כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (118)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/8/09 16:56:

    צטט: אן-ג'י 2009-08-13 13:24:54

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 22:21:12

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-15 07:06:53

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 03:04:44

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    נניח ואסכים עם טענתך המסתמכת על מידע סובייקטבי שאינו מגובה בציטוט מחקר כלשהו. ההבדל בין השנים הוא שבמקרה הראשון הבעיה לא מגורשת למחוזות נידחים ולשולי מערכת החינוך ובמקרה השני הבעיה חיה ובועטת בפני המערכת יום יום ודורשת פתרון. אם יש בעיה - צריך להתמודד איתה ולא להגלות אותה אל מעבר להרי החושך.

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

    לנתן אבויון,

    אני לא צריכה מחקר מדעי כדי לראות מה קרה ב"שטח" ולראות מה חווים התלמידים השונים אלה שלא הופנו לחינוך המקצועי, בהעדרו. אני רואה זאת וחברי המורים רואים זאת! ותאמין לי שלימדתי כבר מספיק תלמידים המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!

    אני לא יודעת מה קרה בתל אביב, אני יודעת שאני באה מאחת השכונות בהרצליה, לא מהרצליה פיתוח, שלא הצטיינה במצב הסוציואקונומי הגבוה.

    התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות, גם שם היו מגמות מקצועיות ברמה גבוהה , יתר על כן יצאו גם בעלי מקצוע וגם בעלי תעודת בגרות.

    מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

    שושי

     

    שושי, אני חולק על כל כך הרבה דברים שכתבת אז ברשותך אפרוט אותם לפרטים.

     

    1. אין ספק בדבר חשיבות מה שאת וחבריך המורים רואים ומרגישים. מכאן ועד להציג זאת כאמת האוביקטיבית המוחלטת הדרך ארוכה. יש את האמת של התלמידים. יש את האמת של ההורים. יש את האמת של החברה. ויש גם את האמת שלך ושל חבריך. ואני משוכנע שכמו בכל מקרה של "אמת" גם האמת שלך אינה זהה לאמת של כל המורים.

    באשר לסלידה והחשש מסטטיסטיקה שהצגת גם בתגובות קודמות, חבל לי שכך מרגישה מורה ועוד מורה לביולוגיה. הסטטיסטיקה איננה משקרת. סטטיסטיקה היא שפה וכמו בכל שפה ניתן להציג שקרים בעזרתה, או סתם לא לדייק. מי שמשתמש בשפה באופן לא ראוי הוא שחוטא ואינו מדייק ולא השפה.

    דוגמא לשימוש בעיתי בסטטיסטיקה אפשר למצוא באמירתך "המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!". אין דבר כזה "יותר ממדגם מייצג". יש "מדגם מיצג" ויש "לא מדגם מייצג" אין חצי הריון או יותר בהריון. מדגם מייצג מתיחס לגודל המדגם ולהרכבו (ולזה את כנראה מתכוונת) אך גם למשקל הנציגים השונים בתוך ההרכב. אם המשקל דומה למשקל באוכלוסיה הכוללת - המדגם מיצג. אחרת הוא לא מייצג.

     

    2.  התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי.

     כלומר אנחנו לא מדברים על כיתות י"א או י"ב כפי שכתבה "מורה בדם" (ושהסכמת עם כל מילה שלה) אלה על תלמידים לפני תיכון. תיכון זה כיתה ז', לא ?

    כבר בכיתה ו', לפני הסלקציה, ימינה לתיכון שמאלה למקצועי, את יודעת מי הם אלה שלא יוכלו לעמוד במטלות. לא סתם יודעת. "ברור" מי הם. ושוב שרביט האמת המוחלטת מונף וחורץ גורלות של ילדים בני 12 לשבט או לחסד.

     לא בכדי קראת למופנים לתיכון "חזקים". עכשיו צריך רק למצוא את המשותף למרבית המכונים "חזקים" ויש להם לא מעט מן המשותף.

     

     3. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות

    האם את מכירה הורה של ילד אחד שהופנה לתיכון עיוני ובחר מרצונו בבית ספר מקצועי ? האם היית  שולחת את ילדך בן ה 12 ללמוד בבית ספר מקצועי אם התקבל לבית ספר תיכון ?

    לי אישית ברור (וכן, זה מגובה גם בנתונים סטטיסטים ובמחקרים שנעשו בארץ אבל זה כמובן לא משנה כלום) שהסיכויים לקבל תעודת בגרות בבית ספר שכזה פחותים משמעותית מבית ספר עיוני וכי תעודת בגרות ממוצעת של בית ספר מקצועי תהיה פחותת ערך לעומת תעודת בגרות ממוצעת של בית ספר עיוני.

    הדלתות שיפתחו בפניו של נער בן שמונה עשרהשהוחלט עבורו בגיל 12 שילך לבית ספר מקצועי יהיו מועטות ויפנו אותו כלפי מטה בעוד שמספר הדלתות של ילד מקביל בבית ספר עיוני יהיו אינסופיות ויצביעו השמימה.

     

    4. מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

     

    הנחת המוצא שלך היא שמי שהולך לבית ספר מקצועי יוצא עם מקצוע. הוא לא. מדובר כפי שכתבתי במכבסת מילים. לשם ילכו כל ה"מופרעים" ואם את לא יוכלה להתמודד עם 10% "מופרעים" בכיתה נראה אותך מתמודדת עם 80% "מופרעים". מבית ספר מקצועי יוצאים עם המינימום האפשרי שזה כלום.

    אני יכול לענות לך באותה מידה: מה רע בכך שתלמיד ילמד פיזיקה וביולוגיה במקום שיברח מבית ספר מקצועי ?

    את טוענת שמדובר במציאות שלא קיימת. יתכן. אני טוען שגם המציאות שאת מתארת לפיה בבית ספר מקצועי כולם יוצאים עם מקצוע נחשק + תעודת בגרות היא מדע בדיוני. הזיה.

     

    האלטרנטיוה היא שהמערכת תתמודד עם הבעיה בצורה אמיצה ולא תרכז אותה בבתי ספר יעודיים לחלשים מתוך כוונה לטאטא אותה מתחת לנסורת שעורי הנגרות.

     

     

     

    אני רוצה לשאול. מהיא לדעתך הדרך הנכונה להתמודד עם בעיית התלמידים הנושרים?

    קודם כל לדעתי הרבה לפני שהם מגיעים לכיתה י"ב או י"א. דבר שני האם אפשר לעשות את זה בתוך מסגרת בית הספר? איך? בכיתות נפרדות? בשעות תגבור נפרדות? מדוע ל "מקצועי" יש סטיגמה ככ בעיתית. כמעט של נידון למוות? האם כל המכללות המקצועיות אינן סוג של "מקצועי"  אבל אחרי בית הספר אחרי הצבא ובלי הסטיגמה האיומה הזו? מדוע אי אפשר ליצור "מקצועי" אחר, בלי הסטיגמה ועם תכנים אמיתיים?. ולאו דווקא כפיתרון לתלמידים שעומדים לנשור.  ולא כדי להחביא אותם מתחת לנסורת שעורי הנגרות. היום יש המון סוגי טכנולוגיות אחרות. נראה לי  שהתקדמנו מאז ימי הנגרות הפחחות והמכונאות.

     

     

    הסטיגמה היא היסטורית והיא נובעת ממה שקרה בעבר ונקרא 'הסללה' - אז היו קובעים בכיתה ח' , לאחר מבחן הסקר מי לעיוני ומי למקצועי. התווספה לכך הטענה שאת ה'מזרחיים' הסלילו למקצועי....

    התוצאה הייתה החלטה לבטל את החינוך המקצועי וזו לדעתי בכייה לדורות.

    על הנושא בהרחבה תוכלי לקרוא במסמך  של מרכז המחקר של הכנסת החינוך המקצועי בארץ ובעולם

      13/8/09 13:24:

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 22:21:12

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-15 07:06:53

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 03:04:44

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    נניח ואסכים עם טענתך המסתמכת על מידע סובייקטבי שאינו מגובה בציטוט מחקר כלשהו. ההבדל בין השנים הוא שבמקרה הראשון הבעיה לא מגורשת למחוזות נידחים ולשולי מערכת החינוך ובמקרה השני הבעיה חיה ובועטת בפני המערכת יום יום ודורשת פתרון. אם יש בעיה - צריך להתמודד איתה ולא להגלות אותה אל מעבר להרי החושך.

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

    לנתן אבויון,

    אני לא צריכה מחקר מדעי כדי לראות מה קרה ב"שטח" ולראות מה חווים התלמידים השונים אלה שלא הופנו לחינוך המקצועי, בהעדרו. אני רואה זאת וחברי המורים רואים זאת! ותאמין לי שלימדתי כבר מספיק תלמידים המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!

    אני לא יודעת מה קרה בתל אביב, אני יודעת שאני באה מאחת השכונות בהרצליה, לא מהרצליה פיתוח, שלא הצטיינה במצב הסוציואקונומי הגבוה.

    התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות, גם שם היו מגמות מקצועיות ברמה גבוהה , יתר על כן יצאו גם בעלי מקצוע וגם בעלי תעודת בגרות.

    מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

    שושי

     

    שושי, אני חולק על כל כך הרבה דברים שכתבת אז ברשותך אפרוט אותם לפרטים.

     

    1. אין ספק בדבר חשיבות מה שאת וחבריך המורים רואים ומרגישים. מכאן ועד להציג זאת כאמת האוביקטיבית המוחלטת הדרך ארוכה. יש את האמת של התלמידים. יש את האמת של ההורים. יש את האמת של החברה. ויש גם את האמת שלך ושל חבריך. ואני משוכנע שכמו בכל מקרה של "אמת" גם האמת שלך אינה זהה לאמת של כל המורים.

    באשר לסלידה והחשש מסטטיסטיקה שהצגת גם בתגובות קודמות, חבל לי שכך מרגישה מורה ועוד מורה לביולוגיה. הסטטיסטיקה איננה משקרת. סטטיסטיקה היא שפה וכמו בכל שפה ניתן להציג שקרים בעזרתה, או סתם לא לדייק. מי שמשתמש בשפה באופן לא ראוי הוא שחוטא ואינו מדייק ולא השפה.

    דוגמא לשימוש בעיתי בסטטיסטיקה אפשר למצוא באמירתך "המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!". אין דבר כזה "יותר ממדגם מייצג". יש "מדגם מיצג" ויש "לא מדגם מייצג" אין חצי הריון או יותר בהריון. מדגם מייצג מתיחס לגודל המדגם ולהרכבו (ולזה את כנראה מתכוונת) אך גם למשקל הנציגים השונים בתוך ההרכב. אם המשקל דומה למשקל באוכלוסיה הכוללת - המדגם מיצג. אחרת הוא לא מייצג.

     

    2.  התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי.

     כלומר אנחנו לא מדברים על כיתות י"א או י"ב כפי שכתבה "מורה בדם" (ושהסכמת עם כל מילה שלה) אלה על תלמידים לפני תיכון. תיכון זה כיתה ז', לא ?

    כבר בכיתה ו', לפני הסלקציה, ימינה לתיכון שמאלה למקצועי, את יודעת מי הם אלה שלא יוכלו לעמוד במטלות. לא סתם יודעת. "ברור" מי הם. ושוב שרביט האמת המוחלטת מונף וחורץ גורלות של ילדים בני 12 לשבט או לחסד.

     לא בכדי קראת למופנים לתיכון "חזקים". עכשיו צריך רק למצוא את המשותף למרבית המכונים "חזקים" ויש להם לא מעט מן המשותף.

     

     3. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות

    האם את מכירה הורה של ילד אחד שהופנה לתיכון עיוני ובחר מרצונו בבית ספר מקצועי ? האם היית  שולחת את ילדך בן ה 12 ללמוד בבית ספר מקצועי אם התקבל לבית ספר תיכון ?

    לי אישית ברור (וכן, זה מגובה גם בנתונים סטטיסטים ובמחקרים שנעשו בארץ אבל זה כמובן לא משנה כלום) שהסיכויים לקבל תעודת בגרות בבית ספר שכזה פחותים משמעותית מבית ספר עיוני וכי תעודת בגרות ממוצעת של בית ספר מקצועי תהיה פחותת ערך לעומת תעודת בגרות ממוצעת של בית ספר עיוני.

    הדלתות שיפתחו בפניו של נער בן שמונה עשרהשהוחלט עבורו בגיל 12 שילך לבית ספר מקצועי יהיו מועטות ויפנו אותו כלפי מטה בעוד שמספר הדלתות של ילד מקביל בבית ספר עיוני יהיו אינסופיות ויצביעו השמימה.

     

    4. מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

     

    הנחת המוצא שלך היא שמי שהולך לבית ספר מקצועי יוצא עם מקצוע. הוא לא. מדובר כפי שכתבתי במכבסת מילים. לשם ילכו כל ה"מופרעים" ואם את לא יוכלה להתמודד עם 10% "מופרעים" בכיתה נראה אותך מתמודדת עם 80% "מופרעים". מבית ספר מקצועי יוצאים עם המינימום האפשרי שזה כלום.

    אני יכול לענות לך באותה מידה: מה רע בכך שתלמיד ילמד פיזיקה וביולוגיה במקום שיברח מבית ספר מקצועי ?

    את טוענת שמדובר במציאות שלא קיימת. יתכן. אני טוען שגם המציאות שאת מתארת לפיה בבית ספר מקצועי כולם יוצאים עם מקצוע נחשק + תעודת בגרות היא מדע בדיוני. הזיה.

     

    האלטרנטיוה היא שהמערכת תתמודד עם הבעיה בצורה אמיצה ולא תרכז אותה בבתי ספר יעודיים לחלשים מתוך כוונה לטאטא אותה מתחת לנסורת שעורי הנגרות.

     

     

     

    אני רוצה לשאול. מהיא לדעתך הדרך הנכונה להתמודד עם בעיית התלמידים הנושרים?

    קודם כל לדעתי הרבה לפני שהם מגיעים לכיתה י"ב או י"א. דבר שני האם אפשר לעשות את זה בתוך מסגרת בית הספר? איך? בכיתות נפרדות? בשעות תגבור נפרדות? מדוע ל "מקצועי" יש סטיגמה ככ בעיתית. כמעט של נידון למוות? האם כל המכללות המקצועיות אינן סוג של "מקצועי"  אבל אחרי בית הספר אחרי הצבא ובלי הסטיגמה האיומה הזו? מדוע אי אפשר ליצור "מקצועי" אחר, בלי הסטיגמה ועם תכנים אמיתיים?. ולאו דווקא כפיתרון לתלמידים שעומדים לנשור.  ולא כדי להחביא אותם מתחת לנסורת שעורי הנגרות. היום יש המון סוגי טכנולוגיות אחרות. נראה לי  שהתקדמנו מאז ימי הנגרות הפחחות והמכונאות.

     

     

      12/8/09 22:13:

    צטט: Guinevere 2009-08-12 21:46:58

    לא רק שמסכימה איתך, אלא שממש לא מזמן דברתי לא מעט בנושא.

    אולי מתישהו גם אכתוב בו.

     

    בכל מקרה, תודה. היה נעים לקרא.

    תודה,

    פוסט ישן , אבל המציאות לא השתנתה.

     

      12/8/09 21:46:

    לא רק שמסכימה איתך, אלא שממש לא מזמן דברתי לא מעט בנושא.

    אולי מתישהו גם אכתוב בו.

     

    בכל מקרה, תודה. היה נעים לקרא.

      24/11/08 22:03:

    צטט: itush5 2008-11-20 17:17:20

    לגברת שושי פלטין,

     

    מה שאני קורא מרעיונותייך זה קריאה סמויה אך גלויה שיעיפו לך את כל התלמידים הבעייתיים(עניים,מוסללים,שחורים,חומים,רעבים,היפראקטיביים) בקיצור את רוצה כיתה "טהורה" מתלמידים לא קלים.

     

    את רוצה תלמידים שלווים,בלי בעיות,שאכלו ארוחת ערב ולא שמעו צעקות כי אין כסף-ואז פיתחו בעיות משמעת.

     את רוצה עבודה קלה,ומה אם תבוא לך ילדה שנאנסה-תשלחי אותה לבית ספר מקצועי,כי ראית ירידה בריכוז בלימודים.

     

    האם פעם שאלת את עצמך למה תלמידים נושרים? דימוי עצמי נמוך...אז את אומרת יאלה שילחו למקצועי.

     

    אללה יסתור

     

    אם את מורה בישראל-אבוי לנו.

     

    ואם לא השתכנעת-האם היית מוכנה לשלוח את כל ילדי הקיבוץ ללימוד מקצועי? אם זה כל כך מומלץ,או את כל ילדי מכבים רעות?

     

    אם יוסי שריד יקרא את הטור שלך אני משער שיתחלחל.

     

    בררר

     

     אני בטוחה שאם יוסי שריד יקרא את הטור שלי הוא יסכים איתי.

    לא, אני לא רוצה 'לנקות' כדבריך את הכיתה , אלא למצוא פתרון הולם לכיתה.

    לימוד מקצוע הוא לא מילה גסה. אני באה ממשפחה שבה אבי ז"ל ואחי הם 'בעלי מקצוע',

    אני רק חושבת שלא כל אחד רוצה/יכול/מתאים ללמוד רק לבגרות, ולכן יש למצוא פתרונות נוספים.

    אני חושבת שנוציא בוגרים יותר מאושרים אם ניתן להם את ה'כלים' המתאימים לחיים מלאים.

     

      20/11/08 17:17:

    לגברת שושי פלטין,

     

    מה שאני קורא מרעיונותייך זה קריאה סמויה אך גלויה שיעיפו לך את כל התלמידים הבעייתיים(עניים,מוסללים,שחורים,חומים,רעבים,היפראקטיביים) בקיצור את רוצה כיתה "טהורה" מתלמידים לא קלים.

     

    את רוצה תלמידים שלווים,בלי בעיות,שאכלו ארוחת ערב ולא שמעו צעקות כי אין כסף-ואז פיתחו בעיות משמעת.

     את רוצה עבודה קלה,ומה אם תבוא לך ילדה שנאנסה-תשלחי אותה לבית ספר מקצועי,כי ראית ירידה בריכוז בלימודים.

     

    האם פעם שאלת את עצמך למה תלמידים נושרים? דימוי עצמי נמוך...אז את אומרת יאלה שילחו למקצועי.

     

    אללה יסתור

     

    אם את מורה בישראל-אבוי לנו.

     

    ואם לא השתכנעת-האם היית מוכנה לשלוח את כל ילדי הקיבוץ ללימוד מקצועי? אם זה כל כך מומלץ,או את כל ילדי מכבים רעות?

     

    אם יוסי שריד יקרא את הטור שלך אני משער שיתחלחל.

     

    בררר

     

      20/11/08 08:57:
    תודה רבה על המידע ועל הפוסט המעניין והחשוב. הלוואי שבאמת יפתחו בפני התלמידים בישראל יותר אפשרויות מאשר השטאנץ האחיד של החינוך העיוני.
      8/9/08 23:21:


    תודה על המידע וההשקעה.

     

    נשירת שיער

      17/4/08 22:43:

    בגליל: ורטהיימר פתח מרכז עיבוד שבבי לנוער

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3532668,00.html

     

    זה חינוך מקצועי , שיכול למנוע נשירה!

     

      17/4/08 09:36:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-20 00:27:35

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

     

     

    אני מסכים. הגישה הפטרנליסטית על פיה המערכת יודעת טוב יותר מה טוב עבורך או עבור הילד שלך היא גישה בעיתית בלשון המעטה. על המערכת מוטלת החובה המוסרית לספק לילד ולהוריו את מלוא הכלים, המידע והאפשרויות על מנת שיקבלו החלטה מושכלת.

    כיום המידע איננו נגיש, ויש הרואים במסירתו משום איום על יציבות המערכת (ראי קישור של שושי לכתבה בהארץ על החלטת בית המשפט לחייב מסירת נתונים). שמרנות מסוג זה פוגעת פגיעה אנושה ביכולת הפרט להכיר את היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות העומדות בפניו ולקבל החלטה ראויה ומשרתת את המצב ה"נוח" בו המערכת היא זו שמקבלת החלטות על פי צרכיה ולטובת הילד כפי שהיא תופסת אותו.

     

    המילה "מערכת" היא בעוכרי בסיס העמדה המובאת כאן.

    כשבאים לפתור בעיה, יש להתיחס לבעיה ולא לרעיון.

    מערכת זה משהו אנונימי. משרד החינוך לא הביא את החינוך למצב יותר טוב עם הרעיונות שלו משום שהוא סרב להתיחס לבעיות היישום בשטח.

    אם נחזור לאותה השיטה של אי התיחסות והצעת  פתרון לבעיות יישום מפורטות של כל הפתרונות המוצעים כאן - אחת דינם של כל הרצונות הטובים: להתרסק, כפי שקורה עכשיו.

    אפשר לחבוט ב"מערכת". זה לא עוזר לאף אחד כי אף אחד לא רואה את עצמו "מערכת"

     

      16/4/08 19:38:

    מתוך מאמר בגלובס:

     אם יש משהו שמערכת החינוך בארץ צריכה, זה את רודולף ג'וליאני

    המורים, לצערי, מעלימים עין מהתופעה הזאת, בגלל הלחץ שמופעל עליהם לייצר תוצאות גבוהות. וזה לא נגמר רק בהם. מנהלי בתי הספר רוצים אחוז גבוה של מוציאי תעודות בגרות, ראשי מועצות רוצים להתהדר בהישגי החינוך ביישובים שלהם, וקובעי המדיניות - ממשלת ישראל, שר החינוך וראשי הרשויות, לא מתעניינים באמת במה שנעשה במערכת, אלא רק ב'זכאות לבגרות'. זה מעגל שוטה שמנציח את הכישלון ואת חוסר-ההשכלה.

    ידוע לי למשל על מקרה שבו ראש מועצה הודיע למנהלים של בתי הספר שהוא דורש מהם אחוז מסוים של מוציאי תעודת בגרות, ולא איכפת לו באיזו דרך הם יעשו את זה. זו הגישה".

    *אז מי אשם?

    "אין אדם אחד שאשם. הבעיה היא בהיעדר תנאים סבירים למורים. תן להם את התנאים, ותמצא מערכת עם 90% מורים טובים, ולא כפי שנדמה היום, שהמורים רעים. אפשר להזיז אותם מרמת תפקוד נמוכה לרמת תפקוד גבוהה. למערכת החינוך נכנסים כל הזמן אנשים מצוינים, למרות מצבה הקשה. אבל הם בורחים ממנה מהר מאוד, מפני שהם רואים שאת את הדבר שהם באו לעשות - ללמד! - לא נותנים להם לעשות. זה הסף הבעייתי יותר. לא השכר. ההפקרות ששוררת במערכת. אנשים טובים לא מוכנים להתנהל בתוך מערכת מופקרת.

    "ל-80% מהמורים בארץ אין תנאים לפעול ואחרי כל זה - עוד מאשימים אותם בחוסר ההצלחה. תאר לך שאתה בא לעבודה כל יום, המחשב שלך לא עובד, צועקים עליך, אתה נחשף למקרים של אלימות נגדך, משפילים אותך, ולא רוצים לעבוד איתך ובסוף מאשימים אותך בחוסר-תפקוד".

    ילדים מתאימים עצמם לסביבה

      16/4/08 13:18:

     

    צטט: shabat shalom 2008-04-16 10:56:14

     

     

     

     

     

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    מכיר את הנוהל והתהליך - מצוין.

    אני הצעתי נוהל אחר.

    אז הצעתי.

    אז.................

    לשבת שלום,

    אני סקרנית לדעת מה הנוהל שהצעת..

    תודה,

    שושי

    משרד החינוך, לפני שפירסם נוהל הרחקת תלמיד מבית הספר, עשה "מחוה" וביקש ממנהלים לחוות דיעה על הנוהל.

    אני ומנכל נוסף חיברנו הצעה שעיקרה: לא תתקיים כל ישיבת ערעור ללא מנהל ביה"ס ונציגי המוסד. זו היתה תוספת קטנה, שמעולם לא שונתה, וכמובן אפילו מכתב תשובה מנומס ("קיבלנו את......") לא הגיעה.

    את יודעת שביה"ס מחליט על הוצאה אבל הערעור על החלטתו לא נעשית בנוכחותו? הוא יכול לשלוח תיקי תיקים של חומר (שאף אחד לא קורא אותו) ומשה"ח מחליט בשרירות לב? (איך אפשר לקרוא לכך אחרת אם אין נציגות לגורם היחידי שיכול לתאר ישירות מה קורה לילד ולתיפקודו כאשר הוא במסגרת ביה"ס הספציפי.

    לשבת שלום,

    אני יודעת שגם כאשר המפקחת מאיימת בסילוק,

    זו "הפעם האחרונה" ....

    גם כשמגיעה ה"פעם האחרונה" היא לא מבצעת,

    ואז אותו תלמיד צוחק על המורים כל הדרך ל 12 שנות לימוד -

    הוא נשאר !!!

     

      16/4/08 11:03:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-25 23:42:36

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-25 23:22:27

     ולכן ככה אנחנו נראים בחינוך, בכדורגל, בצבא.

     

    ואני דווקא חושב (ממרומי ההיטק כפי שצויין כאן למעלה) שככה נראית חברה שחינוך, כדורגל וצבא נזכרים בה בנשימה אחת כאילו מדובר במערכות חברתיות זהות או לכל הפחות דומות. 

     

    1.אז אולי תבוא ותעזור במעשה

    2. בסיסמאות אתה חזק

      16/4/08 10:56:

     

     

     

     

     

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    מכיר את הנוהל והתהליך - מצוין.

    אני הצעתי נוהל אחר.

    אז הצעתי.

    אז.................

    לשבת שלום,

    אני סקרנית לדעת מה הנוהל שהצעת..

    תודה,

    שושי

    משרד החינוך, לפני שפירסם נוהל הרחקת תלמיד מבית הספר, עשה "מחוה" וביקש ממנהלים לחוות דיעה על הנוהל.

    אני ומנכל נוסף חיברנו הצעה שעיקרה: לא תתקיים כל ישיבת ערעור ללא מנהל ביה"ס ונציגי המוסד. זו היתה תוספת קטנה, שמעולם לא שונתה, וכמובן אפילו מכתב תשובה מנומס ("קיבלנו את......") לא הגיעה.

    את יודעת שביה"ס מחליט על הוצאה אבל הערעור על החלטתו לא נעשית בנוכחותו? הוא יכול לשלוח תיקי תיקים של חומר (שאף אחד לא קורא אותו) ומשה"ח מחליט בשרירות לב? (איך אפשר לקרוא לכך אחרת אם אין נציגות לגורם היחידי שיכול לתאר ישירות מה קורה לילד ולתיפקודו כאשר הוא במסגרת ביה"ס הספציפי.

      14/4/08 18:36:

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון  ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

    אם ההורה יודע מה טוב לבנו, איך יצא לא טוב?????????????????.

      26/2/08 11:30:

    נתן שלום

    המטרה שלי בכתיבה היא לא לשכנע אותך, תתפלא אבל יש נקודות שאני בהחלט אסכים עם מה שאתה אומר.

    המטרה שלי הנה להבהיר לך שהדברים אינם תמיד כפי שנראה למתבונן מבחוץ.

    נכון, לרבים מהאנשים המתבוננים מהחוץ יש אישה, חברה, אמא או מישהי אחרת הנמצאת בתחום. עדין אין נקודת התייחסותם שווה למי שנמצא מפנים.

    אני גם מוכנה להסכים איתך, שגם לי כמי שנמצאת מבפנים יש ראיה צמודה.

     

    המערכת היא מאד מורכבת, המערכת (כאן כוונתי למשרד החינוך) אינה נוטה לפתור בעיות, המערכת מנסה לטייח אותן. המערכת אינה משקיעה כספים ומאמצים על מנת לתקן. וגם כאשר היא מביאה ועדות, הן לרוב מנותקות מהשטח. האם זה אומר כי הועדה, או מתקן הטעות חייב להיות מקרב המורים? לא! אבל הוא בהחלט חייב לבלות תקופה בביה"ס (כל מיני סוגי ביה"ס) הוא בהחלט חייב להתנסות בשטח.

     

    האם אני רואה כי החזקה על מערכת החינוך נמצאת בידי המורים? לא!

    אבל אם אנחנו רוצים מערכת חינוכית טובה, היא צריכה בין היתר להיות מושתתת על ארגון קהילתי כאשר ההורים הם חלק ממערך ביה"ס. בשטח - זה לא קורה. ההורים לרוב, רואים את ביה"ס כביביסיטר, כפקק לשעת חירום, ואינם מוכנים לקחת חלק בתהליך החינוכי. על מנת שחינוך יצליח צריכה להיות מעורבות גדולה של הורים, עם החלטות משותפות.ץ לצערי עד כמה שאנו בביה"ס מנסים לעודד זאת - בשטח זה לא קורה. מכאן שהתוצאה בשטח היא שהחנוך ביד המורים.

    גם חוסר התערבותם של הורי ישראל בכל נושא החינוך, כפי שעלה בשביתה (ולא רק שכר) מלמדת כי הציבור ברובו משאיר את החינוך למורים (ואני מדברת כאן על חינוך בגדר ההגדרה של הורה זה או אחר ולא של ביה"ס).

     

    לגבי הראיה שלי את המציאות - תתפלא - אני מאד מחוברת למציאות.

     

    לא מה שהוצא כאן זה מה שיגרום להעפה של ילד זה או אחר מהמערכת.

    אנו צריכים להבין מראש שלא לכולנו יש את אותן יכולות. לא משנה מה נעשה חלקנו יהיו פרופסורים וחלקנו יהיו פועלים. לכל אחד הכישורים שלו. ברגע שאנחנו מבינים את זה, הרי שחינוך טוב, מבחינתי, הוא לגרום לילד להוציא את 100% היכולת שקיימת בו. ולא את 100% היכולת שאני רוצה שתהיה לו.

    לכן - כיתות שפועלות על רעיון ההסללה מנסות להוציא מהילד את 100% היכולת הנמצאת בו. בביה"ס שאני מלמדת הכיתות העיוניות מדורגות וכך גם כיתות המב"ט. כאשר במהלך כיתה י' יש לתלמיד אפשרות לניעות, לא רק למטה, כי אם גם למעלה. מתוך הבנה שאם הילד לא למד בכיתה ט' אבל בכיתה י' הוא משקיע - מגיע לו יותר.

    שנה שעברה סיימה אצלי בהצטיינות תלמידת מב"ר שהתחילה במסלול מב"ט. יחד איתה היו לי עוד 2 תלמידים שהתחילו במב"ט וסיימו יפה מאד. אך מנגדף היו תלמידים שלא הוכיחו את למידתם, למרות העבודה שהצוות עשה איתם ולכן הם עברו למסלול מב"ט (בו גם יש להם הזדמנות לצאת עם תעודת בגרות מלאה, אך לא עיונית).

    ההסללה בביה"ס שלנו מנסה לעבוד על כמה שיותר כיתות הומוגניות ולא כיתות הטרוגניות.

     

    לגבי האמירה שלך על המשאבים - מסכימה איתך במאת האחוזים - עיקר הבעיה היא תקציבית, אך כידוע לך משרד החינוך אינו מעוניין לפתור את הבעיה, משרד החינוך מעוניין בזכאות לבגרות ולא משנה רמתם. מבחינתי אם ילד יצא עם תעודה של 55 או 60, אין בזה די. היות ועם תעודה כזו אי אפשר לעשות הרבה. מכאן שהתעודה היא לא המטרה, השאלה מה היאמכילה ואיזה ידע נשאר אצל התלמיד.

