כותרות TheMarker >
    ';

    בפשטות

    ארכיון

    אהבה לא קונים במכולת?

    16 תגובות   יום חמישי, 14/2/08, 22:31

    כרגיל, ג'ון כתב על זה לפני (והרבה יותר טוב).

     

    כמה מילים בגנות יום האהבה

     

    היום חל חג האהבה הלועזי Valentine's Day.
    כבר לפני שבוע הקניונים התמלאו בלונים אדומים בצורת לבבות,
    החנויות התחילו למכור מהדורות מוגבלות של מוצרים מעוטרים בלבבות בכל מיני צבעים,
    הצבע האדום השתלט על כל חלקה טובה וחנויות הפרחים והשוקולד עמוסות לעייפה.

     

    הפעם אחרוג ממנהגי ואכתוב על נושא שאני בדרך כלל אני נמנעת מלכתוב עליו: אהבה.
    מסובך לכתוב על אהבה - כשהיא פה אני חוששת שזר לא יבין וכשהיא לא פה אני נוזפת בעצמי: "מה את מבינה?".

     

    השנה, כשלראשונה מזה הרבה שנים לא קיימת האופציה להעליב בן זוג,
    אני סוף סוף יכולה להודות שאני ממש לא אוהבת את יום האהבה.

    נתחיל מזה שאם הייתי צריכה לבחור בצורה הגיאומטרית השנואה עלי הייתי בוחרת ללא היסוס בלב,

    ואם יש משהו שאני יותר שונאת מלבבות אדומים זה לבבות ורודים.

     

    עוד תופעה מדאיגה היא העובדה שעושה רושם שאהבה מלווה בנבצרות זמנית (או קבועה) של טעם, אחרת אין לי שום הסבר לעליה המדאיגה בכמות הפריטים חסרי הטעם בעליל שמציפה את השווקים.

    אני לא חושבת שבשום נסיבות אחרות אנשים שפויים היו קונים כרית שמצופה בפרווה
    בצבע ורוד או אדום ולמהדרין, יש גם עם הדפס לבבות.

    וכדי שלא נשכח, חלילה, גם כל פינה באינטרנט קושטה בדקורציה המהממת של הלבבות האדומים.

     

    לרגל החג אפילו הפקיעו ממני את אחד מהתענוגות החביבים עלי, אם לא החביב ביותר: מסעדות.

    התנאים הפכו בלתי אפשריים: יש משמרות קבועות בזמן כמו בצבא עם הגבלת זמן לשולחן,
    המקומות הוזמנו שבועות מראש, המחירים האמירו בעשרות אחוזים,
    התפריט התמלא בצירופים מוזרים או גרוע מכך, הוא "הוקשח" וכולל רק כמה פריטים.
    לבחורה לא מגיע לנגוס באיזה סטייק מדמם או המבורגר עסיסי אחרי שיעור תאי בוקס קשה במיוחד?

     

    אפילו התחלתי לחשוד שהגו את יום האהבה (או כמו שמישהו מכנה אותו: "יום הזכרון לרווקים")
    רק כדי לענות את הקבוצה המקופחת החדשה שאליה אני משתייכת: רווקים והרווקות.


    אז אני יוצאת אליכם בפניה נרגשת זוגות יקרים, בכל ימות השנה אני משמשת כרווקת מחמד לתפארת: רוקדת בחתונות, מצלמת אתכם מתנשקים על הספסל בשמחה ואפילו מגהצת וחותכת סלט בעתות מצוקה.

    תחסכו ממני את הקיטץ', הדביקות, ובעיקר את הלבבות הורודים והנשיקות הרטובות
    אה, וגם את המבטים רבי המשמעות של "נו, מתי את חוזרת לצד שלנו?".

     

    החומר שממנו עשויה האהבה

     

    וכמה מילים רציניות, ברשותכם.

    אני לא אוהבת שאומרים לי איך להרגיש ומתי. החג הזה, כמו הרבה מנהגים שחלחלו לארץ בשנים האחרונות הוא בעל אופי מסחרי לחלוטין ונועד לקדם מכירות ותו לא. וככזה לטעמי, אין בו שום דבר חגיגי.

     

    אהבה היא מציאות יומיומית ומתבטאת במעשים קטנים ומתמשכים. לפעמים זה מבט, או חיוך ומילה טובה במקום ובזמן הנכון.

