אזרחים סיעודיים בקהילה לא רוצים אשפוז סיעודי
הסיוע הסיעודי שניתן ל-48 אלף אזרחים ישראלים, נכים סיעודיים, על ידי המוסד לביטוח לאומי כבר היום מביא אותם למחסור ולעוני כתוצאה ממדיניות התמיכה בסיעוד המופעלת בחוק הביטוח הלאומי. מה ההשלכות של הכוונה להעלות את שכר המינימום על הציבור הסיעודי?
המחוקק אינו מכיר בצורך בנשיאת מלוא עלות הטיפול הסיעודי והורה למדינה להסתפק במתן סיוע חלקי שנע בין 24%-41% מעלות הטיפול.
המחוקק בחר להישען בקביעתו על ההנחה שהנכה המטופל נשען כלכלית על ידי בן/בת זוג או הילדים, או על ההורים במקרה של נכה בוגר שגר עם הוריו.
מפליא, אבל רוב האזרחים הסיעודיים אינם בעלי משפחות וזו אינה קביעה שרירותית. על פי נתונים מלוח 8.2 שמפרסם מכון המחקר של המוסד לביטוח לאומי עולה כי מתוך 227,535 אזרחים נכים הנתמכים על ידי המוסד לביטוח לאומי רק כ-15,871 (6.9%) נשים מוגדרות כ"עקרות בית" והן נשואות. עוד מדגים הלוח כי 150,560 (66.1%) מכלל הנכים הם ללא ילדים, ורק ל-38,278 מכלל הנכים יש בן או בת זוג.
למרות שלא מפורסמים הנתונים המדויקים של ההתפלגות בקרב הנכים הסיעודיים, ניתן לומר בקורלציה סבירה כי רוב רובו של ציבור האזרחים הנכים בעלי הלקויות החמורות שהם גם סיעודיים אינם יכולים להיתמך על ידי ילדים או בני זוג, ביחוד כאלו שנמצאים במחצית חייהם השנייה או בגיל הזהב ולכן העול הכלכלי רובץ על כתפיהם.
מכאן שהנחת הבסיס שעליה התבסס המחוקק בקבעו את רמת התמיכה, אינה הולמת את הנחת היסוד שאולי נכונה לאוכלוסיות אחרות אבל בהכרח אינה נכונה לנכים סיעודיים. הסיוע נשחק שנים ארוכות, תוצאת שחיקת מדיניות "המדינה הסוציאלית", מדיניות שבחרה להצמיד את הסיוע לעדכון חד שנתי למדד המחירים לצרכן, עדכון הנעשה בינואר בכל שנה. אלא שבמשך תקופה ארוכה מאוד העדכון השנתי לא מביא לידי ביטוי שינויים בגובה שכר העבודה, רמת ההכנסה ורמת ההוצאות של המטופל הנכה. את הצניחה המתמדת ברמת הסיוע אפשר לזקוף לחובתו של המחוקק שבחר תחילה להצמיד את גובה התמיכה ועדכונו למדד המחירים לצרכן. ערך זה אינו מביא לידי ביטוי את השינויים ברמות השכר של המטפלים הסיעודיים במשק הישראלי. הצמיחה הכלכלית שהביאה לעלייה מטאורית ברמות השכר דחקה את המטופלים חסרי הממון לפתרונות העסקה חליפיים וזולים יותר, כאלה שייתנו מענה לרמות התמיכה.
שוק העבודה הישראלי עבר בעקבות הגלובליזציה מהפך והביא לענף הסיעוד את העבודה הזרה, עבודה זולה אך בעייתית. נכים שמצאו בהעסקת עובדים זרים בסיעוד מפלט לרמת התמיכה המצומצמת, מצאו עצמם בהמשך בעיצומו של מאבק כוחני בין המחוקק וארגונים/גופים הפועלים למען זכויות אדם, שדחפו את המחוקק ואת בתי המשפט להשוואת תנאי השכר וזכויות העובדים הזרים לנורמות המקובלות בשוק העבודה הישראלי והובילו תוך כדי כך את המטופלים לדוחק כלכלי.
החלטות שבאו להיטיב עם ציבור העובדים, נעשו בבית המחוקקים ללא מבט רוחבי הולם. כך, בזמן שהעלו את רמות השכר לא בחנו וגם לא ניתנה דעת המחוקק לצורכיהם של המטופלים ולמצוקה שנוצרה. רמות התמיכה שהפכו לתלויות בגובה שכר המינימום עברו מהפך בשנים האחרונות עת יקרו בצורה משמעותית את גובה שכר המינימום ובעקיפין גם את עלות הטיפול הסיעודי. אם לא די בכך, בתקופה הקרובה המחוקק עומד להעלות שוב את שכר המינימום, משיקוליו, אלא ששוב וכרגיל לא נערך כל דיון משמעותי בוועדות הרלוונטיות בכנסת בנושא הטיפול הסיעודי ולכן גם המחוקק לא נתן דעתו להשלכות של המהלך על עלות הטיפול הסיעודי.
