כותרות TheMarker >
    ';

    Media Radar

    הבלוג הזה עוסק במיגוון נושאים שקשורים רובם ככולם לאינטרנט - עם התייחסות ספציפית לנושאי מדיה. חלק מהעניינים יהיו קשורים לזירה הישראלית וחלקם לזירה הבינלאומית, בעיקר בארה\"ב

    0

    ההחלטה החשובה של היום, הדור החשוף, מדיה חברתית – והתאבדות מקצועית לעיתונאים

    5 תגובות   יום שבת, 17/2/07, 02:44

    הבעיה של ג'רמי

    כמה מיילים אתם מקבלים ביום? אני מקבל כמה מאות, הרבה מזה ג'אנק או פריטים שדי לקרוא את שורת הנושא שלהם.

    וכמה אייטמים אתם קוראים באינטרנט מדי יום? גם מאות? אולי עשרות?

    גם לג'רמי זוודני קשה עם מפולת המידע שהאינטרנט קובר אותנו תחתיה. אבל הוא גם תמצת את התסכול שלו (ושלנו) למשפט גאוני: "הדבר הקשה ביותר שאני צריך לעשות כל יום הוא להחליט ממה להתעלם".

    אם פעם היינו עסוקים בעיקר במציאת דרכים להיחשף למידע חדש, היום אנחנו עובדים חזק יותר על המסננים: אנחנו מחלקים את תיבת הדואר הנכנס לתיקיות משנה ומצטיידים במסנני דואר זבל חזקים ואנחנו סומכים על גולשים אחרים שיסמנו לנו בדירוגים שלהם ובתנועתם לאתרים מסוימים מה חשוב.

    פעם הסתובבנו עם גופיה - והיום עם מעיל גשם ומטריה. פעם הושטנו ידיים. היום אנחנו נאלצים לפתוח לעולם חרכים צרים שדרכם יגיע מה שבאמת כדאי להיחשף אליו. ומה שהכי אירוני הוא שדרך החרכים הצרים האלה אנחנו מקבלים הרבה יותר מידע - ומה שרלוונטי לנו.

     

    מדיית האינסוף

    חבל. רוברט סקובל היה אמור לבוא לכנס האינטרנט שלנו, שיתקיים ב-18-19 במארס, אבל כנראה שזה לא יקרה בסוף. אני קורא את הבלוג של בקביעות והייתי שמח לדבר איתו קצת.

    בין השאר הייתי רוצה להודות לו על הפוסט הזה. כמו אצל הרבה בלוגרים, הוא קרא משהו אצל בלוגר אחר, וזה עורר אותו לכתוב פוסט משלו.

    הנושא הוא מדיה חברתית ובתוך הפוסט הזה סקובל כותב רשימה של כמה מהבדלים החשובים ביותר בין מדיה מסורתית ומדיה חדשה.

    אני לא אתן את כל הרשימה, אבל אציין שלושה דברים: בניגוד לעיתונים למשל, האינטרנט מאפשר שינוי ועדכון רציפים של אייטמים; לעומת כל סוגי המדיה המסורתיים, באינטרנט אפשר לערבב את כל סוגי המדיה הקיימים (טקסט, תמונות, קול, וידאו); ובאינטרנט ניתן גם לחבר מיגוון עצום של מקורות לתוך אייטם אחד.

    יש לי רק דבר אחד להוסיף לרשימה של רוברט: באינטרנט יכולים כמה אנשים לחבר ולערוך יחד אייטם.

     

    וידויו של אדם רויטרס (שם בדוי)

    לפני ארבעה חודשים בדיוק החליטה סוכנות הידיעות רויטרס להקים דסק ב-Second Life - העולם האינטרנטי הווירטואלי, שבו אנשים חיים, יוצרים, נפגשים ועושים עסקים.

    רויטרס יצרה עיתונאי וירטואלי שאותו שלחה למשימה וקראה לו בשם המפתיע "אדם רויטרס". אתמול, במה שעשוי להיות הראיון העיתונאי הראשון מסוגו, ראיין אתר Journalism.co.uk את האדם שמגלם את אדם רויטרס - עיתונאי רויטרס (הממשי מאוד) אדם פאסיק, שכותב בעצמו בלוג.

    "הגעתי ב-Second Life למקומות שלא הייתי מספר לאימי - שגם היא משוטטת ב-Second Life", אמר אדם פאסיק-רויטרס בראיון.

    "עלי להודות", אומר פאסיק, "שבהתחלה זה נראה לי כמו התאבדות מקצועית". אבל ההמשך היה פחות מאיים: שגרת היום שלו שם, הוא מספר, כוללת הרבה מהמרכיבים של שגרת היום של עיתונאים רגילים - כולל גיוס מקורות.

     

    אין סודות

    מזמן, שכאתר חבר'ה עלה לאוויר, נכנסתי אליו בהתלהבות. מה לא מילאתי שם - איפה נולדתי, באיזה בית ספר יסודי הייתי, באיזה תיכון, באילו יחידות בצבא, באילו אוניברסיטאות, באילו מקומות עבודה.

    לפני כמה חודשים התעוררתי ואמרתי לעצמי: איזה אידיוט! למה אני מספר את כל הפרטים האלה לכל העולם? טסתי לאתר, מחקתי את כל המידע ודאגתי גם שיסירו את המשתמש שלי משם.

    אבל זו הרי בדיחה. מי שמשוטט מספיק זמן באינטרנט מודע בוודאי לכך שחלקים גדלים והולכים ממה שהוא מתפזרים ומופצים בכל העולם - בגלל שיחות צ'אט, אימיילים, כתיבת בלוגים, רישום לאתרים המחייבים רישום, חברות ברשתות חברתיות ועוד כמה ערוצים מפשיטי-זהות.

    הכתבה הזו באתר האינטרנט של New York Magazine מתארת את התופעה ומתמקדת באלה שמשתמשים באינטרנט ככלי לחשיפה עצמית ולא במי שעושים את זה כבדרך אגב. היא גם טוענת שהיא יוצרת פער דורות חדש - בין הצעירים, שגולשים ללא הרף ומנדבים פרטי מידע אישיים כמעט ללא עכבות, לבין המבוגרים, שעבורם הפרטיות חשובה כמו פרטי הלבוש שם שמים עליהם כשהם יוצאים מהבית.

    אני מקווה שאני לבוש. אני לבוש?

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/2/07 01:31:
      זה מה שיפה ב-Second Life - שם האנשים עצמם הם התוכן המרכזי ולא התכנים (טקסטים, תמונות וכד') שהם מייצרים.
        20/2/07 02:09:

      נתן, חשוב לזכור לא רק ממה להתעלם אלה גם ממי ולהפך, בן אדם אחד חכם יכול לחסוך לנו הרבה שעות גלישה וחיטוט ברשת. מה שמזכיר לי שהגיע הזמן להקים מזבלה או אתר למחזור פסולת ווירטואלית. אני חושב ללכת על Second Life

        20/2/07 01:03:

       

      צטט: מירב פריד 2007-02-19 09:31:29

      תיקיות הספאם עוזרות במשהו, אבל עדיין אני נדרשת להיכנס ולבדוק מה קורה שם כי עדיין מיילים מכתובות מסוימות (דוגמת מייל אישור הרשמה לקפה דה מרקר והרבה אחרים) מסווגים כספאם. או אז אתה מוצא את עצמך עובר על כל השמות השונים והמשונים ברשימת השולחים ומנסה להיזכר האם Simore Butts הוא מישהו שלמד איתך לתואר בניו-יורק, או סתם אחד שמנסה למכור לך אוכל לחתולים.

       

       

      האמת היא שגם אני עובר על תיבת הספאם. מין סקרנות ופחד שהחמצתי משהו ממש קריטי... אבל בכל מקרה זה רק ברמה של כותרות ושולחים.

        19/2/07 09:31:

      תיקיות הספאם עוזרות במשהו, אבל עדיין אני נדרשת להיכנס ולבדוק מה קורה שם כי עדיין מיילים מכתובות מסוימות (דוגמת מייל אישור הרשמה לקפה דה מרקר והרבה אחרים) מסווגים כספאם. או אז אתה מוצא את עצמך עובר על כל השמות השונים והמשונים ברשימת השולחים ומנסה להיזכר האם Simore Butts הוא מישהו שלמד איתך לתואר בניו-יורק, או סתם אחד שמנסה למכור לך אוכל לחתולים.

        18/2/07 15:00:
      עם התפזרות הזהות הדיגיטלית האישית ברחבי הרשת, נראה שהלכה לנו הפרטיות. כבר עכשיו ניתן להרכיב פסיפס דיגיטלי שיגלה לנו מספיק כדי לדעת על האקסית שלו ועם מי היה דיבור בפורום אטואלי. לדעתי לא רחוק היום שמשרדי חקירות יציעו שירותי חקירות לזהויות דיגיטליות כחלק מאיסוף ידיעות לקראת מפגש עסקי עם אותה דמות.

      אבו4 - מוצא מה שהקפה שכח

      ארכיון

      פרופיל

      natlipson
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין