מחשבות ביום שאחרי שוב אנחנו מתכנסים, מכונסים בעצמנו, מנסים להבין אותנו, אותם, את האחרים בכלל ולא מצליחים. כן זו מסקנתי, איננו מצליחים להבין אותם ואיננו יודעים מה לעשות, איך להתגונן, כבר ניסינו את הכל. האומנם? מה עושים עוד, הם אינם רוצים אותנו, טוב זה ברור. בגולה לא רצו אותנו, כי אנחנו זרים. איננו מתחברים, אסור היה לנו להתערבב בין הגויים. וכאן, כאן אומרים לנו שגזלנו מהם את ארצם, נכון חולות וביצות וחימשונים וחרולים, אבל זה היה שלהם, כי הם חיו בתוך הז'יפה ההיא והאחרים הרב באו אחרי שראו כי אנחנו באים וראו כי טוב ובאו גם הם והסתפחו על אחיהם והיו הרבה וגם הולידו הרבה מנשים רבות, קולקטיביות לגבר אחד אז התרבו. האומנם? תמהה אני חשבתי בדרך שונה מהמקובלת של להשיב בכח ובשיחות על שלום והסדרים. חשבתי בקטן, על כך שעכשיו יהרסו את הבית של זה ושל ההוא ומה התועלת ובעקר מה ההפסד. תועלת כמובן אין. הפסד, יש הרבה ובגדול. כבר הסבירו לי שהילדים הקטנים שלהם, שלא יהיה להם בית לרגע, כי הרי הכיס הגדול ישלוף משם המחאת ענק ובמקום שיפוצים יבנו בית חדש ומפואר. אבל תמיד הילד הקטן, שגדל בינתיים, יתגעגע לבית ההוא שהרסו ציונים ברב טמטומם, טוב אין לי מילה חשבתי לי בקטנה, אולי הענישה צריכה להיות אחרת, אולי לא כל כך כוחנית וחומרית, אולי קצת חס וחלילה לא חינוך מחדש, מה פתאום אנחנו בדמוקרטיה, וספר החוקים נר לרגלינו, אז אולי נכניס לספר הזה ענישה מסוג אחר, כלומר ענישה של לימוד תולדות עם ישראל. כן, (טוב אני יודעת שכל האנשים הנורמליים יפסיקו לקרא את הרשימה ברגע זה, אם לא עשו זאת קודם.) אז אני פונה לאלה שחושבים קצת אחרת. אולי כענישה נשתמש במשהו שאנחנו יודעים כל כך טוב, לימוד. אולי נכריח אותם ללמוד את תולדות העם היהודי וכן לא יזיק לתת להם גם קורטוב של מקרא ומספר משניות כאלה עדינות לא קשות ומפולפלות ומדרשים, אולי משהו כזה ולקינוח אולי משהו מהמדעים החדשים טוב זה כבר יותר מדי. כהנגדה אולי לסתם עמך ישראל נקריא מספר פסוקים מהספר שלהם ונראה איך הם רוצים לנהוג בנו, או הכופרים בכלל. אני יודעת שהגזמתי, הכל שטויות של נשים כמובן. הרי בסופו של דבר יעשו הגברים מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, הם ישתמשו בכח. מעניין דוקא כל ימות הגלות הגברים שלנו לא השתמשו בכח, אלא ברוח מה קרה להם כאן? וכן טוב שכך. חשבתי שאולי לאחר מספר שיעורים כאלה, ההבנה שלהם את ההימנון שלנו, המדבר על תקווה ולא על דם ואש וכו', אולי זה ישנה להם משהו. אולי "ירושלים של זהב," היא לא זהב עובר לסוחר, אלא משהו וירטואלי ורק קיר עלוב שאפילו האבנים העתיקות, המקוריות נמצאות מתחבאות בבטן האדמה ומה שרואות עינינו הוא מתנת השולטן ברב חסדו. כשיקראו ש"משיח לא בא וגם ולא מטלפן".... |