רמת הסיוע שהמוסד לביטוח לאומי מעמיד לציבור הנכים הסיעודיים היא מגוחכת, פוגענית, ומעמידה סימני שאלה רבים
בחינה מספרית של עלות השכר לטיפול הסיעודי מעלה כי מטופלים מהקבוצה השלישית הנדרשים לעזרת הזולת באופן מלא. מטופלים שלהם נדרשת עזרה סיעודית סביב השעון כולל עזרה מלאה בשעות הלילה, כדוגמת מרותקים חסרי תנועה עצמונית, מונשמים מכל הסוגים ועוד, נדרשים לסיעוד של 24 שעות ביום ובחישוב חודשי הם נדרשים לשלם בעבור 732 שעות בחודש. מאחר שעלות שעת עבודה מינימאלית היא 23.12 ₪ לשעה (ללא הטבות סוציאליות), כיום עלות שכר הטיפול עומדת בממוצע על 16,878 ₪ בחודש.
על סכום זה יש להוסיף תשלום נוסף בגין עבודה בסופי שבוע ובחגים, הטבות סוציאליות (ימי חופש, דמי הבראה), הפרשות שונות (לפנסיה, לפיצויים בגין פיטורים, סיום עבודה, אשפוז בבית חולים סיעודי, פטירה), אגרות ותשלומים נוספים כגון חידוש היתר מדי שנה, תשלום חודשי לתאגיד, תשלום בגין איתור והשמת עובד זר (תשלום בגין "ייבוא" עובד זר), ביטוח רפואי ותשלום חובה לביטוח הלאומי ועוד. אם תאושר הצעת החוק לעליית שכר המינימום, הנתמכת על ידי 80 חברי כנסת, על ידי ועדת אללוף ועל ידי ההסתדרות (שפתחה במאבק ציבורי בנושא) ועיקרה העלאת שכר המינימום לגובה של 5680 ₪ בחודש (30 ₪ בשעה) וכפי שהיא מופיעה בהצעה, השכר החדש יעלה את גובה עלות השכר הסיעודי לכדי 22,150 ₪ לחודש בממוצע.
כשמשווים את הפער בין עלות הטיפול, לסיוע שמעניק המוסד לביטוח לאומי, מגלים כי ערכו נע בין 14%-21% מעלות הטיפול, וזה הנתון המתייחס למקרים שבהם מוענקת תמיכה מלאה. כשהזכאות היא לקבוצות המקבלות סיוע ומשתייכות לקבוצה השנייה המצב אפילו חמור יותר. האם העבודה משחררת מעתיד שחור?
שורה של החלטות שגויות של המחוקק שבהן: קביעה של רמת שכר על פי רמת תפוקה וקביעתו במדרגות שבין 20% - 80% מגובה שכר המינימום. הגבלה של תקרת השתכרות בחוק הביטוח הלאומי המגביל להשתכרות שאינה עולה על 5,454 ₪, שמעבר עליו מביא חשש לאיבוד רשת הביטחון, הגבלה של היקפי המשרה, קידום תעסוקה נתמכת (שמעודדת רמות שכר נמוכות), קיזוז משמעותי בתמיכת הקיום עם העליה בשכר, ברמת השתכרות שמתחת לתקרה ועוד, הובילו את השכר של הנכים הסיעודיים שמסוגלים לעבודה חלקית לרמת שכר ממוצעת של 9 ₪ לשעה (על פי נתוני משרד הכלכלה) או להכנסה חודשית מתחת ל-2,000 ₪ לחודש. כך שישועה לא יכולה לצמוח גם לנכים הרוצים מאוד להשתכר ולכלכל עצמם, שלא לדבר על המרחק העצום שבין סכום זה לסכום הנדרש כהפרש להשלמת הטיפול הסיעודי. בל נשכח את רמת המוכנות של שוק העבודה לקלוט את אותם נכים, הן מבחינה תפיסתית והן מבחינת המוכנות של המדינה הלוקה בחטא חוסר ההנגשה. לסיכום
קשה לומר אבל האמת חייבת להיאמר: עתיד הנכים הסיעודיים ייקבע בדיונים על שכר המינימום המתקיימים כיום וההשלכות הן שנכים סיעודיים ייאלצו בשל קריסה כלכלית לוותר על המשך השילוב בקהילה, מהלך הנוגד באופן חמור את האמנה הבינלאומית של האו"ם שעליה חתומה מדינת ישראל המורה על שילוב בקהילה, והתוצאה הישירה היא שנכים יעברו בחוסר ברירה עת הקריסה הכלכלית לאשפוזים סיעודיים במוסדות רווחה סיעודיים קורסים ודלי תקציב, מחפירים ביחסם ובהתנהלותם למטופלים הסיעודיים ויאבדו שם את עצמאותם ואת צלם האנוש.
חבל התלייה כבר מונח על הצוואר. לא הגיע הזמן להתפכח ולצאת למאבק?!
 צחי אדרי, נכה סיעודי בפנייה נרגשת ליו"ר ההסתדרות.
____________________________ קובי כהן |