    אבל ללא השקעת משאבים לא נתקדם לשום מקום.

     

    לגבי המקרים שהעלתי - נכון, אלו החריגים של המערכת, שנשארים בה בכוח בגלל גישות סלחניות.

    האם מקומם במקצועי? חלילה - כבר למעלה בתגובות קודמות אמרתי שאני לא חושבת שכל אחד ראוי להשאר בביה"ס, היות ומי שלא לומד במקום אחד לא ילמד גם בשני.

     

    לגבי ילד בן 10 - כל עוד הוא לא מטופל כראוי. וכיום עם כל הכבוד אף מערכת במדינת ישראל אינה מטפלת כראוי (בעיקר נושאים של תקציב) אז אני בהחלט חושבת שתפקידנו להגן על הנפשות האחרות בביה"ס.

    כאן משרד החינוך ומשרד הבריאות צריכים לשנות את גישתם. היינו הקצאת יותר מטפלים, יותר עובדים סוציאלים, יועצות, פסיכולוגים ועזרה כלכלית להואה שאינו יכול לעמוד בתשלום לטיפול זה או אחר.

    ביה"ס במערך שלו כיום אינו יכול לתת מענה לילד כזה. ואני חוזרת תלמיד שמהווה סכנה לאחרים - אני חושבת שתפקידנו הוא להגן עליהם.

    האם אני חושבת שהוא מקרה ללא תקנה - בהחלט לא.

    אבל אל תחשוב שאם אני חושבת זאת - אני אקריב את כלל התלמידים בשבילו.

     

    ולגבי הנקודה האחרונה - הרבה תלמידים לא רוצים ללמוד, לא בגלל ביה"ס אלא בגלל המסר החברתי שהם מקבלים. היות ואני מדברת עם התלמידים אני יכולה לומר לך מה הם חושבים:

    כל אחד יכול להיות מיליונר,

    כל אחד יכול להיות מפורסם,

    כל אחד יכול להגיע לממשלה,

    יש להם עוד כמה כל אחד....

    הרעיון של כל אחד כזה הוא - אז למה אני צריך להשקיע אם אני יכול להצליח מבלי ללמוד?

    ואת המסר הזה לא מעביר ביה"ס!

    אני יכולה גם להוסיף לך שחלק מההורים מעבירים את חוסר האיכפתיות הזאת - למשל חופשים בזמן לימודים, חופשים שכוללים חו"ל. אישורי היעדרות על ימין ועל שמאל.

    ביה"ס אל מול היחס הזה ויחסו של המשרד מנגד (שמאשר יציאות לחו"ל, גם בניגוד לעצת ביה"ס, שמאשר העדרויות ועוד) ביה"ס אל מול ההתנהלות הזה - כן נשאר במערומיו.

     

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-25 02:30:47

    "אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות היא שאתה מדבר על משהו כאשר אתה ממש לא מבין איך המערכת פועלת, אתה מסתכל עליה מבחוץ, בעוד אני מסתכלת עליה מבפנים."

     

    אני מאמין שאני מבין את המערכת לא פחות מאזרח ישראלי ממוצע וכשם שאת רואה בהסתכלות שלי מבחוץ פנימה בעיה, אני רואה בהסתכלות שלך מתוך המערכת פנימה בעיה. אני חושב שאסור שתהיה לאנשי המערכת חזקה על הבנת והגדרת צרכי החינוך. 

     

    "בנוסף אתה לא מסתכל, לדעתי, בעיני התקופה הזאת, אלא בעיני התקופה שלך כילד."

     

    לדעתי לא. אני חושב שאת היא זו שלא עושה הבחנה בין גיבוש תפיסת עולם והשפעה מתקפות שונות ומאירועים מעצבים כאלה ואחרים ובין ניתוח רציונאלי בוגר שאולי אינו עולה בקנה אחד עם הניתוח הרציונאלי שלך.  וכפי שאת רואה אני מוכן לשמוע את דעתך ולהגיב לכל סוגיה שאת מעלה.

     

    "היום לא מעיפים ילד כל כך מהר מביה"ס...כמי שנמצאת במערכת אני יכולה לומר לך שאנחנו עושים המון על מנת שהילדים לא ינשרו"

     

    אני לרגע אחד לא טענתי אחרת.  להיפך, אני ציינתי שההצעות שהועלו הן אלה שיובילו להעפה מהירה יותר. להזכירך, אני התנגדתי לשני הרעיונות שהועלו כאן, הנשרה ובי"ס מקצועי, וטענתי שהמצב היום טוב מהמצב שיהיה אם יתקבלו הצעותיכן.

    אני רק טוען שאין די במניעת הנשרה ועל המערכת לקבל את המשאבים הנחוצים על מנת לספק טיפול פרטני לכל מקרה בעיתי.

     

    "לבסוף לגבי האופציות וההזדמנויות של הילד המופרע - בוא תספר את זה להורים של התאומים אשר ילדי כיתה ה' כפו עליהם לקיים יחסי מין אורלים, "

     

    אני מצטער, אבל אני לא מצליח לעקוב אחריך. נתחיל עם מקרה ילדי כיתה ה' האלימים. האם את מציעה לזרוק ילדים בני עשר ממערכת החינוך ? האם את מציעה להפנות ילדים בני עשר לבית ספר מקצועי כי הם אלימים ? 

     

    "בוא תספר את זה להורים שמרביצים לילדים שלהם, גונבים מהם, מתעללים בילדים. בוא תספר להם שלכל ילד יש הזדמנות, כי אתה חושב שהמערכת צריכה לתת הזגמנות גם לזה שלא מכבד את הילדים שלהם, לא רק שהוא לא מכבד, הוא מתעלל ופוגע בהם פיסית ונפשית."

     

    שוב, האם מקומם של ילדים אלימים בבית ספר מקצועי? מה הקשר בין רתכות לאלימות? האם יתכן שהזילות ששושי מתארת בציטוט סטף וורטהיימר היא זילות שלכן במקצועות הטכנים? שהרי אחרת הייתם מפנים לשם את העידית ולא את האלימים.

    אני חושב שילדים אלימים יפגעו בילדים אחרים גם במסגרות של בית ספר מקצועי. אם הרחקת אותם מבית ספר עיוני האם הם יפסיקו להיות אלימים? אז בואי את ותספרי סיפורים להורים לילד המוכה שלומד בבית ספר מקצועי אלא שהפעם ריכוז האלימים יהיה גבוה במיוחד ובמקום שיכה אותו ילד אחד יכו אותו חבורות של ילדים אלימים. 

    המלחמה באלימות ילדים איננה בריכוזם ביחד. עצם הפניית הילדים האלימים לבית ספר מקצועי מראה כי הכוונה איננה להקנות להם מקצוע אלא להרחיק אותם מהמסגרת הנורמטיבית ועצם הרגישות שלך לילד המוכה בבית ספר עיוני ולא לילד המוכה בבית ספר מקצועי מצביעה על סוג ההתיחסות של המערכת אליהם.

     

    "הזדמנות - כן

    לכולם - כל עוד הם שומרים על החוק ואינם פוגעים באחרים"

     

    חבל שמורה חושבת שילד בן עשר (ע"פ הדוגמאות שנתת) אינו ראוי להזדמנות שווה אם הוא עובר על החוק ופוגע באחרים. אני מאמין שילד בן עשר אלים זקוק לעזרה ולא לעונש.

     

     "כאשר בילד שלך יתעללו ויאנסו - תגיד לי שיש למופרע הזדמנות שווה."

     

     כיוון ששושי אוהבת ציטוטים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות כששאלו את גאולה כהן שהתנגדה לשיחרור מחבלים בעסקת ג'בריל  "ומה היית אומרת אם הבן שלך היה שבוי ?" היא ענתה "אילו הבן שלי היה שבוי, הייתי הופכת עולמות כדי שישראל תשלם כל מחיר כדי לחלץ אותו, אבל אילו המנהיגים היו אחראים, אסור היה להם לשאול אותי ולשמוע בקולי".

     

    "אתה יכול להכריח את הפרה להגיע לשוקת, אתה לא יכול להכריח אותה לשתות ממנה

    ואם הילד אינו רוצה לשתות ממעיין החוכמה והערכים - אז צריך לנקוט בקו שאינו פוגע באחרים."

     

    אני חושב שדווקא צריך לבחון מדוע הפרה לא מעוניינת לשתות מן השוקת. אני משוכנע שיש לה סיבות טובות לכך שלא תמיד מעניינות את אלה שניסו להכריח אותה לשתות.

    טפלי בסיבות ולא בפרה, ואם המערכת איננה מסוגלת להבין את הסיבות ולמצוא דרכים להתמודד איתם במקום לנסות להכריח אותה המערכת היא זו החולה ולא הפרה. 

     

    אם את מודה שאין בכוחכם לשכנע את הפרה לשתות, אולי אתם זקוקים לעזרה מן החוץ ? אנשים מחוץ למערכת שיעזרו בהבנת המניעים והנסיבות ובהתווית דרכי ההתמודדות איתם. 

     

      26/2/08 06:47:

    לנתן אבויון שלום,

    בכל זאת אענה. אתה משקיע כל כך הרבה בתשובות, איך אפשר להתעלם?!

    אסכים אפילו ל:

    "מורות מבוגרות שחוקות הסובלות עידנים מתגמול נמוך להשקעה מרובה. האם פלא שהרמתן ידיים ? "

    הצלחת אפילו לשכנע אותי שנשחקתי. היתר הרי  באמת בא ממני.

    גם אני מתנצלת אם פגעתי, אני באמת חושבת שאנשי ההייטק נמצאים בעולם אחר לגמרי,אבל השתכנעתי, שיש אשה, ילדים, שכנים .....

    בקיצור לא אוותר כל כך בקלות, הרי גם אני וגם אתה מבינים שיש בעיה!

    לגבי בתי הספר המקצועיים,  אין לי מודל איך בית הספר הזה צריך להראות, לדעתי אנחנו לא צריכים לחזור אחורנית,  אבל צריך אלטרנטיבה, כי כיום רק נעשה יותר ויותר גרוע!

    אחזור להצעתו של יצחק ג'קי אדרי:

    "לעודד מפעלים להקים בתי ספר תעשייתיים לילדים הנפלטים ממערכת החינוך כמו בית הספר של מפעל אורמת והקריה למחקר גרעיני."

    ולדבריו של סטף ורטהיימר:

    http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000313291

    אני חושבת שבתי ספר מקצועיים יכולים להיות גם ברמה גבוהה! (כמו בית ספר להנדסאים שליד אוניברסיטת תל אביב..)ואם היו משקיעים בהם את המחשבה הראויה והתכנון היו יכולים לעשות אותם בתי ספר לכל! צריכה להיות לזה כמובן דעת קהל טובה.

    אחרת יהיו בתי ספר , אבל לא יהיו נרשמים, כפי שקרה לאורט...

    היום הכל מתחיל ונגמר בדרך שבה הנושא משווק לקהל. היום כולם חושבים שבגרות היא חזות הכל, תיכון עיוני היא הדרך היחידה, ולא!

    תודה (וסליחה אם פגעתי...)

    שושי

      26/2/08 01:27:

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-25 18:45:01

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-25 02:30:47

    אם את מודה שאין בכוחכם לשכנע את הפרה לשתות, אולי אתם זקוקים לעזרה מן החוץ ? אנשים מחוץ למערכת שיעזרו בהבנת המניעים והנסיבות ובהתווית דרכי ההתמודדות איתם.

    לנתן אבויון,

    כנראה שלא נצליח לשכנע אחד את השני,

    אנחנו הולכים בקווים מקבילים, וככאלה לעולם לא ניפגש...

    מה שאני יכולה לומר לסיום,

    "הפרות" שאנחנו צריכים להשקות הן כבר בנות עשרה, אמנם זקוקים לעזרה , אבל לא כזו שאתה מציע.

    כמורים במערכת אנחנו גם זקוקים מאוד לעזרה, לכן אנחנו נמצאים כאן להשמיע את הדברים (אורית , מיכאל, אני)

    אבל העזרה שאנחנו זקוקים לה היא לא ממי שיושב במרומי ההייטק, אלא מאדם שרואה את המתרחש בשטח.

    אנחנו זקוקים גם לעזרה ממשרד החינוך, ואותה לצערי אנחנו לא מקבלים, נהפוך הוא...

    בכל מקרה תודה על המאמצים הרבים לשכנע אותנו.

    אין ספק שהשקעת!

    תודה תודה.

    שושי

     

     

    שושי,

    אני מניח שלדיון ביננו יש ערך מעבר לשכנוע האחד את השני ואני דווקא חושב שנפגש בלא מעט נושאים, אלא שבחרנו להתדיין בנושא שבו אנו חלוקים.

    אם את זקוקה לעזרה, ולכן את נמצאת כאן, אבל לא עזרה ממרומי ההיטק - אני מציע שתציני זאת בראש הבלוג: משהו בסגנון: הבלוג נועד למורים בלבד. או לחילופין, הבלוג איננו מיועד לאנשי הייטק.

     

    סליחה אם סירסתי את המונח "אדם הרואה את המתרחש בשטח" - אבל הוא ממש לא ברור לי. מדוע אני רואה פחות את המתרחש בשטח מנגיד, משורר, מוכר בחנות נעליים, שוטר או פקיד במס הכנסה ?

    האם את מגדירה כ"אדם הרואה את המתרחש בשטח" רק אדם התומך בדעתך (שהרי אין אמת אחרת או תפיסת עולם שונה) ? מדוע עיסוקי הנאצל מרומם אותי לגבהים שעיסוקים אחרים אינם מגרדים ?

     

    מי יודע, אולי תגלי שגם אנשי הייטק יכולים להיות נשואים למורות, או להיות ילדים למורות, או שכנים למורות, או חברים של מורות, או סתם הורים לילדים שלומדים אצל מורות. כך שיתכן ויש להם מושג קלוש כלשהו על המתרחש בין כותלי אותו מקום סודי ומסווג הנקרא בית ספר.

     

    כיוון שאיכות החינוך והערכים שמערכת החינוך מקנה לתלמידים הפוקדים אותה חשובים לי לא פחות משהם חשובים לך, אשאיר לעצמי, ברשותך כמובן, את הזכות להשפיע על גורל מערכת החינוך כמו כל אזרח אחר, איש שטח או לא.

     

    מה שאני יכול לומר לסיום,

    אני מודה שנותרתי מאוכזב מעט. טרחתי ועניתי לכל סוגיה ושאלה שאת וחברותיך העלתן אך כל שקיבלתי בחזרה הן אמירות כלליות ושאלות נוספות ולא מענה לשאלות ששאלתי. אני מניח שאצרך להסתפק ב"אין תשובה" לשאלות אלה.

     

    בכל מקרה , שושי, תודה רבה על המאמצים הרבים לשכנע אותנו.

    אין ספק שהשקעת!

    תודה תודה.

    נתן

     

      26/2/08 00:18:

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-25 06:39:33

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-25 02:46:33

     

    מורות מבוגרות שחוקות הסובלות עידנים מתגמול נמוך להשקעה מרובה. האם פלא שהרמתן ידיים ?

    עברת לפסים לא ענייניים.

    ראשית אני לא שחוקה, שנית מילא אני , אבל אורית מורה צעירה, ועד כמה שהתרשמתי נמרצת מאוד!

    ומה לגבי מיכאל שצרפתי פוסט שלו למעלה?!

    הוא טוען שמערכת החינוך קורסת. האם גם זה נובע משחיקה?...

    עינינו הרואות, ולא אוהבות בלשון המעטה את מה שקורה!

     

     

    סליחה אם פגעתי, זו ממש לא היתה כוונתי. אני פשוט נסמך על נתונים סטטיסטים (שוב סליחה) המצויים בידי. אולי כדי שאבהיר את דברי.

    כתבת כאן למעלה:

    "

    אילו היית שבוע בתוך המערכת, כיום,

    אין לי שום ספק שהיית מצטרף לדעתנו, המורות.

    לא מדובר כאן בדעת יחיד, אלא בציבור גדול של מורים שחש בשינוי לרעה שחל במערכת"

     

    ניסיתי לטעון שמדובר בציבור גדול אך הומוגני ובציבור גדול אני מניח שאת מתכוונת ליותר משושי, אורית ומיכאל אלא בגדול ממש, כזה שמונה מאות או אלפי בעלי דיעה. אני מאמין שיש משמעות שונה לדיעה המגיעה ממקור הומוגני (אלפי עובדי חברת החשמל, לדוגמא, לא חושבים שיש כל בעיה עם מתן חשמל חינם לעובדים).

     

    אז בואי נפרק את ה"פסים הלא עניניים" לגורמיהם:

    מורות מבוגרות שחוקות הסובלות עידנים מתגמול נמוך להשקעה מרובה

     

    1. "מורות"  - את זו שאמרת (ואני רק מסכים): "אין לי שום ספק שהיית מצטרף לדעתנו, המורות."

     

    2.  "מבוגרות" - את זו שאמרת בפוסט הנפלא "כסף יש!!! עכשיו צריך חזון" את הדברים  הנכוחים הבאים: 

    "תזכורת של הנתונים: הגיל הממוצע של  המורים הוא 52.  50% מהמורים הצעירים עוזבים את מערכת החינוך תוך 4 שנים. בדקתי את התפלגות גילאי המורים בחדר המורים שלי, ומצאתי את התמונה  הקשה הבאה: 70% מהמורים הם בגיל שמעל 48  (מתוכם 52% מעל גיל 50), ואין מורים בגיל שמתחת ל 35בחדר המורים שלי יש מורה צעירה חדשה אחת , שבאה במקום מורה צעירה אחרת שפרשה."

     

    זו קבוצת ההתיחסות שלך.

     

    3. "שחוקות" - אני מודה שהמושג טעון. הוא כזה כי הפכו אותו לכלי "הנשרה" למורים. מורה שחוק נתפס על ידי מקבלי ההחלטות כמורה חסר תועלת שמקומו מחוץ למערכת. במקום להכיר באחריות המערכת לשחיקת המורים על ידי גודל בלתי נסבל של כיתות לימוד, חוסר טיפול מערכתי ויסודי באלימות ילדים כלפי ילדים אחרים וכלפי מורים, חוסר טיפול דומה באלימות הורים כלפי מורים, חוסר באמצעים דידקטים מתקדמים (או אפילו נאותים), שלא לדבר על מצב חדרי המורים והאפשרות שניתנת למורה לנוח או להתכונן בשקט לשיעור ועל חדרי לימוד לא ממוזגים. אין לי ספק שהרשימה הזו קצרה ושאינני מחדש כאן דבר לא לך ולא לאחרון הקוראים המנותקים ממערכת החינוך. האם סביר שמורה מבוגר (ראה סעיף 2) ילמד עשרות שנים במצב כזה באופן שלא ישחוק אותו ? אתן סופרוומניות, אבל גם להן יש מקדם שחיקה.

     

    4. "סובלות מתשלום נמוך על השקעה מרובה" - אני לא חושב שתחלקי עלי בנושא זה.

     

     

     אין צורך להיות מורה על מנת להבין שהמערכת קורסת ואין צורך להיות מורה על מנת לא לאהוב את מה שאנחנו רואים. אם את חושבת שאזרחי ישראל מהחנווני במכולת ועד למנהל הפרוייקטים ממרומי ההיטק מאושרים וגאים במערכת החינוך, אז יוסטון יש לנו בעיה.  השאלה איננה אם היא קורסת או לא אלא מה יבריא אותה. את טוענת שבתי ספר מקצועיים יתרמו להבראתה ואני טוען שהם יהוו את המסמר האחרון בארון המתים שלה. 

      

     

      25/2/08 23:42:

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-25 23:22:27

     ולכן ככה אנחנו נראים בחינוך, בכדורגל, בצבא.

     

    ואני דווקא חושב (ממרומי ההיטק כפי שצויין כאן למעלה) שככה נראית חברה שחינוך, כדורגל וצבא נזכרים בה בנשימה אחת כאילו מדובר במערכות חברתיות זהות או לכל הפחות דומות. 

     

      25/2/08 23:22:

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון  ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

    ולכן ככה אנחנו נראים בחינוך, בכדורגל, בצבא.

      25/2/08 18:45:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-25 02:30:47

    אם את מודה שאין בכוחכם לשכנע את הפרה לשתות, אולי אתם זקוקים לעזרה מן החוץ ? אנשים מחוץ למערכת שיעזרו בהבנת המניעים והנסיבות ובהתווית דרכי ההתמודדות איתם. 

    לנתן אבויון,

    כנראה שלא נצליח לשכנע אחד את השני,

    אנחנו הולכים בקווים מקבילים, וככאלה לעולם לא ניפגש...

    מה שאני יכולה לומר לסיום,

    "הפרות" שאנחנו צריכים להשקות הן כבר בנות עשרה, אמנם זקוקים לעזרה , אבל לא כזו שאתה מציע.

    כמורים במערכת אנחנו גם זקוקים מאוד לעזרה, לכן אנחנו נמצאים כאן להשמיע את הדברים (אורית , מיכאל, אני)

    אבל העזרה שאנחנו זקוקים לה היא לא ממי שיושב במרומי ההייטק, אלא מאדם שרואה את המתרחש בשטח.

    אנחנו זקוקים גם לעזרה ממשרד החינוך, ואותה לצערי אנחנו לא מקבלים, נהפוך הוא...

    בכל מקרה תודה על המאמצים הרבים לשכנע אותנו.

    אין ספק שהשקעת!

    תודה תודה.

    שושי

      25/2/08 06:39:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-25 02:46:33

     

    מורות מבוגרות שחוקות הסובלות עידנים מתגמול נמוך להשקעה מרובה. האם פלא שהרמתן ידיים ?

    עברת לפסים לא ענייניים.

    ראשית אני לא שחוקה, שנית מילא אני , אבל אורית מורה צעירה, ועד כמה שהתרשמתי נמרצת מאוד!

    ומה לגבי מיכאל שצרפתי פוסט שלו למעלה?!

    הוא טוען שמערכת החינוך קורסת. האם גם זה נובע משחיקה?...

    עינינו הרואות, ולא אוהבות בלשון המעטה את מה שקורה!

     

      25/2/08 02:46:

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-24 23:16:09

    לנתן אבויון שלום,

    אני מצטרפת לדבריה של אורית,

    בדיוק חשבתי על כך שהדבקות שבה אתה טוען את טיעוניך

    נובעת מכך שמזמן לא נחשפת למערכת החינוך.

    אילו היית שבוע בתוך המערכת, כיום,

    אין לי שום ספק שהיית מצטרף לדעתנו, המורות.

    לא מדובר כאן בדעת יחיד, אלא בציבור גדול של מורים שחש בשינוי לרעה שחל במערכת.

    אחת המורות אמרה לי בעקבות הפוסט -

    הוא כל כך חשוב שצריך להגדיל ולתלות , שכולם יראו.

    שושי

     

     

    יתכן מאוד שאם הייתי מורה, הייתי חושב כמו מורה. נשמע לי הגיוני כמו להגיד שאם לא היית מורה היית חושבת כמו אחת שאיננה מורה.

    גם דעתי איננה דעת יחיד אלא דעת ציבור גדול. הראיה היא שבתי הספר המקצועים, ההסללה וההנשרה חוסלו ...

    אני חושב שיש מידה מסוימת של חוסר הבנת (או חוסר קבלת) מערכת היחסים שבין החברה למערכת החינוך בביטול דעתו של אזרח שאיננו חלק מן המערכת. דעתי על מטרות מערכת החינוך איננה נופלת בחשיבותה מדעתו של מורה.

    ההנחה שאת מציינת כי דעתך משקפת דיעה הומוגנית בתוך המערכת איננה עומדת דווקא לזכותכם כיוון שהיא מהווה פועל יוצא מהיותכם קהילה הומוגנית: מורות מבוגרות שחוקות הסובלות עידנים מתגמול נמוך להשקעה מרובה. האם פלא שהרמתן ידיים ? אני הייתי מרים ידיים הרבה קודם.

     

      25/2/08 02:30:

    "אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות היא שאתה מדבר על משהו כאשר אתה ממש לא מבין איך המערכת פועלת, אתה מסתכל עליה מבחוץ, בעוד אני מסתכלת עליה מבפנים."

     

    אני מאמין שאני מבין את המערכת לא פחות מאזרח ישראלי ממוצע וכשם שאת רואה בהסתכלות שלי מבחוץ פנימה בעיה, אני רואה בהסתכלות שלך מתוך המערכת פנימה בעיה. אני חושב שאסור שתהיה לאנשי המערכת חזקה על הבנת והגדרת צרכי החינוך. 

     

    "בנוסף אתה לא מסתכל, לדעתי, בעיני התקופה הזאת, אלא בעיני התקופה שלך כילד."

     

    לדעתי לא. אני חושב שאת היא זו שלא עושה הבחנה בין גיבוש תפיסת עולם והשפעה מתקפות שונות ומאירועים מעצבים כאלה ואחרים ובין ניתוח רציונאלי בוגר שאולי אינו עולה בקנה אחד עם הניתוח הרציונאלי שלך.  וכפי שאת רואה אני מוכן לשמוע את דעתך ולהגיב לכל סוגיה שאת מעלה.

     

    "היום לא מעיפים ילד כל כך מהר מביה"ס...כמי שנמצאת במערכת אני יכולה לומר לך שאנחנו עושים המון על מנת שהילדים לא ינשרו"

     

    אני לרגע אחד לא טענתי אחרת.  להיפך, אני ציינתי שההצעות שהועלו הן אלה שיובילו להעפה מהירה יותר. להזכירך, אני התנגדתי לשני הרעיונות שהועלו כאן, הנשרה ובי"ס מקצועי, וטענתי שהמצב היום טוב מהמצב שיהיה אם יתקבלו הצעותיכן.

    אני רק טוען שאין די במניעת הנשרה ועל המערכת לקבל את המשאבים הנחוצים על מנת לספק טיפול פרטני לכל מקרה בעיתי.

     

    "לבסוף לגבי האופציות וההזדמנויות של הילד המופרע - בוא תספר את זה להורים של התאומים אשר ילדי כיתה ה' כפו עליהם לקיים יחסי מין אורלים, "

     

    אני מצטער, אבל אני לא מצליח לעקוב אחריך. נתחיל עם מקרה ילדי כיתה ה' האלימים. האם את מציעה לזרוק ילדים בני עשר ממערכת החינוך ? האם את מציעה להפנות ילדים בני עשר לבית ספר מקצועי כי הם אלימים ? 

     

    "בוא תספר את זה להורים שמרביצים לילדים שלהם, גונבים מהם, מתעללים בילדים. בוא תספר להם שלכל ילד יש הזדמנות, כי אתה חושב שהמערכת צריכה לתת הזגמנות גם לזה שלא מכבד את הילדים שלהם, לא רק שהוא לא מכבד, הוא מתעלל ופוגע בהם פיסית ונפשית."

     

    שוב, האם מקומם של ילדים אלימים בבית ספר מקצועי? מה הקשר בין רתכות לאלימות? האם יתכן שהזילות ששושי מתארת בציטוט סטף וורטהיימר היא זילות שלכן במקצועות הטכנים? שהרי אחרת הייתם מפנים לשם את העידית ולא את האלימים.

    אני חושב שילדים אלימים יפגעו בילדים אחרים גם במסגרות של בית ספר מקצועי. אם הרחקת אותם מבית ספר עיוני האם הם יפסיקו להיות אלימים? אז בואי את ותספרי סיפורים להורים לילד המוכה שלומד בבית ספר מקצועי אלא שהפעם ריכוז האלימים יהיה גבוה במיוחד ובמקום שיכה אותו ילד אחד יכו אותו חבורות של ילדים אלימים. 

    המלחמה באלימות ילדים איננה בריכוזם ביחד. עצם הפניית הילדים האלימים לבית ספר מקצועי מראה כי הכוונה איננה להקנות להם מקצוע אלא להרחיק אותם מהמסגרת הנורמטיבית ועצם הרגישות שלך לילד המוכה בבית ספר עיוני ולא לילד המוכה בבית ספר מקצועי מצביעה על סוג ההתיחסות של המערכת אליהם.

     

    "הזדמנות - כן

    לכולם - כל עוד הם שומרים על החוק ואינם פוגעים באחרים"

     

    חבל שמורה חושבת שילד בן עשר (ע"פ הדוגמאות שנתת) אינו ראוי להזדמנות שווה אם הוא עובר על החוק ופוגע באחרים. אני מאמין שילד בן עשר אלים זקוק לעזרה ולא לעונש.

     

     "כאשר בילד שלך יתעללו ויאנסו - תגיד לי שיש למופרע הזדמנות שווה."

     

     כיוון ששושי אוהבת ציטוטים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות כששאלו את גאולה כהן שהתנגדה לשיחרור מחבלים בעסקת ג'בריל  "ומה היית אומרת אם הבן שלך היה שבוי ?" היא ענתה "אילו הבן שלי היה שבוי, הייתי הופכת עולמות כדי שישראל תשלם כל מחיר כדי לחלץ אותו, אבל אילו המנהיגים היו אחראים, אסור היה להם לשאול אותי ולשמוע בקולי".

     

    "אתה יכול להכריח את הפרה להגיע לשוקת, אתה לא יכול להכריח אותה לשתות ממנה

    ואם הילד אינו רוצה לשתות ממעיין החוכמה והערכים - אז צריך לנקוט בקו שאינו פוגע באחרים."

     

    אני חושב שדווקא צריך לבחון מדוע הפרה לא מעוניינת לשתות מן השוקת. אני משוכנע שיש לה סיבות טובות לכך שלא תמיד מעניינות את אלה שניסו להכריח אותה לשתות.

    טפלי בסיבות ולא בפרה, ואם המערכת איננה מסוגלת להבין את הסיבות ולמצוא דרכים להתמודד איתם במקום לנסות להכריח אותה המערכת היא זו החולה ולא הפרה. 

     

    אם את מודה שאין בכוחכם לשכנע את הפרה לשתות, אולי אתם זקוקים לעזרה מן החוץ ? אנשים מחוץ למערכת שיעזרו בהבנת המניעים והנסיבות ובהתווית דרכי ההתמודדות איתם. 

      25/2/08 01:21:

    אני ממש לא מבין מה הקשר בין המובאה שהבאת לדברים שבהם אנו דנים. אדרבא, חנכי את כולם שרתכות איננה נופלת ממסחר אלקטרוני.

    רק אל תפני ל"רתכות" את כל אלה שהמערכת לא מסוגלת להתמודד איתם. 

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-24 16:29:34

    לנתן אבויון,ואחרים

    במקום לענות לך סעיף סעיף אני רוצה להביא את דבריו של סטף ורטהיימר, בראיון ל"פגוש את העיתונות" בערוץ 2 :

    "בישראל מחנכים ילדים להיות מנהלים שימשכו משכורות עתק; אני בז לבורסה ולמפעל הפיס"
    סטף ורטהיימר בראיון ל"פגוש את העיתונות" בערוץ 2: "מינהל עסקים, עריכת דין והיי-טק זה לא תעשייה; זו גלות חדשה" * "אם הפלשתינאים ירוויחו כמונו, ולא עשירית מאיתנו, לא תהיה להם סיבה להילחם" * "מקווה שתהיה כאן ממשלה ענייה וקטנה שתתעסק רק בביטחון"

     

    18:14 23/02/08

     

    "אני בז לבורסה ולמפעל הפיס". כך אמר הערב (שבת) התעשיין סטף ורטהיימר בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם חגי גולן ודנה וייס בערוץ 2.

