כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    אני אף פעם לא לעצור עצמי

    56 תגובות   יום רביעי, 26/11/14, 15:31

    זה זמן הלילה שהתגנבה לדעתי, וכל החלומות שלי עובר לנגד עיניי באיטיות. ידעתי שיש לי להגיד שלום כמו שכל הזיכרונות מתאספים ומצוירים על השמיים. והרוח מצליפה את הגלים כל כך חזקה. הם למלא את החושים שלי בין יצורי הלילה. תני לי לטבוע בדמעות שלך כמו לילה ביער. מעבר לדלת יש צחוק, אני יודע. אני חייב להאמין במשהו אז אני עושה את עצמי מאמין ואין לי רצון להילחם נגד ימים יהיה טוב. כמו לחיות ביער של חלומות שממלאים את ראשי בבגדים.

    פנס הרחוב הערב שסירות הדיג לצאת על פני המים, ואתה נבנה גשרים עד השמיים, קצוות שרוף של ימים ומפרשי ירח מעושנים בין העננים. הדמעה בעין שלי, מזכיר לי את הבית. פתאום פרצה השמש מבוגרת יותר מההרים, ואת הקרניים שעזבת שוכבים על הרצפה. זה כאן כדי להישאר, אבל, השמיים והארץ רק טיפה של מים בים אינסופי במורד הקיץ של הנשמה שלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/12/14 06:37:
      yael~ . אכן, הסגנון מאופיין כצופן סוד. עם זאת מאחורי החידה הבלתי מפוענחת מסתתר הפתרון. כך שאם הקורא יפסע לאורך השיר הוא יפצח את התעלומה ואת המשמעות שמתחת לחזות שאינה מובנת.
        2/12/14 14:39:
      אניגמטי....
        2/12/14 11:01:
      נחרצה. משמח אותי שהקשבת לשיר, שרקדת לצליליו והתחברת לדמיון שלך. לפעמים שואלים אותי "למה התכוונת כשכתבת.." אבל השאלה החשובה היא מה הקורא מרגיש, השאלה למה התכוון המשורר עבר זמנה! את צודקת, כל אחד רוקד את הריקוד במקצב שלו ובדרכו. וזה מה שכל כך יפה בפלא השירה.
        1/12/14 23:43:

      עברה בי תחושה מוזרה...

      אדם המבכה את מר גורלו ומטביע עצמו לדעת ביין...

      משום כך הוא מלהג ובליל מילותיו לא מובן.

      הוא מיוסר משום שהיא לא פתחה את הדלת עבורו,

      לבטח העדיפה אחר על פניו.

      לא בכדי קול צחוקה המתגלגל מעביר אותו על דעתו.

      יהיה טוב... יהיה בסדר... עוד מילים המאדירות אצלו את התסכול.

      מה שטוב בכל הסיפור הזה - שכל אחד לוקח את זה למקום אחר...

        1/12/14 21:11:
      עט סופר. מקווה שהצלחתי לפצח את האתגר: ליצור ואחר כך לנסות להבין. כתיבת תנועת המילים זו הפעולה שקודמת להקשבה להגיון, כי הכותב לא רואה את המציאות כאן ועכשיו כשהוא מניע את גלגלי הדמיון ומחבר משפטים. ואולי: יש בזה נגיעה אלוהית, כי מראה התוכן אינו כמראה בשר ודם..
        1/12/14 14:55:
      ...."כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב "..!!.....אז אולי- "נעצרה נא אותך ונעשה לפניך".. (פאזל של) "גדי עזים"...אבל מנגד- "אם תעצרני לא אוכל בלחמך"....סוג של פאזל ..:) ...הרימי ת'כפפה:)
        30/11/14 12:00:
      אקווריוסאנו. מרחיבה את הלב הדרך שלך לפצח את הכתוב. לי זה מרגיש כמו שברים של שירים שכתבתי בדפים שבראש.
        30/11/14 11:58:
      צבע השרב. מנשימה לנשמה השעון בשמים מתקתק כשהשמש עולה בבקר הבא.
        29/11/14 22:47:

      כמו אסופת פתקים, קרעי מחשבות, שהתאספו למונולוג.

      בשפה שבורה.

