כומיש בת מחלפתא

ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית

מאת דורית קידר 

    לקוראי היקרים, הידעתם, את הספרים המיוחדים יש להזמין  בחנות הספרים הגדולה, לא תמצאו
אותם על המדף כך בריפרוף אקראי. וכך קרה, שנודע לי בדרך כל שהיא, על הספר הזה ואני סקרנית כרונית נגשתי ממול אצלנו בחנות הספרים הגדולה ובקשתי בשקט את הספר. למה בשקט כי השם הזה כומיש, הוא איך לומר  לא הבנתי מה זה ודי התבישתי לבקש אותו, אבל היתי בטוחה שאמצא את פתרון התעלומה, או לפחות תרגומה בגוף הספר, עד הסוף לא מצאתי את פירוש השם. (האמנם יכול להיות שזה בא מכמישה? כל כך מוזר השם) לעומת זאת מצאתי ספר הכתוב בסגנון מופלא, שאינני יכולה להסביר לעצמי עד עכשיו האם זה סגנון של שיר, או פרוזה מתחפשת לשיר, דבר אחד בטוח נהנתי מהסגנון המתומצת ויחד עם זאת מצייר נפלא את קורות הדמות המיוחדת, הלא היא כומיש בת מחלפתא. הבת מחלפתא חשוב מאד מאד להתפתחות הדמות והעלילה המיוחדת, כי הדמות הלא פחות חשובה היא האמא המעצבת את דמות כומיש.

  הספור מתרחש בפלסטינה, הפרובינקיה הרומית בתחילת המאה ה-5 ויש אפילו תאריך מדויק וכן עדין השם של ארץ ישראל שאדריאנוס קיסר העניק, או נכון יותר כפה  על המקום, כדי להשכיח שהיתה כאן יהודיא, שעשתה לו צרות צרורות. אבל כל זה כמובן איננו מצוין בספר, אלא שאני מסבירה לעצמי את הרקע. במקום הזה נולדה תינוקת תמימה, ככל התינוקותנ ולמרבה הצער נולדה בתוספת של אגודלים מיותרים. כאלה שאינם נראים על ידיהם של שאר בני האדם, אלא רק לעתים נדירות ביותר. אגודלים אלה היו לרועץ לילדה המסכנה, אשר אמה כל כך סלדה, פחדה מהדבר שנראה כמפלצת ולא רצתה לראות ולגעת שלא לדבר על להניק וצרחה מרב פחד מהילודה המסכנה, שכמעט וגועה ברעב, עד שאביה התאושש ולקח את התינוקת אל המכשפה שבקצה הכפר. שם גדלה הילדה בבית מלא צמחי מרפא וכל ישותה התמלאה מהאהבה שהשפיעה עליה המכשפה, שהיתה המילדת והמרפאה של הכפר ומכאן שהיתה מכשפה, כנהוג בימים ההם.

בגיל חמש או שש החליט אביה שהגיע הזמן להחזיר את הילדה הביתה ומכאן מתחילה מסכת ההתעללויות
הבלתי פוסקת שהתעללה האם בילדתה, שהיתה ילדה מוכשרת באופן יוצא מהכלל, ידעה קרא וכתב ובעקר ידעה להסתיר זאת פן יבולע לה. עמדה בכל המטלות הקשות שהאם האכזרית העמידה בפניה ויכלה להם. עמדה בגבורה בקנאה מהאהבה שהבנים במשפחה זכו מהאם וחשבה שאביה מגן עליה. אביה בדרך כלל מצא את הפתרון הגואל בשליחת הילדה אל המכשפה, כמו לאחר המקרה שהאמא לקחה את ידה המקוללת באגודל נוסף והכניסה לתנור. האב מילט את הילדה אל המכשפה כדי שתרפא את הכויה האיומה והיו אלה ימי "הנופש" בשביל
הילדה המסכנה.

