בזמנו מאיר אריאל שר אודות הדלתות שניחשו אותו בטרמינל..

היו אלה זמנים תמימים בהם המקסימום שהדלתות האוטומטיות ידעו הוא לזהות תנועה ולהיפתח

אבל זה לא היה משהו פרסונלי,הן נפתחו לכל אחד...

היום כשאני גולשת הרימרקטינג מנחש אותי, מציע לי פרסומות ואתרים בהם ביקרתי קודם, ולא עוזבים אותי, רוצים לומר, "הי! אני כאן!"

הסלולר מזהה את המיקום שלי, כל עדכון מחייב הסרת שכבת המידע הזה, אם איני מעוניינת

ברשתות החברתיות יודעים עלי הכל, סקירה קלה אודות הפרופיל מגלה טעמים ,העדפות, מיקומים, משפחה, ילדים

כל פיסת מידע שאנו מנדבים כדי לקבל משהו "בחינם" אינה בעצם חינם, אנחנו מגישים את שיירי הפרטיות שלנו על מגש של כסף בתמורה למפרסם,למשווק,לבעל אינטרס

-----------

געגועים לעידן הנייר והעט, טלפון החוגה, המכתבים, האוף ליין ואי הוודאות

ככה, שיירגש אותנו יותר להיתקל במקרה לגמרי במשהו שבדיוק היינו צריכים

או לפגוש אדם שמזמן לא ראינו ולא באמת מה ידענו מה קרה איתו במהלך השנים

ולא הייתה לנו שום אפשרות למצוא אותו

הרבה יותר פשוט ומרגש