מחייגת את המספר שלך.

אתה לא עונה.

מחכה..מתחילה לספור את הצלצולים. אחד שנים שלושה..מגיעה לתא הקולי.

להיות ככה בחוסר ידיעה זה משגע. ריק ענק נפער בפנים והמחשבות האלה הבלתי נשלטות מתחילות לצוץ.

דווקא היום. חג האהבה, גשם זלעפות שלא מפסיק לרדת והשקט הזה מעבר לקו.

מתחילה להרגיש פרנואידית, חשדנית, לא שפויה.

חוסר הביטחון שלי מציף ומבצבץ דרך הרוחים שבין מרצפות המח.

מתחילה לנהל רישום של האופציות האפשריות ומה ההשלכות של כל אחת מהן.

אולי החלקת בכביש, ולא הודיעו לי.

אולי אתה ישן מכוסה מול הטלוזיה.

תמיד ישנה האופציה שאתה נח בזרועותיה של בלונדינית יפיפיה ומשקיט בכעס את הנייד שלך כשהמילה נודניקית מתנגנת מתחת לשפמך.

חושבת למה בעצם בחרתי בך, ככה שבמקום לשבת חבוקה בגאקוזי חם ומבעבע אני יושבת פה מול המחשב וכותבת את הפוסט האידיוטי הזה. ולמה לעזעזל אני לא מסוגלת ללכת לישון נינוחה, לחשוב שאתה על ה ...שלי.