    מיץ ישטוף לשונות

      

    בהתפעלות אצבעות יגעו זו בזו

      

    כך יהיה כאשר אכתוב.

      

    על שפת מילים

      

    אבנים עוד לא מתגלגלות

      

    עוד לא הגיע זמן

     

    להפיל חומות

     

    תפוז עודו בקליפתו

     

    מה יש בו

     

    הופך את שפת המילים

     

    לשפת התהום

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    נכתב בשנת 1997

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/11/14 17:03:

      צטט: Benj 2014-11-20 00:58:19

      הקליפה מוסיפה מיסתורין

      אכן.

       

        20/11/14 00:58:
      הקליפה מוסיפה מיסתורין
        18/11/14 16:45:
      הציור יפה דודי, ותודה.
        18/11/14 16:42:
      נהוג לחשוב ולומר שאל לו למשורר להסביר את שיריו, שקהל ההקוראים והקוראות אמור לעשות זאת. ובכל זאת - זה שיר לגמרי-לגמרי ארספואטי, וכתבתי אותו הרבה לפני שבכלל ידעתי מה זה ארספואטיקה. לא ממש אין כאן תהיות על אובדנות, למרות שהמילה תהום מופיעה בשיר. כתבתי את השיר בתקופה שרק "חלמתי" לפרסם דברים שאני כותבת, ובכלל פינטזתי על פרוזה, לא חשבתי שהחיים יקחו אותי דווקא לכיון השירה. להתחיל לכתוב ולהוציא מעצמך דברים זה באמת כמו קפיצה אל תהום. אם מתעקשים - זה מעשה אובדני באופן סימבולי. והפחד הוא לא בהכרח מכשלון - אולי מזה שיצליח -יותר מידי יצליח. מה נעשה אם נצליח? נתפרסם? יצלמו אותנו? יראיינו אותנו? ניחשף? איזה פחד. תהום.
        17/11/14 09:07:

      זה הוביל אותי אל גיבורת השיר מ-1997 שאולי חשה רגעים של ריקנות נפשית ממנו ניתן להבין שהיו גם תהיות על מחשבות אבדניות.
      אך בו-זמנית ישנה זיק של תיקווה לעוד נשימה.
      אקדיש לך ציור שמעלה תהיות דומות על פרשת דרכים.

      מעברי.
      .

      http://cafe.themarker.com/image/2698459/