    גילויי אהבה לא מתזמנים על פי תאריך אלא מדובר בנתינה מתמשכת ובאוסף דברים קטנים שקשה לתת להם מחיר: לקום בבוקר להכין סנדוויץ' כשיודעים שלאחר מצפה יום קשה, לוותר ויתורים, לעשות דברים שחשובים לשני בחיוך וברצון גם אם אין ממש חשק, להרים טלפון באמצע היום רק כדי לשאול "מה נשמע", כשחוזרים הביתה להקשיב באמת לתשובה לשאלה "איך היה היום שלך", לטפל כשחולים, גם לקנות מתנה קטנה של תשומת לב בסתם יום של חול. בקיצור, לאהבה אין תג מחיר.

     

    בימים כאלו כדאי גם לזכור שלפעמים, אהבה זה כואב. 
    כאילו במיוחד לכבוד יום האהבה הפגוש של המכונית החליט היום להתנשק נשיקה רטובה וארוכה עם הכביש.

     

    סיום מתוק

     

    אם אתם חושבים שלא קיבלתי שום מתנה ליום האהבה, אתם טועים. כרגיל, החבר'ה באירופה יותר מתוכננים מאיתנו וחברה יקרה שחזרה מסקי לא מזמן הביאה לי קופסת שוקולד! משובח! בצורת לב! אדום! אם יש משהו שאני כן מוכנה לקבל בכל יום ואפילו בצורה של לב - זה שוקולד.

     

     

    ואם כבר בשוקולד עסקינן, השבוע הרסו את המבנה של המפעל המיתולוגי של עלית ברמת גן.

    ההריסה הזכירה לי סיפור אחר על ימים רחוקים אבל גם הקפיצה לי זכרונות מתוקים מחנות המפעל האפלולית משהו שהייתה ממוקמת ממש בחזיתו כשהייתי ילדה קטנה בגובה המותן או פחות.
    רק שם היה אפשר להסתחרר ממבחר מסנוור של ממתקים בתפזורת, להתבשם מריחות השוקולד,
    לקנות לשונות חתול (אפילו בשוקולד לבן!) שוקולדים בצורות של חיות ואפילו ביצי פסחא בעונה
    ולכן, לקינוח, הייתי רוצה להמליץ לכם על סיפור שהעלה בי חיוך על המפעל של עלית בבלוג של מסלנסקי, בתפוז.

     

    ולמי שחייב Happy end, הנה שיר סכריני שמתאים ליום הזה:

    Love is all around - Wet Wet Wet

    מחלקת אבדות, שלום

     

    נ.ב היום שוב איבדתי מטריה. מישהו אולי יודע במקרה לאן הולכות כל המטריות האבודות?
    כי אפילו רק אני, בשנות חיי הקצרות אחראית לאובדנן (המצער) של כמה עשרות.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/11 09:20:

      בגלל שהאמריקאים שידרגו את המוצרים ליום האהבה הרבה יותר מבארץ אני עושה קניות בארצות הברית לוולנטיינס דיי

        18/9/08 11:44:

      המטריות שנעלמות עפות לשמיים ומרי פופינס אוספת אותן.

       

        18/9/08 11:26:

      כתבת "אהבה היא מציאות יומיומית ומתבטאת במעשים קטנים ומתמשכים. לפעמים זה מבט, או חיוך ומילה טובה במקום ובזמן הנכון".

      נכון מה שכתבת ...ומי שלא מבין דומה בעיני לאלו המנסים לתפוס את הרוח ...  ( או כמו הכלב המנסה לתפוס את זנבו ) .  כמו בפתגם האומר מי שרודף אחרי הכבוד ( או האהבה ) - הכבוד ( או האהבה ) בורחת ממנו ...

       

       

      הייתי מוסיף כאן עוד כמה ביטויים התנהגותיים "פשוטים" , של חיי היום-יום , המבטאים אהבה אבל אסתפק לחלוטין בדוגמאות שלך .  הבעיה מתחילה עם אלו המחפשים אהבה "כמו בסרטים" , או כמו בגיל 16 , או כמו ההרגשה של ימי ההיכרות הראשונים ...  

      אלו , הנכנסים מתישהו לשגרה האפורה של החיים , לא יכולים "לסבול" ומתחילים לחפש מחדש  את אהבת חייהם .

      אלו לעולם לא מוצאים ואינם יכולים ליצור קשר קבוע של אהבת אמת .

       

        14/4/08 16:54:

      אני מקווה שהתחלת כבר להתכונן לט"ו באב.


      -אז מה אם יש לי הצתה מאוחרת? כוכב זה כוכב זה כוכב. טוב שלא מחלקים פה לבבות-

        6/3/08 16:34:

      יש לי מיטריה מיותרת....אבל יש עליה לב גדול....