   ביד אמן מספרת דר' קידר איך מצאה לעצמה הילדה נפש תאומה כמעט, בדמות הנער השכן, שהיתה לו
נכות גם כן הוא היה גמד. אמו של הנער מצאה שזה יהיה שידוך טוב ומוצלח, אבל האמא של כומיש התנגדה נמרצות, כשהיא מונה את המידות האצילות של משפחתה ואת המום של בן השכנה. אבל הילדים אהבו ומצאו ענין זה בזו ולכומיש היו רגעים אלה של ישיבה בצותא, פסק זמן מבורך ויציאה מאותו גיהינם ליד האמא האכזרית. לצערם אי אפשר היה לממש את אהבתם. הילד גם הוא בורך בכשרונות רבים והיה לעשיר מאד ברבות הימים ואלו הילדה עמדה בפני מבחנים איומים נוספים.

האבא, שהילדה היתה בטוחה באהבתו לה    ובחסותו עליה, החליט שעליו להשיא את הבת הבלתי כשרה, בגלל האגודלים המיותרים והזמין חתנים מיועדים, אלא שאיש מהם לא יכול להתמודד עם אגודלים מיותרים. וכך לא נותר לאב אלא מוצא אחד, הוא לקח את העבד שהיה בביתם, שחרר אותו מעבדותו, כן נתן לו את כתב
השחרור, בתנאי שישא את בתו לאישה.

 מכאן אם לא הספיקה שאת ההתעללויות של האמא, כעת באה סידרת התעללויות בלתי אפשרית ובלתי
אנושית מצד החתן, הבעל של הילדה. עד שמגיע השכן לוקח אותה, כל עוד נשימה בקרבה ומביא אותה אל המכשפה, שם שוב באים ימים של חסד ורפוי ופסק זמן   בהם היא משתלמת לאחר ותוך כדי הרפוי, בעסקי המרפה של המכשפה הנאה.

   לא רחק היום  משהחתן מוצא את הנערה ומאיים שישרוף את בקתת המכשפה. לא נותרה ברירה לכומיש
המסכנה והיא יוצאת מרצונה ובלבד שלא יאונה רע למיטיבתה.

שוב סידרת התעללויות וכעת האב מחלץ את בתו מידי העבד כי מלך ומביא אותה בסתר אל מנזר. הנערה מרב ענויים מאבדת את כושר הדבור   ולאחר שהיא מתגברת ונשארת בחיים היא משתלבת בחיי המנזר. נכנסת למנזר של נשים ושם לומדת את השפות היוונית והלטינית ומוותרת על העברית שכאלו היא האשמה במה שעשתה לה אמה. שם במנזר היא משתלמת בעניני הרפואה. על כומיש עוברים ימים טובים  במנזר הנאה, הנקי על הגנים הנאים המשרים אוירה של נעם.

עד לאותו היום הנורא שהבעל המענה מגיע לשם ומוצא את מקום מחבואה של האשה שנתנו לו והוא חשב
שנתנה לו כדי שיוכל לענות נפש חיה. מסכת הענויים הזו היתה קשה וקשה לי להזכר בה אולי מוטב שאספר כבר שהאביר הרומי הגיע למקום  וראה את העבד בזמן מעשה. האביר הרומי בעל הסמכות מציל את הנערה והעבד מוצא את מותו הנורא מתחת לפרסות סוסו של האביר.  כעת כומיש  הופכת למטרוניתא ירושלמית  שביתה 
בשכונת הזונות של העיר ושם היא פותחת בית מרפא  והעם נוהה אל ביתה המיוחד. תיאורים מרהיבים מתארת המחברת את הבית ואת האופן שבו מרפאה כומיש את צאן מרעיתה.

    בעת הזאת כאשר היא אדונית לעצמה, יש קטע בספור שהוא מרגש מאד ומקורי. כומיש מנתצת את קשריה עם אמה בצורה רשמית. היא נותנת לאמה גת כריתות כפי שאיש נותן לאשתו השנואה. וישנו הקטע המשפיל את האמא שאיננה יודעת קרוא וכתב והבת נותנת לה את הכתב בו היא מצהירה על הגת והאמא איננה יודעת   ובפעם הראשונה במקום הצעקות הרגילות והיד המושטת להכות את הבת, הבת תופסת את היד המלקה וזועקת לא עוד.  והבת יוצאת משם שלא לחזור ולראות עוד את אמה.

    הסוף טוב, היא מוזמנת לרפא ברומי את  הנסיכה    וכומיש יוצאת לרומי  כשבן זוגה האביר הרומאי היה לה לבן זוג מוכרז.