    ורטהיימר מתח ביקורת חריפה על סדרי העדיפות בישראל, שמציבים את תעשיית ההיי-טק ועסקי האוויר בראש: "בישראל מעדיפים לחנך את כולם להיות מנהלים שימשכו משכורות עתק ורק יפריעו לאנשי הייצור והתעשייה. לא מחנכים את הילדים לתעשייה - לא בבתי הספר ולא באוניברסיטאות. מינהל עסקים, עריכת דין והיי-טק זה לא תעשייה".

    "מחנכים תלמידים למקצועות שהם לא תמיד נחוצים, בלי לדעת מה באמת השוק צריך. היום אומרים לי שתעשיית המתכת זה לא מספיק טוב ליהודים. בנו כאן את ההיי-טק. החליטו שלא ללכלך ידיים זו מטרת על והפכו את כל יתר התעשייה ללואו-טק. לא בונים כאן מדינה, אלא גלות חדשה".

    בתגובה לשאלה מהו הטיפ הכי טוב להצלחה בעסקים, אמר ורטהיימר: "הדבר הכי חשוב זה לעשות את מה שאתה אוהב ויודע לעשות טוב. גם אם קשה, תישאר במה שאתה אוהב".

     

      24/2/08 23:27:

    ועוד פוסט המתאר את המצב העגום

    של מיכאל

    מערכת החינוך הציבורי בקריסה

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=326601

    שושי

      24/2/08 23:16:

    לנתן אבויון שלום,

    אני מצטרפת לדבריה של אורית,

    בדיוק חשבתי על כך שהדבקות שבה אתה טוען את טיעוניך

    נובעת מכך שמזמן לא נחשפת למערכת החינוך.

    אילו היית שבוע בתוך המערכת, כיום,

    אין לי שום ספק שהיית מצטרף לדעתנו, המורות.

    לא מדובר כאן בדעת יחיד, אלא בציבור גדול של מורים שחש בשינוי לרעה שחל במערכת.

    אחת המורות אמרה לי בעקבות הפוסט -

    הוא כל כך חשוב שצריך להגדיל ולתלות , שכולם יראו.

    שושי

     

      24/2/08 17:41:

    נתן

    אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות היא שאתה מדבר על משהו כאשר אתה ממש לא מבין איך המערכת פועלת, אתה מסתכל עליה מבחוץ, בעוד אני מסתכלת עליה מבפנים.

    בנוסף אתה לא מסתכל, לדעתי, בעיני התקופה הזאת, אלא בעיני התקופה שלך כילד.

    גם כאשר אני הייתי תלמידה - מי שלא עמד ברמת הציונים הועף מביה"ס. בחטה"ב היינו שתי כיתות ובתיכון נשארנו אחת (מה לעשות גדלתי במקום קטן).

    היום הדברים אינם כך ואני בהחלט לא מסכימה עם מה שאתה אומר.

    היום לא מעיפים ילד כל כך מהר מביה"ס, ויש לו הזדמנות למידה כמו לאחרים יש לו בחירה אם ללמוד ואם לא. כמי שנמצאת במערכת אני יכולה לומר לך שאנחנו עושים המון על מנת שהילדים לא ינשרו, מכיר את הפתגם "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק"? אז בוא נבהיר שזה המצב, ואתה בהחלט צריך להבין את זה - חל שינוי בין התקופה בה אתה היית ילד לתקופה של היום.

    בנוסף בעיר גדולה יש כמה תיכונים ואליהם נכנסים לפי רמת הציונים של סוף חטה"ב, ולא לפי הכסף של ההורים. בתיכון כמו שאני מלמדת יש הסללה בתוך הביה"ס וגם לשם מגיעים לפי רמת הציונים של חטה"ב.

    לבסוף לגבי האופציות וההזדמנויות של הילד המופרע - בוא תספר את זה להורים של התאומים אשר ילדי כיתה ה' כפו עליהם לקיים יחסי מין אורלים, בוא תספר את זה להורים שמרביצים לילדים שלהם, גונבים מהם, מתעללים בילדים. בוא תספר להם שלכל ילד יש הזדמנות, כי אתה חושב שהמערכת צריכה לתת הזגמנות גם לזה שלא מכבד את הילדים שלהם, לא רק שהוא לא מכבד, הוא מתעלל ופוגע בהם פיסית ונפשית.

    הזדמנות - כן

    לכולם - כל עוד הם שומרים על החוק ואינם פוגעים באחרים

    אבל עדין המערכת נוהגת כדברייך והיא חנונה ורחומה כלפי אותם מפגעים (כן אני לא יכולה לקרוא להם משהו אחר פרט למפגע).

    כאשר בילד שלך יתעללו ויאנסו - תגיד לי שיש למופרע הזדמנות שווה.

     

    ורק להבנה - אצלנו בביה"ס לא ממהרים לוותר על תלמידים

    מי שממהר לוותר אלו התלמידים ולא המורים.

     

    אתה יכול להכריח את הפרה להגיע לשוקת, אתה לא יכול להכריח אותה לשתות ממנה

    ואם הילד אינו רוצה לשתות ממעיין החוכמה והערכים - אז צריך לנקוט בקו שאינו פוגע באחרים.

     

    ןלבסוף - כאשר אני מדברת על הסללה - אני לא מדברת על הסללה כפח זבל. ואת זה כבר אמרתי בתגובו הקודמות.

    צטט: נתן אבויון 2008-02-24 00:38:33

     

    1. אני לא אפסול את הבחירה אם היא תהיה סימטרית. כלומר, התלמידים לא יופנו לבית ספר מקצועי אלא כל תלמיד, כולל כזה שמוגדר מוכשר ומצטיין, יוכל לבחור ללמוד מסגרות ולכיוון השני, כל תלמיד שילמד בבית ספר מקצועי יוכל לבחור ללמוד בבית ספר עיוני (וכמובן להתקבל).

     

    2. כן, זכותי ללמוד תפגע. האם אוהב את זה ? לא. הייתי שם כשארבע מורות למתמטיקה בחרו אחת אחר השניה לברוח מבית הספר באותה שנה כיוון שתלמידי הכיתה (כיתה ו') זרקו עליהן כיסאות. הייתי התלמיד הזה שאת מדברת עליו ושילמתי על השנה הזאת מחיר כבד כשעברתי לחטיבה.

    נשאלת השאלה מה עומד מול זכותי שתפגע. האם יהיו אלה חיי תלמיד אחד מתוך העשרה שהתפרעו שינצלו כי לא ויתרו עליו ? אני בכוונה נוקט בלשון שכזו כיוון שמהכרותי מדובר בפיקוח נפש פשוטו כמשמעו. של הילד ושל ילדיו לעתיד. 

    כפרט בחברה זכותי נמדדת אל מול זכויות של אחרים, גם אלה שאינם מקבלים על עצמם את כללי החברה.

     

    3. "אם הבחירה של הילד היא לא ללמוד, למה אנו מונעים ממנו את הבחירה הזאת?"

    מאותה סיבה שאת מונעת ממנו להתחתן עד גיל מסויים. מאותה סיבה שאת אוסרת ביגמיה. מאותה סיבה שאת מונעת ממנו ומבגירים להזריק סמים.

    יש החלטות שהמדינה מבינה שאסור להשאיר בידי אזרחיה והיא מקשה אף יותר עם קטינים.  היא מבינה שהחלטות מסוימות עלולות לפגוע בילד באורח קשה ואין בידיו את הכלים לקבל אותם. היא גם מבינה שמעשה שכזה יהווה נטל עצום בעתיד הלא רחוק על כתפי החברה. המדינה מניחה שאדם שקול לא היה מחליט לבחור בחיי בערות ועוני מרצונו החופשי אלא בורח לשם כשקשה לו. הייתי מצפה מאותה מדינה שתלך צעד אחד קדימה ותתמודד איתו ביחד מול הקשיים הללו גם אם זה דורש טיפול פרטני יקר.

     

    4. מי יכול לממן שיעורי עזר יקרים ? מי יכול ללמוד במכללה יקרה לאחר שלא עמד בתנאי הקבלה לאוניברסיטה ? יש מי שיכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה ולקבל מועד ב' מאוחר יותר בחייו. ושוב, גם לעניים יש סיכוי וכולנו שמענו סיפורי הצלחה על "ההוא" שהגיע מלמטה. אבל הסיכוי שלהם אפסי אל מול סיכויים של היציבים כלכלית. 

     

    צטט: אור72 2008-02-23 15:02:39

    לנתן אבויון

     

    קראתי את מה שכתבת כאן ואתה מדבר על בחירה. אבל בבחירה שאתה מדבר עליה אתה פוסל את האופציה שתלמיד בוחר ללמוד במקצועי ללא בגרות. אם זאת הבחירה שלו, למה היא לא מקובלת עלייך?

    תזכור בחירה פועלת לכל הכיוונים.

     

    שאלה נוספת אלייך - אתה בוחר ללמוד בכיתה לבגרות מלאה (ולא משנה אם היא עיונית או מקצועית), אתה תלמיד מצויין. גם תלמיד שמפריע לשיעור ולא רוצה ללמוד ממש, בוחר באותה הכיתה (לרוב הוא בוחר ללמוד בגלל אמא ואבא, אותו תלמיד לא ממש רוצה). השאלה שלי אלייך היא: האם זכותך ללמוד צריכה להפגע בגלל הבחירה של האחר שלא רוצה ללמוד?

     

    שאלה אחרת - אם הבחירה של הילד היא לא ללמוד, למה אנו מונעים ממנו את הבחירה הזאת? ואני מדגישה זאת בגלל שאתה מאשים את ביה"ס כמונע בחירה אמיתית.

     

    נקודה למחשבה וחושב לי שתבין אותה בביה"ס בו אני מלמדת, אין קשר בין המצב הסוציו אקונומי להסללה. חלק מהילדים שיושבים במסלול המקצועי - הוריהם לא חסרים כסף. הילדים פשוט לא רוצים ללמוד והם אומרים את זה.

    ולבסוף - תתפלא, כמה עושים בגרויות אחרי הצבא ועושים אותן היטב.

     

     

     

      24/2/08 16:35:
      24/2/08 16:29:

    לנתן אבויון,ואחרים

    במקום לענות לך סעיף סעיף אני רוצה להביא את דבריו של סטף ורטהיימר, בראיון ל"פגוש את העיתונות" בערוץ 2 :

    "בישראל מחנכים ילדים להיות מנהלים שימשכו משכורות עתק; אני בז לבורסה ולמפעל הפיס"
    סטף ורטהיימר בראיון ל"פגוש את העיתונות" בערוץ 2: "מינהל עסקים, עריכת דין והיי-טק זה לא תעשייה; זו גלות חדשה" * "אם הפלשתינאים ירוויחו כמונו, ולא עשירית מאיתנו, לא תהיה להם סיבה להילחם" * "מקווה שתהיה כאן ממשלה ענייה וקטנה שתתעסק רק בביטחון"

    18:14 23/02/08

    "אני בז לבורסה ולמפעל הפיס". כך אמר הערב (שבת) התעשיין סטף ורטהיימר בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם חגי גולן ודנה וייס בערוץ 2.

    ורטהיימר מתח ביקורת חריפה על סדרי העדיפות בישראל, שמציבים את תעשיית ההיי-טק ועסקי האוויר בראש: "בישראל מעדיפים לחנך את כולם להיות מנהלים שימשכו משכורות עתק ורק יפריעו לאנשי הייצור והתעשייה. לא מחנכים את הילדים לתעשייה - לא בבתי הספר ולא באוניברסיטאות. מינהל עסקים, עריכת דין והיי-טק זה לא תעשייה".

    "מחנכים תלמידים למקצועות שהם לא תמיד נחוצים, בלי לדעת מה באמת השוק צריך. היום אומרים לי שתעשיית המתכת זה לא מספיק טוב ליהודים. בנו כאן את ההיי-טק. החליטו שלא ללכלך ידיים זו מטרת על והפכו את כל יתר התעשייה ללואו-טק. לא בונים כאן מדינה, אלא גלות חדשה".

    בתגובה לשאלה מהו הטיפ הכי טוב להצלחה בעסקים, אמר ורטהיימר: "הדבר הכי חשוב זה לעשות את מה שאתה אוהב ויודע לעשות טוב. גם אם קשה, תישאר במה שאתה אוהב".

      24/2/08 00:38:

     

    1. אני לא אפסול את הבחירה אם היא תהיה סימטרית. כלומר, התלמידים לא יופנו לבית ספר מקצועי אלא כל תלמיד, כולל כזה שמוגדר מוכשר ומצטיין, יוכל לבחור ללמוד מסגרות ולכיוון השני, כל תלמיד שילמד בבית ספר מקצועי יוכל לבחור ללמוד בבית ספר עיוני (וכמובן להתקבל).

     

    2. כן, זכותי ללמוד תפגע. האם אוהב את זה ? לא. הייתי שם כשארבע מורות למתמטיקה בחרו אחת אחר השניה לברוח מבית הספר באותה שנה כיוון שתלמידי הכיתה (כיתה ו') זרקו עליהן כיסאות. הייתי התלמיד הזה שאת מדברת עליו ושילמתי על השנה הזאת מחיר כבד כשעברתי לחטיבה.

    נשאלת השאלה מה עומד מול זכותי שתפגע. האם יהיו אלה חיי תלמיד אחד מתוך העשרה שהתפרעו שינצלו כי לא ויתרו עליו ? אני בכוונה נוקט בלשון שכזו כיוון שמהכרותי מדובר בפיקוח נפש פשוטו כמשמעו. של הילד ושל ילדיו לעתיד. 

    כפרט בחברה זכותי נמדדת אל מול זכויות של אחרים, גם אלה שאינם מקבלים על עצמם את כללי החברה.

     

    3. "אם הבחירה של הילד היא לא ללמוד, למה אנו מונעים ממנו את הבחירה הזאת?"

    מאותה סיבה שאת מונעת ממנו להתחתן עד גיל מסויים. מאותה סיבה שאת אוסרת ביגמיה. מאותה סיבה שאת מונעת ממנו ומבגירים להזריק סמים.

    יש החלטות שהמדינה מבינה שאסור להשאיר בידי אזרחיה והיא מקשה אף יותר עם קטינים.  היא מבינה שהחלטות מסוימות עלולות לפגוע בילד באורח קשה ואין בידיו את הכלים לקבל אותם. היא גם מבינה שמעשה שכזה יהווה נטל עצום בעתיד הלא רחוק על כתפי החברה. המדינה מניחה שאדם שקול לא היה מחליט לבחור בחיי בערות ועוני מרצונו החופשי אלא בורח לשם כשקשה לו. הייתי מצפה מאותה מדינה שתלך צעד אחד קדימה ותתמודד איתו ביחד מול הקשיים הללו גם אם זה דורש טיפול פרטני יקר.

     

    4. מי יכול לממן שיעורי עזר יקרים ? מי יכול ללמוד במכללה יקרה לאחר שלא עמד בתנאי הקבלה לאוניברסיטה ? יש מי שיכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה ולקבל מועד ב' מאוחר יותר בחייו. ושוב, גם לעניים יש סיכוי וכולנו שמענו סיפורי הצלחה על "ההוא" שהגיע מלמטה. אבל הסיכוי שלהם אפסי אל מול סיכויים של היציבים כלכלית. 

     

    צטט: אור72 2008-02-23 15:02:39

    לנתן אבויון

     

    קראתי את מה שכתבת כאן ואתה מדבר על בחירה. אבל בבחירה שאתה מדבר עליה אתה פוסל את האופציה שתלמיד בוחר ללמוד במקצועי ללא בגרות. אם זאת הבחירה שלו, למה היא לא מקובלת עלייך?

    תזכור בחירה פועלת לכל הכיוונים.

     

    שאלה נוספת אלייך - אתה בוחר ללמוד בכיתה לבגרות מלאה (ולא משנה אם היא עיונית או מקצועית), אתה תלמיד מצויין. גם תלמיד שמפריע לשיעור ולא רוצה ללמוד ממש, בוחר באותה הכיתה (לרוב הוא בוחר ללמוד בגלל אמא ואבא, אותו תלמיד לא ממש רוצה). השאלה שלי אלייך היא: האם זכותך ללמוד צריכה להפגע בגלל הבחירה של האחר שלא רוצה ללמוד?

     

    שאלה אחרת - אם הבחירה של הילד היא לא ללמוד, למה אנו מונעים ממנו את הבחירה הזאת? ואני מדגישה זאת בגלל שאתה מאשים את ביה"ס כמונע בחירה אמיתית.

     

    נקודה למחשבה וחושב לי שתבין אותה בביה"ס בו אני מלמדת, אין קשר בין המצב הסוציו אקונומי להסללה. חלק מהילדים שיושבים במסלול המקצועי - הוריהם לא חסרים כסף. הילדים פשוט לא רוצים ללמוד והם אומרים את זה.

    ולבסוף - תתפלא, כמה עושים בגרויות אחרי הצבא ועושים אותן היטב.

     

     

      24/2/08 00:20:

    תגובות נוספות לפוסט זה:

    הרהורים של אבא - נדב

    המלחמה בהנשרת תלמידים - או תעיפו מכאן את המופרעים

     

    וכן באתר עבודה שחורה -

    הפחתת נשירת תלמידים - ברכה או קללה

     

      23/2/08 15:02:

    לנתן אבויון

     

    קראתי את מה שכתבת כאן ואתה מדבר על בחירה. אבל בבחירה שאתה מדבר עליה אתה פוסל את האופציה שתלמיד בוחר ללמוד במקצועי ללא בגרות. אם זאת הבחירה שלו, למה היא לא מקובלת עלייך?

    תזכור בחירה פועלת לכל הכיוונים.

     

    שאלה נוספת אלייך - אתה בוחר ללמוד בכיתה לבגרות מלאה (ולא משנה אם היא עיונית או מקצועית), אתה תלמיד מצויין. גם תלמיד שמפריע לשיעור ולא רוצה ללמוד ממש, בוחר באותה הכיתה (לרוב הוא בוחר ללמוד בגלל אמא ואבא, אותו תלמיד לא ממש רוצה). השאלה שלי אלייך היא: האם זכותך ללמוד צריכה להפגע בגלל הבחירה של האחר שלא רוצה ללמוד?

     

    שאלה אחרת - אם הבחירה של הילד היא לא ללמוד, למה אנו מונעים ממנו את הבחירה הזאת? ואני מדגישה זאת בגלל שאתה מאשים את ביה"ס כמונע בחירה אמיתית.

     

    נקודה למחשבה וחושב לי שתבין אותה בביה"ס בו אני מלמדת, אין קשר בין המצב הסוציו אקונומי להסללה. חלק מהילדים שיושבים במסלול המקצועי - הוריהם לא חסרים כסף. הילדים פשוט לא רוצים ללמוד והם אומרים את זה.

    ולבסוף - תתפלא, כמה עושים בגרויות אחרי הצבא ועושים אותן היטב.

     

      20/2/08 21:18:

    לנתן אבויון שלום,

    לא אינני מורידה את האחריות מראשי המדינה - ראש הממשלה בעיקר, אבל לצערי הם אלה שהורידו מעצמם את האחריות והעבירו אותה לאנשי האוצר. אני מסכימה איתך שהם עושים עבודתם נאמנה.

    מבחינת האוצר, לא מבחינת החינוך.

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-20 19:59:20

     

    אני חושב שהטלת האשמה על אנשי האוצר היא בעיתית. הם עושים את מה שהתחייבו והוכשרו לעשות. מי שמנהל את עניניי החינוך היא ממשלת ישראל. היא הכתובת והיא הנושאת באחריות להסתמכות יתר על שיקולי תקציב וכלכלה ופחות על שיקולי חינוך. אנשי האוצר הם שליחים של הממשלה ומבצעים את המדיניות שהיא הכתיבה להם ולא להפך.

    ברגע שהציבור מטיל את האחריות על אנשי האוצר (שהם עובדי ציבור לכל דבר) הוא מוריד מאחריות שליחי הציבור היושבים בממשלה ובכך מוריד מאחריותו שלו להמצאותם בשלטון.

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-20 06:10:20

    לנתן אבויון

    אני באמת לא חושבת שאנשי האוצר הם רעים,

    אני חושבת שלא הם צריכים לנהל את ענייני החינוך,

    בגלל שהשיקולים שלהם הם שונים , גם להם אין את מלוא התמונה!!!

    הרפורמות שהוצעו לאחרונה הוצעו על ידי אנשי כספים ולכן הן נדחו על הסף...

    צריך היה לשתף בגיבוש אותן רפורמות גם את נציג המורים וזה לא נעשה!

    לכן לא הייתה בהן ראיה כוללת!

    שושי

     

     

     

      20/2/08 19:59:

     

    אני חושב שהטלת האשמה על אנשי האוצר היא בעיתית. הם עושים את מה שהתחייבו והוכשרו לעשות. מי שמנהל את עניניי החינוך היא ממשלת ישראל. היא הכתובת והיא הנושאת באחריות להסתמכות יתר על שיקולי תקציב וכלכלה ופחות על שיקולי חינוך. אנשי האוצר הם שליחים של הממשלה ומבצעים את המדיניות שהיא הכתיבה להם ולא להפך.

    ברגע שהציבור מטיל את האחריות על אנשי האוצר (שהם עובדי ציבור לכל דבר) הוא מוריד מאחריות שליחי הציבור היושבים בממשלה ובכך מוריד מאחריותו שלו להמצאותם בשלטון.

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-20 06:10:20

    לנתן אבויון

    אני באמת לא חושבת שאנשי האוצר הם רעים,

    אני חושבת שלא הם צריכים לנהל את ענייני החינוך,

    בגלל שהשיקולים שלהם הם שונים , גם להם אין את מלוא התמונה!!!

    הרפורמות שהוצעו לאחרונה הוצעו על ידי אנשי כספים ולכן הן נדחו על הסף...

    צריך היה לשתף בגיבוש אותן רפורמות גם את נציג המורים וזה לא נעשה!

    לכן לא הייתה בהן ראיה כוללת!

    שושי

     

     

      20/2/08 19:08:

     

    כפי שכתבתי, יש כאן שתי סוגיות נפרדות : הדגשת תעודת הבגרות ושקיפות. אני אשמח להשתתף בדיון שיעסוק בתעודת הבגרות אבל אסור לתלות את נושא השקיפות בתגובת הציבור לנתונים. 

     

    בית המשפט עשה בחוכמה כשחייב את המערכת לספק את הנתונים. אני בטוח שהמערכת יכולה לפרסם נתונים סטטיסטים נוספים על כל בית ספר שאינם קשורים דווקא לציוני הבגרות כמו מידת שביעות הרצון של התלמידים/ההורים, מדד לאלימות בבית ספר, מדד למגוון התלמידים והמורים (diversity) וכו' שיתנו תמונה מלאה יותר על כל בית ספר.

      

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-20 15:04:24

    לנתן אבויון שלום רב,

    באשר לנושא הזכאות, אני חושבת שהבעיה שלנו כיום, בלי כל קשר לשקיפות,

    היא שה"זכאות" הפכה לחזות הכל.

    על פיה בלבד נבחן בית הספר. ואז כל האמצעים מקדשים את המטרה..........

    תודה,

    שושי


     

     

      20/2/08 15:04:

    לנתן אבויון שלום רב,

    באשר לנושא הזכאות, אני חושבת שהבעיה שלנו כיום, בלי כל קשר לשקיפות,

    היא שה"זכאות" הפכה לחזות הכל.

    על פיה בלבד נבחן בית הספר. ואז כל האמצעים מקדשים את המטרה..........

    תודה,

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-20 09:04:04

     

    קראתי ואני חושב שעמי וולנסקי הורג את השליח במקום להתמודד באומץ מול הבעיה.

    הוא תוקף את ההתמקדות בתוצאות בחינות הבגרות אך יורה בחופש המידע.

    אינך יכול להסתיר מידע חיוני מהורים ומילדיהם כיוון שאתה חושש מן האופן בו יפעלו אם ידעו את האמת. אם האמת לא מוצאת חן בעיני המבקשים להחביאה יש לתקנה ולא להסתיר אותה.

     

    אם כבר את נדרשת לציטטות מדברי שופטים, אני ממליץ על דברי השופט האמריקאי לואיס ברנדייס שדיבר על שקיפות: חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אור השמש.

     

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-20 06:52:42

    לכל דבר פנים רבות,

    בדיוק אתמול הופיע מאמר תגובה בהארץ על נגישות המידע.

    תקרא:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/955713.html

    יום טוב,

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-20 00:27:35

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

     

     

    אני מסכים. הגישה הפטרנליסטית על פיה המערכת יודעת טוב יותר מה טוב עבורך או עבור הילד שלך היא גישה בעיתית בלשון המעטה. על המערכת מוטלת החובה המוסרית לספק לילד ולהוריו את מלוא הכלים, המידע והאפשרויות על מנת שיקבלו החלטה מושכלת.

    כיום המידע איננו נגיש, ויש הרואים במסירתו משום איום על יציבות המערכת (ראי קישור של שושי לכתבה בהארץ על החלטת בית המשפט לחייב מסירת נתונים). שמרנות מסוג זה פוגעת פגיעה אנושה ביכולת הפרט להכיר את היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות העומדות בפניו ולקבל החלטה ראויה ומשרתת את המצב ה"נוח" בו המערכת היא זו שמקבלת החלטות על פי צרכיה ולטובת הילד כפי שהיא תופסת אותו.

     

     

     

      20/2/08 09:04:

     

    קראתי ואני חושב שעמי וולנסקי הורג את השליח במקום להתמודד באומץ מול הבעיה.

    הוא תוקף את ההתמקדות בתוצאות בחינות הבגרות אך יורה בחופש המידע.

    אינך יכול להסתיר מידע חיוני מהורים ומילדיהם כיוון שאתה חושש מן האופן בו יפעלו אם ידעו את האמת. אם האמת לא מוצאת חן בעיני המבקשים להחביאה יש לתקנה ולא להסתיר אותה.

     

    אם כבר את נדרשת לציטטות מדברי שופטים, אני ממליץ על דברי השופט האמריקאי לואיס ברנדייס שדיבר על שקיפות: חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אור השמש.

     

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-20 06:52:42

    לכל דבר פנים רבות,

    בדיוק אתמול הופיע מאמר תגובה בהארץ על נגישות המידע.

    תקרא:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/955713.html

    יום טוב,

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-20 00:27:35

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

     

     

    אני מסכים. הגישה הפטרנליסטית על פיה המערכת יודעת טוב יותר מה טוב עבורך או עבור הילד שלך היא גישה בעיתית בלשון המעטה. על המערכת מוטלת החובה המוסרית לספק לילד ולהוריו את מלוא הכלים, המידע והאפשרויות על מנת שיקבלו החלטה מושכלת.

    כיום המידע איננו נגיש, ויש הרואים במסירתו משום איום על יציבות המערכת (ראי קישור של שושי לכתבה בהארץ על החלטת בית המשפט לחייב מסירת נתונים). שמרנות מסוג זה פוגעת פגיעה אנושה ביכולת הפרט להכיר את היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות העומדות בפניו ולקבל החלטה ראויה ומשרתת את המצב ה"נוח" בו המערכת היא זו שמקבלת החלטות על פי צרכיה ולטובת הילד כפי שהיא תופסת אותו.

     

     

      20/2/08 06:52:

    לכל דבר פנים רבות,

    בדיוק אתמול הופיע מאמר תגובה בהארץ על נגישות המידע.

    תקרא:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/955713.html

    יום טוב,

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-20 00:27:35

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

     

     

    אני מסכים. הגישה הפטרנליסטית על פיה המערכת יודעת טוב יותר מה טוב עבורך או עבור הילד שלך היא גישה בעיתית בלשון המעטה. על המערכת מוטלת החובה המוסרית לספק לילד ולהוריו את מלוא הכלים, המידע והאפשרויות על מנת שיקבלו החלטה מושכלת.

    כיום המידע איננו נגיש, ויש הרואים במסירתו משום איום על יציבות המערכת (ראי קישור של שושי לכתבה בהארץ על החלטת בית המשפט לחייב מסירת נתונים). שמרנות מסוג זה פוגעת פגיעה אנושה ביכולת הפרט להכיר את היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות העומדות בפניו ולקבל החלטה ראויה ומשרתת את המצב ה"נוח" בו המערכת היא זו שמקבלת החלטות על פי צרכיה ולטובת הילד כפי שהיא תופסת אותו.

     

      20/2/08 06:10:

    לנתן אבויון

    אני באמת לא חושבת שאנשי האוצר הם רעים,

    אני חושבת שלא הם צריכים לנהל את ענייני החינוך,

    בגלל שהשיקולים שלהם הם שונים , גם להם אין את מלוא התמונה!!!

    הרפורמות שהוצעו לאחרונה הוצעו על ידי אנשי כספים ולכן הן נדחו על הסף...

    צריך היה לשתף בגיבוש אותן רפורמות גם את נציג המורים וזה לא נעשה!

    לכן לא הייתה בהן ראיה כוללת!

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 23:19:14

     

    אני לא חושב שאנשי האוצר הם אנשים רעים או בעלי ראיה צרה משלי או שלך.

    אני חושב שאת רוצה בטובת הילדים והחברה. אני מאמין שגם אנשי האוצר רוצים זאת.  פעמים רבות התפקיד מכתיב את השיקולים ודרכי הפעולה. על כן אני לא חושב שאת, כמורה, רואה את מלוא התמונה בדיוק כפי שאף אחד אחר לא רואה את מלוא התמונה.

    על מערכת החינוך מופעלים לחצים רבים. מדובר במרכת לחצים טבעית לחלוטין. יש מגבלות תקציב המכתיבות את גודל השמיכה וקבוצות לחץ שונות מושכות אותה לכיוונם והכל לטובת מערכת החינוך כפי שהם רואים זאת. יש המושכים אותה לטובת העלאת שכר המורים, יש לטובת הורדת מספר התלמידים בכיתה, יש לטובת טיפוח המצוינות, יש לטובת טיפוח הטכנולוגיה העילית, יש לטובת טיפוח התרבות וכו'.

    כולם רוצים שיהיה טוב יותר.

     

    כאשת מדעי הטבע את בוודאי מכירה מערכות סגורות שמופעל עליהן לחצים. בסופו של דבר הלחץ הגובר יכניע את המערכת דרך החוליה החלשה. ובמקרה שלנו החוליה החלשה תהיה החוליה שלא תיוצג על ידי קבוצת לחץ. מי ייצג את החלשים שיופנו לבתי ספר מקצועים ? מי יאיים במאבק עיקש לתוספת תקציב עבורם אל מול דרישות צודקות אחרות ? כל עוד הם חלק מהתיכונים הרגילים החלשים יכולים להשען על קבוצות הלחץ הקיימות - משיכת השמיכה לכיוונם מאפשרת גם להם להתכסות. כל עוד החלשים יהוו קוץ באחורי החזקים יותר, החזקים ידאגו להזכיר שהבעיה קימת. ברגע שההם יפרדו מהחזקים הם יהפכו לפצצה מתקתקת שלא מטרידה אף אחד עד שהיא לא מתפוצצת.

     

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-19 21:55:13

    לנתן אבויון,

    מסתבר שגם כאן אנחנו מסכימים

    "המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים"

    אתה באמת חושב שאנחנו, המורים לא רוצים בזה. אבל נערי האוצר הם המנהלים את הקופה, והם לא חושבים כמוני , כמוך, וכאן הבעיה העיקרית.

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 21:11:08

    כל הכבוד ! על זה אני מדבר.

    חייבים ואפשר למצוא פתרונות יצירתיים שלא נכנסים תחת שבלונות.

    טיפול פרטני בכל מקרה אולי יקר אבל המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים.

