והוא היה חזק! החוכמה והעוצמה של בני האדם היו כל כך גדולים שהם ניסו בשלב מסויים לטפס ולתקוף את האלים בכבודם ובעצמם במושבם השמיימי. מועצת האלים תהתה מה לעשות כדי לרסן את בני האדם, הרי אם ישמידו אותם כפי שהשמידו את הענקים, יפסקו הקורבנות וטקסי הפולחן שנעשו לכבודם. זאוס מצא דרך: הוא יחתוך את האדם לשניים כך שכוחם יחלש ומספרם יגדל(=עוד קורבנות, אלא מה?) ואם ינסו לפגוע באלים שוב, יפצל אותם בשנית כך שיקפצו על רגל אחת.

לאחר הפיצול נוצרה בעיה: כשהאדם החצוי מצא את חציו השני, שניהם עטפו זה את זה עם ידיהם, שלובים זה בזה בחיבוק הדדי, משתוקקים לחזור להיות שוב אחד עד שהיו מתים מרעב והזנחה מכיוון שלא רצו לעשות דבר אחר מלבד להיות ביחד, והאנושות התחילה להכחד. אז זאוס הגהה תוכנית חדשה: הוא העביר את אמצעי הרבייה למרכז, כך שבזמן החיבוק הם למעשה יקיימו יחסי מין והתשוקה הזו תניב צאצאים לאלו שהיו במקור אנדרוגינים, בעוד שאר המינים יוכלו לזכות בסיפוק מיני ולהמשיך בחייהם.

אריסטופאנס טוען שהרגש הזה, המשיכה, החיבה, האכפתיות כלפי אותו אדם אינם רק מיניים ויש לנו קושי גדול בלהסביר מה גורם לנו לרצות להיות שלמים. האהבה, כך הוא אומר, היא תוצאה של אותו עונש קדמוני שדן אותנו לנדוד ברחבי העולם בחיפוש אחר החצי השני שלנו. "אהבה" היא כינוי לתשוקה הבלתי מוסברת שלנו להיות שלמים ולחזור לצורתנו המקורית.

אומנם עוד לא יום האהבה, אבל שתפו את האגדה הרומנטית הזאת עם החצי השני שלכם, מי יודע, אולי פעם באמת הייתם שני חצאים משלם.