   הספור מצא חן בעיני מאד ממספר הבטים. ראשית הכתיבה המיוחדת. בין שירה לפרוזה, התמצות הרבוי יחד עם זאת תאור ממש פלסטי  ויוצר תמונה חיה מחיי הילדה, הנערה, האשה, שהפכה למרות כל ההתעללויות שנאלצה לחוות והפכה לאשה מועילה מאד בחברה,   והחברה מצד אחד זקוקה לה ולשרותי הרפואה שלה, מצד שני היא  יוצאת דופן, אישה החיה בשולי החברה, בשוק או שכונת הזונות.

המחברת מיטיבה לתאר את מצבה ובמיוחד את המוזרות שבהופעתה, בדרך הטפול שלה בחוליה.

     הספור מרגש מאד אלו לא היה כתוב בצורה המיוחדת הזו השמורה כנראה רק לספר זה, הרי שיכול
היה הספר ליפול לרחמנות רגשנית, לא נעימה ולא היא. יש בספור למרות שאולי המחברת איננה רוצה להראות זאת, אלא מנסה לספר על הכל במיפלס אחד של המספר, הרי שיש למחברת חיבה מיוחדת למנזרים, לנוצרים, לדרך הנקיה שלהם בעסוקי הדת ולא רק בגלל ששם במנזרים הנערה מקבלת הגנה וחינוך חדש, למוד השפות   ודרך חיים טובה. יש שם יושרה וערך מוסף לחיים.
החיים האלה הועילו לה מאד והיא מצידה מחזירה לחברה  טובה תחת רעה כשהיא מרפאה את החולים ועוזרת ככל יכלתה.

    היבט מיוחד הוא על דמותה של האם ויחסה הנורא אל הבת, שאיננה מוצאת חן בעיני האם בלשון המעטה. לכן היא מתעללת בה.בנגוד למקובל שהאם אוהבת את ילדיה כפי שהם הרי שכאן יש לנו את הטיפוס הזה של אם היוצאת דופן בשנאתה לבתה, בשר מבשרה וכל מה שהיא עושה לה. המחברת כותבת על כך בצורה יפה ומשכנעת.

   הסופרת איננה מחבבת במיוחד את היהודים. האמא על כל מנהגיה ונוהגיה היהודיים, אביה שהיה מיטיבה ומתברר שהוא כנראה ממוצאו או תורתו, מביאים אותו למעשה הנורא למסור אותה לבעל העבד כי ימלוך, העושה בה כרצונו. אין לה מילה טובה על אחיה שרק שומרים יחד עם האב את השבת בדקדקנות יתרה, בזמן שהיא
ואמה מסתובבות סביבם להיטיב עמם את פגרת השבת, כביכול השבת היא נכס לגברים, שבכל ימות השבוע אין הם עושים דבר, מלבד לחמם את הכסאות בישיבה הלימודית שלהם. אין היא מחבבת בלשון המעטה את הרבנים אתם היא מתוכחת וידה על העליונה.

לשיא בחייה היא מגיעה כאשר היא מוזמנת על ידי הנסיכה הרומית, שתחצה את הים ותהיה המרפה הפרטית שלה, שם בבירה הקוסמופוליטית רומא. השלב הגבוה בחייה של כומיש הוא כאשר היא מפליגה לרומא, עם בחיר לבה, הלוא הוא אביר חלומותיה, אשר הוא שהציל אותה מידי העבד, שעמד להרוג אותה.

לא אהבתי את התיאור של היהודים בתקופתה של כומיש כפי שתואר כאן בספר. לא כך     אני רואה את קומץ האנשים שאינם משתתפים בקרנבל המלחמות הרומיות, אלא מקדישים עצמם ללימוד וכל חייהם הם מנסים למלא אחר הוראות החוקים הטובים שנתנו להם.                

    לסכום נהנתי מאד מהקריאה בספר המיוחד. לדעתי יש בספר בנוסף איזו כוונה, איזה ערך מוסף, או התיחסות אל נושאים אחרים שאינם ידועים לי וזה חבל לי מאד, על שאינני מגיעה לסוף דעתה של המחברת.

ר. מיפו