אני עקבי בהתאם לתהפוכות נפשך,

שואג אל בארות ריקים את שמך,

מישהו שאב ממני ליטר דם בלילה,

התעוררתי מזיע קר וכולי רטוב.

לחצתי על 'חניון' במעלית הנופלת,

ימי חולפים בבת אחת ואז קופאים,

חמישה פילוסופים חמושים בגרזנים,

יורקים בגועל משפטי מפתח לחיים. 

מישהו דוחף את הדחליל, והוא צוחק

פרוע אל תוך היער המשחיר והולך

על קרקע טחובה ומבושמת ביופי

ומתוך אופל העצים זוהר פנייך. 

אני הולך ומצטמק כתאנה מצורעת

מחטי עצים נושרים מכסים את גופתי

קור וחום משמשים בערבוביה

ושקיעה עמוקה ומדממת 

מסיימת את היום 

את השעה

והרגע