סרט צרפתי. זה כל ההבדל. "מנצחים" סרטו של נילס טוורנייר . בגיל ההתבגרות, לג'וליאן יש יחסים מתוחים עם אביו פול, אשר מתקשה להשלים עם השיתוק המולד של בנו. כאשר ג'וליאן מאתגר את אביו לקחת חלק בטריאטלון, פול תחילה מסרב לקחת אותו ברצינות, אבל כשהוא מבין שג'וליאן לא מתכוון לוותר הוא מחליט להסכים. מה שגורם לשניים, להתחיל בתכנית אימונים מפרכת, במהלכה יתגברו על קשיים ומכשולים אישיים וגם יפתחו קשר עמוק ובלתי נפרד שיפצה על השנים שעברו. עוד סרט הוליוודי לכאורה שמראה כיצד כח הרצון והדאגה למשפחה מנצחת הכל. אז זהו שלא! לצרפתים יש יכולת להעביר לנו במסך סיפורים הרואים בדרך שגורמת לך לראות דווקא את הכשלונות את הדרך הקשה ולא את הנצחון. ישבנו בעלי ואני בהקרנה פרטית לחלוטין באולם הקולנוע ויכולנו לשוחח ולנתח את הסרט או ליין בלי להפריע לאף אחד. (חוויה בפני עצמה) צפיה בסרט מראה עד כמה דברים מסתבכים ויוצאים מפרופורציות כאשר אין תקשורת בסיסית בין בני המשפחה. הסרט משתף אותנו בחייהם של בני הזוג עסוקים בבריחה בהקרבה, מסתגרים בעמדתם ונותנים לשנים לחלוף על פניהם מבלי לחיות אותם כלל. ילדם המוגבל פיזית מתעלה בשלב מסויים על מוגבלותו הפיזית לא באמצעות כוחות עצומים שמתפתחים על ידי כח רצון כפי שקורה אולי בסרטים הוליוודים או אולי בוליוודים אלא באמצעות תקשורת. כבקשתם להשתתף בתחרות איירון מן בקטגורית נכים נדחית הוא נוסע עם חברו לועדת הקבלה של התחרות וטוען בפניהם ומצליח לשכנע למה הוא ואביו יכולים וצריכים להשתתף. ונאמן למסורת הצרפתית הטובה ברור שסצינה זאת מתחילה בפתיחת דלת החדר ומסתיימת בהגשת המכתב לאימו מבלי להראות את הנאום "חוצב הלבבות".וזה מה שהופך את הסצנה לחזקה כל כך. במהלך המירוץ עצמו במקום להתרגש ולהתמלא שמחה בהצלחה במשימה הכל כך קשה, מצאתי את עצמי כועסת על הבן שששם את אביו בלחץ פיזי ונפשי שכזה, ובמקביל כועסת על האב שהפסיד כל כך הרבה שנים מבלי להכיר את בנו או לעצור ולדבר עם אישתו לפחות. תחושה של פיספוס על השנים שעברו. ובכל זאת ברגע הסיום התרגשתי לא מהניצחון אלא מההבנה שעכשיו משהו במשפחה הזאת ישתנה ולכל אחד מהם יהיו חיים טובים יותר. סרט שעוסק בדקויות ומציג בין הטיפות. הצופה צריך לעשות השלמות. הכל מתוך נקודת מוצא של כבוד לצופה. אהבתי מאד ממליצה בחום. אום שנטי אום |