        29/11/14 18:59:

      מנשימה להנשמה לנשמה... אהבתי

        29/11/14 15:02:

      קנולר. תודה גם לך. אולי במאה הבאה לא יתקנו את השפה הזו.. מה גם שאת כללי השפה ניתן לשבש רק לאחר שרוכשים בם שליטה.

        29/11/14 14:59:
      kimchid. אתגר המילים הוא כמו תחפושת שמתפוררת כשנוגעים בה, והופכת לזיכרון שמוביל לרגע חדש.
        29/11/14 14:58:
      מאריאנטואנט. אני מקבלת החלטות שונות בחיי, אך את סגנון הכתיבה הזה, החיים בחרו בשבילי.
        29/11/14 14:56:
      אילן גד. לא אני בחרתי את הדרך, זו דרך הביטוי שבחרה אותי.
        29/11/14 13:45:
      בזכות שאר המגיבים הבנתי דברים שהציקו לי בשפה. תודה להם ותוד גם לך.
        29/11/14 10:57:
      הרגשתי כמו בתשבץ הגיון ( מאתגר)....ללא פתרון....
        28/11/14 23:52:

      צטט: אילן גד 2014-11-28 20:23:08

      שיר מאתגר לקריאה :) שבת שלום גילה

      בדיוק מה שעבר לי בראש.

      כמו תמיד

        28/11/14 20:23:
      שיר מאתגר לקריאה :) שבת שלום גילה
        28/11/14 12:27:
      יורם גרוסר. אתה מלאכת מחשבת שנונה ומיוחדת של אלוהים. חכם סיני אמר שככל שהסבל עמוק יותר כך ערך השירה גדול יותר, וכשכתבתי את השיר הזה, כל משפט פצע לי את הלשון. כדי לכתוב משוב או ביקורת צריך להניח בצד דעות קדומות וטעם אישי, ולחשוב רק על המהות והתוכן. לזכותך ייאמר שאתה מבחין בחוט השני שמשרטט את האישה שאני מעבר לקליפת העולם שלי. עכשיו, חלון נפתח בלב שלי ודרכו מסתננות קרני השמש. תודה על שאתה עף איתי. חיבוק.
        28/11/14 12:20:
      HagitFriedlander. תודה. את ממלאת אותי בשמחה על ששבת לפצח את האתגר ולהצליח ליהנות. יש לך את היכולת להוריד את השמיים על גופי שמכסים אותו בתכלת כמו רטיות מנחמות. תודה על האמפטיה והסבלנות שלך.
        28/11/14 12:16:
      n1free. תודה. מרגשת תגובתך שהיא כמו נגיעת מכחול של חסד שמבחינה בגוונים ובריחות שבשיר ובעולם שמעבר לו. אני מרגישה שאת פוסעת אתי יד ביד בעולם שציירתי בשפה לא שגרתית ואת מצליחה להבקיע את המכשולים בין המילים. בכך, את מחזקת את מבטי הכלוא בגוף, תודה על התמיכה.
        28/11/14 12:13:
      Mr. Lonely. המילים שלך כל כך חכמות עד שהן עלולות לפוצץ את הלב שלי מאהבה אליך. אני מודה לך על ניגון קולך שהוא כמו אביב שעושה לי חשק לערוך את החיים שלי מחדש.
        28/11/14 12:11:
      חני.א. את משמחת אותי כי כמו קוראים נוספים אתם קוראים את השורות עם הלב. לפעמים אני מרגישה שכשחלומות מתים כאב בגוף שמתפשט כמו שריפה.. אבל האופטימיות שלך גורמת לי לראות את החלומות כמו עלים שנשרו מהעץ על האדמה, והעץ מצמיח עלים חדשים. תודה על רגישותך הרבה.
        28/11/14 03:39:
      היי, בשל השיבוש הדיקדוקי, עובר מייד וחזק, שהמסר אינו הדברים, אלה דרך אמירתם. וחשבתי שהבאת שיר של נער/ה שנתמכים מליבך והדרכתך, וניפעמתי. מוטיב חוזר בשירייך הוא הניגודיות בין הרצון לפרוש נישמתך, והצורך לכסותה ולהגן עליה. לדעתי, את הגדר הזה, אנשים ביקום נוגעים וחוזרים אחור והמשותף לכולם שאיננו יכולים שלא לרצות לפרוץ אל הלא ידוע שמהעבר האינסופי. והיום הרחבת לנו את השטיח - באומץ רב - להניח על גדר התייל ולהחליק מעליו אל עולם קסום שבו מותר לנו להיות עילגים....תודה. אוהב מאוד.
        27/11/14 22:29:
      כמו לחיות ביער של חלומות שממלאים את ראשך...ואז את כותבת "בבגדים"...כאילו להכעיס...לומר משהו אחר...שהאוזן והעין לא מורגלות...כמו שאת אומרת יש בי עוד משהו שלא נוח לכם לראות...אז הנה אני גם בוורסיה אחרת...אל תקחו רק את החלק שמתאים לכם...ואת ממשיכה ושפתך עשירה ודמיונך פרוע וחזק שחובק קרניים של שמש מבוגרת יותר מהרים כשהם שכובים על הרצפה...במורד הקיץ...דווקא כשחום עולה למעלה את יורדת...ואת נהדרת בכל שפה! (אתמול רפרפתי על הכתוב ולא התעמקתי והיום צללתי לתוך ראשך הפורה והנשמה הענקית שלך) שבת מבורכת גילה!
        27/11/14 20:17:

      בקריאה הרגשתי כמו "רק רגע", חשיפה לאדם מבולבל שמדבר עם עצמו.

      יש ניגוד בין עילגות תחבירית ולשונית, לבין ביטויים בשפה גבוהה, כמו "רוח מצליפה את הגלים", "במורד הקיץ של הנשמה", נראה לי שהמרחק ביניהם גדול מדי עבור שפה של איש יחיד.

      השירים שאת כותבת צריכים להיות נכונים לך, בלי לוותר ו"להוריד רמה" כמחווה לקוראים.

      להפך, תאתגרי ותהני ממי שמצליח לפענח, או להעלות נקודה חדשה למחשבה.

        27/11/14 19:48:

      טיפה של מים בים
      כמו תמונה אחת בים של חלום לפעמים
      וגם דמעה אחת לפעמים מתייבשת
      כששמש צצה לרגע ביום של גשמים 

      אהבתי את החידון האתגרי הזה
      וזה מה שלקחתי מהשורות 

        27/11/14 19:21:
      גילה יקרה אם את אומרת שלום לכמה חלומות זה רק אומר שיש לך כמה חדשים ותמיד תמיד תוכלי לדחות את המחר בכדי להגשימם...חיבוק
        27/11/14 13:51:
      דוקטורלאה. קו המחשבה שלך מסביר שכדי לקרוא שירה נדרשת רמה גבוהה של ריכוז, ויש קוראים שאין להם סבלנות להיכנס מעבר לשורות. הם רוצים סיפור נגיש ומובן בלי להתאמץ. אז כדי שלא יצטרכו לפסוע את רוב הדרך בעצמם, אני כותבת "שירת פרוזה" ואולי הצלחתי לגרום לקוראים לאהוב שירה ולהעז לפסוע בה. ברשומה הזו אני כותבת באופן שגורם במכוון לאי נוחות, אולי בגלל שאני חשה אי נוחות בימים אלו עם עצמי, כמו כאבים של מילים ששוברים את השפה ואת הגוף שלי בה בעת.
        27/11/14 12:27:
      לא אתיימר שהבינותי את הכל, אבל השתדלתי כמיטב יכולתי, כי הבנתי שזהו האתגר של השיר לא שיר הזה. והוא דורש מאתנו להתאמץ, ואינו מאכיל אותנו, הקוראים, בכפית כסף נוחה. ומה שהבנתי גרם לי הרגשה טובה, שהצלחתי. ואולי היתה זו המגמה הנסתרת של היוצרת? כי מי ששונא להתאמץ יכתוב בקלי-קלות "לא הבנתי" ואידך זיל גמור.
        27/11/14 11:50:
      sari10. המטרה שלי שיהיה הרבה יותר טוב.
        27/11/14 11:43:
      רוח האדם. ברשומה הזו רציתי לשבור את כללי סגנון הכתיבה המקובלים המקנאים לחוקים לשוניים, תחביריים וכללי כתיבה נכונים. נכון שהמטרה בכתיבה היא הקורא, ואני מהמרת על הסבלנות שלו לשיר שכתוב בשפה מבלבלת.
        27/11/14 11:34:
      רק "רגע". אהבתי את הדימוי של מה שמעורר בך השיר. את צודקת יש אי נוחות וצרימה בסגנון הביטוי. רציתי שהקוראים יחושו קצת שונה ויטעמו משהו חדש, ולא שיחושו שלא בנוח כי התקשורת שלי עם הקוראים חשובה בעיניי, עם זאת השיר הזה דורש ריכוז ומאמץ מהקוראים
        27/11/14 11:26:
      Rachelarts. את אומרת את האמת בזהירות ובבהירות. את מבטאת את הצורך של הקורא להבין שירה, ואת מצאת את הסבלנות להתמודד עם השפה.
        27/11/14 11:23:
      עין קשובה. תודה על הביקור ועל הסובלנות.
        27/11/14 11:23:
      נויאור. כשיש מה לומר, חשוב גם האיך אומרים זאת.
        27/11/14 11:22:
      באבא יאגה. הבנת הסיפור הזה דורשת מאמץ. הוא כתוב מבלבל והוא לא מיידי להבנה.
        27/11/14 11:19:
      דליהו. מהי כתיבה טובה? לכתוב על פי מוסכמות? להיצמד לחוקי שפה נכונה? את צודקת בכך שעלי להקל על הקוראים את הביקור בעולם שלי ולגרום להם להבין.
        27/11/14 11:17:
      א ח א ב.כמו לעצום עיניים ולראות את המילים המבטיחות מסע קסום.
        27/11/14 11:15:
      מרב 1956 . גילית שיש לך את האומץ לחשוף את המציאות ולבטא מה שאומר לך ליבך לגבי כושר ביטוי בעייתי.
        27/11/14 09:15:

      יהיה טוב ♥

        27/11/14 08:54:

      האווירה - חזקה,
      שיבושי העברית כדי להבין טעמם - צריך להם צידוק,
      לא מצאתיו,
      אולי אמצאו בעתיד.

        27/11/14 08:08:

      כמו להקשיב לשיכור שמשוחח עם עצמו, או לחולם.
      ויש הרגשה של חוסר נוחות
      כמו בשעה שמישהו עומד מולך ומסיר את כל המחיצות
      ואתה משתתף, נוכח, בלי שממש התכוננת להיות.

        27/11/14 07:40:
      רשומה שרב הנסתר על הניגלה, וכך גם בין השיטין , "פנס" דימיוני האיר הבנתי, אהבתי את הסיפורת הקצרה שכה רב בה.
        27/11/14 07:23:
      חזק!
        27/11/14 06:41:
      יער של חלומות
        26/11/14 23:33:
      אני צריכה לקרוא זאת שוב, אחזור
        26/11/14 21:57:
      כדאי שתסדרי את זה.למה המאמץ הזה?:-)
        26/11/14 21:56:
      סוג של רצף תודעה. קסום ומעורר כמיהה
        26/11/14 20:43:

      קראתי,, ולא הצלחתי להבין מה קורה לך.

      ניגשתי לתגובות ונוכחתי לדעת שיש שהבינו יותר ממני שהעילגות נעשתה כאן בכוונה תחילה.

      את אמיצה לכתוב ככה, לדעתי.

        26/11/14 19:01:
      debie30. את יודעת, זה מוזר. השירה הזו אינה כתובה לפי חוקים דקדוקיים ולא לפי כללי תחביר נכונים. ולמרות זאת, את מצליחה לבודד את העיקר מהטפל.
        26/11/14 18:58:
      n a n a. אופיו של חלום מסיע אותנו לעולמות נסתרים. ברשומה זו אני כותבת בסגנון שונה, בשפה עילגת, ולמרות זאת את מצליחה להיכנס לדמיון שלי.
        26/11/14 18:55:
      rossini. הרמת את הכפפה של הזמנה לחוויית שירה מיוחדת, בניגוד לנוסח השירה המקובל.
        26/11/14 18:46:
      כתיבה עשירה בדימויים. נראה שזכרונות חלומות ותקוות התאגדו בתוך המלים
        26/11/14 18:23:
      אל תעצרי.... בעיקר את החלומות ... ♥
        26/11/14 17:13:

      כמה פיוטי.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין