"ויהי יצחק בן ארבעים שנה בלקחתו את רבקה בת
בתואל הארמי, מפדן ארם, אחות לבן הארמי לו לאשה".
רש"י, להגיד שבחה שהיתה בת רשע, ואחות רשע,
ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם.

לאחר נישואיה ליצחק,עוברות על רבקה עשרים שנות 
עקרות. לבסוף היא הרה ויולדת תאומים: עשו האדמוני
והשעיר,ויעקב בעל העור החלק, שבא לעולם כשהוא
אוחז בעקב אחיו.

עשו גדל להיות צייד- בבת עינו של אביו,
יעקב, לעומת זאת, יושב אוהלים, אהוב לבה של רבקה.
יום אחד חוזר עשו רעב מן השדות, ואחיו משכנע אותו לוותר
על הבכורה תמורת נזיד עדשים.

עיקר הפרשה: יצחק מבקש לברך את בנו עשו לפני מותו.
"צא השדה וצודה לי צידה, ועשה לי מטעמים".

רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לבוא אל יצחק,
להציג את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל במקומו את הברכה.
יעקב עושה כדבריה. כשעשו מגלה שיעקב קיבל את ברכתו,
"ויצעק צעקה גדולה... וישא עשו קולו ויבך".

הוא מסתפק בברכה אחרת ומתכנן להרוג את יעקב אחרי
מות אביהם. רבקה שומעת את הדברים ושולחת, בהסכמת 
יצחק, את יעקב אל אחיה לבן הארמי שיושב בארם נהריים.
"ויתרוצצו הבנים (עשו ויעקב) בקירבה".

עשו מסמל את היצר הרע, ויעקב מסמל את היצר הטוב.

שני הכוחות הללו מתרוצצים כל הזמן אצל כל אחד מאיתנו.
מבחינת הזרע הרוחני יעקב הוא הבכור, אך בעולם הגשמי 
שלנו הבכורה שייכת לעשו. הברכה של יצחק היא גורלית,
ובכוחן העצום של המילים להשפיע לדורות, לכן החלפת
הברכות היא קריטית לעיצוב כל זרעו של יעקב ועם
ישראל. רבקה מבינה כי "בתחבולות תעשה לך מלחמה".
מכאן למדים כדי לנצח בקרב יש להלחם וליזום
מהלכים אקטיביים.