       

      *

        4/3/08 22:09:

      מתוקה

      אהבה היא מתנה

      אוהבת אותךנשיקה

      בכל רגע.

        29/2/08 22:16:
      קליפ הזוי, אבל הפוסט יפה
        29/2/08 08:02:

      הממממ.. אהבה, בסופו של דבר, הדבר הקונבנציונאלי היחיד שנותר..

      ועל השוקולד, אני מודה לך בשם רופא השיניים שלי..  :)

        22/2/08 22:29:

      כל יום הוא חג לאהבה... גם כאשר היא לא גרה אצלנו ...

       

      כל יום הוא יום חג של שוקולד...  גם אם השמנו קצת ואנחנו מקצצים...

       

      כל יום אובדות עשרות מטריות...  גם אם יורד גשם...ורטוב.

       

      התגעגעתי.

        18/2/08 06:35:

      את יודעת מה אני חושבת על חגיגות ולנטיינז דיי בישראל, נכון ? לא שבט"ו באב אי אפשר היה לכתוב את אותו פוסט.

       

      ט"ו באב מסמל בעיני את מפגש הפו"פ היהודי האולטימטיבי, שיש בו אלמנט הימורי להחריד (נשים צעירות לובשות לבן ומתחבאות בכרמים, והגברברים יוצאים לחפש אותן לתפוס אותן, ורק אלוהים יודעת מי ימצא אותך ואת מי אתה תמצא).

       

      גם אני לא מתלהבת מגילויי אהבה שנכפים עלי, ומעדיפה לבחור מתי להתנשק עם הבחור שלי גם אם זה לא בחצות הלילה ב- 31/12.

       

      המטריה שלך הלכה לחפש את חברותיה באיבוד, ואולי הן תחזורנה יחד עם חברה שאת לא מכירה.

       

       

        15/2/08 22:50:

      כמה נכון!

      לפני שנה בדיוק בולנטיין דיי

      כתבתי פוסט (אז טרם הכרתי את המילה הזו אפילו)

      בו העלתי את המחשבה,

      שימי האהבה הם ימי הזכרון

      לכל אלה שאין להם אהבה...עצוב

       

      לבינתיים, עברה לה שנה,

      ואני מלאה באהבות מסוג אחר,

      שהן נפלאות בדרכן

      ולעתים הרבה יותר קרובות ומשמעותיות,

      ומה שבטוח - שורדות, ובכל ימות השנה.

       

       

        15/2/08 22:39:

      רואה שביקרת בסנטר המקושט מחייך. ואני תוהה מאיפה הגיע פתאום החג הזה עם כל הקישוטים שלו. פעם לא היו חוגגים אותו כאן.

      יפה כתבת.

        15/2/08 02:13:


      מצויין...
      אפרופו מצויין -
      יום הזיכרון לרווקים.. גם הוא מצויין כמה פעמים בשנה.
      הפעם הבאה- בפסח הקרוב הוא ליל הסדר.
       
      אגב, אני לא בטוח ששמת לב אך בשעה שחיפשת את הקליפ הנורא הזה,
      גם היו טיוב קישטו עצמם בצורה המביכה הזאת:

       

        15/2/08 01:57:

      מצויין...

      אפרופו מצויין -

      יום הזיכרון לרווקים.. גם הוא מצויין כמה פעמים בשנה.

      הפעם הבאה- בפסח הקרוב הוא ליל הסדר.

       

      אגב, לא בטוח ששמת לב אך בשעה שחיפשת את הקליפ הנורא הזה,

      גם היו טיוב הציפו עצמם בצורה המביכה הזאת:

       

       

        14/2/08 23:01:

      אוהבת אותך!!!

      הנהנתי, צחקתי, הזדהתי ובעיקר נהנתי.

       כתבת נפלא!

      הרי את  מכוכבת לי :-)

        14/2/08 22:48:

       

      הללוייה!!

      כרית פרווה ורודה עם כיתובי זהב, או בלון הליום (שכבר בגיל 11 הפסקתי לאהוב כאלו) לב אדום, או זוג אזיקים שוקולד לאכילה, או, על מה לעזאזל חושבים שם, במוחות הקרודחים הממצאיאם את הימים האלו??
      אני אתך במלחמתך הצודקת הזו.

       

       

      לגבי המטרייה שלך- אני די משוכנעת שהיא (יחד עם עשרות רבות אחרות שכמותה) נמצאת באחד האוטובוסים שמסתובבים בעיר:) אין אחד כזה ללא חמש- שש מטריות נשכחות בו

      פרופיל

      simplicity
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בפשטות - הפוסטים האהובים