כותרות TheMarker >
    ';

    "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן"

    בחודשים האחרונים אני מבחין בדאגה רבה בפער הולך ומתרחב בין המציאות מבוססת העובדות כפי שאני רואה אותה לבין תמונת המציאות של קובעי המדיניות ומעצבי דעת הקהל בישראל.
    מטרתי בבלוג זה לאפיין את התופעה, להדגים את העיוותים אותם אני רואה בתפיסת המציאות ולהציע פרספקטיבה שונה תוך התבוננות ביקורתית מבחוץ ושימוש בעובדות מהעבר הקרוב והרחוק כדי להאיר את ההווה ולהעריך את העתיד. כמו כן, אציע דרכים אופרטיביות שיאפשרו לראות את המציאות כהוויתה מבעד מסך "הספינים" ויאתחלו תהליך של חזרה למציאות שנושא עמו תקוה לשינוי.
    חשוב לי להדגיש שאין בכוונתי להביע דעות על בסיס "ערכי" או "מוסרי", אלא על בסיס ניתוח קר ועובדתי (גישת Real Politic). הערכת העתיד תתבצע על בסיס ניתוח מגמות קיימות והערכת הסתברויות לתוצאות אפשריות.

    הסיבות לפער בין תפיסת המציאות של הימין למציאות בפועל

    0 תגובות   יום ראשון, 30/11/14, 00:41

    ראשית דבר, ברצוני להסביר את תיאור הבלוג, ולהדגים את אופי הניתוח שיאפיין את הבלוג .

     

    כפי שציינתי, אני מזהה פער הולך ומתרחב בין המציאות בפועל לבין תפיסת המציאות של קובעי המדיניות בישראל.

    בראייתי, תפיסת המציאות של קובעי המדיניות ומעצבי דעת הקהל בישראל מבוססת על נקודת מבט צרה בשלשה מימדים (זוית ראיה, מרחב וזמן).  אני מכנה תפיסת מציאות צרה זו בשם   "בטחון כאן ועכשיו".

     

    מימד ראשון: זוית ראיה ("בטחון").

     

    זוית ראיית המציאות מבוססת כמעט באופן מוחלט על הפרספקטיבה של כוחות הבטחון לסוגיהם תוך התעלמות כמעט מוחלטת מזוית ראייה אזרחית. ראשית, למשרד הבטחון, המשרד לבטחון פנים ולשב"כ במשרד ראה"מ יש משקל סגולי מכריע בתהליך קבלת ההחלטות בממשלה. שנית, אישים רבים במערכת הפוליטית באים עם רקע בטחוני בכיר, אף אם לא משמשים בתפקיד בטחוני כרגע. רקע זה קיים עמוק ב DNA  שלהם ומשפיע על אופן ניתוח המציאות וקבלת ההחלטות שלהם. שלישית, אנשים עם רקע אזרחי מובהק, כמו יאיר לפיד ובנימין נתניהו נוטים להתבטל בפני זרועות הבטחון.

    יש אינספור דוגמאות לעיוותים שנוצרים עקב זוית ראיה מוגבלת זו. אביא מספר דוגמאות:

     

    1. ריטואל תקציב הבטחון. כל שנה, לקראת קביעת מסגרת התקציב, מערכת הבטחון מעלה תרחישי אימה, מאיימת בקיצוצים (תמיד בטייסות או אימונים במקום בכח אדם). התוצאה הסופית ידועה מראש: קיצוץ רוחבי בכל המשרדים ותוספת גדולה למשרד הבטחון.

     

    2. ניתוח הסביבה האסטרטגית מוגבל למה שנתן לראות דרך הכוונת. למשל: ניתוח היריב הפלסטיני מתמקד באיומים הצבאיים בלבד ומתעלם מהמערכת הפוליטית הפלסטינית  הדו-קוטבית. לכל ישראלי ברור שמתקפת פיגועים פלסטינית על ישראל מחזקת את הימין ומחלישה את השמאל. צריך להיות ברור לכל בר-דעת שמתקפה ישראלית על הפלסטינים מחזקת את חמאס על חשבון פת"ח של אבו מאזן. זו אפילו לא תופעה יחודית לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לפיכך, כאשר ישראל יוזמת פעילות התקפית, משקיף חיצוני יסיק שממשלת ישראל שואפת לחזק את הקיצונים בצד הפלסטיני.

     

    3. למשקיף מהצד נוצר הרושם, שכל בעייה העומדת בפני ישראל גוררת פתרון כוחני המבוסס על עוצמה צבאית. דוגמאות: תקיפה באיראן שנמנעה ברגע האחרון, ההשתלטות על הספינה "מאווי מרמרה", חיסולים ממוקדים ומקרים רבים נוספים של שימוש בכוח שהתבררו בדיעבד כמקח טעות.

     

    מימד שני: מרחב ("כאן")

     

    הכוונה לראיית מציאות המבוססת כולה על מציאות ישראלית פנימית ושיקולים פוליטיים פנימיים ומתעלמת כמעט לחלוטין מעמדות בעלי עניין מחוץ לישראל:  הפלסטינים, מדינות ערב, יהדות העולם, ארה"ב כמשענת אסטרטגית והקהילה הבינלאומית. כבר בשנות השבעים טבע הנרי קיסינג'ר את האימרה  "לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק פוליטיקה פנימית". מה שהיה נכון תמיד ברמה זו או אחרת, נכון שבעתיים בשנים האחרונות.

    גם בנושא זה יש אינספור דוגמאות:

     

    1. ההתעלמות המוחלטת מהתוכנית הסעודית (הערבית) לפתרון מלא של הסכסוך הפלסטיני ושלום עם כל מדינות ערב. (בקרוב אכתוב פוסט נפרד על התוכנית הסעודית)

     

    2. מאמץ מתמיד לאורך השנים האחרונות להפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסכסוך לאומי על שטח  בין הירדן והים בין 6 מיליון יהודים ל 5 מיליון פלסטינים לסכסוך דתי בין 15 מליון יהודים ל 1.5 מיליארד מוסלמים, המאמץ התחיל בתביעה חדשה מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית (האם כולם מבינים היום את חוסר ההגיון המוחלט בתביעה זו ואת הסיבה הפשוטה מדוע אבו-מאזן לא יכול היה להסכים?), נסיונות גלויים ממשלתיים "לייהד את ירושלים" (ניסיון השתלטות מרוכז על סילואן) והסתיים בקריאות הולכות ומתרבות (כולל מלב מפלגת השלטון) לשנות את הסטטוס בהר הבית.

     

    3. יצירת משבר עם ארה"ב ושפל שלא היה כמוהו ע"י התערבות חוזרת ונשנית בפוליטיקה פנים-אמריקאית וזלזול מופגן ובוטה בנשיא ארה"ב ובשריו הבכירים.

     

    4. הסתמכות על כוחו הפוליטי הניכר של הלובי היהודי שהוא ברובו המוחלט רפורמי וקונסרבטיבי תוך זלזול מופגן ואי הכרה ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית.

     

    5. זלזול מוחלט בקהילה הבינלאומית ובפרט באירופה, תוך התעלמות ממגמות ברורת הן בתחום הממשלתי (הדרדרות ביחסים, חרם על התנחלויות, אפשרות להתבע בבית דין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג) והן בתחום הפרטי (התחזקות תנועת BDS)

    מימד שלישי: זמן ("עכשיו")

     

    הבנת מציאות המסתמכת בעיקר על ההווה תוך התעלמות מהעבר הקרוב והרחוק (שלנו ושל עמים אחרים) וקביעת מדיניות קצרת רואי המתעלמת מהשלכות ארוכות טווח של אותה מדיניות ומתהליכים מקומיים ובינלאומיים בעלי השלכות בטווח הבינוני והארוך.

    דוגמאות מתחומים שונים:

     

    1. שרשרת הפיגועים בירושלים יוחסה ישירות להתגברות המתח הדתי סביב הר הבית, אולם התגובה המיידית של ראש הממשלה ושריו הייתה להאשים את הרשות הפלסטינית ואבו מאזן בהתססה מכוונת תוך שימוש ב"שקרים" על נסיונות ישראלים לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית. כמה קצר הזכרון!? כיצד נשכחו כל העליות המתוקשרות להר הבית של ח"כים המזוהים עם נסיונות לשינוי הסטטוס קוו והכנס רב המשתתפים בנושא, בו הכריז יהודה גליק בפומבי שהוא "מחזיק תמיד טלפון בצפייה לקבל אישור להתחיל לבנות את בית המקדש".

     

    2. מבחינת הממשלה ומרבית הציבור, מבצע "צוק איתן" היה תגובה לחמאס שיזם "לפתע" שיגור מאות רקטות על ישובי הדרום. ראשית, אני רוצה להבהיר: בשלב בו החמאס ירה באופן מסיבי על ישובי הדרום, תגובה מסיבית של צה"ל הייתה נדרשת וצודקת לחלוטין. אבל פרץ זה של אלימות היה תוצאה כמעט בלתי נמנעת של תהליך הדרדרות שנמשך מספר חודשים, בו ממשלת ישראל יזמה צעדים "התקפיים" והחמאס נגרר להסלמה. הרבה כבר נכתב על שרשרת האירועים שהתחילה בהפרת הסכם שחרור האסירים ב "פעימה הרביעית". אין לי מה לחדש, לכן לא ארחיב.

     

    3. מלבד הפקידים המקצועיים במשרד החוץ, שהשפעתם על מדיניות הממשלה שואפת לאפס, לא נראה לי שמדיניות הממשלה משקפת חשש כלשהוא ממגמה ברורה ורחבה של מיאוס בינלאומי הולך וגובר ממדיניות ישראל, שבא לידי ביטוי הן בפורומים בינלאומיים שונים והן במגזר הפרטי. להערכתי, גם לא נלמד התהליך שעבר על דרום אפריקה שכלל חרם מוחלט והסתיים בביטול משטר האפארטהייד שם. (ברצוני להבהיר: הבאתי את דרום אפריקה כדוגמא להתעלמות מתהליכים ארוכי טווח של התגברות המיאוס הבינלאומי ממדיניות של מדינה "סוררת". ישראל עונה להגדרה של מדינה "סוררת" לפי אינספור קריטריונים מדידים. אין בדוגמא זו שיפוט מוסרי או ערכי או השוואה בין מעשי דרום אפריקה למעשי ישראל)

     

    4. חוק הגיוס לחרדים: נראה שמטרת החוק העיקרית היתה להענות לדרישת בוחרי "יש עתיד" לשיויון בנטל. זה בהחלט ערך ראוי. אני, לשעבר רס"ן בצה"ל בהחלט מזדהה עם ערך זה, אך ניתוח דמוגרפי וכלכלי יסודי ומדיניות ארוכת טווח היתה שמה את הדגש על בעיה אחרת ובהתאם לכך, היה נתן להעביר חוק שתועלתו ארוכת הטווח חשובה לאין ערוך. הבעיה העיקרית עם המגזר החרדי (בעיקר הגברי) הוא אוכלוסיה הולכת ומתרבה של אנשים שהמציאות הנוכחית שוללת מהם כבר בילדות ההזדמנות לרכוש השכלה ומקצוע וגוזרת עליהם חיי עוני ותלות בתמיכה ממשלתית. צריך להיות ברור לכל בר דעת שזו מגמה שאינה ברת קיימא, שכן התהליך הדמוגרפי הוא בלתי נמנע והמדיניות הנוכחית מביאה בהכרח לכך שציבור הולך וקטן באופן יחסי יאלץ לממן דרך מס הכנסה ציבור הולך וגדל שאינו תורם לתוצר הכלכלי ואינו משלם מס הכנסה עקב הכנסתו הזעומה. במקום החוק החדש הייתי רוצה לראות תוכנית לחמש עד עשר שנים שמטרתה להכפיל עת שיעור החרדים העובדים ע"י לימודי ליבה, מימון תוכניות להשלמת השכלה, הסבה תעסוקתית, עידוד לגיוס חרדים לתוכניות צה"ליות דמויות "עתודה אקדמית" המשלבות לימודים עם שירות בתחום המקצועי שנרכש וכדומה. בצד "המקל" הייתי מחליף סנקציות אישיות פליליות (שכלל לא נתן יהיה לאכוף) בסנקציות כלכליות/ארגוניות על בתי ספר, ישיבות ומוסדות שנהנים מתמיכה ממשלתית ולא מקיימים את חלקם ב"עסקה".

     

    5. הטיפול ב"מבקשי המקלט/מסתננים":  זו דוגמא מובהקת לאופן הניתוח בבלוג זה שהוא אינו על בסיס "ערכי" או  "מוסרי", אלא על בסיס ניתוח קר ועובדתי. ראשית, להגדרות: מבחינתי, כל האנשים בהם מדובר הם מסתננים ויש לנו זכות מלאה למנוע מהם כניסה למדינת ישראל. כולם הסתננו ממצרים, מדינה שאינה רדפה אותם ושלא מהווה סכנה עבורם שמצדיקה מקלט. למרבה הצער, לא הייתה גדר ונכנסו 50,000 מהם. כעת יש גדר ואין יותר מסתננים חדשים. השאלה מה לעשות עם אלה שנכנסו. התשובה הקצרה היא "אכלנו אותה". רובם הגישו בקשות מקלט שאין אפשרות מעשית לטפל בהם, לאמת או לסתור אותן . לא רק שלא נתן לפסול את הבקשות, אלא שאין מדינה שתסכים לקלוט אותם. מתקן "חולות" הוא הגיוני אך ורק כמתקן שהיה זמני לקראת גירוש, אך מה הטעם להחזיק שם אנשים שאינם נמצאים בתהליך גירוש? למה אנחנו רוצים לממן להם בטלה, קורת גג ומזון ולבזבז כספי ציבור על הקמת המתקן ותחזוקתו? לא עדיף שיעסקו בעבודה יצרנית ויתרמו לתוצר? ונניח שיהיו שם שנתיים או יותר, מה יקרה להם שישתחררו? מה התועלת לדון אותם לעברינות מתוך מצוקה? כל עוד לא הייתה גדר, היה הגיון במדיניות "קשוחה" זמנית כדי לגדוע את האטרקטביות של ישראל למסתננים פוטנציאליים, אך הגיון זה פקע משהושלמה הגדר. המדיניות הנוכחית שנתקלת שוב ושוב בחומת בג"ץ היא דוגמא קלסית למדיניות קצרת ראות שלא נותנת שום מענה לעתיד.

    מה אני מציע כמדיניות חלופית? אני הייתי מעניק להם מעמד חוקי מיוחד שיאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד וגם לשלוח כספים למולדתם, אם זה רצונם. אם יצאו מהארץ, לא יוכלו לחזור. הייתי שולל כמובן זכות לאיחוד משפחות. הייתי מעודד פיצול גיאורפי ע"י הפנית תקציב מתקן "חולות" להקמת כפרי קרוואנים קטנים במקומות שונים בארץ (זה עובד מצוין עבור ההתנחלויות) והייתי מעניק להם הכשרה מינימלית בלימוד עברית והכשרה מינימלית בחקלאות ובניה. מקצועות אלו נדרשים ועדיף בהרבה 50,000 סודאנים ואריתראים אסירי תודה מ- 50,000 פלסטינים בעלי קונפליקט מובנה באותן עבודות. הייתי גם מציע להם מסלול של 5 שנים ללא עבר פלילי  לתושבות (לא אזרחות) שתתן להם גמישות רבה יותר יחד עם חובות וזכויות. לילדיהם שנולדו בישראל, שלא הסתננו ולא מכירים אף מדינה אחרת הייתי מעניק אזרחות מלאה כישראלים לכל דבר.

     

     

    עד כאן איפיון ההתנתקות מהמציאות.

    חשוב לשאול מדוע נוצר פער בין המציאות לבין תפיסת המציאות, ומדוע פער זה מתרחב.

    יש לי השערות ולא עובדות, לפיכך לא ארחיב בנושא. בשלב זה אתחיל בסדרת המאמרים "ישראל חוזרת למציאות". 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עמיאנונימי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין