מסכה תובענית/דודי רצם. הפכה להיות חלק בלתי נפרד מדמותה, כבר לא הייתה צריכה בסיום הערב להסירה. רוב חוטי השליטה העצמית מזמן היטשטשו בדיעבד, הפסידה כשנתנה למסכה לדבר בשמה. כעת היא שבויה בדמותה ונותרה כמריונטה שמחוברת לשני-חוטים. רק עיניה העצובות הבינו מדוע הקהל אינו קונה עוד כרטיסים למופע. כל הזכויות שמורות לדודי רצם.
|
daniol
בתגובה על מתכונים שלי מהירקות בדוכני
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
והתוצאה מאכזבת.
תודה לך.
נראה כאילו הגוף שלה עשוי עץ חלול. היא חלולה.
כבר אין לה תוכן משל עצמה, אלא רק חיצוניות?
לאה, אחת הסיבות שאני לאחרונה שולח בו -זמנית לשני המקומות: גלריה,בלוג.
היא לאפשר לך ולחגית, שרי ועוד חברים יקרים שרוצים להתרשם מהציור נטו .
אני שמח שגם רואות את הטקסט הנלווה שהוא עבורי חשוב לא פחות.
לאה, קראתי את תגובתך בגלריה והיא למעשה משלימה את הנאמר של כולם.
תודה לך.
וואוו איזה ציור חזק!
ממש מרגישים את הצד האפל...
==
שניתקל יותר בחיוכים ונועם
לגבי הנושא שכתבתי: זה אכן כתוב בלשון נקבה אך זאת מטעמי חיסיון.
ההשראה לכתיבה ולציור נבעו מהמעבדה האנושית שבדוכני שבשוק,
ממנה אני מגיב בדרכי האמנותית כפי שכולם מכרים אותי.
המקרה הספציפי הזה: "רק בארבע עיניים אפשר לגלות על מי מדובר".
תודה לתגובתך.
דבורה, ביטאת זאת במילים הולמות שמשויכות למשמעות המוכרת - רוע.
זאת הפעם הראשונה שנגעתי בצבעי פסטל ואולי גם האחרונה.
תודה דבורה.
חגית יקרה,