כותרות TheMarker >
    ';

    "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן"

    בחודשים האחרונים אני מבחין בדאגה רבה בפער הולך ומתרחב בין המציאות מבוססת העובדות כפי שאני רואה אותה לבין תמונת המציאות של קובעי המדיניות ומעצבי דעת הקהל בישראל.
    מטרתי בבלוג זה לאפיין את התופעה, להדגים את העיוותים אותם אני רואה בתפיסת המציאות ולהציע פרספקטיבה שונה תוך התבוננות ביקורתית מבחוץ ושימוש בעובדות מהעבר הקרוב והרחוק כדי להאיר את ההווה ולהעריך את העתיד. כמו כן, אציע דרכים אופרטיביות שיאפשרו לראות את המציאות כהוויתה מבעד מסך "הספינים" ויאתחלו תהליך של חזרה למציאות שנושא עמו תקוה לשינוי.
    חשוב לי להדגיש שאין בכוונתי להביע דעות על בסיס "ערכי" או "מוסרי", אלא על בסיס ניתוח קר ועובדתי (גישת Real Politic). הערכת העתיד תתבצע על בסיס ניתוח מגמות קיימות והערכת הסתברויות לתוצאות אפשריות.

    "ישראל חוזרת למציאות"– טיטאניק בדרך לקרחון

    2 תגובות   יום חמישי, 4/12/14, 04:45

    בפוסט הקודם בסדרה הראיתי שיש פרטנר פלסטיני והסכם מסגרת הוא בהישג יד.

     

    השאלה הטבעית שנשאלת בשלב זה היא: מה רע בסטטוס קוו הקיים בשטחים? למה ליצור קרע בעם עם עוד פינוי? למה להסתכן בויתור על שטחים שעלולים ליפול  לגורמים כמו חמאס או דאע"ש? למה בכלל להתעסק עם הבעיה הפלסטינית, כאשר מה שחשוב יותר לציבור זה יוקר המחיה?

     

    כל אלה שאלות מצוינות שאנסה לענות עליהן בפוסט זה.

     

    כדי לענות עליהם יש להבין שמדיניות ההתנחלות, היחסים עם הפלסטינים וההשלכות הבינלאומיות בגינן מצויים על נתיב שמוביל כמעט בוודאות לתוצאה הרסנית. רבים טוענים שעברנו את נקודת האל-חזור ופתרון שתי המדינות  אינו אפשרי עוד. אני מאמין שפתרון כזה עדיין אפשרי, אך אנחנו מעבר לדקה התשעים, בזמן פציעות והשעון ממשיך לתקתק.

     

    מדינת ישראל היא כמו הטיטאניק ששטה לעבר קרחון, כאשר לא הקפטן ולא הנוסעים מודעים לקיומו. כאשר מעטים מתריעים על  הפריט הלבן הקטן באופק, הקפטן טוען שיש גלים גבוהים בצד אחד ומפלצות ים בצד השני, לכן חייבים להמשיך באותו נתיב. שאר הנוסעים מעדיפים להתמקד בפעילות על האניה, מתלונננים על המחיר הגבוה והשירות המפוקפק ומתעצבנים על כל מי שמדבר על הקרחון המתקרב כמחבל בחווית ההפלגה.

    למעשה, לא ברור כלל אם הקפטן מנווט את האונייה או שהיא נסחפת בכוחות האינרציה לעבר הקרחון, או שהאניה אף מנווטת בסתר ע"י אשתו או דודנו הצעיר וההרפתקן של הקפטן. יתרה מכך, לא ידוע אם הקפטן לא מודע לקרחון או מודע לו אך חושש להתעמת עם דודנו הצעיר על כיוון השייט.

    דבר אחד די ברור: כאשר כולם יראו את הקרחון ויהיה אולי מאוחר מדי לשנות כיוון, הקפטן יצהיר שהוא הראשון שזיהה...

     

    המשפט "נתיב שמוביל כמעט בוודאות לתוצאה הרסנית" מכיל שני מרכיבים:

    - "תוצאה הרסנית" היא הערכה של הנזק הצפוי מהתרחיש.

    - "כמעט בוודאות" הוא הערכת ההסתברות להתממשות התרחיש.

