גבר פוגש אישה בנסיבות חברתיות כלשהן  ונוצר ביניהם קליק ארוטי והנה הם בחדר שינה כלשהו נהנים ממין סוער. כשהחגיגה נגמרת האישה מבינה שהגבר הוא קצין משטרה בכיר והגבר כנראה לא מבין שהאישה היא שופטת שדנה בתיקים פליליים. האישה חסרת הגינות בסיסית ומחפשת דרך למנוע מקצין המשטרה להזדמן אל אולם המשפטים שלה בתיק פלילי כלשהו. הפתרון הנכלולי - להתלונן במח"ש על הקצין שאנס אותה אבל לסרב להגיש תלונה על פי החוק: הקצין יעוף מהמשטרה וכך תיחסך מהאישה אי-הנעימות שהוא עלול - מבחינתה - להופיע באולם המשפטים שלה עקב עבודתו. את הסיפור הזה שרת המשפטים הייתה חייבת להבין ברגע שהוא הופיע על שולחנה, לשוחח מיד עם השופטת, לשמוע את גרסתה, לזמן אחריה את קצין המשטרה ולשמוע את גרסתו ולהבין שהאישה אינה ראויה לשבת דקה נוספת על כס השיפוט.

מה שקרה בפועל הוא פתרון ישראלי עקום. שרת המשפטים העבירה את "השופטת" לעסוק בתיקים אזרחיים במקום פליליים, קצין המשטרה הגן על כבודו כאשר הופיע באופן פרטי לבדיקת פוליגרף, בדיקה שהוכיחה שגרסתו אמתית, והיועץ המשפטי לממשלה גילה חוסר עניין בכך שאישה נוכלת יושבת על כס המשפט.

ייתכן מאד שאני טועה אבל מה שהופיע עד עתה בתקשורת אינו מאפשר סיפור אמתי אחר. כי לא ייתכן שמערכת אכיפת החוק תשאיר קצין משטרה בדרגת רב-פקד בתפקידו רק מפני שמי שנאנסה על ידו לא הסכימה להתלונן פורמלית.

הסיפור הזה, במדינה שמכבדת את חוקיה, חייב לקבל החלטה שיפוטית שקובעת מי משני המעורבים דובר אמת. וחבל ששרת המשפטים לא מבינה זאת ומשאירה את הפצע המשפטי הזה פתוח ונתון לניחושים, כמו הניחוש שלי.