     

     

     

     

      20/2/08 00:48:

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:53:18

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 21:29:19

     

    צטט: רינה ש 2008-02-15 19:34:53

     

    לכל המתדיינים בסוגיה ולך שושי יקרה

     

    אני רוצה לשקףבכמה מילים אישיות את הצד השני של המטבע ולא רק כי אני מאמינה שצריך לתת לכל ילד את המיטב והמירב, אלא שאני סבורה שהמערכת צריכה לעשות את הכל שלא תהיה נשירה - על הדרכים והכלים צריך לדבר בהרחבה והעמקה.

    אלה שהפתרון של בתי ספר מקצועיים לא בהכרח הפיתרון הנכון לעת הזאת.

    ואתחיל דווקא בנימה אישי. ובהצהרה.

    היתי ילדה דיסלקטית שלא עברה את הסקר בזמנו ועל כן לא התקבלה לשום תיכון בעיר.

    הורי שלחו אותי לאקסטרני מקצועי ללמוד גרפיקה כבר בכיתה ט' זה היה לפני תקופת החיטוב.

    מי שלא עבר את זה לא מבין כנראה את גודל ההשפלה של להיות תלמידה שנשרה - נקודה ראשונה למחשבה, (אני נושאת אותה עד היום בדרך זו או אחרת).

    למדתי 4 שנים גרפיקה- דיי סבלתי, לא עבדתי במקצוע מעולם ויצאתי גם ללא בגרות כי אף אחד לא גייס באמת את הכלים והאסטרטגיות הנכונות לעזור לי לעמוד במשימה שאז נראתה לי פשוט בלתי אפשרית - נקודה שניה למחשבה.

    לאחר הצבא הלכתי שוב לאקסטרני ערב וסיימיתי את לימודי עם תעודה בינונית.

    רק אחרי הרבה שנות עבודה כמדריכה, רכזת ושליחה מטעם תנועת הצופים העזתי ללכת לילמוד באוניברסיטה הפתוחה (שם לא עניין אותם מה כתוב בתעודת הבגרות) - פחדתי פחד מוות - וסיימתי בהצטיינות עם מילגה - עוד נקודה למחשבה.

    היום אני מנהלת זו השנה החמישית מוסד חינוכי בכיר בהצלחה- נקודה נוספת למחשבה.

    יקירי כנראה שלאף אחד מאתנו לא נתנה הנבואה.

    אנחנו כעובדי חינוך צריכים לצעוק על כך שיתנו לנו את הדרכים, האמצעים, הכלים והאסטרגיות ובעיקר את הגב על מנת לסייע לתלמידים לא לנשור.

    סליחה שדעתי לא פופולרית עבל כנראה שאין חכם כבעל נסיון.

    אגב אני מנעתי מביתי נשירה. ואולי כאן תמונה עוד נקודה, גיוס ההורים ומערכות נוספות לתהליך.

     

    תחשבו על זה למרות הקושי. כנסו לרגע לעולמו של הילד הנושר או בעל הסיכוי לנשור.

    נכון לא כולם צריכים ללמוד לבגרות מלאה בתיכון, אבל המסגרת מאוד חשובה. המערכת נתנה פתרונות חלקיים של כיתות מב"ר ואתגר. אם יציבו בהם את המורים הטובים והמתאימים המסוגלים להכיל ריגשית את הילדים ויעזרו בעוד גורמים בקהילה אולי זה הפתרון הנכון יותר.

    אני כמנהלת הייתי מנסה לבנות גאוות יחידה עם המורים המלמדים בכיתות הללו. בעיני הם המשמעותיים ביותר עבור הילד ולא אגזים את אומר שגם עבור החברה בה אנו רוצים לחיות.

     

    שבת שלום

    רינה

     

    הייתי שם וראיתי כיצד המערכת טוחנת עד דק את חברי שהופנו לבתי ספר מקצועיים בגיל 12-13 ואחרים בגיל 14-15. בכל שנה נעלמו פרצופים מוכרים לבלי שוב. אני לא יודע מה עבר עליהם, אך אני כמתבונן מהצד עברתי חוויה טראומטית.

    כילד, הידיעה שילדים אחרים שהכרת היטב וידעת שאינם נופלים ממך, סומנו על ידי האנשים שסמכת על שיקול דעתם כבלתי ראויים ובלתי מסוגלים גרמה לי להסתובב עם תחושה שאני מחביא את האמת מכולם ושהאמת עלולה להחשף בכל רגע. תפיסת מציאות כזו, מציאות של טרור ומצוד אחר המתקשים, על ידי ילד בן 12-13 לא תעלם לעולם.

    את השריטה הזאת אני נושא עימי לכל מקום, בדיוק כמו שאת נושאת את השריטה שהמערכת השאירה בך. אני מניח שהשריטות הללו הכתיבו לא מעט מן ההחלטות והדרכים בהן בחרנו עד היום.

     

    ולאחרים, אני מבטיח לחזור לענות למגיבים למעלה.

    קראתי מהסוף להתחלה ובאמצע הדרך לרגע לא הבנתי איך למנהל יש ראיה נבונה כול כך , כשסיימתי הבנתי, רק מי שחווה את שוט המערכת ,יכול לחפש ולראות נקודת מבט חיונית.

     

     

     

    תודה אילנה.

      20/2/08 00:27:

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

     

     

    אני מסכים. הגישה הפטרנליסטית על פיה המערכת יודעת טוב יותר מה טוב עבורך או עבור הילד שלך היא גישה בעיתית בלשון המעטה. על המערכת מוטלת החובה המוסרית לספק לילד ולהוריו את מלוא הכלים, המידע והאפשרויות על מנת שיקבלו החלטה מושכלת.

    כיום המידע איננו נגיש, ויש הרואים במסירתו משום איום על יציבות המערכת (ראי קישור של שושי לכתבה בהארץ על החלטת בית המשפט לחייב מסירת נתונים). שמרנות מסוג זה פוגעת פגיעה אנושה ביכולת הפרט להכיר את היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות העומדות בפניו ולקבל החלטה ראויה ומשרתת את המצב ה"נוח" בו המערכת היא זו שמקבלת החלטות על פי צרכיה ולטובת הילד כפי שהיא תופסת אותו.

     

      19/2/08 23:19:

     

    אני לא חושב שאנשי האוצר הם אנשים רעים או בעלי ראיה צרה משלי או שלך.

    אני חושב שאת רוצה בטובת הילדים והחברה. אני מאמין שגם אנשי האוצר רוצים זאת.  פעמים רבות התפקיד מכתיב את השיקולים ודרכי הפעולה. על כן אני לא חושב שאת, כמורה, רואה את מלוא התמונה בדיוק כפי שאף אחד אחר לא רואה את מלוא התמונה.

    על מערכת החינוך מופעלים לחצים רבים. מדובר במרכת לחצים טבעית לחלוטין. יש מגבלות תקציב המכתיבות את גודל השמיכה וקבוצות לחץ שונות מושכות אותה לכיוונם והכל לטובת מערכת החינוך כפי שהם רואים זאת. יש המושכים אותה לטובת העלאת שכר המורים, יש לטובת הורדת מספר התלמידים בכיתה, יש לטובת טיפוח המצוינות, יש לטובת טיפוח הטכנולוגיה העילית, יש לטובת טיפוח התרבות וכו'.

    כולם רוצים שיהיה טוב יותר.

     

    כאשת מדעי הטבע את בוודאי מכירה מערכות סגורות שמופעל עליהן לחצים. בסופו של דבר הלחץ הגובר יכניע את המערכת דרך החוליה החלשה. ובמקרה שלנו החוליה החלשה תהיה החוליה שלא תיוצג על ידי קבוצת לחץ. מי ייצג את החלשים שיופנו לבתי ספר מקצועים ? מי יאיים במאבק עיקש לתוספת תקציב עבורם אל מול דרישות צודקות אחרות ? כל עוד הם חלק מהתיכונים הרגילים החלשים יכולים להשען על קבוצות הלחץ הקיימות - משיכת השמיכה לכיוונם מאפשרת גם להם להתכסות. כל עוד החלשים יהוו קוץ באחורי החזקים יותר, החזקים ידאגו להזכיר שהבעיה קימת. ברגע שההם יפרדו מהחזקים הם יהפכו לפצצה מתקתקת שלא מטרידה אף אחד עד שהיא לא מתפוצצת.

     

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-19 21:55:13

    לנתן אבויון,

    מסתבר שגם כאן אנחנו מסכימים

    "המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים"

    אתה באמת חושב שאנחנו, המורים לא רוצים בזה. אבל נערי האוצר הם המנהלים את הקופה, והם לא חושבים כמוני , כמוך, וכאן הבעיה העיקרית.

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 21:11:08

    כל הכבוד ! על זה אני מדבר.

    חייבים ואפשר למצוא פתרונות יצירתיים שלא נכנסים תחת שבלונות.

    טיפול פרטני בכל מקרה אולי יקר אבל המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים.

     

     

     

      19/2/08 22:59:

     

    אני מדבר על הזכות של כל תלמיד לרכוש את מירב הכלים שיעזרו לו לבחור ועל הזכות של כל תלמיד לבחור לאחר שרכש את הכלים.

    כיום, תלמיד יכול לבחור בין מגמות לימוד שונות שיספקו לו השכלה שונה ותעודות בגרות שונות לחלוטין. בעבר מגוון האפשרות המובילות לתעודת בגרות היה מצומצם בהרבה. היום ניתן למצוא בנוסף על המגמות המסורתיות (התמקדות בפיזיקה, ביולוגיה, צרפתית, ספרות, תנ"ך) מגוון עצום של מגמות לימוד חדשות המובילות לתעודת בגרות, כולל במקצועות שבעבר היו מקוטלגים תחת הכותרת "טכנים" כמו צילום, אופנה, אלקטרוניקה וכו'. אם כ"כ הרבה תלמידים מעונינים מרצונם החופשי ללמוד מכונאות, אין שום מניעה להכליל זאת במסגרת בית ספר תיכון בדיוק כפי שישנה מגמה לבגרות של חשמל או קולנוע.

    ההסללה שאת מציעה איננה בחירה. אם המערכת מפנה תלמיד לבית ספר לנגרות את לא יכולה לציין זאת תחת "יש אופציות מגווונות - בגרות או נגרות/כרסום/מכונאות/...". לתלמיד הזה יש אופציה אחת. בית ספר מקצועי. ושם הוא יבלה בחברת ילדים שהוגדרו על ידי המערכת כבעיתיים ומורים שנפלטו מבתי ספר עיוניים. הם לא ילמדו שם שום נגרות/כרסום/מכונאות הם יהיו עסוקים בלשרוד.

    היינו שם וראינו את התוצאות.

    הבעיה שלי היא בהונאה. הן העצמית והן את האחרים. תחת הכותרת של רכישת מקצוע פיתו בעבר ילדים לעבור לבתי ספר שדרדר אותם מטה ולא הקנה להם לא השכלה ולא מקצוע.

     

     

    צטט: שושי פולטין 2008-02-19 21:42:49

    לנתן אבויון

    הבנתי אתה מדבר על בחירה.

    צר לי, אתה כנראה לא מכיר את מערכת החינוך היום,

    היום הבחירה מצומצמת עוד יותר מאשר הייתה בעבר!

    היום אין אפשרות לבחור בין מקצוע ללא מקצוע,

    היום ה"בחירה" היא בין זכאות לבגרות לאין זכאות לבגרות! זהו

    זה לא שאין היום מיון של תלמידים. יש!

    לכיתות עיוני, מב"ר , אתגר.

    אתה מכיר זאת?

    כיתות המכוונות בגרות, השאלה באיזו דרך, מספר תלמידים בכיתה

    מספר שעות לימוד.

    ואם מישהו לא רוצה? ואם מישהו כן רוצה ללמוד מכונאות?

    אין לו את האפשרות, היא פשוט לא קיימת!!!

    ועל זה אנו מלינות. על חוסר האלטרנטיבות!

    חופש הבחירה היום הרבה יותר מצומצם משהיה בעבר!

    כל טוב,

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 20:54:34

     

    "ש לי כרגע תלמידה שרוצה להיות ספרית, היא בכיתה עיונית - למה לא לאפשר לה ללמוד ספרות באופן מקצועי טוב?? דרך אגב גם בביה"ס מקצועי אפשר לנתב לרמות - כאלו שיוצאים עם בגרות מלאה וברמה מסויימת וכאלו שלא."

     

    כל הסיפור מתמצת בבחירה. התלמידה שלך רוצה ללמוד ספרות. היא בוחרת.

    מה שאת מציעה אינו בחירה אלא הסללה. כפיה. סגירת דלתות. לא עוד בחירה בין מכונאות רכב לבגרות שמאפשרת לימודי מחשבים באוניברסיטה, אלא קביעה - אתה לא מסוגל. לך לבית ספר מקצועי. האם את צופה מצב כלשהו שהמערכת תבוא לתלמיד ותגיד לו - שמע, אתה כל כך מוכשר ! למה שלא תלך ללמוד שרברבות ?

    ביום שבו חזקים וחלשים יבחרו ללמוד עיצוב שיער באותו בית ספר מקצועי - ביום הזה אתמוך בקיומם.

     

    כשאת מבטלת את הבחירה את יוצרת עולם חדש. בעולם הזה נשתמש בכינויים "לימודי עיצוב שיער/ מנהל ואדמיניסטרציה/ טכנאות מי שופכין מתקדמת" כתחליף לבתי ספר חסרי תלמידים. בתי ספר שיעסקו בבעיות משמעת של אוכלוסיה חסרת אמצעים, אמונה בעצמה ומלאת בעיות אלימות ופשע. חממה לדור נוסף של אנשים שיחפשו את פרנסתם תחת כובע גרב.

    היינו שם. אנחנו רואים את תוצאות ההפניה לבתי הספר הללו ברחובות, בעיתונים ובבתי הכלא גם אם פה ושם מישהי הצליחה להשיג משרת מזכירה אחרי שלמדה מנהל ואדמיניסטרציה בבית ספר מקצועי.

     

    " מי שלא רוצה ללמוד - שילך אחרי הצבא וישלם כסף על לימודים!!!"

    אולי הגיע הזמן לטפל בסיבות שהובילו אותו למצב בו הוא "לא רוצה ללמוד" ? כי רובם המוחלט לא ילך לשלם כסף אחרי הצבא ללימודים. הם יעסקו בהשרדות וחלקם הלא מבוטל יעשה זאת באמצעים מאוד לא נעימים.

    המחיר שהחברה משלמת על הזנחתם עצום.

     

     

     

      19/2/08 22:27:

     לנתן אבויון,

    "גם לילדים שאינם דיסלקטים מגיע עתיד אחר.  לא רק למענם, אלא גם למעננו"

    מי אמר שאנחנו לא מסכימים?!

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 21:04:09

     

     

    אני מסכים איתך.

    אינני מכיר את הנתונים באשר לאחוז הדיסלקטים בבתי הסוהר אבל גם לילדים שאינם דיסלקטים מגיע עתיד אחר.  לא רק למענם, אלא גם למעננו, כחברה. הפשע והבערות פוגעים באותם ילדים אך גם בי, בך ובילדים שלנו כי מה שמתחיל בהתעלמות והזנחה חוזר אלינו כמו בומרנג ברחובות ובכבישים.

     

      19/2/08 21:55:

    לנתן אבויון,

    מסתבר שגם כאן אנחנו מסכימים

     "המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים"

    אתה באמת חושב שאנחנו, המורים לא רוצים בזה. אבל נערי האוצר הם המנהלים את הקופה, והם לא חושבים כמוני , כמוך, וכאן הבעיה העיקרית.

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 21:11:08

    כל הכבוד ! על זה אני מדבר.

    חייבים ואפשר למצוא פתרונות יצירתיים שלא נכנסים תחת שבלונות. 

    טיפול פרטני בכל מקרה אולי יקר אבל המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים.

     

     

      19/2/08 21:42:

    לנתן אבויון

    הבנתי אתה מדבר על בחירה.

    צר לי, אתה כנראה לא מכיר את מערכת החינוך היום,

     היום הבחירה מצומצמת עוד יותר מאשר הייתה בעבר!

    היום אין אפשרות לבחור בין מקצוע ללא מקצוע,

    היום ה"בחירה" היא בין זכאות לבגרות לאין זכאות לבגרות! זהו

    זה לא שאין היום מיון של תלמידים. יש!

    לכיתות עיוני, מב"ר , אתגר.

    אתה מכיר זאת?

     כיתות המכוונות בגרות, השאלה באיזו דרך, מספר תלמידים בכיתה

    מספר שעות לימוד.

    ואם מישהו לא רוצה? ואם מישהו כן רוצה ללמוד מכונאות?

    אין לו את האפשרות, היא פשוט לא קיימת!!!

    ועל זה אנו מלינות. על חוסר האלטרנטיבות!

    חופש הבחירה היום הרבה יותר מצומצם משהיה בעבר!

    כל טוב,

    שושי

    צטט: נתן אבויון 2008-02-19 20:54:34

     

    "ש לי כרגע תלמידה שרוצה להיות ספרית, היא בכיתה עיונית - למה לא לאפשר לה ללמוד ספרות באופן מקצועי טוב?? דרך אגב גם בביה"ס מקצועי אפשר לנתב לרמות - כאלו שיוצאים עם בגרות מלאה וברמה מסויימת וכאלו שלא."

     

    כל הסיפור מתמצת בבחירה. התלמידה שלך רוצה ללמוד ספרות. היא בוחרת.

    מה שאת מציעה אינו בחירה אלא הסללה. כפיה. סגירת דלתות. לא עוד בחירה בין מכונאות רכב לבגרות שמאפשרת לימודי מחשבים באוניברסיטה, אלא קביעה - אתה לא מסוגל. לך לבית ספר מקצועי. האם את צופה מצב כלשהו שהמערכת תבוא לתלמיד ותגיד לו - שמע, אתה כל כך מוכשר ! למה שלא תלך ללמוד שרברבות ?

    ביום שבו חזקים וחלשים יבחרו ללמוד עיצוב שיער באותו בית ספר מקצועי - ביום הזה אתמוך בקיומם.

     

    כשאת מבטלת את הבחירה את יוצרת עולם חדש. בעולם הזה נשתמש בכינויים "לימודי עיצוב שיער/ מנהל ואדמיניסטרציה/ טכנאות מי שופכין מתקדמת" כתחליף לבתי ספר חסרי תלמידים. בתי ספר שיעסקו בבעיות משמעת של אוכלוסיה חסרת אמצעים, אמונה בעצמה ומלאת בעיות אלימות ופשע. חממה לדור נוסף של אנשים שיחפשו את פרנסתם תחת כובע גרב.

    היינו שם. אנחנו רואים את תוצאות ההפניה לבתי הספר הללו ברחובות, בעיתונים ובבתי הכלא גם אם פה ושם מישהי הצליחה להשיג משרת מזכירה אחרי שלמדה מנהל ואדמיניסטרציה בבית ספר מקצועי.

     

    " מי שלא רוצה ללמוד - שילך אחרי הצבא וישלם כסף על לימודים!!!"

    אולי הגיע הזמן לטפל בסיבות שהובילו אותו למצב בו הוא "לא רוצה ללמוד" ? כי רובם המוחלט לא ילך לשלם כסף אחרי הצבא ללימודים. הם יעסקו בהשרדות וחלקם הלא מבוטל יעשה זאת באמצעים מאוד לא נעימים.

    המחיר שהחברה משלמת על הזנחתם עצום.

     

     

      19/2/08 21:11:

    כל הכבוד ! על זה אני מדבר.

    חייבים ואפשר למצוא פתרונות יצירתיים שלא נכנסים תחת שבלונות. 

    טיפול פרטני בכל מקרה אולי יקר אבל המחיר שנשלם כולנו אם לא נשקיע אותו הוא עצום עשרת מונים.

     

     

    צטט: רינה ש 2008-02-16 16:15:48

     

     

    שושי יקרה

    תני לי קרדיט, הבנתי היטב את הכתבה.

    נתתי את הדוגמא של מב"ר אתגר כדי להבהיר שהבנתי

    הסיפור האישי שלי חוזר כאן במודלים שונים בתגובות השונות וממחיש שכן סקר או לא סקר זו לא הסוגיה.

     

    התגיסות לסייע לילדים להשאר במסגרת השש שנתית צריכה לבוא מכל מרכיבי המערכת, כולל ההורים, הרשות והמשרד.

    מגוון הפתרונות שאני רק בראשי הקודח יכולה לתת הוא רב.

    הטיפול צריך להתחיל בשלב הרבה יותר מוקדם משנות הבגרות י' יא' יב'.

    נושא הרצפים למשל משמעותי לעניין מאין כמוהו.

    ועוד ועוד ועוד.

     

    הפתרון של הנשרה בעיני איננו פתרון. והנשרה סמויה על אחת כמה וכמה.

    בעיר בא אני עובדת בת-ים יש היום ניסיון לעשות את הדברים אחרת בכותרת של "מודל לחינוך אישי" גם שם הדרך מאוד........... ארוכה עדיין. אבל דווקא הפיקוח והמנהלים מנסים כל דרך להיאבק על כל תלמיד שישאר במערכת. כל מחנכי הכיתות מקבלים ליווי מקצועי אחת לשבוע, והילדים "הכוכבים" עליהם מדובר כאן אותם ילדים רבי מורכבות בקבלים חונכים אישיים ההופכים לדמות משמעותית בחייהם, מתוך מטרה שיסיימו את התיכון לפחות עם תעודה ביד ואולי אפילו עם בגרות חלקית. ולא דיי בכך, אך זו בפרוש דוגמה אחת להתחלה הנכונה בעיני.

     

    ביום שנפסיק לבחון את ביה"ס רק על ציוניו ונקדים לבדוק פרמטרים נוספים של הצלחה עם תלמידים יש סיכוי שאולי נעשה את הדרך הנכונה לטובת הנושרים.

    החזקים לא צריכים אותך ואותי כדי להצליח. (חשוב לטפל גם בהם כמובן) אבל הצלחה בעיני זו החוליה החלשה של השרשרת.

    נקודה למחשבה, מתי בפעם האחרונה עשו אצלכם בביה"ס השתלמות לכלל המורים באסטרטגיות הוראה הרלוונטיות כל כך לאוכלוסיה עליה אנו מדברים, בפיתוח מיומניות של דיאלוג, הנחיה ושיחה עם הורים ותלמידים. כאן בעיני נעוצה הסוגיה. אין למורים את הכלים לעבודה הזו. היא נשכחה אי שם מאחור לאור המרוץ אחר הציונים.

     

    עם יד על הלב , המורה אחראי, המנהל אחראי, המפקח אחראי, אני כמפתחת סגלי הוראה אחראית, ההורה אחראיים, מחלקת החינוך ברשות כנ"ל. וכל עוד לא נראה עצמנו במקום הזה לא יקרה שום שינוי משמעותי.

     

    שבת שלום

    רינה

     

     

      19/2/08 21:04:

     

     

    אני מסכים איתך.

    אינני מכיר את הנתונים באשר לאחוז הדיסלקטים בבתי הסוהר אבל גם לילדים שאינם דיסלקטים מגיע עתיד אחר.  לא רק למענם, אלא גם למעננו, כחברה. הפשע והבערות פוגעים באותם ילדים אך גם בי, בך ובילדים שלנו כי מה שמתחיל בהתעלמות והזנחה חוזר אלינו כמו בומרנג ברחובות ובכבישים.

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-16 13:51:13

    לא מזמן קראתי כתבה כי רוב נוער הנמצא בבית סוהר, הוכר כדיסלקטי.

     

    ויתכן כי אם היו מטפלים בבעיה כאשר היה אותו הנער במסגרת החינוך הוא לא המתדרדר לפשע.

    זהו ממצא כלכך משמעותית והלואי שהוא לא ישמע וידעך
    ובאמת יעשו משהו עם הממצא הזה,
    כי ברור שהוא יכל לשנות את חיייהם של כלכך הרבה אנשים.

     

      19/2/08 20:54:

     

    "ש לי כרגע תלמידה שרוצה להיות ספרית, היא בכיתה עיונית - למה לא לאפשר לה ללמוד ספרות באופן מקצועי טוב?? דרך אגב גם בביה"ס מקצועי אפשר לנתב לרמות - כאלו שיוצאים עם בגרות מלאה וברמה מסויימת וכאלו שלא."

     

    כל הסיפור מתמצת בבחירה. התלמידה שלך רוצה ללמוד ספרות. היא בוחרת.

    מה שאת מציעה אינו בחירה אלא הסללה. כפיה. סגירת דלתות. לא עוד בחירה בין מכונאות רכב לבגרות שמאפשרת לימודי מחשבים באוניברסיטה, אלא קביעה - אתה לא מסוגל. לך לבית ספר מקצועי. האם את צופה מצב כלשהו שהמערכת תבוא לתלמיד ותגיד לו - שמע, אתה כל כך מוכשר ! למה שלא תלך ללמוד שרברבות ?

    ביום שבו חזקים וחלשים יבחרו ללמוד עיצוב שיער באותו בית ספר מקצועי - ביום הזה אתמוך בקיומם.

     

    כשאת מבטלת את הבחירה את יוצרת עולם חדש. בעולם הזה נשתמש בכינויים "לימודי עיצוב שיער/ מנהל ואדמיניסטרציה/ טכנאות מי שופכין מתקדמת" כתחליף לבתי ספר חסרי תלמידים. בתי ספר שיעסקו בבעיות משמעת של אוכלוסיה חסרת אמצעים, אמונה בעצמה ומלאת בעיות אלימות ופשע. חממה לדור נוסף של אנשים שיחפשו את פרנסתם תחת כובע גרב.

    היינו שם. אנחנו רואים את תוצאות ההפניה לבתי הספר הללו ברחובות, בעיתונים ובבתי הכלא גם אם פה ושם מישהי הצליחה להשיג משרת מזכירה אחרי שלמדה מנהל ואדמיניסטרציה בבית ספר מקצועי.

     

    " מי שלא רוצה ללמוד - שילך אחרי הצבא וישלם כסף על לימודים!!!"

    אולי הגיע הזמן לטפל בסיבות שהובילו אותו למצב בו הוא "לא רוצה ללמוד" ? כי רובם המוחלט לא ילך לשלם כסף אחרי הצבא ללימודים. הם יעסקו בהשרדות וחלקם הלא מבוטל יעשה זאת באמצעים מאוד לא נעימים.

    המחיר שהחברה משלמת על הזנחתם עצום.

     

     

    צטט: אור72 2008-02-16 09:47:27

    נתן אבזון היקר

    ראשית תיכון מתחיל בכיתה י' ברוב המקומות ובחלק מהתיכונים ב- ט' ולא בכיתה ז' כפי שאתה חושב.

    שנית אין ספק כי הרבה טעויות נעשו בעבר ובזה אני מגיבה גם לרינה היקרה, בעבר באמת לא איבחנו הרבה דברים וילדים טובים הופנו למקום הלא נכון ואין ספק כי המערכת לוקה בחסרים רבים.

    שלישית אין ספק כי הנושא מורכב, אבל נכון להיות אנחנו מכריחים ילדים שאינם רוצים ללמוד להיות בביה"ס, פשוטו כמשמעו מכריחים. לא רק זאת שיש כאלו שרוצים ללמוד בביה"ס מקצועי, אבל בגלל התפיסה שלך ושל אחרים הם אינם הולכים ובכך הם נופלים מטה. יש לי כרגע תלמידה שרוצה להיות ספרית, היא בכיתה עיונית - למה לא לאפשר לה ללמוד ספרות באופן מקצועי טוב?? דרך אגב גם בביה"ס מקצועי אפשר לנתב לרמות - כאלו שיוצאים עם בגרות מלאה וברמה מסויימת וכאלו שלא.

    דוגמא נוספת - דיברתי עם תלמיד שלא נשאר בתיכון והוא אמר לי - אני מה זה דפוק, אני במקצועי. שאלתי אותו מה הוא מעדיף להיות בתיכון או להיות מכונאי רכב. הוא אמר שהוא מעדיף ללמוד מכונאות רכב, הוא אוהב את זה.תגובתי הייתה - שילמד בשתי ידיים את מה שאפשר, היות ואם הוא יהיה מצויין במה שהוא אוהב הוא ירוויח מכל הבחינות, ואפילו יכול להרוויח יותר טוב מהמורה שמלמד אותו!

    אז כן... יש ילדים שהיו רוצים ביה"ס מקצועי - אבל היחס שלנו, כחברה, מונע מהם.

     

    אני נגד התפיסה הקלוקלת של כל המערכות במדינה הזאת למקצועי, הן של משרד החינוך, והן של תושבי המדינה. ביה"ס מקצועי זה לא בושה והוא יכול להיות מצויין, אם רק נאפשר לו.

     

    בנוסף אני מבקשת שתחשוב על עוד נקודה - ילד שמפריע בביה"ס לא מאפשר לאלו שרוצים ללמוד - ללמוד. האם אנחנו צריכים להקריב את הקבוצה בשבילו? ותאמין לי שאף אחד לא מוציא מהר תלמיד מביה"ס, זהו תהליך ארוך שמושקעים בו המון מאמצים מצד כל הגורמים.

     

    אני גם בהחלט לא חושבת, כי צריך לשלוח את כל המופרעים ללמוד בביה"ס - אני יותר ראדיקלית - מי שלא רוצה ללמוד שלא ילמד!!!!

    מי שלא רוצה ללמוד יפריע גם במקצועי!!!

    מי שלא רוצה ללמוד - שילך אחרי הצבא וישלם כסף על לימודים!!!

     

      18/2/08 06:22:

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-17 12:06:45

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון  ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    מכיר את הנוהל והתהליך - מצוין.

    אני הצעתי נוהל אחר.

    אז הצעתי.

    אז.................

    לשבת שלום,

    אני סקרנית לדעת מה הנוהל שהצעת..

    תודה,

    שושי

      17/2/08 18:43:

     

     

     

    ליעלי,

    אני מסכימה,

    תלמידים רבים מאובחנים מאוחר מידי,

    הבעיה שגם האבחון הוא עניין של כסף,

    במקומות סוציואקונומיים "גבוהים" מספר האבחונים גדול בהרבה

    גם את הנושא הזה צריך למסד.

    אין ספק שיפה שעה אחת קודם...

    תודה

    שושי

    איזה פתרונות מצעיםלילד שאובחן , עם בעיית קשב ולקות למידה למשל , ממה שאני רואה ושומעת זהבעיקר רטלין, עם יש למשפחה כסף אז היא דואגת לתגבור, הה ומערכת החינוך נותנת הקלות , האם זה באמת פותר את הבעיה?!

    לאל בר,

    צר לי, את מפנה אלי שאלות שמיועדות ליועצת,

    אצלנו היא זו שמטפלת בעניין,

    גם אם אתן לך תשובות הן יהיו חלקיות ולא מוסמכות,

    ואת זה אני נמנעת מלעשות.

    כל טוב

    שושי

      17/2/08 18:30:

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-17 16:20:39

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-17 12:12:32

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-16 18:58:20

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-16 13:51:13

    לא מזמן קראתי כתבה כי רוב נוער הנמצא בבית סוהר, הוכר כדיסלקטי.

     

    ויתכן כי אם היו מטפלים בבעיה כאשר היה אותו הנער במסגרת החינוך הוא לא המתדרדר לפשע.

    זהו ממצא כלכך משמעותית והלואי שהוא לא ישמע וידעך
    ובאמת יעשו משהו עם הממצא הזה,
    כי ברור שהוא יכל לשנות את חיייהם של כלכך הרבה אנשים.

    ליעלי

    הלכת קצת רחוק,

    אני מדברת הרבה לפני,

    נוער רגיל, לא עבריינים המגיעים לבתי הסוהר...

    היום מרבים לעשות אבחונים, אם כי דווקא באוכלוסיות היותר "חזקות"

    תודה על תגובתך,

    שושי

     

    אף אחד לא נולד עבריין, ברוך השם.