    כאשר מנסים להעריך סיכונים בתרחישים שונים, יש להכפיל את הנזק הפוטנציאלי הטמון בתרחיש בהסתברות להתממשות תרחיש זה. אביא שתי דוגמאות כדי להמחיש עקרון זה.

     

    דוגמא ראשונה: ננתח את הסיכון לקבל דו"ח על מהירות מופרזת בשני תרחישים: הראשון מתרחש בדרך חשוכה ללא מכוניות אחרות. השני מתרחש באור מלא, כאשר הכביש מלא במכוניות הנוסעות כולן באותה מהירות מופרזת. הנזק בשני התרחישים זהה (דו"ח מהירות זהה) אך ההסתברות להתפס הרבה יותר גבוהה בכביש חשוך ללא מכוניות אחרות. לפיכך, נהג ראציונלי יזהר הרבה יותר בתרחיש הראשון.

    דוגמא שניה: שני נערים עומדים במרחק מטר זה מזה ומשחקים משחק בו כל נער זורק כדור בכל הכח בנער השני. כל נער יכול לבחור איזה כדור יזרק לעברו: כדור פינג-פונג או כדור בייסבול. מו הסתם הנערים יבחרו בכדור הפינג-פונג. בשני התרחישים הסבירות להפגע היא זהה אך הכאב הצפוי מפגיעת כדור בייסבול הוא חזק יותר.

     

    בשתי הדוגמאות שהבאתי, אדם רציונלי ינסה למזער הסיכון ע"י בחירת התרחיש בו מכפלת הנזק הפוטנציאלי הטמון בתרחיש בהסתברות להתממשות תרחיש זה היא מינימלית.

     

    כעת ננתח את הסיכונים בהתפתחות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשני מסלולים אפשריים:

    מסלול ראשון: הסכמה על עקרונות הסכם המסגרת שהצגתי בפוסט קודם וכן חתימת הסכם על גבול מוסכם ופינוי ההתנחלויות מחוץ לגבול זה. לפי תרחיש זה, לא הושגה עדיין הסכמה בכל נושאי הליבה למעט בנושא הגבול. בחרתי תרחיש זה ולא הסכם שלום מלא, מאחר וקל יותר לנתחו מבחינת הערכת סיכונים. הסכם שלום מלא הכולל נסיגת צה"ל והקמת מדינה פלסטינית הוא מורכב לניתוח, בפרט כי ההסתברות להדרדרות בטחונית תלויה באופי סידורי הבטחון, הרכב נותני החסות ומשתנים רבים נוספים.

    בפוסט קודם תארתי בהרחבה מסלול זה על יתרונותיו. בפוסט זה, ברצוני להתמקד במסלול השני: המשך המצב הקיים, דהיינו "ניהול הסכסוך" תוך כדי המשך ההתנחלות.

     

    הערה: יתכן בהחלט תרחיש לפיו המעצמות, באמצעות מועצת הבטחון, ינסו לשדל/לכפות על ישראל לצעוד במסלול הראשון, כפי שהוגדר לעיל. אם נסכים, נחזור למסלול הראשון, אך בעמדה נחותה בהרבה מזו בה היינו אילו היינו יוזמים את התהליך בעצמנו ולא נגררים בכח ע"י הקהילה הבינלאומית. לעומת זאת, אם נסרב ונתעקש לצעוד במסלול השני, כל הסיכונים שאתאר  יוחרפו ולוח הזמנים לפגיעה בקרחון יואץ.

     

    התוצאה של בחירה במסלול השני תהיה הכרה פלסטינית ובינלאומית בכשלון רעיון שתי המדינות והחלפתו באופציה האלטרנטיבית- מדינה אחת דו-לאומית. מתי זה יקרה? כנראה מוקדם ממה שאנחנו מצפים. אם נסרב ליוזמה אמריקאית של הרגע האחרון או להחלטה של מועצת הבטחון, אזי ההכרה בכשלון רעיון שתי המדינות תהיה מיידית. אם לעומת זאת, הדשדוש הנוכחי ימשך, ההכרזה על כשלון רעיון שתי המדינות תהיה לחלוטין במגרש הפלסטיני והם יבחרו את העיתוי הנוח מבחינתם. אם תוקם בישראל ממשלת ימין/חרדים ללא מראית עין של מתינות, זה יוכל להיות טריגר סופי לויתור הפלסטיני על מדינה עצמאית.

     

    ההשלכות של החלטה כזו תהיינה דרמטיות: הפלסטינים יאמצו אסטרטגיה חדשה לחלוטין שבמרכזה דרישה מישראל ומהקהילה הבינלאומית להשתלב במדינת ישראל כאזרחים שווי זכויות, כולל כל הזכויות המוענקות לערביי ישראל (הכוללות זכות להצביע ולהבחר)

     

    באופן אירוני, יהיו אלה הפלסטינים שיכריזו על סיפוח הגדה המערבית למדינת ישראל ועל יסוד מדינה אחת דו-לאומית בין הירדן והים. אפילו אם יבחרו שלא להכריז בכך באופן פומבי, ישראל תהפוך למדינה דו-לאומית דה-פקטו. הרשות הפלסטינית אף עלולה להכריז על פירוק מרצון והאחריות על ניהול חיי היום יום של האוכלוסיה תיפול על צה"ל.

     

    בכל מקרה, הפלסטינים יפנו לכל הגופים הבינלאומיים אליהם הצטרפו, בדגש על אמנת רומא וידרשו הגנה כמיעוט לאומי נרדף.  במסגרת זו, יתבעו הפלסטינים את ישראל בבית הדין הבינלאומי ICC  שמושבו בהאג באשמת פשעי מלחמה ופשע אפרטהייד.

    חשוב לציין שפשע האפארטהייד הוא מונח משפטי מוגדר בחוק הבינלאומי (אמנת רומא, חלק 7, סעיף 1 (J) ובכך התנתק מהמקור הדרום אפריקאי. לפיכך, כל המאמצים להראות הבדלים בין משטר ההפרדה בגדה המערבית לבין משטר האפארטהייד המקורי אינם רלוונטיים.

     

    אני לא משפטן, אבל לפי הבנתי יש צדדים פורמליסטיים: האם הפלסטינים רשאים לתבוע בהתאם לסטטוס הנוכחי שלהם באו"ם? האם נתן לתבוע את ישראל אשר חתמה על אמנת רומא אך לא אשררה אותה?

     

    אם הפלסטינים יתגברו על מכשולים אלה וישראל תאלץ להגן על עצמה בהאג, יתברר למרבה הצער שישראל  מבצעת בשטחים מגוון רב של פשעי מלחמה כהגדרתם בחוק הבינלאומי. ישראל תאלץ להגרר לקרב מאסף משפטי ולא עובדתי (האם השטחים כבושים? האם המצב זמני או קבוע?)

    ברור שאם ישראל תורשע, הנזק יהיה ישיר וקטסטרופלי. אבל גם אם ישראל תצא זכאית משיקולים פורמליסטיים, היא תורשע באופן גורף בדעת הקהל העולמית, עם השלכות קשות לטווח ארוך.

     

    זאת יש לדעת: ישראל היתה אחת המדינות המוערכות והנערצות בעולם מאז הקמתה, אך מעמדה הדרדר בקביעות בעשורים האחרונים ובשנים האחרונות היא מדורגת בין המדינות אשר השפעתן על העולם היא השלילית ביותר, בחברתן של צפון קוריאה ואיראן  (לפי סקר שנתי של ה BBC).

     

    מעמדה המדרדר של ישראל בא לידי ביטוי מעשי בשני מעגלים בהם ניכרת החרפה עקבית:

    המעגל הראשון הוא הדפלומטי. יש מעבר מגינויים להתחלת חרם על ההתנחלויות, להשפעה שלילית על הסכמים בתחומים שונים  (בעיקר מול אירופה). המגמה תחריף כאשר ידונו ויתקבלו החלטות אופרטיביות במועצת הבטחון וכאמור האפשרות להגרר ל- ICC  כפושעי מלחמה.

     

    המעגל השני הוא תנועת BDS  (חרם, ביטול השקעות וסנקציות) שנוסדה בשנת 2005 ובשנים האחרונות תפסה תאוצה וצברה השגים בדמות חרמות של מוסדות אקדמיים, חברות השקעה, חברות תשתיות ואמנים.

     

    ממשלת ישראל מנסה לתאר התפתחויות אלה כגל אנטישמיות וכדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, אך כל בר דעת מבין שזו מחאה נגד מדיניות ממשלת ישראל ולא נגד קיומה של מדינת ישראל.

     

    אין ספק בלבי שסופו הרשמי של רעיון שתי המדינות ותביעת ישראל כפושעת מלחמה תעצים מגמה זו באופן ניכר.  בשלב מסוים, תנועת ה BDS  עלולה לחצות מסה קריטית של תמיכה וליצור מציאות של חרם גורף בכל תחומי החיים, מצב דומה לזה אליו הגיעה דרום אפריקה בשלהי משטר האפארטהייד.

    תיירים לא יבואו, חברות בינלאומיות ימשכו השקעות בהיקף גדול וינתקו קשרי מסחר, חברות היי-טק ישראליות לא יהיו רצויות ויתקשו למכור בחו"ל, כל שיתופי הפעולה בתחומי המדע. תרבות וספורט יפסקו.

     

    כלכלת ישראל תכנס למשבר הולך ומחריף עד לחשש לקריסה מוחלטת. ישראלים משכילים ובעלי אמצעים שיש להם ברירה יעברו למדינות אחרות. דרום אפריקה, מדינה גדולה בהרבה, עשירה ובעלת מחצבי טבע לא עמדה בלחץ ונשברה.

     

    כאשר הלחץ יגבר, האינסטינקט הטבעי בישראל יהיה להתלכד ולעמוד בלחץ חיצוני. זה ילווה קרוב לוודאי ב- "תשובה ציונית הולמת" בדמות החרפת הלחץ על הפלסטינים, וכך תווצר דינמיקה של לחץ הולך וגובר עד לשבירה. מן הסתם, גם הכלכלה הפלסטינית תפגע, אך לנו יש הרבה יותר מה להפסיד.  גם אם נחליט בשלב מסוים להפוך כיוון, נזק ניכר כבר ייגרם שיקח שנים, אם לא עשורים לתקן.

     

    גרוע מכך, סביר להניח שבשלב זה, עקב המצב הבלתי הפיך שיצרו ההתנחלויות, לא נתן יהיה להתניע מחדש את רעיון שתי המדינות. הברירה היחידה תהיה הענקת זכויות אזרח ל 5 מיליון פלסטינאים או מאבק עד קריסה.

     

    לסיכום: המסלול השני, המשך המצב הקיים, דהיינו "ניהול הסכסוך" תוך כדי המשך ההתנחלות יביא באופן ודאי (קרוב ל-100% להערכתי) למותו הרשמי של רעיון שתי המדינות, יהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית דה-פקטו ויוביל את הפלסטינים באופן ודאי (קרוב ל-100% להערכתי) לקמפיין של הוקעת ישראל כפושעת מלחמה וכמדינת אפארטהייד. אין לי כלים להעריך מה יקרה בהאג, אבל מניתוח ההסטוריה של תנועת ה BDS, נתן לומר בסבירות גבוהה שמגמת ההחרפה הקיימת תואץ ותיווצר דינמיקה הרסנית שתסתים בכניעה ישראלית או בקריסה כלכלית.

     

    במודל הערכת הסיכונים הבסיסי אותו תיארתי לעיל, גם הנזק הצפוי הוא כבד וגם ההסתברות להתממשות התרחיש גבוהה.

     

    זהו הקרחון אליו אנו שטים בהנהגת ממשלת ישראל.

     

    בפוסט הבא אתאר אסטרטגית בחירות המתמקדת בקרחון המתקרב ולא בקפטן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/2/15 18:25:

      מעניין. זהבה גלאון היום השתמשה במשל הטיטאניק והקרחון שלי כמעט מלה במלה:

      "אנחנו חיים היום בטיטאניק, ממשיכים לאכול ולשתות, אך מתעלמים מהקרחון...."

        4/12/14 15:23:
      הניתוח מבריק והחולה כנראה ימות. ישראלים רדומים מבקשים הזנה במנות קטנות, ואם אפשר - לעוסות.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עמיאנונימי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין