In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
אוי, איך אהבתי את הפטיפורים האלה שהיו מכינים בצבעים פסיכודליים בקפולסקי המקורי באלנבי ליד רחוב ביאליק... כילדה תמיד הייתי זוללת כמה בכל פעם כי לא הייתי יכולה להחליט בין הירוק לוורוד ולשוקולד.
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש צורך לשוקולד בלגי משובח ?
חרוזים כמו חול...
אני הבאתי משהו לאכול
ואם כטוב לבנו ביין נצחק קצת
הרי כולנו שם בני תרבות!
נחכה שתלכי לפדר את אפך
לפני שנפצח בדברי רכילות.
לא בטוח שאתה בעמדת מיעוט.
זאת בטח זאת האומנית. (בלהבריז, לכתוב על זה פוסט ועוד לקבל עליו כוכבים ...)
עברה פה רוח פרצים?
טבלה ובידיה שרצים?
עשתה בלגן וטרור?
חמקה חזרה אל החור?
חבל שכשמזמינים אותה למושב לצים
היא לא מגיעה וממציאה תירוצים.
(היא יודעת מי היא)
איזה נופת את בלעדי
ק ו ס ס א מ מ ו ! ! ! ה י א ל א י ו ד ע ת ל צ י י ר ! ! !
סליחה לא הייתי צריכה להתפרץ ככה.. פשוט חזרתי מספירת כוכבים ו..נו, התוצאות
לא טובות ונבהלתי ושוב סליחה..
נה נה נה נה, נה נה נה נה נה
רוצה להיות השושבינה נה
פרחים על ראשכן אז אזרוק
דבר שיטנה אשתדל לא לירוק
אבל אם אתבשר שנמצא בך הרוע
לבוא עד אליה
לגהור מעליה
ובלי רשותי את בתוליה לקרוע..
יספרו אודותי: "היא יצאה מכליה"
תודה רון!
וזה שאמרו חכמים (מי יותר, מי פחות):
צוחק מי שפרה אחרון.
עשיתי פעם פסל (לא תעשה לך... כל זה)
של פרה עם חיוך. קראתי לו ושקי (vache qui).
אבל זה כבר סיפור אחר.
נהדר את כותבת.
אם היית באיזה חתונה, אז בטוח נתקלת.
תודה על התגובות, מתוקות ומתוקים!
אני בטוח שאכלתי פעם פטיפור, רק שאני לא זוכר כרגע מה זה...
זה היה בדיוק אחרי ולנטיינ'ס דיי, עם כל השוקולדים (שקניתי לעצמי). תודה שרי אהובה.
תודה דב.
זאת ההצעה הטובה ביותר שקיבלתי עד כה. אני אחזור אליך. :)
אני עכשיו הפרה הצוחקת
La vache qui ris
פוטיפר בוכה, יוסף בוכה, שבע רזות, שבע שמנות
וזו יושבת ומלעסת ובולסת.
אוי אוי, איך גדלנו על סיפורים כאלו
ללמדנו שאשה היא יצור תככיתי מעיקרו
והגבר קורבן ענוג ונקי.
Cherchez la femme
ציירי לך שפם.
לפי הרשב"ם, פוטיפר התעניין אך ורק במאכליו (שבודאי כללו את הגרסה המקומית לpetit four), כך שפוטיפרה המסכנה התחרמנה מהאויר ולא כל שכן מג'ו שלנו. טרגדיה.
אילו פיה היה מלא, כל הסיפור לא היה קורם עור וגידים.
כתבת נפלא
כל כך יפה, מכמיר וגם...מדוייק.
מתוק, מלוח , מתוק....
פטי ועוד פתי פור...
נראה לי שאוותר הערב על הקינוח:)
תודה ושב"ש,גלי.
גם אותי הרצת לגוגל :)
כל כך יפה עדין וקשה.
יפה כתבת...
מתוק מלוח כזה.
את מאמינה לסיפור של יוסף ולא לסיפור שלה?
הרי ברור שהוא ניסה לאנוס אותה ורק אחר כך הוא סיפר לסופר המשוחד של התנ"כ
את הסיפור שאף בנאדם נורמלי לא יאמין לו...
את השיר אהבתי
אבל לא את אשת פוטיפר.
אישה שיש לה עבדים ושפחות
אישה שרודה בעבדים ובשפחות
אישה שניסתה לאנוס גבר
ואחר בדתה שהוא אנס אותה
וגרמה לו לשבת שנים רבות בבית הסוהר.
אישה כזו לא מגיע לה שום דבר. בוודאי לא פטיפורים.
שנונה שאת!
תענוג הפטיפור הזה:)
אח, טמבורין
עצוב ומצחיק
כתבת
ומעורר מחשבה
(רצתי לגוגל, התעדכנתי בסיפור, ומצאתי קונדיטורית המכנה עצמה אשת פוטיפר:)
ללא כחל ושרק
מקסים . מתוק מר
אוהבת שלך שרי