    זה תהליך, ועל זה מדבר המחקר בישראל.
    תלמיד מגיע לבית הספר וקשה לו הוא הולך לכיוונים אחרים.

    וניתן היה למנוע את ההדרדרות הזאת אם הוא היה מאובחן בזמן ואז היה נהנה מהלימודים ומבלה שם את נעוריו כמו כל רב אזרחי המדינה.

    וסביר להניח שהיה בוחר מקצוע או דרך חיים סבירה.

     

    החשיבות של בדיקת הדיסלקציה בבתי ספר בגיל מוקדם יכולה לפתור לנו הרבה בעיות חברתיות, קהילתיות.

     

    ולטפל בנער בשעה שהוא " נוער רגיל".

    לילדים האלה מה שכתבתי מאוד חשוב, והלואי ומשהו בעל השפעה יתיחס למחקר זה ברצינות הראויה.

     

     

     

     

    ליעלי,

    אני מסכימה,

    תלמידים רבים מאובחנים מאוחר מידי,

    הבעיה שגם האבחון הוא עניין של כסף,

    במקומות סוציואקונומיים "גבוהים" מספר האבחונים גדול בהרבה

    גם את הנושא הזה צריך למסד.

    אין ספק שיפה שעה אחת קודם...

    תודה

    שושי

    איזה פתרונות מצעיםלילד שאובחן , עם בעיית קשב ולקות למידה למשל , ממה שאני רואה ושומעת זהבעיקר רטלין, עם יש למשפחה כסף אז היא דואגת לתגבור, הה ומערכת החינוך נותנת הקלות , האם זה באמת פותר את הבעיה?!

      17/2/08 17:57:

     

    צטט: amit1amit 2008-02-17 15:28:24

    והאם מה שעומד מאחורי המספרים הם הצלחה?!

     

     

    לפי הקו הזה...

    כשמפרסמים שיש עליה באחוז הזכאים לתעודת בגרות, האם זו אינדיקציה לעלייה ברמת הלימודים והתלמידים, או אולי לירידה בסטנדרטים וברמת המבחנים?

     

    חומר למחשבה. 

    לעמית שלום,

    התשובה נמצאת בשאלה עצמה...

    רק אתן דוגמא.

    בעבר כדי להצליח בבחינה בבגרות במתמטיקה (אחת המכשלות ל"זכאות") היה מועד אחד.

    היום יש כבר בכיתה יא' - מועד א' מועד ב', מחצית ג' (שם מוזר אבל קיים =סמסטר קיץ עם בחינה נוספת)

    ואם אחרי זה לא עברת אז מועד חורף...מועד קיץ א.. מועד ב'.. סמסטר קיץ...

    הצלחת לעקוב?..

    הבנת?...

    כמו בטסט ניגשים עד שבסוף עוברים....

    איך זה נשמע?!...

    כל טוב,

    תודה על הביקור.

    שושי

     

     

      17/2/08 16:20:

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-17 12:12:32

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-16 18:58:20

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-16 13:51:13

    לא מזמן קראתי כתבה כי רוב נוער הנמצא בבית סוהר, הוכר כדיסלקטי.

     

    ויתכן כי אם היו מטפלים בבעיה כאשר היה אותו הנער במסגרת החינוך הוא לא המתדרדר לפשע.

    זהו ממצא כלכך משמעותית והלואי שהוא לא ישמע וידעך
    ובאמת יעשו משהו עם הממצא הזה,
    כי ברור שהוא יכל לשנות את חיייהם של כלכך הרבה אנשים.

    ליעלי

    הלכת קצת רחוק,

    אני מדברת הרבה לפני,

    נוער רגיל, לא עבריינים המגיעים לבתי הסוהר...

    היום מרבים לעשות אבחונים, אם כי דווקא באוכלוסיות היותר "חזקות"

    תודה על תגובתך,

    שושי

     

    אף אחד לא נולד עבריין, ברוך השם.

    זה תהליך, ועל זה מדבר המחקר בישראל.
    תלמיד מגיע לבית הספר וקשה לו הוא הולך לכיוונים אחרים.

    וניתן היה למנוע את ההדרדרות הזאת אם הוא היה מאובחן בזמן ואז היה נהנה מהלימודים ומבלה שם את נעוריו כמו כל רב אזרחי המדינה.

    וסביר להניח שהיה בוחר מקצוע או דרך חיים סבירה.

     

    החשיבות של בדיקת הדיסלקציה בבתי ספר בגיל מוקדם יכולה לפתור לנו הרבה בעיות חברתיות, קהילתיות.

     

    ולטפל בנער בשעה שהוא " נוער רגיל".

    לילדים האלה מה שכתבתי מאוד חשוב, והלואי ומשהו בעל השפעה יתיחס למחקר זה ברצינות הראויה.

     

     

     

     

    ליעלי,

    אני מסכימה,

    תלמידים רבים מאובחנים מאוחר מידי,

    הבעיה שגם האבחון הוא עניין של כסף,

    במקומות סוציואקונומיים "גבוהים" מספר האבחונים גדול בהרבה

    גם את הנושא הזה צריך למסד.

    אין ספק שיפה שעה אחת קודם...

    תודה

    שושי

      17/2/08 15:29:

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 11:18:17

     

    לגבי פתיחת דיון -אז האפשרות כפי שאני רואה אותה היום , היא , אם ילד מתקשה , הוא נשלח למערכת חינוך  מיוחד , שילובו בדרך נכשל לדברי המערכת , לכן , אם ילד זקוק לעזרה  ובקריטריון הוא מתאים לחינוך מיוחד, יוצמד אליו סל החינוך המיוחד והוא יוכל להתנייד איתו לאן שירצה, במקרה כזה יפתחו בתי ספר עצמאיים , שיקלטו את הילדים המתקשים כמו כן , אם לכול תלמיד יש סל כספי מוגדר , הוא יוכל לקבלו לצורך התניידות לאן שירצה (ואולי בעקבותיהם יגיעו תלמידים "מצליחים"שיעדיפו את החינוך העצמאי), ואז לא יהיו מורים שמוגנים מפני פטורים , המוטיבציה של מורה תשתנה לטובה, מערכות עצמיות יעשו הכול כדיי להצליח עם התלמידים, לא יהיו תירוצים למערכת החינוך על "אי יכולת שילוב הילד", בבתי ספר עצמיים יהיו מכלול שיעורים המתאים לעידן הזה, בניהם בתי ספר עם מקצועות טכנולגים, בקיצור חינוך אחר.

     

    לא תיוק של ילדים במערכות חיצוניות , עם קשת ואוסף המתמקדים בחסרונות הילד, לא מערכת עייפה שאין לה יכולת להתמודד עם קשיים, לא כיתות גדולות, לא מורים מוגנים.

     

    כול ילד והסל שלו, הוא הלקוח ותתחילו ל"ריב" עליו, שיהיה אצלכם, עם מענה אישי , אינדיודואלי עבור צרכיו, אמונה ביכולתו , ובהתאמה לכישוריו, לכול ילד יש כישוריים והזכות לחוות ילדות של הצלחה, דימוי בריא, והווה ועתיד טוב.

    לאל בר שלום,

    נדמה לי שיש לנו קצר בתקשורת ואנחנו לא מדברות על אותו דבר,

    "אם ילד מתקשה , הוא נשלח למערכת חינוך  מיוחד "

    את כנראה מדברת על ילדי בית הספר היסודי וחטיבות הביניים,

    אני מדברת על תיכון והכנה לבגרות. בודאי לא על החינוך המיוחד.

    אני גם לא מכירה את המושג "חינוך עצמאי"

    מה שברור גם מדבריך וגם מדברי שיש לתת לתלמיד יותר אפשרויות על פי יכולתו

    ועל פי צרכי,ולא רק מסלול אחד! כאן אנחנו כנראה מסכימות.

    אני גם מסכימה איתך בשני דברים נוספים:

    "לא כיתות גדולות, לא מורים מוגנים". הכיתות הגדולות - על זה הרי שבתנו, ומורים מוגנים זו סוגיה שבהחלט יש לדון בה - "מוגנים" לא בכל תנאי.

    תודה,

    שושי

      17/2/08 15:28:

    והאם מה שעומד מאחורי המספרים הם הצלחה?!

     

     

    לפי הקו הזה...

    כשמפרסמים שיש עליה באחוז הזכאים לתעודת בגרות, האם זו אינדיקציה לעלייה ברמת הלימודים והתלמידים, או אולי לירידה בסטנדרטים וברמת המבחנים?

     

    חומר למחשבה. 

      17/2/08 12:33:

     

    צטט: רחל נפרסטק 2008-02-17 07:31:57

    מרתק!

    החכמתי ממש!

    אני מבינה שגם כאן עוסקים בהתעמלות הפה ובעיצוב מילים.

    והפער בין המילים למעשים שצריכים לנקוט גדל והולך.

     

    תודה!

    לרחל שלום,

    הרגשתי שהגיע הזמן שלא רק הנתונים המספריים ידברו

    אלא שאביא את מה שעומד מאחוריהם.

    וכדי שהנתונים יראו "יפים" המצב נעשה יותר ויותר עגום.

    כמורה ותיקה אני ממש חשה בשינוי, וכך גם עמיתי!

    הגיע הזמן לשינוי!

    שושי

      17/2/08 12:27:

     

    צטט: אסתי. 2008-02-16 14:44:44

     

    אין מה לומר מלבד

    מצטרפת לכל מילה!

    תודה.

    אסתי שלום רב,

    תודה על הביקור,

    ועל התגובה.

    שושי

      17/2/08 12:12:

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-16 18:58:20

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-16 13:51:13

    לא מזמן קראתי כתבה כי רוב נוער הנמצא בבית סוהר, הוכר כדיסלקטי.

     

    ויתכן כי אם היו מטפלים בבעיה כאשר היה אותו הנער במסגרת החינוך הוא לא המתדרדר לפשע.

    זהו ממצא כלכך משמעותית והלואי שהוא לא ישמע וידעך
    ובאמת יעשו משהו עם הממצא הזה,
    כי ברור שהוא יכל לשנות את חיייהם של כלכך הרבה אנשים.

    ליעלי

    הלכת קצת רחוק,

    אני מדברת הרבה לפני,

    נוער רגיל, לא עבריינים המגיעים לבתי הסוהר...

    היום מרבים לעשות אבחונים, אם כי דווקא באוכלוסיות היותר "חזקות"

    תודה על תגובתך,

    שושי

     

    אף אחד לא נולד עבריין, ברוך השם.

    זה תהליך, ועל זה מדבר המחקר בישראל.
    תלמיד מגיע לבית הספר וקשה לו הוא הולך לכיוונים אחרים.

    וניתן היה למנוע את ההדרדרות הזאת אם הוא היה מאובחן בזמן ואז היה נהנה מהלימודים ומבלה שם את נעוריו כמו כל רב אזרחי המדינה.

    וסביר להניח שהיה בוחר מקצוע או דרך חיים סבירה.

     

    החשיבות של בדיקת הדיסלקציה בבתי ספר בגיל מוקדם יכולה לפתור לנו הרבה בעיות חברתיות, קהילתיות.

     

    ולטפל בנער בשעה שהוא " נוער רגיל".

    לילדים האלה מה שכתבתי מאוד חשוב, והלואי ומשהו בעל השפעה יתיחס למחקר זה ברצינות הראויה.

     

     

     

     

      17/2/08 11:18:

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-17 09:42:40

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

    לאל בר שלום רב,

    שני דברים לגבי קביעתך,

    האחד - אין כיום יותר מידי אפשרויות לאן לשלוח את הילדים, בכל מקרה לא במחוזותינו -

    כל בתי הספר כאן הם בתי ספר שש שנתיים המגישים לבגרות. ניידות בין בתי הספר קיימת רק מכיתה י' . ועל כך טענתי  המרכזית - ההומוגניות באפשרויות לא נותנת מענה לכל!!!

    לגבי קביעתך שרק ההורים יקבעו , זה לא כל כך פשוט, לא כל ההורים הם מיקשה אחת,

    כשם שלא כל התלמידים,  לא אחת אני נתקלת באותם הורים אובדי עצות, הורים שמעידים על עצמם שהרימו ידיים, ואין להם פתרונות...

    לחילופין יש הורים שלא רואים את התמונה האמיתית של בנם/בתם, כך למשל אני נתקלת לא אחת בהורים שהדרישות שלהם מילדיהם גבוהות מידי, רף הציפיות גבוה והילדים לא עומדים בדרישות הוריהם...והדוגמאות הנוספות רבות....

    בקיצור, אין תשובות חד משמעיות, לא לקביעה שלך ולא לנושא שלי.

    פתחתי כאן נושא לדיון מנקודת מבטי, הבאתי הצעה, ואין לי אמת מוחלטת!!!

     

    תודה על תגובתך

    שושי

    לגבי פתיחת דיון -אז האפשרות כפי שאני רואה אותה היום , היא , אם ילד מתקשה , הוא נשלח למערכת חינוך  מיוחד , שילובו בדרך נכשל לדברי המערכת , לכן , אם ילד זקוק לעזרה  ובקריטריון הוא מתאים לחינוך מיוחד, יוצמד אליו סל החינוך המיוחד והוא יוכל להתנייד איתו לאן שירצה, במקרה כזה יפתחו בתי ספר עצמאיים , שיקלטו את הילדים המתקשים כמו כן , אם לכול תלמיד יש סל כספי מוגדר , הוא יוכל לקבלו לצורך התניידות לאן שירצה (ואולי בעקבותיהם יגיעו תלמידים "מצליחים"שיעדיפו את החינוך העצמאי), ואז לא יהיו מורים שמוגנים מפני פטורים , המוטיבציה של מורה תשתנה לטובה, מערכות עצמיות יעשו הכול כדיי להצליח עם התלמידים, לא יהיו תירוצים למערכת החינוך על "אי יכולת שילוב הילד", בבתי ספר עצמיים יהיו מכלול שיעורים המתאים לעידן הזה, בניהם בתי ספר עם מקצועות טכנולגים, בקיצור חינוך אחר.

     

    לא תיוק של ילדים במערכות חיצוניות , עם קשת ואוסף המתמקדים בחסרונות הילד, לא מערכת עייפה שאין לה יכולת להתמודד עם קשיים, לא כיתות גדולות, לא מורים מוגנים.

     

    כול ילד והסל שלו, הוא הלקוח ותתחילו ל"ריב" עליו, שיהיה אצלכם, עם מענה אישי , אינדיודואלי עבור צרכיו, אמונה ביכולתו , ובהתאמה לכישוריו, לכול ילד יש כישוריים והזכות לחוות ילדות של הצלחה, דימוי בריא, והווה ועתיד טוב.

      17/2/08 09:42:

     

    צטט: אל בר 2008-02-17 07:49:08

     

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

    לאל בר שלום רב,

    שני דברים לגבי קביעתך,

    האחד - אין כיום יותר מידי אפשרויות לאן לשלוח את הילדים, בכל מקרה לא במחוזותינו -

    כל בתי הספר כאן הם בתי ספר שש שנתיים המגישים לבגרות. ניידות בין בתי הספר קיימת רק מכיתה י' . ועל כך טענתי  המרכזית - ההומוגניות באפשרויות לא נותנת מענה לכל!!!

    לגבי קביעתך שרק ההורים יקבעו , זה לא כל כך פשוט, לא כל ההורים הם מיקשה אחת,

    כשם שלא כל התלמידים,  לא אחת אני נתקלת באותם הורים אובדי עצות, הורים שמעידים על עצמם שהרימו ידיים, ואין להם פתרונות...

    לחילופין יש הורים שלא רואים את התמונה האמיתית של בנם/בתם, כך למשל אני נתקלת לא אחת בהורים שהדרישות שלהם מילדיהם גבוהות מידי, רף הציפיות גבוה והילדים לא עומדים בדרישות הוריהם...והדוגמאות הנוספות רבות....

    בקיצור, אין תשובות חד משמעיות, לא לקביעה שלך ולא לנושא שלי.

    פתחתי כאן נושא לדיון מנקודת מבטי, הבאתי הצעה, ואין לי אמת מוחלטת!!!

     

    תודה על תגובתך

    שושי

      17/2/08 07:53:

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 21:29:19

     

    צטט: רינה ש 2008-02-15 19:34:53

     

    לכל המתדיינים בסוגיה ולך שושי יקרה

     

    אני רוצה לשקףבכמה מילים אישיות את הצד השני של המטבע ולא רק כי אני מאמינה שצריך לתת לכל ילד את המיטב והמירב, אלא שאני סבורה שהמערכת צריכה לעשות את הכל שלא תהיה נשירה - על הדרכים והכלים צריך לדבר בהרחבה והעמקה.

    אלה שהפתרון של בתי ספר מקצועיים לא בהכרח הפיתרון הנכון לעת הזאת.

    ואתחיל דווקא בנימה אישי. ובהצהרה.

    היתי ילדה דיסלקטית שלא עברה את הסקר בזמנו ועל כן לא התקבלה לשום תיכון בעיר.

    הורי שלחו אותי לאקסטרני מקצועי ללמוד גרפיקה כבר בכיתה ט' זה היה לפני תקופת החיטוב.

    מי שלא עבר את זה לא מבין כנראה את גודל ההשפלה של להיות תלמידה שנשרה - נקודה ראשונה למחשבה, (אני נושאת אותה עד היום בדרך זו או אחרת).

    למדתי 4 שנים גרפיקה- דיי סבלתי, לא עבדתי במקצוע מעולם ויצאתי גם ללא בגרות כי אף אחד לא גייס באמת את הכלים והאסטרטגיות הנכונות לעזור לי לעמוד במשימה שאז נראתה לי פשוט בלתי אפשרית - נקודה שניה למחשבה.

    לאחר הצבא הלכתי שוב לאקסטרני ערב וסיימיתי את לימודי עם תעודה בינונית.

    רק אחרי הרבה שנות עבודה כמדריכה, רכזת ושליחה מטעם תנועת הצופים העזתי ללכת לילמוד באוניברסיטה הפתוחה (שם לא עניין אותם מה כתוב בתעודת הבגרות) - פחדתי פחד מוות - וסיימתי בהצטיינות עם מילגה - עוד נקודה למחשבה.

    היום אני מנהלת זו השנה החמישית מוסד חינוכי בכיר בהצלחה- נקודה נוספת למחשבה.

    יקירי כנראה שלאף אחד מאתנו לא נתנה הנבואה.

    אנחנו כעובדי חינוך צריכים לצעוק על כך שיתנו לנו את הדרכים, האמצעים, הכלים והאסטרגיות ובעיקר את הגב על מנת לסייע לתלמידים לא לנשור.

    סליחה שדעתי לא פופולרית עבל כנראה שאין חכם כבעל נסיון.

    אגב אני מנעתי מביתי נשירה. ואולי כאן תמונה עוד נקודה, גיוס ההורים ומערכות נוספות לתהליך.

     

    תחשבו על זה למרות הקושי. כנסו לרגע לעולמו של הילד הנושר או בעל הסיכוי לנשור.

    נכון לא כולם צריכים ללמוד לבגרות מלאה בתיכון, אבל המסגרת מאוד חשובה. המערכת נתנה פתרונות חלקיים של כיתות מב"ר ואתגר. אם יציבו בהם את המורים הטובים והמתאימים המסוגלים להכיל ריגשית את הילדים ויעזרו בעוד גורמים בקהילה אולי זה הפתרון הנכון יותר.

    אני כמנהלת הייתי מנסה לבנות גאוות יחידה עם המורים המלמדים בכיתות הללו. בעיני הם המשמעותיים ביותר עבור הילד ולא אגזים את אומר שגם עבור החברה בה אנו רוצים לחיות.

     

    שבת שלום

    רינה

     

    הייתי שם וראיתי כיצד המערכת טוחנת עד דק את חברי שהופנו לבתי ספר מקצועיים בגיל 12-13 ואחרים בגיל 14-15. בכל שנה נעלמו פרצופים מוכרים לבלי שוב. אני לא יודע מה עבר עליהם, אך אני כמתבונן מהצד עברתי חוויה טראומטית.

    כילד, הידיעה שילדים אחרים שהכרת היטב וידעת שאינם נופלים ממך, סומנו על ידי האנשים שסמכת על שיקול דעתם כבלתי ראויים ובלתי מסוגלים גרמה לי להסתובב עם תחושה שאני מחביא את האמת מכולם ושהאמת עלולה להחשף בכל רגע. תפיסת מציאות כזו, מציאות של טרור ומצוד אחר המתקשים, על ידי ילד בן 12-13 לא תעלם לעולם.

    את השריטה הזאת אני נושא עימי לכל מקום, בדיוק כמו שאת נושאת את השריטה שהמערכת השאירה בך. אני מניח שהשריטות הללו הכתיבו לא מעט מן ההחלטות והדרכים בהן בחרנו עד היום.

     

    ולאחרים, אני מבטיח לחזור לענות למגיבים למעלה.

    קראתי מהסוף להתחלה  ובאמצע הדרך לרגע לא הבנתי איך למנהל  יש ראיה נבונה כול כך , כשסיימתי הבנתי, רק מי שחווה את שוט המערכת ,יכול לחפש ולראות נקודת מבט חיונית.

     

     

      17/2/08 07:49:

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-14 22:57:43

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון  ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

    הורה ורק הורה יקבע מה טוב לבנו, לא ועדת ערער לא מערכת החינוך .

      17/2/08 07:31:

    מרתק!

    החכמתי ממש!

    אני מבינה שגם כאן עוסקים בהתעמלות הפה ובעיצוב מילים.

    והפער בין המילים למעשים שצריכים לנקוט גדל והולך.

     

    תודה!

      17/2/08 06:38:

     

    צטט: המסקרן 2008-02-17 01:30:06

    שושי,

     

    תודה שהעלת הנושא,

     

    מקווה שבמשרד החינוך תהייה אוזן קשבת (ואולי יותר) ויחל השינוי המיוחל

     

    כל הכבוד לך על הבדיקות, והארת הנושא כאן!

    ל"מסקרן" בוקר טוב

    ביקור ראשון לחבר החדש, ברוך הבא.

    תודה על תגובתך,

    לגבי משרד החינוך, אני די פסימית,

    התקנות והנהלים למניעת הנשרה הולכים ומחריפים

    ופתרונות חלופיים לא נראים באופק.

    שיהיה יום נפלא,

    שושי

      17/2/08 01:30:

    שושי,

     

    תודה שהעלת הנושא,

     

    מקווה שבמשרד החינוך תהייה אוזן קשבת (ואולי יותר) ויחל השינוי המיוחל

     

    כל הכבוד לך על הבדיקות, והארת הנושא כאן!

      16/2/08 21:13:

     

    צטט: רינה ש 2008-02-16 18:36:07

     

    אני חושבת שהמערכת צריכה להתגייס לטובת אותם תלמידים אבל לא בצורה שהיא עושה זאת היום - מאפשרת להם להעדר, להיות אלימים, לא ללמוד ומעלימה עין ובלבד שיישארו "במסגרת", זה לא נקרא סיוע! ועל כך אני בהחלט מתקוממת

    עם המשפט הזה אני מסכימה במאה אחוז.

    גם אני קראת לפתרונות, קראת לאחריות של כל השותפים.

     

    אלא שאני חושבת שהם כן צריכים להשאר במסגרת הנורמטיבית שקימת היום כי: 1.  אין פתרונות אחרים כרגע. 2. זה חשוב לעתידו של הילד.

     

    על המערכת הנורמטיבית לגייס את משאביה ולמצא במסגרתה את הפתרונות הראויים.

    אולי הדרך של בתי הספר האישיים (מטס) בארה"ב הם פתרון נורמטיבי אחד לדוגמה.

    ויש מן הסתם עוד אחרים בעולם.

    אין ספק שקיימת אוזלת יד בפתרונות הניתנים. וכמו שאמרתי גם אני חושבת שלא כולם צריכים לצאת עם בגרות (רצוי אבל לא חובה). אבל הם צריכים להשאר במערכת הנורמטיבית.

     

    במשפט אחד.  "לשבור את הפרדיגמה בתוך המערכת הפרדיגמלית". קשה אבל אפשרי אם רוצים.

     

    ושושי אין צורך להתנצל אנחנו בדיון אינטלרטואלי ומעניין ולא פחות חשוב. לא נפגעתי והכל בסדר, אבל תודה על הרגישות.

     

    רינה

    לרינה,

    סוף סוף הגענו לאיזו שהיא הבנה, רק שאני רוצה כנראה ללכת צעד אחד קדימה,

    אני לא מסתפקת באמירה..."צריכים להשאר במסגרת הנורמטיבית שקימת היום כי: 1.  אין פתרונות אחרים כרגע. .."

    בדיוק לזה אני מכוונת - בואו נמצא פתרונות אחרים כדי לשפר את המצב הקיים, כדי ש"מסגרת נורמטיבית" לא תהיה רק אחת,  אלא יהיו כמה מסגרות נורמטיביות שיתנו מענה לציבור גדול יותר של תלמידים!

    שבוע טוב,

    שושי

      16/2/08 20:57:

     

    צטט: orchidea 2008-02-16 20:39:50

     

    תחושה של כתיבה חד צדדית ,מגמתית וסטריוטיפית.

    אין פתרון אחד שטוב לכולם

    וצריך לראות את כל התמונה ולא רק ממבט עינייך- מבט עיניה של מורה.

    וכאן  קצרה לי היריעה

    מלהרחיב

    אך מערכת החינוך על כל היבטיה ופלורליות תלמידיה

    הינה

    מאד רבגונית!!!

    ??!!!!

    נדמה שפספסת משהו במסר שלי,

    כיוון שגם אני טוענת שאין פתרון אחד שהוא טוב לכולם,

    וכיוון שהיום המערכת נותנת פתרון אחד לכל - בגרות לכל,

    אני טוענת שיש להביא פתרונות חלופיים כדי שיתנו מענה לציבור רחב יותר של תלמידים.

    שבוע טוב,

    שושי

      16/2/08 20:39:

     

    תחושה של כתיבה חד צדדית ,מגמתית וסטריוטיפית.

    אין פתרון אחד שטוב לכולם

    וצריך לראות את כל התמונה ולא רק ממבט עינייך- מבט עיניה של מורה.

    וכאן  קצרה לי היריעה

    מלהרחיב

    אך מערכת החינוך על כל היבטיה ופלורליות תלמידיה

    הינה

    מאד רבגונית!!!

      16/2/08 18:58:

     

    צטט: yaeli, video editor 2008-02-16 13:51:13

    לא מזמן קראתי כתבה כי רוב נוער הנמצא בבית סוהר, הוכר כדיסלקטי.

     

    ויתכן כי אם היו מטפלים בבעיה כאשר היה אותו הנער במסגרת החינוך הוא לא המתדרדר לפשע.

    זהו ממצא כלכך משמעותית והלואי שהוא לא ישמע וידעך
    ובאמת יעשו משהו עם הממצא הזה,
    כי ברור שהוא יכל לשנות את חיייהם של כלכך הרבה אנשים.

    ליעלי

    הלכת קצת רחוק,

    אני מדברת הרבה לפני,

    נוער רגיל, לא עבריינים המגיעים לבתי הסוהר...

    היום מרבים לעשות אבחונים, אם כי דווקא באוכלוסיות היותר "חזקות"

    תודה על תגובתך,

    שושי

      16/2/08 18:36:

     

    אני חושבת שהמערכת צריכה להתגייס לטובת אותם תלמידים אבל לא בצורה שהיא עושה זאת היום - מאפשרת להם להעדר, להיות אלימים, לא ללמוד ומעלימה עין ובלבד שיישארו "במסגרת", זה לא נקרא סיוע! ועל כך אני בהחלט מתקוממת

    עם המשפט הזה אני מסכימה במאה אחוז.

    גם אני קראת לפתרונות, קראת לאחריות של כל השותפים.

     

    אלא שאני חושבת שהם כן צריכים להשאר במסגרת הנורמטיבית שקימת היום כי: 1.  אין פתרונות אחרים כרגע. 2. זה חשוב לעתידו של הילד.

     

    על המערכת הנורמטיבית לגייס את משאביה ולמצא במסגרתה את הפתרונות הראויים.

    אולי הדרך של בתי הספר האישיים (מטס) בארה"ב הם פתרון נורמטיבי אחד לדוגמה.

    ויש מן הסתם עוד אחרים בעולם.

    אין ספק שקיימת אוזלת יד בפתרונות הניתנים. וכמו שאמרתי גם אני חושבת שלא כולם צריכים לצאת עם בגרות (רצוי אבל לא חובה). אבל הם צריכים להשאר במערכת הנורמטיבית.

     

    במשפט אחד.  "לשבור את הפרדיגמה בתוך המערכת הפרדיגמלית". קשה אבל אפשרי אם רוצים.

     

    ושושי אין צורך להתנצל אנחנו בדיון אינטלרטואלי ומעניין ולא פחות חשוב. לא נפגעתי והכל בסדר, אבל תודה על הרגישות.

     

    רינה

      16/2/08 16:59:

    לרינה,

    אוסיף עוד ,הפעם מתוך הפוסט האחרון של יצחק ג'קי אדרי "המלחמה בעוני",

    בפוסט זה מעלה ג'קי אדרי פתרונות שונים למניעת עוני:(בינתיים הוא הוסיף גם קישור לפוסט שלי, את זה גיליתי עכשיו...)

     

    "מערכת החינוך. יש לפעול לצמצום העוני דרך מערכת החינוך תוך שימת דגש על תכני החינוך החיוניים להשתלבות עתידית בתעסוקה האזורית של תלמידים משכבות המצוקה, שיוויון הזדמנויות הוא מתן פתרונות נאותים לתלמידים במערכת החינוך. וכן לעודד מפעלים להקים בתי ספר תעשייתיים לילדים הנפלטים ממערכת החינוך כמו בית הספר של מפעל אורמת והקריה למחקר גרעיני. "

     

    רינה , מה רע במסגרת כזו לאותם תלמידים כך שלא יפלטו ממערכת החינוך אלא ישתלבו במסגרות אלה?!

      16/2/08 16:48:

     

    צטט: רינה ש 2008-02-16 16:15:48

     

     

    שושי יקרה

    תני לי קרדיט, הבנתי היטב את הכתבה.

    נתתי את הדוגמא של מב"ר אתגר כדי להבהיר שהבנתי

    הסיפור האישי שלי חוזר כאן במודלים שונים בתגובות השונות וממחיש שכן סקר או לא סקר זו לא הסוגיה.

     

    התגיסות לסייע לילדים להשאר במסגרת השש שנתית צריכה לבוא מכל מרכיבי המערכת, כולל ההורים, הרשות והמשרד.

    מגוון הפתרונות שאני רק בראשי הקודח יכולה לתת הוא רב.

    הטיפול צריך להתחיל בשלב הרבה יותר מוקדם משנות הבגרות י' יא' יב'.

    נושא הרצפים למשל משמעותי לעניין מאין כמוהו.

    ועוד ועוד ועוד.

     

    הפתרון של הנשרה בעיני איננו פתרון. והנשרה סמויה על אחת כמה וכמה.

    בעיר בא אני עובדת בת-ים יש היום ניסיון לעשות את הדברים אחרת בכותרת של "מודל לחינוך אישי" גם שם הדרך מאוד........... ארוכה עדיין. אבל דווקא הפיקוח והמנהלים מנסים כל דרך להיאבק על כל תלמיד שישאר במערכת. כל מחנכי הכיתות מקבלים ליווי מקצועי אחת לשבוע, והילדים "הכוכבים" עליהם מדובר כאן אותם ילדים רבי מורכבות בקבלים חונכים אישיים ההופכים לדמות משמעותית בחייהם, מתוך מטרה שיסיימו את התיכון לפחות עם תעודה ביד ואולי אפילו עם בגרות חלקית. ולא דיי בכך, אך זו בפרוש דוגמה אחת להתחלה הנכונה בעיני.

