טבע הדברים
אני משתין על סלע קיומי, תנים מייללים קרוב קרוב, בקבוק בירה מרוקן לפצח בו את הראש של מוחמד נביא החרב והדם. קולות רחוקים עולים מהעיר, מתגלגלים ומהדהדים בתוך גולגלתי, אני דופק לעצמי על המצח, תוהה האם אני חי או שלד מת. אני משתין לא טוב, כמו תינוק שמשתין על אימו, או כמו זקן תרח, מלכלכך את הרגליים, זה מחמם, אני יודע שאני חי. סיימתי לסמן את הטריטוריה שלי, אדם קדמון, קוף מהלך על שתיים, כלב-זאב, אני נובח אל השמים, על עננים עמוסי דם.
טבע האהבה
אני מת לעצמי, נרדם על כתפייך ומתעורר אל תוך חלום עמוק אצלך בלב, שוחה כמו כריש בתוך ים הדם שלך, מלקט טסיות כמו ילד התופס בועות באוויר. את מפהקת, ויורקת אותי כמו שרץ, כמעט נחנקת. אני שוב מת לעצמי, נרדם אצלך, ומתעורר כמו נפל בין רגלייך, חווה לידה מחודשת, יורק מים שפירים, ומלמל אוקראינית, מקלל כמו קוזק שחטף חץ מורעל בלב, נרדם ומת, מתעורר שוב בבעתה הפעם אני רק משתקף בעינייך הכחולות, אגמים של נצח ואור.
|