     

     ביום שנפסיק לבחון את ביה"ס רק על ציוניו ונקדים לבדוק פרמטרים נוספים של הצלחה עם תלמידים יש סיכוי שאולי נעשה את הדרך הנכונה לטובת הנושרים.

    החזקים לא צריכים אותך ואותי כדי להצליח. (חשוב לטפל גם בהם כמובן) אבל הצלחה בעיני זו החוליה החלשה של השרשרת.

    נקודה למחשבה, מתי בפעם האחרונה עשו אצלכם בביה"ס השתלמות לכלל המורים באסטרטגיות הוראה הרלוונטיות כל כך לאוכלוסיה עליה אנו מדברים, בפיתוח מיומניות של דיאלוג, הנחיה ושיחה עם הורים ותלמידים. כאן בעיני נעוצה הסוגיה. אין למורים את הכלים לעבודה הזו. היא נשכחה אי שם מאחור לאור המרוץ אחר הציונים.

     

    עם יד על הלב , המורה אחראי, המנהל אחראי, המפקח אחראי, אני כמפתחת סגלי הוראה אחראית, ההורה אחראיים, מחלקת החינוך ברשות כנ"ל. וכל עוד לא נראה עצמנו במקום הזה לא יקרה שום שינוי משמעותי.

     

    שבת שלום

    רינה

     

     

    רינה שלום,

    ראשית אני מאוד מקווה שלא פגעתי בך. אם כן אני ממש מתנצלת.

    יש כנראה הבדל עמוק ומשמעותי בתפיסה שלנו ,אני בהחלט מוכנה להקשיב ולהבין.

    אני לא קוראת להוציא את התלמידים מהמסגרת השש שנתית, הפתרון שלי גם אינו "הנשרה" !!! אבל אני באמת לא מבינה מדוע צריכים כולם לגשת לבגרות, כאשר זה מסלול שלא מתאים להם?! מדוע אי אפשר במסגרת השש שנתית לצאת עם תעודת גמר מקצועית למשל?! ומדוע זה צריך להיות במסגרת שהיא מוכוונת בגרות?! 

     הרי אין שיוויון בין אנשים! אני אצטט שוב "מדובר ביחס שונה לשונים באופן יחסי לשונות שלהם" כל אחד על פי כישוריו, ואת הכישורים האלה צריך לפתח!

    אני חושבת שהמערכת צריכה להתגייס לטובת אותם תלמידים אבל לא בצורה שהיא עושה זאת היום - מאפשרת להם להעדר, להיות אלימים, לא ללמוד ומעלימה עין ובלבד שיישארו "במסגרת", זה לא נקרא סיוע! ועל כך אני בהחלט מתקוממת!

     יש אצלנו כיתות אתגר, המחנכת מקבלת ליווי מקצועי, היו השתלמויות בנושא אסטרטגיות למידה, לאחרונה אפילו התחלנו בחונכות אישית לאותם תלמידים ,(בעלי תפקידים חונכים תלמידים, כאשר גם אני משמשת כחונכת), ועדיין יש גם הרבה מאוד תסכול.

    בדבר אחד אנחנו בוודאי מסכימות, בכך שהגיע הזמן לבחון את בית הספר לא רק על פי הישגיו. בזה ירוויחו כולם לא רק ה"נושרים"

    שבת שלום,

    שושי

      16/2/08 16:15:

     

     

    שושי יקרה

    תני לי קרדיט, הבנתי היטב את הכתבה.

    נתתי את הדוגמא של מב"ר אתגר כדי להבהיר שהבנתי

    הסיפור האישי שלי חוזר כאן במודלים שונים בתגובות השונות וממחיש שכן סקר או לא סקר זו לא הסוגיה.

     

    התגיסות לסייע לילדים להשאר במסגרת השש שנתית צריכה לבוא מכל מרכיבי המערכת, כולל ההורים, הרשות והמשרד.

    מגוון הפתרונות שאני רק בראשי הקודח יכולה לתת הוא רב.

    הטיפול צריך להתחיל בשלב הרבה יותר מוקדם משנות הבגרות י' יא' יב'.

    נושא הרצפים למשל משמעותי לעניין מאין כמוהו.

    ועוד ועוד ועוד.

     

    הפתרון של הנשרה בעיני איננו פתרון. והנשרה סמויה על אחת כמה וכמה.

    בעיר בא אני עובדת בת-ים יש היום ניסיון לעשות את הדברים אחרת בכותרת של "מודל לחינוך אישי" גם שם הדרך מאוד........... ארוכה עדיין. אבל דווקא הפיקוח והמנהלים מנסים כל דרך להיאבק על כל תלמיד שישאר במערכת. כל מחנכי הכיתות מקבלים ליווי מקצועי אחת לשבוע, והילדים "הכוכבים" עליהם מדובר כאן אותם ילדים רבי מורכבות בקבלים חונכים אישיים ההופכים לדמות משמעותית בחייהם, מתוך מטרה שיסיימו את התיכון לפחות עם תעודה ביד ואולי אפילו עם בגרות חלקית. ולא דיי בכך, אך זו בפרוש דוגמה אחת להתחלה הנכונה בעיני.

     

     ביום שנפסיק לבחון את ביה"ס רק על ציוניו ונקדים לבדוק פרמטרים נוספים של הצלחה עם תלמידים יש סיכוי שאולי נעשה את הדרך הנכונה לטובת הנושרים.

    החזקים לא צריכים אותך ואותי כדי להצליח. (חשוב לטפל גם בהם כמובן) אבל הצלחה בעיני זו החוליה החלשה של השרשרת.

    נקודה למחשבה, מתי בפעם האחרונה עשו אצלכם בביה"ס השתלמות לכלל המורים באסטרטגיות הוראה הרלוונטיות כל כך לאוכלוסיה עליה אנו מדברים, בפיתוח מיומניות של דיאלוג, הנחיה ושיחה עם הורים ותלמידים. כאן בעיני נעוצה הסוגיה. אין למורים את הכלים לעבודה הזו. היא נשכחה אי שם מאחור לאור המרוץ אחר הציונים.

     

    עם יד על הלב , המורה אחראי, המנהל אחראי, המפקח אחראי, אני כמפתחת סגלי הוראה אחראית, ההורה אחראיים, מחלקת החינוך ברשות כנ"ל. וכל עוד לא נראה עצמנו במקום הזה לא יקרה שום שינוי משמעותי.

     

    שבת שלום

    רינה

     

      16/2/08 14:44:

     

    אין מה לומר מלבד

    מצטרפת לכל מילה!

    תודה.

      16/2/08 14:36:

     

    צטט: אור72 2008-02-16 09:47:27

    נתן אבזון היקר

    ראשית תיכון מתחיל בכיתה י' ברוב המקומות ובחלק מהתיכונים ב- ט' ולא בכיתה ז' כפי שאתה חושב.

    שנית אין ספק כי הרבה טעויות נעשו בעבר ובזה אני מגיבה גם לרינה היקרה, בעבר באמת לא איבחנו הרבה דברים וילדים טובים הופנו למקום הלא נכון ואין ספק כי המערכת לוקה בחסרים רבים.

    שלישית אין ספק כי הנושא מורכב, אבל נכון להיות אנחנו מכריחים ילדים שאינם רוצים ללמוד להיות בביה"ס, פשוטו כמשמעו מכריחים. לא רק זאת שיש כאלו שרוצים ללמוד בביה"ס מקצועי, אבל בגלל התפיסה שלך ושל אחרים הם אינם הולכים ובכך הם נופלים מטה. יש לי כרגע תלמידה שרוצה להיות ספרית, היא בכיתה עיונית - למה לא לאפשר לה ללמוד ספרות באופן מקצועי טוב?? דרך אגב גם בביה"ס מקצועי אפשר לנתב לרמות - כאלו שיוצאים עם בגרות מלאה וברמה מסויימת וכאלו שלא.

    דוגמא נוספת - דיברתי עם תלמיד שלא נשאר בתיכון והוא אמר לי - אני מה זה דפוק, אני במקצועי. שאלתי אותו מה הוא מעדיף להיות בתיכון או להיות מכונאי רכב. הוא אמר שהוא מעדיף ללמוד מכונאות רכב, הוא אוהב את זה.תגובתי הייתה - שילמד בשתי ידיים את מה שאפשר, היות ואם הוא יהיה מצויין במה שהוא אוהב הוא ירוויח מכל הבחינות, ואפילו יכול להרוויח יותר טוב מהמורה שמלמד אותו!

    אז כן... יש ילדים שהיו רוצים ביה"ס מקצועי - אבל היחס שלנו, כחברה, מונע מהם.

     

    אני נגד התפיסה הקלוקלת של כל המערכות במדינה הזאת למקצועי, הן של משרד החינוך, והן של תושבי המדינה. ביה"ס מקצועי זה לא בושה והוא יכול להיות מצויין, אם רק נאפשר לו.

     

    בנוסף אני מבקשת שתחשוב על עוד נקודה - ילד שמפריע בביה"ס לא מאפשר לאלו שרוצים ללמוד - ללמוד. האם אנחנו צריכים להקריב את הקבוצה בשבילו? ותאמין לי שאף אחד לא מוציא מהר תלמיד מביה"ס, זהו תהליך ארוך שמושקעים בו המון מאמצים מצד כל הגורמים.

     

    אני גם בהחלט לא חושבת, כי צריך לשלוח את כל המופרעים ללמוד בביה"ס - אני יותר ראדיקלית - מי שלא רוצה ללמוד שלא ילמד!!!!

    מי שלא רוצה ללמוד יפריע גם במקצועי!!!

    מי שלא רוצה ללמוד - שילך אחרי הצבא וישלם כסף על לימודים!!!

    לאורית,

    הרשי נא לי להדגיש משפט אחד מכל הדברים החשובים שאת כותבת:

    אז כן... יש ילדים שהיו רוצים ביה"ס מקצועי - אבל היחס שלנו, כחברה, 
    מונע מהם.

    תודה,

    שבת נעימה

    שושי

     

      16/2/08 13:51:

    לא מזמן קראתי כתבה כי רוב נוער הנמצא בבית סוהר, הוכר כדיסלקטי.

     

    ויתכן כי אם היו מטפלים בבעיה כאשר היה אותו הנער במסגרת החינוך הוא לא המתדרדר לפשע.

    זהו ממצא כלכך משמעותית והלואי שהוא לא ישמע וידעך
    ובאמת יעשו משהו עם הממצא הזה,
    כי ברור שהוא יכל לשנות את חיייהם של כלכך הרבה אנשים.

      16/2/08 12:33:

     

    צטט: ש י פ ו פ ה 2008-02-16 06:21:29

    כוכב לך שושי!

    בתור אחת שעברה מביה"ס לביה"ס ובסוף סיימה בלי בגרות בתיכון אקסטרני ורק לאחר הצבא עשתה בגרות....רק בגיל 26 גילו אצלי הפרעות קשב וריכוז ,המערכת יכולה לשנות ומתפקידה לשנות את המערך החינוכי....אני לומדת עכשיו כחלק ממקצועי גם הוראה ואני מודעת כעת לכל הבעיות הנלוות של המערכת.

    הצדק עמך ואני איתך!

    תודה לך כ"כ כ"כ......

    דנה.

    לדנה,

    אני חושבת שהתלאות שעברת נובעות הן מכך שלא אובחנת וכן מכך שלא נותבת למסלול המתאים לכישוריך, ומתוך ההיכרות הקצרה שלנו ב"קפה" אני רואה שיש לך כאלה!

    שתהיה לך שבת נהדרת,

    תודה על הכוכב!

    שושי

      16/2/08 11:08:

     

    צטט: levana feldman 2008-02-16 01:04:42

    שושי יקרה,

    מה שזכור לי מחינוך מקצועי הוא סיטגמה נוראית לתלמידים שלא היו מספיק טובים

    עבור בית הספר העיוני.

    אני חוששת מהחלוקה הנוראית הזאת...

    את בטח יודעת מה זה אמר...עבר את הסקר או לא...

    בית ספר מקצועי או עיוני...

    אותי זה קצת מרתיע.

    ללבנה,

    הבעיה במחוזותינו היא שחינוך מקצועי מלווה ב"סטיגמה נוראית" ואילו נשירה סמויה מתקבלת כי היא נעשית בתחומי בית הספר העיוני..

    האם את חושבת ש"שיוויון" זה הוא תקין?!

    אני אגב זוכרת את הסקר, אני לא זוכרת סטיגמה נוראית,

    במקום ממנו באתי לימוד מקצוע היה לגיטימי ומכובד. כולל במשפחתי.

     

    לאור תגובתך ותגובות נוספות בנושא הוספתי את הפסקה הבאה בפוסט:

     

    כיום מערכת החינוך לכאורה שיוויונית , ממצעת את התלמידים השונים, במקום לתת לכל אחד הזדמנות שונה בהתאם לשונותו. על כך אמרו כבר שופטי בית המשפט העליון, יחס שווה לשווים ושונה לשונים:

    יפים לעניין זה דבריו של השופט רובינשטיין ולפיהם  שוויון משמעו יחס שווה לשווים, ויחס שונה לשונים כמידת שונותם. ...

    תפיסת השוויון בענייננו משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפלייה משמעותה יחס שונה אל שוויים ויחס שווה אל שונים ...על כך עמד השופט ברק

     

    שתהיה לך שבת קסומה,

    תודה על התגובה, היא חשובה!!!

    שושי 

      16/2/08 09:47:

    נתן אבזון היקר

    ראשית תיכון מתחיל בכיתה י' ברוב המקומות ובחלק מהתיכונים ב- ט' ולא בכיתה ז' כפי שאתה חושב.

    שנית אין ספק כי הרבה טעויות נעשו בעבר ובזה אני מגיבה גם לרינה היקרה, בעבר באמת לא איבחנו הרבה דברים וילדים טובים הופנו למקום הלא נכון ואין ספק כי המערכת לוקה בחסרים רבים.

    שלישית אין ספק כי הנושא מורכב, אבל נכון להיות אנחנו מכריחים ילדים שאינם רוצים ללמוד להיות בביה"ס, פשוטו כמשמעו מכריחים. לא רק זאת שיש כאלו שרוצים ללמוד בביה"ס מקצועי, אבל בגלל התפיסה שלך ושל אחרים הם אינם הולכים ובכך הם נופלים מטה. יש לי כרגע תלמידה שרוצה להיות ספרית, היא בכיתה עיונית - למה לא לאפשר לה ללמוד ספרות באופן מקצועי טוב?? דרך אגב גם בביה"ס מקצועי אפשר לנתב לרמות - כאלו שיוצאים עם בגרות מלאה וברמה מסויימת וכאלו שלא.

    דוגמא נוספת - דיברתי עם תלמיד שלא נשאר בתיכון והוא אמר לי - אני מה זה דפוק, אני במקצועי. שאלתי אותו מה הוא מעדיף להיות בתיכון או להיות מכונאי רכב. הוא אמר שהוא מעדיף ללמוד מכונאות רכב, הוא אוהב את זה.תגובתי הייתה - שילמד בשתי ידיים את מה שאפשר, היות ואם הוא יהיה מצויין במה שהוא אוהב הוא ירוויח מכל הבחינות, ואפילו יכול להרוויח יותר טוב מהמורה שמלמד אותו!

    אז כן... יש ילדים שהיו רוצים ביה"ס מקצועי - אבל היחס שלנו, כחברה, מונע מהם.

     

    אני נגד התפיסה הקלוקלת של כל המערכות במדינה הזאת למקצועי, הן של משרד החינוך, והן של תושבי המדינה. ביה"ס מקצועי זה לא בושה והוא יכול להיות מצויין, אם רק נאפשר לו.

     

    בנוסף אני מבקשת שתחשוב על עוד נקודה - ילד שמפריע בביה"ס לא מאפשר לאלו שרוצים ללמוד - ללמוד. האם אנחנו צריכים להקריב את הקבוצה בשבילו? ותאמין לי שאף אחד לא מוציא מהר תלמיד מביה"ס, זהו תהליך ארוך שמושקעים בו המון מאמצים מצד כל הגורמים.

     

    אני גם בהחלט לא חושבת, כי צריך לשלוח את כל המופרעים ללמוד בביה"ס - אני יותר ראדיקלית - מי שלא רוצה ללמוד שלא ילמד!!!!

    מי שלא רוצה ללמוד יפריע גם במקצועי!!!

    מי שלא רוצה ללמוד - שילך אחרי הצבא וישלם כסף על לימודים!!!

      16/2/08 09:40:

     

    צטט: צלילי הלב 2008-02-16 00:57:29

    היי שושי,

     מסכימה עם מילותייך בהחלט,

    חבל שאזלו כוכביי

    כי הפוסט הוא חשוב,

    כשמערכת החינוך הפכה לבייבי סיטר לתלמיד בכל תנאי  ושכחה את יעודה הראשוני והחשוב ביותר.... להעניק את החינוך

    זאת התוצאה,

    יש להיתיחס לבעיית התלמידים החלשים או הנכשלים וליצור עבורם מסגרת אחרת הדואגת באופן האמיתי לחינוכם,

    לא מזמן נערים אלו שנשרו ממערכת החינוך זכו לחינוך במסגרת הצבא בפרויקט"נערי רפול" והשלימו את השכלתם לרוב בהצלחה .

    אבל משרד החינוך מתנהל בשנים האחרונות כבת יענה ומעביר את כובד המשקל של המדיניות לשטח, לאותם המורים שפרונטלית חייבים לעיתים להתמודד עם מצבים בלתי אפשריים

    שבת שלום יקרה ותודה על ההזמנה

     

    לצלילי הלב,

    הצלחת להקשיב לרחשי הלב שלי!

    תודה

    שבת קסומה!

    שושי

      16/2/08 08:29:

     

    צטט: חיים אברהם 2008-02-15 18:49:33

    שושי שלום

    הסוגיה שאת מעלה כאן חשובה ומשליכה לא רק על החינוך אלה על דמותה של החברה.

    טיפול מערכתי והתווית מדניות נכונה יכולה לפתור את הבעיה של הנשירה.

    לצערנו לאט פורק מערך החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל דבר שהביא לפגיעה לא רק בנוער שיכול היה להתחנך במסגרות האלה אלה גם לתרום למשק.

    מדיניותו של משרד החינוך למנוע נשירה בכל מחיר היא אסון לחינוך.

    שבת שלום

    לחיים אברהם שבת שלום,

    אנחנו בהחלט מסכימים,

     אי אפשר למנוע נשירה ובצד זה  לא להתוות מדיניות  כדי שהנשארים

    במערכת יהיו במסגרת המתאימה להם.

    תודה!

     

      16/2/08 06:21:

    כוכב לך שושי!

    בתור אחת שעברה מביה"ס לביה"ס ובסוף סיימה בלי בגרות בתיכון אקסטרני ורק לאחר הצבא עשתה בגרות....רק בגיל 26 גילו אצלי הפרעות קשב וריכוז ,המערכת יכולה לשנות ומתפקידה לשנות את המערך החינוכי....אני לומדת עכשיו כחלק ממקצועי גם הוראה ואני מודעת כעת לכל הבעיות הנלוות של המערכת.

    הצדק עמך ואני איתך!

    תודה לך כ"כ כ"כ......

    דנה.

      16/2/08 01:55:

    שושי,

     

    תלמידים שלא לומדים במסגרת מסודרת עם מורים טובים ותלמידים נורמטיבים לא ילמדו במקום בו המורים יהיו הרבה פחות מוכשרים ותלמידיו בעלי דימוי נמוך ואלימים.

     

    תלמיד שלא יהיה נוכח בתיכון לא יהיה נוכח בכל מסגרת חינוכית אחרת, ביחוד אם היא תקבע אותו כלא יוצלח - אחד שאינו ראוי לבוא במחיצת המוכשרים.

     

    הבעיה איננה חומר הלימוד (סוציולוגיה מול נגרות) אלא משמעת/צרכים מיוחדים/מצב סוציו אקונומי נמוך/בעיות בבית וכו'. עם הבעיה הזו צריך להתמודד ולא עם חומר הלימוד.

     

    "אני רואה את התסכול של התלמידים , של ההורים ש"מרימים ידיים" כלשונם,  ושל המורים."

    ואני מקבל זאת לחלוטין.  כולכם הרמתם ידים והתיאשתם מלמצוא פתרון, שיתכן ויצריך מאמץ פרטני ומשאבים שלא יופנו אל המצטינים (ע"ע מחיר המצוינות). הכי קל זה להגיד שהם יהיו בעיה של מישהו אחר - של בית הספר המקצועי.

     

     "אין ספק שדבריך נובעים מהתסכול של העבר"

    למה שיהיה ספק ? אני מצהיר זאת. אני מושפע מאוד ממה שקרה אז, האישיות שלי עוצבה בעקבות אותם שנים. ולא מדובר רק בתסכול. מדובר בתפיסת עולם שהתגבשה. מדובר בערכים שהכרתי בחשיבותם. ערכים כמו שוויון, חופש לבחור את דרכך, להאמין בעצמך גם אם אומרים לך שאתה פחות טוב, לגלות את הצדדים הטובים שבך גם אם יש גם כאלה שפחות יפים ולקוות שאחרים יראו זאת גם כן, לדעת להטיל ספק גם אם מדובר בדברי מבוגר אחראי, לדעת לכבד בני אדם גם אם הם בני אדם קטנים, לדעת שיש ילדים אלימים שלא באשמתם אלא בגלל נסיבות שלא תמיד מענינות אף אחד. לדעת שאין אמת אחת מוחלטת.

    ואני חשבתי שזאת מטרת אותן שנים. לקנות ערכים.

    אז כן - אני תוצאה של מה שקרה שם. הייתי עד להרבה מאוד ילדים שהמערכת ויתרה עליהם כי היה לה קל. באותה מידה ובלי כל היסוס המערכת היתה יכולה לוותר עלי.

     

    "בדבריך אלה אתה מביא תפיסה כאילו לימוד מקצוע הוא בלתי ראוי, כאילו שליחת תלמיד ללמוד מקצוע הוא מעשה טרור!!!!"

     

    בואי נבחין בין לימוד מקצועי לבין שליחת תלמיד ללימוד מקצועי.

    הראשון נעשה באופן וולנטרי בעוד שהשני נעשה בכפיה. הראשון מדבר על החלטה מושכלת של הלומד ואינה מלווה בפגיעה בדימוי העצמי הכל כך שברירי בגיל זה, היא אינה חוסמת אלה מאפשרת.

    כאשר המערכת שולחת תלמיד ללימוד מקצועי היא מרמה אותו ואת עצמה (בדיוק כפי שאת מאמינה שהיא מרמה כשהיא מדברת על מניעת נשירה). מי שמופנה לשם לא ירכוש מקצוע, בטח שלא נחשק. הוא יקוטלג על ידי החברה, סביבתו הקרובה ועל ידי עצמו כחסר ערך ועם זה יצטרך לחיות שנים רבות. שילוב של החברה הקרובה שאינה מאמינה בך (הורים, חברים וכו)  ודימוי עצמי נמוך יכולים להוביל למחוזות שאלף חכמים לא יצליחו להוציא משם.

     

    אז כן. אני יודע מה עלה בגורל חלק מאותם נשכחים. חלקם הצליחו לבנות את עצמם (ואיזה מחיר הם שילמו בדרך...)  וחלקם לא. האם הכל באשמת מערכת החינוך? לא. הרבה סיבות תורמות לכך שילד הופך לנרקומן, פורץ לבתים ומוצא את מותו בסמטה חשוכה ממנת יתר. אני הייתי שמח לדעת שמערכת החינוך היתה עושה כל שלאל ידה על מנת שלא להיות אחת מן הסיבות הללו.

     

    מערכת שזורקת את הילד לכלבים וממרקת את מצפונה על ידי נתינת שם עם תקווה "חינוך מקצועי" היא מערכת כושלת.

     

    השמרטפיה הזאת שאנחנו מדברים עליה לא תתקיים אם היא תהיה נוכחת ותטריד. אם תרחיקי אותה מהעין היא תפסיק להטריד. זה יפתור את הבעיה המידית של המורים  והתלמידים הנורמטיבים אבל לא הצלחתי להבין איך היא תפתור את הבעיה של הילדים שוויתרת עליהם.

     

    לפני עשרים שנה תעודת הבגרות היתה חיונית לשינוי המצב הכלכלי.  היום גם היא לא מספיקה ותואר ראשון כלשהו הפך להיות דלת הכניסה לחיים נוחים יותר. חלופה לבגרות משמעה חזרה לשכונת העוני. אפשר לצאת משם אבל הסיכויים קטנים. קץ התקווה שילדים לא תמיד מודעים לאפשרות קיומה.

     

    "מה גם שמורים רבים איתם אני משוחחת מצביעים על אותן תופעות"

    והם עדיין מורים. צד אחד מתוך הרבה צדדים של המשוואה. התופעה חמורה אך יש לה הרבה פנים שמורים לא יכולים לראות. 

     

     

     

      16/2/08 01:04:

    שושי יקרה,

    מה שזכור לי מחינוך מקצועי הוא סיטגמה נוראית לתלמידים שלא היו מספיק טובים

    עבור בית הספר העיוני.

    אני חוששת מהחלוקה הנוראית הזאת...

    את בטח יודעת מה זה אמר...עבר את הסקר או לא...

    בית ספר מקצועי או עיוני...

    אותי זה קצת מרתיע.

      16/2/08 00:57:

    היי שושי,

     מסכימה עם מילותייך בהחלט,

    חבל שאזלו כוכביי

    כי הפוסט הוא חשוב,

    כשמערכת החינוך הפכה לבייבי סיטר לתלמיד בכל תנאי  ושכחה את יעודה הראשוני והחשוב ביותר.... להעניק את החינוך

    זאת התוצאה,

    יש להיתיחס לבעיית התלמידים החלשים או הנכשלים וליצור עבורם מסגרת אחרת הדואגת באופן האמיתי לחינוכם,

    לא מזמן נערים אלו שנשרו ממערכת החינוך זכו לחינוך במסגרת הצבא בפרויקט"נערי רפול" והשלימו את השכלתם לרוב בהצלחה .

    אבל משרד החינוך מתנהל בשנים האחרונות כבת יענה ומעביר את כובד המשקל של המדיניות לשטח, לאותם המורים שפרונטלית חייבים לעיתים להתמודד עם מצבים בלתי אפשריים

    שבת שלום יקרה ותודה על ההזמנה

     

      16/2/08 00:52:

    לנתן אבויון,

    1. אני לא מדברת על בחירת מקצוע לתלמידי כיתות ז' , אלא החל מכיתה י' בעת המעבר מחטיבת הביניים לתיכון.
    2. אני לא יודעת מה הרקע שלך, הוא כנראה אקדמי ונראה שאתה לא מכיר את המציאות, של התיכון כיום! "מי שלומד בתיכון מקבל את הכלים הללו" בתנאי שהוא לומד!!
      ואני מדברת על תלמידים שנמצאים בתיכון ולא לומדים!
    3. אני לא מדברת על תלמידים שמשיגים תעודת בגרות "ממוצעת" , ממש לא! תלמידים אלה מקומם יכול להיות בית הספר התיכון או בית ספר מקצועי, כפי שיחפצו. אני אפילו לא מדברת על כל 47% התלמידים שלא משיגים תעודת בגרות (רק 53% מהתלמידים מגיעים היום לתעודה כזו!) 
    4.  אני כן מדברת על אותם תלמידים שמשאירים בבית הספר התיכון למרות שבפועל נוכחותם דלה ביותר וההישגים שלהם שואפים לאפס. היום תלמיד נשאר בתיכון גם אם התעודה שלו מלאה בשליליים מהתחלה ועד הסוף, ואין להשאיר אותו כיתה. רבים מתלמידים אלה מתוסכלים מאוד והדבר מתבטא לא אחת באלימות מילולית ופיזית. איזו תכלית יש בהיגררות כזו לאורך שנים?! אני רואה את התסכול של התלמידים , של ההורים ש"מרימים ידיים" כלשונם,  ושל המורים.

    1.  אין ספק שדבריך נובעים מהתסכול של העבר " בכל שנה נעלמו פרצופים מוכרים לבלי שוב" אתה מציין זאת כאילו נחרץ גורלם לאומללות, האם פגשת את אותם אנשים אחר כך, אולי הצליחו להקים משפחות ולפרנס את משפחתם בכבוד?!
    2.  דווקא במשפחתי כן נתקלתי באותם אנשים! אחי שלמד להיות חשמלאי, פרנס את משפחתו בכבוד וגידל בנים לתפארת. בניו שלמדו באורט מרצון (!) והיום הם אקדמאים, מה היה רע בכך? האם לימוד באורט הוא העלמות?!
    3. במשפטים הבאים שלך טמונה התפיסה השגויה שלך לדעתי:
      " מי שלומד בבית ספר מקצועי מקבל במקרה הטוב מאחרי וילון מספר אחד "מזכירה" ומאחורי וילון מספר שניים "כרסם".
      " אך אני כמתבונן מהצד עברתי חוויה טראומטית.  כילד, הידיעה שילדים אחרים שהכרת היטב וידעת שאינם נופלים ממך, סומנו על ידי האנשים   שסמכת על שיקול דעתם כבלתי ראויים ובלתי מסוגלים גרמה לי להסתובב עם תחושה שאני  מחביא את האמת מכולם ושהאמת עלולה להיחשף בכל רגע. תפיסת מציאות כזו, מציאות של  טרור ומצוד אחר המתקשים, על ידי ילד בן 12-13 לא תעלם לעולם ".

       בדבריך אלה אתה מביא תפיסה כאילו לימוד מקצוע הוא בלתי ראוי, כאילו שליחת תלמיד ללמוד מקצוע הוא מעשה טרור!!!! כל עוד זה מה שאתה/החברה משדרת אנחנו בבעיה אמיתית!
    4. "במקרה הפחות טוב הוא מבלה בשמרטפיה לילדים גדולים מלאה באלימות" , היום אם כך העבירו את אותה שמרטפיה לתיכון העיוני ופגעו גם בתלמידים האחרים. אלא שהשמרטפיה  הזו יותר גרועה מקודמתה, כי  לקחו ממנה את הכלים להתמודדות.

    1.  היום בתי ספר אורט הפכו לבתי ספר עיוניים שמטרתם אחת - לימוד לבגרות.אני חושבת שיש למצוא חלופות לבגרות וכיום אין כאלו!!!! כיום  מצופה מכל התלמידים שילמדו לבגרות תחת כל מיני כותרות "מב"ר" אתג"ר , אומ"ץ , שמות שונים שמטרתם אחת.     כך למשל בבית הספר שבו אני מלמדת , בית ספר שש שנתי, הייתה עד לפני כמה שנים מגמת דפוס, התלמידים למדו מקצוע ובצבא נקלטו בזרועות פתוחות. המגמה הזו נסגרה ברמה ארצית.
    2. לגבי ה"מדגם המיצג", כמובן שאני יודעת מהו מדגם מייצג ומהם נתונים סטטיסטיים.  רציתי לומר שנתקלתי במהלך שנות עבודתי כמורה וכרכזת במאות אולי אלפי תלמידים מרבדים שונים של האוכלוסייה, מספר התלמידים האלה גדול לדעתי מהמינימום הנדרש על מנת שמדגם ייחשב כמייצג.  מה גם שמורים רבים איתם אני משוחחת מצביעים על אותן תופעות. אתה יכול , אגב גם לראות זאת בתגובתן של המורות האחרות (הגדלת המדגם..)
    3. שבת שלום,
    4. שושי
      16/2/08 00:48:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 21:29:19

     

    צטט: רינה ש 2008-02-15 19:34:53

     

    לכל המתדיינים בסוגיה ולך שושי יקרה

     

    אני רוצה לשקףבכמה מילים אישיות את הצד השני של המטבע ולא רק כי אני מאמינה שצריך לתת לכל ילד את המיטב והמירב, אלא שאני סבורה שהמערכת צריכה לעשות את הכל שלא תהיה נשירה - על הדרכים והכלים צריך לדבר בהרחבה והעמקה.

    אלה שהפתרון של בתי ספר מקצועיים לא בהכרח הפיתרון הנכון לעת הזאת.

    ואתחיל דווקא בנימה אישי. ובהצהרה.

    היתי ילדה דיסלקטית שלא עברה את הסקר בזמנו ועל כן לא התקבלה לשום תיכון בעיר.

    הורי שלחו אותי לאקסטרני מקצועי ללמוד גרפיקה כבר בכיתה ט' זה היה לפני תקופת החיטוב.

    מי שלא עבר את זה לא מבין כנראה את גודל ההשפלה של להיות תלמידה שנשרה - נקודה ראשונה למחשבה, (אני נושאת אותה עד היום בדרך זו או אחרת).

    למדתי 4 שנים גרפיקה- דיי סבלתי, לא עבדתי במקצוע מעולם ויצאתי גם ללא בגרות כי אף אחד לא גייס באמת את הכלים והאסטרטגיות הנכונות לעזור לי לעמוד במשימה שאז נראתה לי פשוט בלתי אפשרית - נקודה שניה למחשבה.

    לאחר הצבא הלכתי שוב לאקסטרני ערב וסיימיתי את לימודי עם תעודה בינונית.

    רק אחרי הרבה שנות עבודה כמדריכה, רכזת ושליחה מטעם תנועת הצופים העזתי ללכת לילמוד באוניברסיטה הפתוחה (שם לא עניין אותם מה כתוב בתעודת הבגרות) - פחדתי פחד מוות - וסיימתי בהצטיינות עם מילגה - עוד נקודה למחשבה.

    היום אני מנהלת זו השנה החמישית מוסד חינוכי בכיר בהצלחה- נקודה נוספת למחשבה.

    יקירי כנראה שלאף אחד מאתנו לא נתנה הנבואה.

    אנחנו כעובדי חינוך צריכים לצעוק על כך שיתנו לנו את הדרכים, האמצעים, הכלים והאסטרגיות ובעיקר את הגב על מנת לסייע לתלמידים לא לנשור.

    סליחה שדעתי לא פופולרית עבל כנראה שאין חכם כבעל נסיון.

    אגב אני מנעתי מביתי נשירה. ואולי כאן תמונה עוד נקודה, גיוס ההורים ומערכות נוספות לתהליך.

     

    תחשבו על זה למרות הקושי. כנסו לרגע לעולמו של הילד הנושר או בעל הסיכוי לנשור.

    נכון לא כולם צריכים ללמוד לבגרות מלאה בתיכון, אבל המסגרת מאוד חשובה. המערכת נתנה פתרונות חלקיים של כיתות מב"ר ואתגר. אם יציבו בהם את המורים הטובים והמתאימים המסוגלים להכיל ריגשית את הילדים ויעזרו בעוד גורמים בקהילה אולי זה הפתרון הנכון יותר.

    אני כמנהלת הייתי מנסה לבנות גאוות יחידה עם המורים המלמדים בכיתות הללו. בעיני הם המשמעותיים ביותר עבור הילד ולא אגזים את אומר שגם עבור החברה בה אנו רוצים לחיות.

     

    שבת שלום

    רינה

     

    הייתי שם וראיתי כיצד המערכת טוחנת עד דק את חברי שהופנו לבתי ספר מקצועיים בגיל 12-13 ואחרים בגיל 14-15. בכל שנה נעלמו פרצופים מוכרים לבלי שוב. אני לא יודע מה עבר עליהם, אך אני כמתבונן מהצד עברתי חוויה טראומטית.

    כילד, הידיעה שילדים אחרים שהכרת היטב וידעת שאינם נופלים ממך, סומנו על ידי האנשים שסמכת על שיקול דעתם כבלתי ראויים ובלתי מסוגלים גרמה לי להסתובב עם תחושה שאני מחביא את האמת מכולם ושהאמת עלולה להחשף בכל רגע. תפיסת מציאות כזו, מציאות של טרור ומצוד אחר המתקשים, על ידי ילד בן 12-13 לא תעלם לעולם.

    את השריטה הזאת אני נושא עימי לכל מקום, בדיוק כמו שאת נושאת את השריטה שהמערכת השאירה בך. אני מניח שהשריטות הללו הכתיבו לא מעט מן ההחלטות והדרכים בהן בחרנו עד היום.

     

    ולאחרים, אני מבטיח לחזור לענות למגיבים למעלה.

    רינה יקרה,

    אני מבינה את התסכול הרב שאת נושאת איתך אבל אני חושבת שלא כל כך הבנת אותי.

    1.  ראשית אתייחס למקרה שלך - היום יש אבחון ומכירים את הבעייה.
    הסקר היה מבחן אחד שמיין את התלמידים לכאן או לכאן.
    אני מדברת על התבססות על קריטריונים רבים ולא על מבחן אחד.

    אני שמחה כמובן שהצלחת, התגברת והגעת למה שהגעת.

    2.  אני לא מדברת על אותה תלמידה שלמדה גרפיקה ופספסו באבחנה, אני מדברת על אותו תלמיד/ תלמידה שאמורים לשבת בבית הספר וללמוד ולא עושים זאת!
    על אותו תלמיד/תלמידה שנוהגים באלימות ומבליגים.

    על אותו תלמיד/תלמידה שרשומים בבית הספר ולא מגיעים..

    ולמרות זאת נחשבים עדיין לתלמידים...

    אם היו מופנים לכיוון שכן מתאים להם אולי היו מגיעים לבית הספר, אולי היו לומדים מקצוע, אולי היו פחות מתוסכלים ופחות אלימים, וכולם היו יוצאים נשכרים: התלמידים, ההורים המורים והחברה!

    היום נלקחו מבית הספר כל הסמכויות והכלים לטפל באותם תלמידים. והם מצפצפים כל הדרך ל - 12 שנות לימוד...בלי להתאמץ..

    שתהיה שבת נהדרת.

    שושי

      15/2/08 23:07:

    שושי,

    סליחה על התגובות הרבות.

    מבטיח שאין לי כוונה להשתלט על הבלוג שלך.

     

    מחייך

      15/2/08 23:04:

     

    צטט: חיים אברהם 2008-02-15 18:49:33

    שושי שלום

    הסוגיה שאת מעלה כאן חשובה ומשליכה לא רק על החינוך אלה על דמותה של החברה.

    טיפול מערכתי והתווית מדניות נכונה יכולה לפתור את הבעיה של הנשירה.

    לצערנו לאט פורק מערך החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל דבר שהביא לפגיעה לא רק בנוער שיכול היה להתחנך במסגרות האלה אלה גם לתרום למשק.

    מדיניותו של משרד החינוך למנוע נשירה בכל מחיר היא אסון לחינוך.

    שבת שלום

     

    חיים שלום,

    אני מסכים איתך שטיפול מערכתי יכול לפתור את בעיית הנשירה. אך חינוך טכנולוגי איננו טיפול מערכתי,  אלא שם קוד לבריחה מטיפול שכזה. השם יפה אך המשמעות היא ריכוז כל אלה שהמערכת מסמנת כלא מוצלחים בבתי ספר משלהם על מנת שלא יפריעו לאחרים.

    אגב טכנולוגיה. בתי הספר העיוניים מלאים בטכנולוגיה. ממגמות חשמל, מחשבים, ועד לצילום.

     

      15/2/08 22:52:

     

    צטט: אור72 2008-02-15 08:03:42

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 03:04:44

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

    נתן

    כמה הערות והארות:

    חינוך מקצועי הוא לאו דווקא ניתוב העניים כלשונך. בימים בהם ההשכלה פתוחה לכל הרי שאין הבדל מעמדי בזכאות לבגרות והתלמיד בוחר אם יוציא תעודה או לא. החינוך המקצועי מאפשר לאדם ללמוד מקצוע בו הוא יוכל לעבוד ולפרנס את עצמו.

    טענתך כי "שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום" הנה טענה המבוססת על טעות בסיסית של החברה הישראלית אשר חושבת כי כל בניה ובנותיה צריכים להיות בעלי תארים. להזכירך החברה צריכה גם ידיים עובדות וברור שלא כולנו נפצח את הגרעין האטומי, גם כאלו שמחזיקים בתואר.

    בנוסף קיימת כאן תפיסה כי ביה"ס מקצועי הנו דרך מילוט. כמורה אני אומרת לא! אם נתייחס לביה"ס המקצועי כמקצועי ונפתח אותו ככזה, הרי שכל החברה תזכה מהפירות. למה הוא צריך להדחק לשוליים? האם אנו לא זקוקים לאנשים מקצועיים שיבצעו עבודה טובה?

    כתלמידה נותבתי לעיוני ואילו חברה שלי נותבה למסלול מנהל - לומר לך משהו היא הרוויחה יותר ממני. אתה שואל למה? אז כך: שתינו יצאנו עם בגרות מלאה שמספיקה ללימודים באוניברסיטה, רק שלה היה גם מקצוע ביד ולי היו עוד כמה יחידות לימוד לפאר את התעודה. כאשר יצאנו לעבוד - לה היה מקצוע ביד שיכל לעזור לה, לי היה כלום והלכתי לעבוד במפעלים, בעוד חברתי ישבה במשרדים והרוויחה יותר ממני!! אז מה זה משנה שידעתי על מוביליות חברתית משיעורי סוציולוגיה?

    לבסוף אומר לך כי תלמיד שנמצא בביה"ס מקצועי אינו נושר - הוא לומד. ואילו תלמיד שנמצא בביה"ס עיוני אבל לא מגיע, לא לומד - הוא זה שנושר ויוצא עם אפס גדול בידיו.

     

     

    1. "חינוך מקצועי הוא לאו דווקא ניתוב העניים כלשונך."

    חינוך מקצועי הוא ניתוב החלשים (ראי את תגובתה של שושי - "החזקים לתיכון"). מי הוא החלש ? הייתי שם וראיתי אותו. סליחה, אותם. מדובר באוכלוסיה הומוגנית למדי. תמונת ראי של החזקה.

     

     2. "טענתך כי "שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום" הנה טענה המבוססת על טעות בסיסית של החברה הישראלית אשר חושבת כי כל בניה ובנותיה צריכים להיות בעלי תארים."

    טענתי היא שלכל ילד מגיע לקבל את מלוא הכלים ממערכת החינוך באופן שווה. כלים שיאפשרו לו לבחור בעצמו בתום לימודיו אם להיות מזכירה, כרסם או מפצח אטום.

    מי שלומד בתיכון מקבל את הכלים הללו. מי שלומד בבית ספר מקצועי מקבל במקרה הטוב מאחרי וילון מספר אחד "מזכירה" ומאחורי וילון מספר שניים "כרסם". במקרה הפחות טוב הוא מבלה בשמרטפיה לילדים גדולים מלאה באלימות.

     

    3.   "להזכירך החברה צריכה גם ידיים עובדות וברור שלא כולנו נפצח את הגרעין האטומי, גם כאלו שמחזיקים בתואר."

    אני מצטער. אבל אני מאמין שחברה המציבה תקרת בטון מעל ראשי ילדים ומגבילה את החלומות שלהם לקטוף יום אחד את הירח רק בגלל שבגיל 12 מישהו קבע כי "ברור שאינם מסוגלים לעמוד במטלות"  היא חברה שלא הייתי רוצה להיות חלק ממנה.

     לא כולנו מפצחים את האטום, אך לכולנו מערכת החינוך צריכה להקנות באופן שיוויוני את הכלים שיסללו לנו את הדרך לשם. מערכת חינוך שתקבע עבור ילד בן 12 כי פיצוח אטום הוא מעבר ליכולתיו היא מערכת חולה.

     

     4. "אם נתייחס לביה"ס המקצועי כמקצועי ונפתח אותו ככזה"

    אם תוכלי לעשות את זה, תוכלי גם לגרום לכך שבית ספר עיוני יוכל לשרת את כולם ולהגיע להשגים ראויים עם כולם.

     

     5. "האם אנו לא זקוקים לאנשים מקצועיים שיבצעו עבודה טובה?"

    זקוקים? האם את מנתבת ילד בן 12 ללמוד מכונאות רכב כי החברה זקוקה למכונאי רכב?

     

    לאחר שהסקת מסקנות מסיפורך האישי וסיפור חברתך המוצלחת, האם היית שולחת את ילדך בן ה 12 ללמוד שרברבות כשהוא יכול ללמוד בתיכון עיוני ? האם היית עושה זאת כי עמישראל זקוק לשרברבים?

     

    הנה עוד דוגמה על אי הכרה בחשיבות הסטטיסטיקה ועל ההבדל בין מקרה פרטי למקרה מייצג.

     

    את מזכירה לי את כל מיני אנשים ששואלים מדוע כדאי להם ללמוד באוניברסיטה אם קיימים אקדמאים מובטלים. אותם אני שולח להציץ בטבלאות השכר לפי השכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. איכס, סטטיסטיקה !

     

    6. "בסוף אומר לך כי תלמיד שנמצא בביה"ס מקצועי אינו נושר - הוא לומד."

    באמת ?! נראה אותך לומדת עם כל אותם אלה שגורשו ממסגרות אחרות. נראה אותך לומדת ממספר מורים אידיאלסטים שבחרו ללמד במסגרות קשות כאלה ומרבים אחרים שפשוט לא היו טובים מספיק על מנת ללמד במקומות אחרים.

     

     

     

      15/2/08 22:21:

     

    צטט: s_foltyn 2008-02-15 07:06:53

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 03:04:44

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    נניח ואסכים עם טענתך המסתמכת על מידע סובייקטבי שאינו מגובה בציטוט מחקר כלשהו. ההבדל בין השנים הוא שבמקרה הראשון הבעיה לא מגורשת למחוזות נידחים ולשולי מערכת החינוך ובמקרה השני הבעיה חיה ובועטת בפני המערכת יום יום ודורשת פתרון. אם יש בעיה - צריך להתמודד איתה ולא להגלות אותה אל מעבר להרי החושך.

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

    לנתן אבויון,

    אני לא צריכה מחקר מדעי כדי לראות מה קרה ב"שטח" ולראות מה חווים התלמידים השונים אלה שלא הופנו לחינוך המקצועי, בהעדרו. אני רואה זאת וחברי המורים רואים זאת! ותאמין לי שלימדתי כבר מספיק תלמידים המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!

    אני לא יודעת מה קרה בתל אביב, אני יודעת שאני באה מאחת השכונות בהרצליה, לא מהרצליה פיתוח, שלא הצטיינה במצב הסוציואקונומי הגבוה.

    התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות, גם שם היו מגמות מקצועיות ברמה גבוהה , יתר על כן יצאו גם בעלי מקצוע וגם בעלי תעודת בגרות.

    מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

    שושי

     

    שושי, אני חולק על כל כך הרבה דברים שכתבת אז ברשותך אפרוט אותם לפרטים.

     

    1. אין ספק בדבר חשיבות מה שאת וחבריך המורים רואים ומרגישים. מכאן ועד להציג זאת כאמת האוביקטיבית המוחלטת הדרך ארוכה. יש את האמת של התלמידים. יש את האמת של ההורים. יש את האמת של החברה. ויש גם את האמת שלך ושל חבריך. ואני משוכנע שכמו בכל מקרה של "אמת" גם האמת שלך אינה זהה לאמת של כל המורים.

    באשר לסלידה והחשש מסטטיסטיקה שהצגת גם בתגובות קודמות, חבל לי שכך מרגישה מורה ועוד מורה לביולוגיה. הסטטיסטיקה איננה משקרת. סטטיסטיקה היא שפה וכמו בכל שפה ניתן להציג שקרים בעזרתה, או סתם לא לדייק. מי שמשתמש בשפה באופן לא ראוי הוא שחוטא ואינו מדייק ולא השפה.

    דוגמא לשימוש בעיתי בסטטיסטיקה אפשר למצוא באמירתך "המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!". אין דבר כזה "יותר ממדגם מייצג". יש "מדגם מיצג" ויש "לא מדגם מייצג" אין חצי הריון או יותר בהריון. מדגם מייצג מתיחס לגודל המדגם ולהרכבו (ולזה את כנראה מתכוונת) אך גם למשקל הנציגים השונים בתוך ההרכב. אם המשקל דומה למשקל באוכלוסיה הכוללת - המדגם מיצג. אחרת הוא לא מייצג.

     

    2.  התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי.

     כלומר אנחנו לא מדברים על כיתות י"א או י"ב כפי שכתבה "מורה בדם" (ושהסכמת עם כל מילה שלה) אלה על תלמידים לפני תיכון. תיכון זה כיתה ז', לא ?

    כבר בכיתה ו', לפני הסלקציה, ימינה לתיכון שמאלה למקצועי, את יודעת מי הם אלה שלא יוכלו לעמוד במטלות. לא סתם יודעת. "ברור" מי הם. ושוב שרביט האמת המוחלטת מונף וחורץ גורלות של ילדים בני 12 לשבט או לחסד.

     לא בכדי קראת למופנים לתיכון "חזקים". עכשיו צריך רק למצוא את המשותף למרבית המכונים "חזקים" ויש להם לא מעט מן המשותף.

     

     3. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות

    האם את מכירה הורה של ילד אחד שהופנה לתיכון עיוני ובחר מרצונו בבית ספר מקצועי ? האם היית  שולחת את ילדך בן ה 12 ללמוד בבית ספר מקצועי אם התקבל לבית ספר תיכון ?

    לי אישית ברור (וכן, זה מגובה גם בנתונים סטטיסטים ובמחקרים שנעשו בארץ אבל זה כמובן לא משנה כלום) שהסיכויים לקבל תעודת בגרות בבית ספר שכזה פחותים משמעותית מבית ספר עיוני וכי תעודת בגרות ממוצעת של בית ספר מקצועי תהיה פחותת ערך לעומת תעודת בגרות ממוצעת של בית ספר עיוני.

    הדלתות שיפתחו בפניו של נער בן שמונה עשרהשהוחלט עבורו בגיל 12 שילך לבית ספר מקצועי יהיו מועטות ויפנו אותו כלפי מטה בעוד שמספר הדלתות של ילד מקביל בבית ספר עיוני יהיו אינסופיות ויצביעו השמימה.

     

    4. מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

     

    הנחת המוצא שלך היא שמי שהולך לבית ספר מקצועי יוצא עם מקצוע. הוא לא. מדובר כפי שכתבתי במכבסת מילים. לשם ילכו כל ה"מופרעים" ואם את לא יוכלה להתמודד עם 10% "מופרעים" בכיתה נראה אותך מתמודדת עם 80% "מופרעים". מבית ספר מקצועי יוצאים עם המינימום האפשרי שזה כלום.

    אני יכול לענות לך באותה מידה: מה רע בכך שתלמיד ילמד פיזיקה וביולוגיה במקום שיברח מבית ספר מקצועי ?

    את טוענת שמדובר במציאות שלא קיימת. יתכן. אני טוען שגם המציאות שאת מתארת לפיה בבית ספר מקצועי כולם יוצאים עם מקצוע נחשק + תעודת בגרות היא מדע בדיוני. הזיה.

     

    האלטרנטיוה היא שהמערכת תתמודד עם הבעיה בצורה אמיצה ולא תרכז אותה בבתי ספר יעודיים לחלשים מתוך כוונה לטאטא אותה מתחת לנסורת שעורי הנגרות.

     

     

     

      15/2/08 21:39:

     

    צטט: מורה בדם 2008-02-15 05:30:11

    "מכבסת מילים" היא לקרוא לתופעה "מניעת נשירה". התלמידים שבהם מדובר אינם מכבדים בנוכחות את מרבית מוריהם, נעדרים מרוב השעורים ומבליחים מידי פעם לסיבוב היכרות מחודש כשהצליחו להתעורר לפני שעות הצהריים המאוחרות. מעבר לנזקים הנגרמים לתלמידים היושבים בכיתותיהם של הנהנים ממעמד של נוכח נפקד אני רוצה להצביע על סכנה האורבת למוריהם ולמחנכיהם. הרי אנו מדברים כאן על תלמידים בוגרים- יא-יב, שקצה נפשם במערכת. חלקם עובדים כבר בעבודה סדירה ושאינם "נושרים" כדי לזכות לפחות בתעודת 12 ש' לימוד. האחריות לבדוק יום יום אם הגיעו לביה"ס ואם ולא הגיעו, לברר לאן הלכו, להודיע להוריהם, לזמנם לשיחות סרק וחוזר חלילה מוטלת עלינו. אנו משקיעים מאמצים ומשאבים רבים בתלמידים שלמעשה נשרו רק מטעמים שציינו כותבים אחרים רשומים כתלמידים. האחריות המשפטית על התלמידים האלה, שלעיתים הוריהם חושבים שיוצאים בבוקר לביה"ס, אך למעשה, הולכים לעיסוקים אחרים מוטלת עלינו. ככה נוח לכולם. אם יקרה למי מהם דבר, ההורים יעשו את עצמם שלא ידעו שהתמים שלהם אינו לומד ואותנו יזרקו לכלבים. אנו משקיעים משאבים ומאמצים אדירים במי שאינם רוצים בנו ובכסת"חים למיניהם במקום להשקיעם בתלמידים, באותם רבים וטובים שבאים יום יום לביה"ס פשוט כדי ללמוד. אולי פשוט נשים סוף להתחזות הזו ונחליט שיש דבר כזה תלמיד שלא רוצה ללמוד ונשר?

     

    האם אנחנו מדברים על כיתות י"א וי"ב  ?

    האם שושי מציעה לפתוח בתי ספר מקצועיים לכיתות י"א וי"ב ?

    מסופקני ...

    במידה ומדובר בכיתות נמוכות בהרבה (ז' עד ט') - האם את עדיין עומדת מאחורי מה שכתבת על אחריות הילד והשקעת המשאבים בילדים שאינם רוצים אתכם ?

     

     

      15/2/08 21:29:

     

    צטט: רינה ש 2008-02-15 19:34:53

     

    לכל המתדיינים בסוגיה ולך שושי יקרה

     

    אני רוצה לשקףבכמה מילים אישיות את הצד השני של המטבע ולא רק כי אני מאמינה שצריך לתת לכל ילד את המיטב והמירב, אלא שאני סבורה שהמערכת צריכה לעשות את הכל שלא תהיה נשירה - על הדרכים והכלים צריך לדבר בהרחבה והעמקה.

    אלה שהפתרון של בתי ספר מקצועיים לא בהכרח הפיתרון הנכון לעת הזאת.

    ואתחיל דווקא בנימה אישי. ובהצהרה.

    היתי ילדה דיסלקטית שלא עברה את הסקר בזמנו ועל כן לא התקבלה לשום תיכון בעיר.

    הורי שלחו אותי לאקסטרני מקצועי ללמוד גרפיקה כבר בכיתה ט' זה היה לפני תקופת החיטוב.

    מי שלא עבר את זה לא מבין כנראה את גודל ההשפלה של להיות תלמידה שנשרה - נקודה ראשונה למחשבה, (אני נושאת אותה עד היום בדרך זו או אחרת).

    למדתי 4 שנים גרפיקה- דיי סבלתי, לא עבדתי במקצוע מעולם ויצאתי גם ללא בגרות כי אף אחד לא גייס באמת את הכלים והאסטרטגיות הנכונות לעזור לי לעמוד במשימה שאז נראתה לי פשוט בלתי אפשרית - נקודה שניה למחשבה.

    לאחר הצבא הלכתי שוב לאקסטרני ערב וסיימיתי את לימודי עם תעודה בינונית.

    רק אחרי הרבה שנות עבודה כמדריכה, רכזת ושליחה מטעם תנועת הצופים העזתי ללכת לילמוד באוניברסיטה הפתוחה (שם לא עניין אותם מה כתוב בתעודת הבגרות) - פחדתי פחד מוות - וסיימתי בהצטיינות עם מילגה - עוד נקודה למחשבה.

    היום אני מנהלת זו השנה החמישית מוסד חינוכי בכיר בהצלחה- נקודה נוספת למחשבה.

    יקירי כנראה שלאף אחד מאתנו לא נתנה הנבואה.

    אנחנו כעובדי חינוך צריכים לצעוק על כך שיתנו לנו את הדרכים, האמצעים, הכלים והאסטרגיות ובעיקר את הגב על מנת לסייע לתלמידים לא לנשור.

    סליחה שדעתי לא פופולרית עבל כנראה שאין חכם כבעל נסיון.

    אגב אני מנעתי מביתי נשירה. ואולי כאן תמונה עוד נקודה, גיוס ההורים ומערכות נוספות לתהליך.

     

    תחשבו על זה למרות הקושי. כנסו לרגע לעולמו של הילד הנושר או בעל הסיכוי לנשור.

    נכון לא כולם צריכים ללמוד לבגרות מלאה בתיכון, אבל המסגרת מאוד חשובה. המערכת נתנה פתרונות חלקיים של כיתות מב"ר ואתגר. אם יציבו בהם את המורים הטובים והמתאימים המסוגלים להכיל ריגשית את הילדים ויעזרו בעוד גורמים בקהילה אולי זה הפתרון הנכון יותר.

    אני כמנהלת הייתי מנסה לבנות גאוות יחידה עם המורים המלמדים בכיתות הללו. בעיני הם המשמעותיים ביותר עבור הילד ולא אגזים את אומר שגם עבור החברה בה אנו רוצים לחיות.

     

    שבת שלום

    רינה

     

    הייתי שם וראיתי כיצד המערכת טוחנת עד דק את חברי שהופנו לבתי ספר מקצועיים בגיל 12-13 ואחרים בגיל 14-15. בכל שנה נעלמו פרצופים מוכרים לבלי שוב. אני לא יודע מה עבר עליהם, אך אני כמתבונן מהצד עברתי חוויה טראומטית.

    כילד, הידיעה שילדים אחרים שהכרת היטב וידעת שאינם נופלים ממך, סומנו על ידי האנשים שסמכת על שיקול דעתם כבלתי ראויים ובלתי מסוגלים גרמה לי להסתובב עם תחושה שאני מחביא את האמת מכולם ושהאמת עלולה להחשף בכל רגע. תפיסת מציאות כזו, מציאות של טרור ומצוד אחר המתקשים, על ידי ילד בן 12-13 לא תעלם לעולם.

    את השריטה הזאת אני נושא עימי לכל מקום, בדיוק כמו שאת נושאת את השריטה שהמערכת השאירה בך. אני מניח שהשריטות הללו הכתיבו לא מעט מן ההחלטות והדרכים בהן בחרנו עד היום.

     

    ולאחרים, אני מבטיח לחזור לענות למגיבים למעלה.

      15/2/08 19:34:

     

    לכל המתדיינים בסוגיה ולך שושי יקרה

     

    אני רוצה לשקףבכמה מילים אישיות  את הצד השני של המטבע ולא רק כי אני מאמינה שצריך לתת לכל ילד את המיטב והמירב, אלא שאני סבורה שהמערכת צריכה לעשות את הכל שלא תהיה נשירה - על הדרכים והכלים צריך לדבר בהרחבה והעמקה.

    אלה שהפתרון של בתי ספר מקצועיים לא בהכרח הפיתרון הנכון לעת הזאת.

    ואתחיל דווקא בנימה אישי. ובהצהרה.

    היתי ילדה דיסלקטית שלא עברה את הסקר בזמנו ועל כן לא התקבלה לשום תיכון בעיר.

    הורי שלחו אותי לאקסטרני מקצועי ללמוד גרפיקה כבר בכיתה ט' זה היה לפני תקופת החיטוב.

    מי שלא עבר את זה לא מבין כנראה את גודל ההשפלה של להיות תלמידה שנשרה - נקודה ראשונה למחשבה, (אני נושאת אותה עד היום בדרך זו או אחרת).

    למדתי 4 שנים גרפיקה- דיי סבלתי, לא עבדתי במקצוע מעולם  ויצאתי גם ללא בגרות כי אף אחד לא גייס באמת את הכלים והאסטרטגיות הנכונות לעזור לי לעמוד במשימה שאז נראתה לי פשוט בלתי אפשרית - נקודה שניה למחשבה.

    לאחר הצבא הלכתי שוב לאקסטרני ערב וסיימיתי את לימודי עם תעודה בינונית.

    רק אחרי הרבה שנות עבודה כמדריכה, רכזת ושליחה מטעם תנועת הצופים העזתי ללכת לילמוד באוניברסיטה הפתוחה (שם לא עניין אותם מה כתוב בתעודת הבגרות) - פחדתי פחד מוות - וסיימתי בהצטיינות עם מילגה - עוד נקודה למחשבה.

    היום אני מנהלת זו השנה החמישית מוסד חינוכי בכיר בהצלחה- נקודה נוספת למחשבה.

    יקירי כנראה שלאף אחד מאתנו לא נתנה הנבואה.

    אנחנו כעובדי חינוך צריכים לצעוק על כך שיתנו לנו את הדרכים, האמצעים, הכלים והאסטרגיות ובעיקר את הגב על מנת לסייע לתלמידים לא לנשור.

    סליחה שדעתי לא פופולרית עבל כנראה שאין חכם כבעל נסיון.

    אגב אני מנעתי מביתי נשירה. ואולי כאן תמונה עוד נקודה, גיוס ההורים ומערכות נוספות לתהליך.

     

    תחשבו על זה למרות הקושי. כנסו לרגע לעולמו של הילד הנושר או בעל הסיכוי לנשור.

    נכון לא כולם צריכים ללמוד לבגרות מלאה בתיכון, אבל המסגרת מאוד חשובה. המערכת נתנה פתרונות חלקיים של כיתות מב"ר ואתגר. אם יציבו בהם את המורים הטובים והמתאימים המסוגלים להכיל ריגשית את הילדים ויעזרו בעוד גורמים בקהילה אולי זה הפתרון הנכון יותר.

    אני כמנהלת הייתי מנסה לבנות גאוות יחידה עם המורים המלמדים בכיתות הללו. בעיני הם המשמעותיים ביותר עבור הילד ולא אגזים את אומר שגם עבור החברה בה אנו רוצים לחיות.

     

    שבת שלום

    רינה

      15/2/08 19:25:

    לאורית,

    שמחה שגם לך הוספתי והארתי.

    שבת שלום,

    שושי

    צטט: אור-ית 2008-02-15 16:15:16

     

    צטט: בת יוסף 2008-02-14 23:18:22

    טוב שכתבת. הבהרת נקודות שלא הייתי ערה להן.

    אני מניחה שהנקודות שהעלית, מוכרות וידועות למקבלי ההחלטות ובכל זאת בוחרים להתעלם כדי להציג נתונים חיוביים. זה מדאיג ומטריד.

    אני איתה :)

    תודה על כתיבה מעשירה ומעניינת .

    שבת שלום .

     

      15/2/08 18:49:

    שושי שלום

    הסוגיה שאת מעלה כאן חשובה ומשליכה לא רק על החינוך אלה על דמותה של החברה.

    טיפול מערכתי והתווית מדניות נכונה יכולה לפתור את הבעיה של הנשירה.

    לצערנו לאט פורק מערך החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל דבר שהביא לפגיעה לא רק בנוער שיכול היה להתחנך במסגרות האלה אלה גם לתרום למשק.

    מדיניותו של משרד החינוך למנוע נשירה בכל מחיר היא אסון לחינוך.

    שבת שלום

      15/2/08 18:22:

     

    צטט: אביה אחת 2008-02-15 06:58:22

    שושי -

     

    חושבת גם שאת צודקת

    קראתי

    שבת ברוכה

    אביה

    לאביה,

    תודה שביקרת,

    שתהיה שבת חמימה!

    שושי

      15/2/08 16:15:

     

    צטט: בת יוסף 2008-02-14 23:18:22

    טוב שכתבת. הבהרת נקודות שלא הייתי ערה להן.

    אני מניחה שהנקודות שהעלית, מוכרות וידועות למקבלי ההחלטות ובכל זאת בוחרים להתעלם כדי להציג נתונים חיוביים. זה מדאיג ומטריד.

    אני איתה :)

    תודה על כתיבה מעשירה ומעניינת .

    שבת שלום .

      15/2/08 15:54:

     

    צטט: אפור הזקן 2008-02-15 06:41:26

    תודה על   שהארת

     חושב שאת  צודקת 

     

    נשיקהמגניב

    לאפור הזקן

    תודה שביקרת,

    כשאני מפרסמת אני עושה זאת מתוך אמונה ב...

    שתהיה לך שבת קסומה!

      15/2/08 13:54:

     

    צטט: מורה בדם 2008-02-15 05:30:11

    "מכבסת מילים" היא לקרוא לתופעה "מניעת נשירה". התלמידים שבהם מדובר אינם מכבדים בנוכחות את מרבית מוריהם, נעדרים מרוב השעורים ומבליחים מידי פעם לסיבוב היכרות מחודש כשהצליחו להתעורר לפני שעות הצהריים המאוחרות. מעבר לנזקים הנגרמים לתלמידים היושבים בכיתותיהם של הנהנים ממעמד של נוכח נפקד אני רוצה להצביע על סכנה האורבת למוריהם ולמחנכיהם. הרי אנו מדברים כאן על תלמידים בוגרים- יא-יב, שקצה נפשם במערכת. חלקם עובדים כבר בעבודה סדירה ושאינם "נושרים" כדי לזכות לפחות בתעודת 12 ש' לימוד. האחריות לבדוק יום יום אם הגיעו לביה"ס ואם ולא הגיעו, לברר לאן הלכו, להודיע להוריהם, לזמנם לשיחות סרק וחוזר חלילה מוטלת עלינו. אנו משקיעים מאמצים ומשאבים רבים בתלמידים שלמעשה נשרו רק מטעמים שציינו כותבים אחרים רשומים כתלמידים. האחריות המשפטית על התלמידים האלה, שלעיתים הוריהם חושבים שיוצאים בבוקר לביה"ס, אך למעשה, הולכים לעיסוקים אחרים מוטלת עלינו. ככה נוח לכולם. אם יקרה למי מהם דבר, ההורים יעשו את עצמם שלא ידעו שהתמים שלהם אינו לומד ואותנו יזרקו לכלבים. אנו משקיעים משאבים ומאמצים אדירים במי שאינם רוצים בנו ובכסת"חים למיניהם במקום להשקיעם בתלמידים, באותם רבים וטובים שבאים יום יום לביה"ס פשוט כדי ללמוד. אולי פשוט נשים סוף להתחזות הזו ונחליט שיש דבר כזה תלמיד שלא רוצה ללמוד ונשר?

    ל"מורה בדם"

    מעבר לזה שאת מחזקת את דברי, ועושה זאת טוב ממני,

    יש בדבריך משום תשובה לטענה של נתן אבויון שהדברים לא מתבססים על מחקר,

    אין כמו אנשים שחווים את הנושא שיכולים להעיד עליו.

    תודה,

    שושי

      15/2/08 08:03:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 03:04:44

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי  "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

    נתן

    כמה הערות והארות:

    חינוך מקצועי הוא לאו דווקא ניתוב העניים כלשונך. בימים בהם ההשכלה פתוחה לכל הרי שאין הבדל מעמדי בזכאות לבגרות והתלמיד בוחר אם יוציא תעודה או לא. החינוך המקצועי מאפשר לאדם ללמוד מקצוע בו הוא יוכל לעבוד ולפרנס את עצמו.

    טענתך כי "שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום" הנה טענה המבוססת על טעות בסיסית של החברה הישראלית אשר חושבת כי כל בניה ובנותיה צריכים להיות בעלי תארים. להזכירך החברה צריכה גם ידיים עובדות וברור שלא כולנו נפצח את הגרעין האטומי, גם כאלו שמחזיקים בתואר.

    בנוסף קיימת כאן תפיסה כי ביה"ס מקצועי הנו דרך מילוט. כמורה אני אומרת לא! אם נתייחס לביה"ס המקצועי כמקצועי ונפתח אותו ככזה, הרי שכל החברה תזכה מהפירות. למה הוא צריך להדחק לשוליים? האם אנו לא זקוקים לאנשים מקצועיים שיבצעו עבודה טובה?

    כתלמידה נותבתי לעיוני ואילו חברה שלי נותבה למסלול מנהל - לומר לך משהו היא הרוויחה יותר ממני. אתה שואל למה? אז כך: שתינו יצאנו עם בגרות מלאה שמספיקה ללימודים באוניברסיטה, רק שלה היה גם מקצוע ביד ולי היו עוד כמה יחידות לימוד לפאר את התעודה. כאשר יצאנו לעבוד - לה היה מקצוע ביד שיכל לעזור לה, לי היה כלום והלכתי לעבוד במפעלים, בעוד חברתי ישבה במשרדים והרוויחה יותר ממני!! אז מה זה משנה שידעתי על מוביליות חברתית משיעורי סוציולוגיה?

    לבסוף אומר לך כי תלמיד שנמצא בביה"ס מקצועי אינו נושר - הוא לומד. ואילו תלמיד שנמצא בביה"ס עיוני אבל לא מגיע, לא לומד - הוא זה שנושר ויוצא עם אפס גדול בידיו.

     

      15/2/08 07:06:

     

    צטט: נתן אבויון 2008-02-15 03:04:44

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי  "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    נניח ואסכים עם טענתך המסתמכת על מידע סובייקטבי שאינו מגובה בציטוט מחקר כלשהו. ההבדל בין השנים הוא שבמקרה הראשון הבעיה לא מגורשת למחוזות נידחים ולשולי מערכת החינוך ובמקרה השני הבעיה חיה ובועטת בפני המערכת יום יום ודורשת פתרון. אם יש בעיה - צריך להתמודד איתה ולא להגלות אותה אל מעבר להרי החושך.

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

    לנתן אבויון,

    אני לא צריכה מחקר מדעי כדי לראות מה קרה ב"שטח" ולראות מה חווים התלמידים השונים אלה שלא הופנו לחינוך המקצועי, בהעדרו. אני רואה זאת וחברי המורים רואים זאת! ותאמין לי שלימדתי כבר מספיק תלמידים המהווים הרבה יותר ממדגם מייצג!

    אני לא יודעת מה קרה בתל אביב, אני יודעת שאני באה מאחת השכונות בהרצליה,  לא מהרצליה פיתוח, שלא הצטיינה במצב הסוציואקונומי הגבוה.

    התלמידים ה"חזקים" יותר הופנו לתיכון, ואלה שברור היה שלא יוכלו לעמוד במטלות הופנו לחינוך המקצועי. אגב, גם בחינוך המקצועי אפשר היה לעשות בגרות, גם שם היו מגמות מקצועיות ברמה גבוהה , יתר על כן יצאו גם בעלי מקצוע וגם בעלי תעודת בגרות.

    מה היה רע בכך שתלמיד ילמד להיות כרסם במקום שיסתובב בבית הספר חסר מעש, לא יהיה בעל תעודת בגרות וגם לא בעל מקצוע?!

    שושי

      15/2/08 06:58:

    שושי -

     

    חושבת גם שאת צודקת

    קראתי

    שבת ברוכה

    אביה

      15/2/08 06:41:

    תודה על   שהארת

     חושב שאת  צודקת 

     

    נשיקהמגניב

      15/2/08 05:30:
    "מכבסת מילים" היא לקרוא לתופעה "מניעת נשירה". התלמידים שבהם מדובר אינם מכבדים בנוכחות את מרבית מוריהם, נעדרים מרוב השעורים ומבליחים מידי פעם לסיבוב היכרות מחודש כשהצליחו להתעורר לפני שעות הצהריים המאוחרות. מעבר לנזקים הנגרמים לתלמידים היושבים בכיתותיהם של הנהנים ממעמד של נוכח נפקד אני רוצה להצביע על סכנה האורבת למוריהם ולמחנכיהם. הרי אנו מדברים כאן על תלמידים בוגרים- יא-יב, שקצה נפשם במערכת. חלקם עובדים כבר בעבודה סדירה ושאינם "נושרים" כדי לזכות לפחות בתעודת 12 ש' לימוד. האחריות לבדוק יום יום אם הגיעו לביה"ס ואם ולא הגיעו, לברר לאן הלכו, להודיע להוריהם, לזמנם לשיחות סרק וחוזר חלילה מוטלת עלינו. אנו משקיעים מאמצים ומשאבים רבים בתלמידים שלמעשה נשרו רק מטעמים שציינו כותבים אחרים רשומים כתלמידים. האחריות המשפטית על התלמידים האלה, שלעיתים הוריהם חושבים שיוצאים בבוקר לביה"ס, אך למעשה, הולכים לעיסוקים אחרים מוטלת עלינו. ככה נוח לכולם. אם יקרה למי מהם דבר, ההורים יעשו את עצמם שלא ידעו שהתמים שלהם אינו לומד ואותנו יזרקו לכלבים. אנו משקיעים משאבים ומאמצים אדירים במי שאינם רוצים בנו ובכסת"חים למיניהם במקום להשקיעם בתלמידים, באותם רבים וטובים שבאים יום יום לביה"ס פשוט כדי ללמוד. אולי פשוט נשים סוף להתחזות הזו ונחליט שיש דבר כזה תלמיד שלא רוצה ללמוד ונשר?
      15/2/08 03:04:

    מכבסת מילים.

     

    את טוענת כי  "מניעת נשירה" משמעו "נשירה סמויה"

    אני טוען כי "לימוד המקצועי" משמעו "נשירה סמויה"

     

    נניח ואסכים עם טענתך המסתמכת על מידע סובייקטבי שאינו מגובה בציטוט מחקר כלשהו. ההבדל בין השנים הוא שבמקרה הראשון הבעיה לא מגורשת למחוזות נידחים ולשולי מערכת החינוך ובמקרה השני הבעיה חיה ובועטת בפני המערכת יום יום ודורשת פתרון. אם יש בעיה - צריך להתמודד איתה ולא להגלות אותה אל מעבר להרי החושך.

     

    היסטורית, מסגרות "הלימוד המקצועי" למרות שמן המצוחצח היוו הזדמנות ראשונה ואחרונה לאוכלוסיה החלשה לצאת עם משהו ממערכת החינוך. העניים נותבו כמעט אוטומטית לבתי ספר דוגמת "שבח" שבדרום ת"א (שהרי לא סביר שיצא מהם מפצח אטום) בעוד שבעלי האמצעים הלכו ללמוד על מוביליות חברתית בשעורי סוציולוגיה.

      15/2/08 00:10:

     

    צטט: בת יוסף 2008-02-14 23:18:22

    טוב שכתבת. הבהרת נקודות שלא הייתי ערה להן.

    אני מניחה שהנקודות שהעלית, מוכרות וידועות למקבלי ההחלטות ובכל זאת בוחרים להתעלם כדי להציג נתונים חיוביים. זה מדאיג ומטריד.

    שלום לבת יוסף,

     בקרב המורים שאני מכירה יש תמימות דעים לגבי מדיניות מניעת הנשירה,

    קשה לי להאמין שמקבלי ההחלטות לא מכירים את הבעיה, הרי הם יודעים מה המניעים שלהם.. בהחלט יש סיבה לדאגה.

    לילה טוב,

    שושי

      14/2/08 23:18:

    טוב שכתבת. הבהרת נקודות שלא הייתי ערה להן.

    אני מניחה שהנקודות שהעלית, מוכרות וידועות למקבלי ההחלטות ובכל זאת בוחרים להתעלם כדי להציג נתונים חיוביים. זה מדאיג ומטריד.

      14/2/08 22:57:

     

    צטט: shabat shalom 2008-02-14 22:16:05

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון  ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

    שלום לשבת שלום,

    ראשית אני מצביעה בעיקר על הבעייה החינוכית, אותה אתה מגדיר בצדק "עבודה בעיניים"

    לגבי ההצעה שלך למתן סמכות לבית הספר, על זה נאמר הצחקת אותי...

    בדיוק בימים אלה מתפרסם רענון נוהל מורכב ומסובך לגבי האפשרות להעביר תלמיד.

    אני יכולה לומר לך כבר עכשיו, זה נעצר ברגע שמגיע לפיקוח.

    אביא כמה נקודות ציון מהנוהל:

    העברה תעשה בתאום עם המפקח ובאישורו.. (כאמור כאן נעצר מטעמי מניעת נשירה..)

    ההורים יכולים להגיש ערעור בועדת ערר המורכבת ממנהל המחוז, נציג מנהלי בבתי הספר,

    נציג ארגון או ועד ההורים, ראש מועצת התלמידים המחוזית או סגנו,.

    ההחלטה תנתן על ידי מנהל המחוז..

    כמובן שכל עוד לא אושר הערעור (אותו יש להגיש תוך 14 יום) וכל עוד הוא לא מאושר התלמיד נמצא בבית הספר...

    בקיצור לא בית הספר מוסמך בעניין...

    כל טוב,

    שושי

      14/2/08 22:16:

    גם אם הסטאטיסטיקה נכונה, הבעיה היא קודם כל חינוכית: אפסות כוחה של מערכת החינוך לטפל בתלמידים שבקושי מבקרים בביה"ס (שלא לומר: לא לומדים בו) והם מקבלים תעודת סיום.

    ככה מחנכים דור שלם על "עבודה בעיניים".

    אפשר לפתור את הבעיה החינוכית במתן סמכות לביה"ס להעביר (לא "להציא") תלמיד לבי"ס אחר שבו יתפקד (אפילו לנסיון  ארוך ותקופתי). לפחות לשם חינוך שיביא לשנוי.

      14/2/08 21:43:

     

    צטט: אור72 2008-02-14 20:27:26

    שושי יקירה

    כמה שאת צודקת.

    אני רק רוצה להוסיף עוד כמה נתונים:

    1. מונעים את הנשירה היות וביה"ס מקבל תשלום עבור כל תלמיד שקיים במערכת.

    2. התלמידים שנפגעים הם אלו הטובים, אלו שרוצים ללמוד. הם סובלים מנוכחותם של תלמידים שלא רוצים ללמוד, מפריעים ומתפרעים, ושיעורים פשוט מתמוססים להם. התלמידים הטובים סובלים גם מהבריונות של אלו שלא רוצים ללמוד.

    3. המערכת הולכת לצמצם את אחוז הנשירה ע"י החוק אותו רוצים לחוקק: חובת לימוד עד סוף כיתה י"ב.

     

    גם אני מסכימה איתך כי הפתרון הוא החזרת הביה"ס המקצועי על כל תהילתו. יש תלמידים שיצמחו ויפרחו בביה"ס כזה ויצאו נשכרים עד מאד.

    לא רק התלמידים יצאו נשכרים, גם הוריהם וגם החברה שתרוויח אנשים יצרניים, יעילים, אנשים שיתרמו לחברה.

     

    אחזור לככב שיותר לי, נושא זה חשוב מדי וכואב מדי

    לאורית שלום,

    אנחנו  מסכימות, פרט אולי להיבט אחד,

    אני מרגישה שכולם בבית הספר שלי סובלים מהעניין ,

    החלק הכספי גם אם הוא חשוב לא מהווה את הבעיה המרכזית

    הבעיה בעיקר ברמת פיקוח...

    ולצערי לא רק אני יודעת זאת אלא גם התלמידים המדוברים...

     

     

      14/2/08 21:22:

     

    צטט: heda 2008-02-14 20:22:13

    היי שושי ,

    "שבנו אליך שנית "...מחייך

    מה שכתבת , הזכיר לי ספר שנקרא (בתרגום שלי ) -" איך לשקר בעזרת הסטטיסטיקה " ... כל המאמצים נעשים כדי למנוע נשירה , כדי להעלות את מספר הזכאים לת. בגרות , כדי בעצם , לשמור על הבינוניות . פניה אל המכנה המשותף הנמוך .אל הממוצע .  כי לא רק לתלמידים המתקשים לא דואגים , גם עבור התלמידים הטובים והטובים+ , אין יצירה -מספקת -  של מסגרות מתאימות . "טשרניחובסקי" וכמוהו ב"ס רבים אחרים , נחשבו בעבר למעולים (דיברו אפילו על "האוכספורד של נתניה" -לא בטוחה שאת יודעת ) והיום , במיוחד לאחר הרפורמה   ? בינוניות !

    שבת נעימה,

    הדה

    הי הדה,

    הסטטיסטיקה...זו בדיוק הבעיה. אגב, בתחילה קראתי לפוסט "האמת שמאחורי הסטטיסטיקה.." אחר כך שיניתי.

    אגב, שוב למדתי עליך משהו חדש...

    לגבי ההשלכות - בהחלט פגיעה קשה בתלמידים הטובים, הורדת הרמה, תסכול.

    אני לא יודעת אם "אוכספורד" אז עוד לא הייתי כנראה בנתניה, אבל אכן חל שינוי...

    לא ארחיב ..

    שבת נעימה גם לך.

    שושי

      14/2/08 20:27:

    שושי יקירה

    כמה שאת צודקת.

    אני רק רוצה להוסיף עוד כמה נתונים:

    1. מונעים את הנשירה היות וביה"ס מקבל תשלום עבור כל תלמיד שקיים במערכת.

    2. התלמידים שנפגעים הם אלו הטובים, אלו שרוצים ללמוד. הם סובלים מנוכחותם של תלמידים שלא רוצים ללמוד, מפריעים ומתפרעים, ושיעורים פשוט מתמוססים להם. התלמידים הטובים סובלים גם מהבריונות של אלו שלא רוצים ללמוד.

    3. המערכת הולכת לצמצם את אחוז הנשירה ע"י החוק אותו רוצים לחוקק: חובת לימוד עד סוף כיתה י"ב.

     

    גם אני מסכימה איתך כי הפתרון הוא החזרת הביה"ס המקצועי על כל תהילתו. יש תלמידים שיצמחו ויפרחו בביה"ס כזה ויצאו נשכרים עד מאד.

    לא רק התלמידים יצאו נשכרים, גם הוריהם וגם החברה שתרוויח אנשים יצרניים, יעילים, אנשים שיתרמו לחברה.

     

    אחזור לככב שיותר לי, נושא זה חשוב מדי וכואב מדי

      14/2/08 20:22:

    היי שושי ,

    "שבנו אליך שנית "...מחייך

    מה שכתבת , הזכיר לי ספר שנקרא (בתרגום שלי ) -" איך לשקר בעזרת הסטטיסטיקה " ... כל המאמצים נעשים כדי למנוע נשירה , כדי להעלות את מספר הזכאים לת. בגרות , כדי בעצם , לשמור על הבינוניות . פניה אל המכנה המשותף הנמוך .אל הממוצע .  כי לא רק לתלמידים המתקשים לא דואגים , גם עבור התלמידים הטובים והטובים+ , אין יצירה -מספקת -  של מסגרות מתאימות . "טשרניחובסקי" וכמוהו ב"ס רבים אחרים , נחשבו בעבר למעולים (דיברו אפילו על "האוכספורד של נתניה" -לא בטוחה שאת יודעת ) והיום , במיוחד לאחר הרפורמה   ? בינוניות !

    שבת נעימה,

    הדה

    "מניעת נשירה" האמת מאחורי הכותרת

    125 תגובות   יום חמישי, 14/2/08, 18:08
     בידיעה שמתפרסמת בעיתון "הארץ" 12.02.2008, מדווח אור קשתי
     "2007
    : ירידה משמעותית בשיעור הנשירה מבתיה"ס"

     ידיעה משמחת?!

    ירידה ב % הנשירה אומרת לכאורה, פחות ילדים שמסתובבים חסרי מעש ולכן אמורה להיות מקור לגאווה. גם לא אמורה  להישאל השאלה האם מדובר בידיעה טובה, ובכל זאת אעלה את השאלה.

    לשם כך אנו צריכים להבין מהי נשירה ,מהי מניעת נשירה, כיצד היא נמנעת,

    והאם מה שעומד מאחורי המספרים הם הצלחה?!

    ברצוני להביא את האמת מאחורי הכותרת!

    בעיני, מה שעומד מאחורי הכותרת הוא כישלון חרוץ, אסון למערכת החינוך!

    בודאי תרימו גבה ותשאלו, הכיצד?

    אסביר מיד...

    אתחיל בשאלה: מיהו התלמיד שאינו נושר?

     

    האם מדובר בתלמיד החרוץ , השקדן, זה שמגיע לבית הספר בזמן ,זה שמגיע לבית הספר כמעט כל יום ,פרט לימי מחלה, זה שממלא אחר מטלות בית הספר?

    לא ולא! לעיתים קרובות,כמובן לא תמיד,  מדובר ב -

    תלמיד שמנעו את נשירתו, תלמיד שצבר שליליים לרוב והמערכת (קרי משרד החינוך ומפקחיו) מתעלמת מכך בגלל "מניעת נשירה",

    תלמיד המרבה להעדר מבית הספר והמערכת מתעלמת מכך, בגלל "מניעת נשירה",

    תלמיד העושה מעשה בריונות והמערכת מתעלמת מכך בגלל "מניעת נשירה"

    תלמיד היוצא מהכיתה מסיבות שונות (לשירותים, לשתות וכו') ולא חוזר או תלמיד שלא נכנס לכיתה...

    תלמיד שיכול היה ללמוד מקצוע או ללכת לעבוד, אבל במערכת החינוך מחזיקים אותו בכוח כדי לצאת עם אותם נתוני סטטיסטיים של ירידה ב % נשירה....

    השאלה הנשאלת מה משמעות הדברים הנ"ל?!    

    1. המשמעות הראשונית היא שיש נשירה, רק שזו "נשירה סמויה"

    2. שאין חשיבות להצלחה , תלמיד יסיים את הלימודים גם אם צבר הרבה

     שליליים. תלמיד לא חייב להוכיח הצלחה בלימודים כדי לעלות כיתה!

    3. שאין חשיבות להיעדרויות. הרבה תלמידים מסתובבים באופן לא רשמי במקום ללכת ללמוד מקצוע, או במקום ללכת לעבוד.

    4. שאין חשיבות להתנהגות טובה - דבר הגורם לעלייה ברמת האלימות, כמעט להפקרות.

    5. המשמעות היא שיש עלייה בחוצפה של ה"תלמידים הטובים", אלה שבעבר לא היו מרשים לעצמם...

    6. המשמעות היא שיש ירידה תלולה במעמדו של המורה ופגיעה, במוטיבציה     שלו, כיוון שאין לו אמצעי אכיפה של נורמות מקובלות. הכל מותר.

    7.  המשמעות היא שהתלמיד הלא נושר יצא "קרח מכאן ומכאן" - יוצא ממערכת החינוך, שממנה לא נשר, ל"שוק העבודה" ללא מקצוע     וללא  השכלה.

    8.  המשמעות היא שאנחנו מגדלים דור של "תלמידים" מתוסכלים כיוון שלא עמדו במשימות שמערכת החינוך הציבה להם, ומי כמוהם יודע מה באמת עומד מאחורי המושג של "אי נשירה".


    האם אני קוראת בדברי אלו לזריקת תלמידים ממערכת החינוך?

    לא ולא, אני לא חושבת שזריקת התלמיד ממערכת החינוך היא הפתרון.

    מה גם שאם הייתי עושה זאת היו קמים עלי כולם - ההורים, העיתונאים, המועצה לשלום הילד, ואתם חברי ב"קפה"....

    אני קוראת בזה למערכת החינוך לשנות מדיניותה,

    לא עוד סטטיסטיקה של מניעת נשירה, אלא מציאת פתרונות הולמים לתלמידים מתקשים - החזרת הלימוד המקצועי, החזרת מסגרת הנוער העובד והלומד, תוך פיקוח הדוק על מקומות עבודה המעסיקים נערים/נערות צעירים כך שיהיו נערים/ נערות עובדים הגאים במקצועם, תוך הגדרת מקומות עבודה מועדפים**.

    בנוסף, הגדרת מערכת חובות ולא רק זכויות לתלמיד, אם אכן רוצה להיקרא כזה. חובות שהתלמיד יצטרך לעמוד בהם כדי לעלות כיתה, כדי להצליח בלימודים, כדי לא לנשור....

    אסיים בנימה אישית.

    אני מורה במערכת החינוך מעל 20 שנה, אני אוהבת את מקצועי, אוהבת את תלמידי.  אני אפילו מרשה לעצמי לומר שאני מורה טובה. יותר מזה,

    אני רואה בבית הספר הרבה ילדים שהם ילדים טובים, מעריכים ומוערכים, ולאו דווקא בגלל ממוצע הציונים, תלמידים שאני גאה להיות מורתם!!

    ובכל  זאת בשנים האחרונות אני חשה תסכול, לא כזה שאני "מוציאה" על תלמידי, אלא תסכול מהמערכת, תסכול שלא נובע מהמשכורת הנמוכה, למרות שאין לי במה להתגאות גם אחרי השביתה. התסכול נובע ממדיניות משרד החינוך הנוגעת ל"מניעת נשירה" ול "אחוזי זכאות"* (זכאות לבגרות בכל מחיר).


    אני בתחושה שבשנים האחרונות המטרה מקדשת את כל האמצעים, ואני בטוחה שהרבה מעמיתי המורים יצטרפו לתחושה הזו.

    אני לא מאשימה את הנוער, אלא את קובעי המדיניות. המדיניות לרצות את התלמידים וההורים ואת התקשורת (הציבור), והחריגה הלא הגיונית מדרישות נורמטיביות בסיסיות. הנוער מבין את המסר ומתנהג בהתאם!

    בסופו של דבר המדיניות הנוכחית של  "מניעת הנשירה" בעוכרינו ואם המדיניות הזו תמשך זה יהיה אסון למערכת החינוך ולכולנו!

                                                              ***

    *והבוקר 15.02.2008 ידיעה חדשה ב"הארץ"

    לראשונה: הורים יקבלו נתונים על הצלחת בתי ספר

    מאת אור קשתי

    ביהמ"ש המחוזי בת"א הורה לעיריית פ"ת ולמשרד החינוך להעביר את הנתונים על שיעורי הזכאים לבגרות בבתי הספר בעיר

    ...

    לדברי השרה תמיר "אנחנו רוצים לעודד שילוב של תלמידים חלשים ולהיאבק בנשירה, ופרסום נתוני הבגרות לפי בתי ספר יוצר מוטיווציה שלילית: בתי הספר ינסו להנשיר את מי שמוריד את ממוצע הבגרויות, לא ירצו לטפל בתלמידים מהחינוך המיוחד או ילדים-עולים, ויבקשו למשוך תלמידים טובים מבתי ספר אחרים. אנחנו לא מפרסמים את נתוני הבגרויות לפי בית ספר לא בגלל רצון להסתיר את הנתונים אלא מתוך כוונה לתת הזדמנות לשילוב החלשים".

                                                   ***

    תוספת זו באה בעקבות כמה מהתגובות:

    כיום מערכת החינוך לכאורה שיוויונית , ממצעת את התלמידים השונים, במקום לתת לכל אחד הזדמנות שונה בהתאם לשונותו. על כך אמרו כבר שופטי בית המשפט העליון, יחס שווה לשווים ושונה לשונים:

    יפים לעניין זה דבריו של השופט רובינשטיין ולפיהם  שוויון משמעו יחס שווה לשווים, ויחס שונה לשונים כמידת שונותם. ...

    תפיסת השוויון בענייננו משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפלייה משמעותה יחס שונה אל שוויים ויחס שווה אל שונים ...על כך עמד השופט ברק

                                                        ***

    **ותוספת מהפוסט של יצחק ג'קי אדרי 16.02.08 המלחמה בעוני

    מבין צעדי המדיניות למלחמה בעוני הקשור לחינוך:

  • מערכת החינוך. יש לפעול לצמצום העוני דרך מערכת החינוך תוך שימת דגש על תכני החינוך החיוניים להשתלבות עתידית בתעסוקה האזורית של תלמידים משכבות המצוקה, שיוויון הזדמנויות הוא מתן פתרונות נאותים לתלמידים במערכת החינוך. וכן לעודד מפעלים להקים בתי ספר תעשייתיים לילדים הנפלטים ממערכת החינוך כמו בית הספר של מפעל אורמת והקריה למחקר גרעיני.
  • תוספת 21.03.08
  • מתוך דבריו של סטף ורטהיימר

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=357828

    אני רואה את ההתקדמות המדהימה של הילדים. אני יודע שהם יוכלו להיות בעלי מקצוע נהדרים. מבקרי טוענים שאני קובע בעבורם, כבר בגיל 15, את עתידם המקצועי. אינני קובע דבר. התפלגות היכולות הלימודיות של הילדים הללו דומה מאוד להתפלגות אצל ילדים שלא נשרו ממערכת החינוך. כל אחד מהם יוכל לעשות מה שירצה כשיגדל. אני נותן להם אופציה של קיום בכבוד, אופק שיוכלו להביט אליו.

    ועוד :

     

    הצורך בהשבת החינוך המקצועי למערכת החינוך בישראל/

    מציג: דני פסלר, מנכ"ל מרכז חינוך ליאו באק בחיפה בכנס המנהלים, 4.3.08

    http://www.irgun-hamorim.org.il/index.asp?action=read&atcid=147567

     

    עדכון 24.03.08

    http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-157704-00.html?tag=07-06-54

    דוח: החינוך המקצועי בישראל בשפל  

    מחקר חדש של הכנסת מראה: 35% קיצוץ בתקציב וירידה מסיבית בלומדים ח"כ מלכיאור: אסור שטראומת ההסללה תכתיב את מדיניות החינוך יש ליצור חינוך מקצועי יוקרתי אשר יפתח את התעשיה והמדע  
      מאת: עידן יוסף   |     |  Nfc.co.il/blog/Idan
            [צילום: AP]

      החינוך המקצועי והטכנולוגי - דוח ביניים

    נתונים מדאיגים באשר למצבו של החינוך המקצועי בישראל. מחקר חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מציג דוח המפרט את מצב החינוך המקצועי בעשרות מדינות בעולם בהן ארה"ב, יפן, סינגפור ומדינות אירופה. בין הממצאים מצביע הדוח על כך שהיקף הלומדים בחינוך הטכנולוגי בישראל כיום נמוך מבעבר, ועומד על כ-37% מכלל תלמידי החטיבה העליונה, לעומת 52% מתלמידי החטיבה העליונה שלמדו בחינוך המקצועי בשיא פריחתו.

    תקציב החינוך המקצועי בשנת 2007 קוצץ בכ-23% לעומת התקציב המקביל בשנת 2003, ואילו התקציב שבוצע בפועל בשנת 2007 נמוך בכ-35% לעומת התקציב המקביל בשנת 2003.

    46% מבוגרי התיכון במדינות ה-OECD למדו במסגרת החינוך המקצועי; באיחוד האירופי היה שיעור תלמידי החינוך המקצועי כ-65%; כ-72% מהתלמידים בתיכונים בבריטניה לומדים במסגרות של חינוך מקצועי, ואילו במדינת ישראל היה שיעורם כ-37%.

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      s_foltyn
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון