כותרות TheMarker >
    ';

    ליאת ישי

    ליאת ישי – אמנית יוצרת. מקדישה את פועלה ליצירת תרבות של שלום. בדרכים מגוונות, באופן יצירתי ומעורר השראה, בבלוג תוכלו למצוא מאמרים וכתבות של היוצרת ליאת ישי

    דרך הבשמים - 'את לי מואה' / ליאת ישי

    0 תגובות   יום חמישי, 4/12/14, 15:03

    בשנת 2000 הכירה אונסק"ו במספר 'אתרי מורשת', הדרך ממואה עד עבדת והערים הנבטיות: חלוצה, ממשית ושיבטה. בשם: "דרך הבשמים – ערי מדבר בנגב"

     

    דרך הבשמים העתיקה, אורכה כ - 2400 ק"מ, הינה אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק, מובילה מדרום חצי האי ערב, לאורך חופי ים סוף ומדבריות ערב, אל עזה שבחוף הים התיכון.

     

    המסחר לאורך נתיב זה של ים סוף, נזכר כבר במקרא, בספר מלכים, שם מוזכרים קשרי המסחר בין ירושלים – המלך שלמה, ובין אופיר הקדומה – אתיופיה. "ויבואו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים כיכר ויביאו אל המלך שלמה".

     

    בסביבות המאה השלישית לפני הספירה התבסס שמה של הדרך כדרך הבשמים. בנתיבי השיירות החלו הנבטים מעבירים בעיקר בשמים, כמו מור ולבונה, ותבלינים, תכשיטי כסף וזהב, ענברים, מלח ואספלט, אריגים ועוד אל חופי הים התיכון ומשם לאירופה.

     

    בתקופה הנבטית הפכה הדרך שוקקת חיים ולאורכה הוקמו תחנות מעבר, חניוני לילה, מאגרי מים, מתקני רחצה, אתרי פולחן ועוד. הדרך שגשגה במשך כ - 500 שנים עד למאה השנייה לספירה, ואז החל אופי התוואי להשתנות. הציר המרכזי של הדרך בתחומי הנגב, הינו מצופר שבערבה, ועד לעבדת. בנוסף לציר זה התפתחו צירי משנה עליהם קמו ערים כממשית ושיבטה. בין המאות השנייה והרביעית לספירה קמו לאורך הדרך ישובי קבע אשר התמחו בחקלאות (התקופה הרומית) ובין המאות הרביעית והשביעית לספירה קמו לאורכה ערים, כפרים, כנסיות ובתי מרחץ לצד ביסוס החקלאות (התקופה הביזנטית).

     

    דרך הבשמים כשמה כן היא, מציתה את הדמיון החושי הנפתח, הולך בעקבות המחשבה בהתמסרות על מחוגי הזמן לאחור. שובל הניחוח הקסום מוליך אותנו היישר אל הדרך העתיקה, לצבעוניות הטקסטיל, לטעם העז של התבלינים ובעיקר לניחוח החן והיופי – ניחוח הבשמים.

     

    טעימת מידע וניחוח:


    מור – בושם המופק משרף עץ המור, מקורו באתיופיה ובתימן. המור מוזכר תדיר במקרא, ומכונה 'ראשון לכל הבשמים'. המור היה מרכיב ב 'שמן המשחה' – בו קידשו את כלי המקדש, ובספר 'שיר השירים' מוזכר המור מספר פעמים, תמיד בהקשרים של עונג ואהבה. על אסתר המלכה נאמר, שלפני שהתייצבה בפני המלך אחשוורוש, טבלה שישה חודשים בשמן המור. וביוון שימש המור במיוחד את נשות האצולה. המילה מור הפכה גם לשם עצם כללי בהתייחס לבושם,ועם זאת היה  שמן זה מצרך נדיר ויקר.

    לבונה – שרף ריחני המופק מעצים מסוג לבונה. איזור גידול עיקרי חצי האי ערב (אתיופיה וסומליה)  הלבונה מיוצרת על ידי ייבוש טבעי של נוזל השרף של העץ, הנוזל מתגבש לגרגרים בלתי מסיסים במים, לבנים – צהבהבים או אדומים. המקור העברי של השם הוא מקראי, ואף הוא מופיע ב- 'שיר השירים' בסמוך למיני בשמים נוספים: נרד,כרכום,קינמון ועוד. השימוש העיקרי בלבונה הוא כקטורת מאז ועד היום. הכוהנים במצרים העתיקה נהגו להקטיר לבונה במקדשים, וסיפור רווח הוא, שכאשר כבש אלכסנדר הגדול את עזה, הוא מצא מחסנים של לבונה בכמות כל כך גדולה, עד כי מילאה ספינה שלמה שאותה שלח ליוון.  

     

    שרף וענבר


    שרף
    – החומר הנוזלי הניגר מן העץ והוא התרכובת המחומצנת של השמנים הנדיבים בצמחים. את השרף רתם האדם מאז ומתמיד רתם האדם לשימושים רבים. בתעשיית הגומי, כסם מרפא וכקטורת לבשמים.

     

    ענבר – שרף הניגר מגזע העץ, חודר לאדמה, עובר תהליך התקשרות והתאבנות בתוכה והופך לאבן חן הקרויה ענבר. יופי אבן החן לכד את תשומת לב בני האדם עוד בימי קדם, והיא הפכה לדומיננטית בשיבוץ העדיים.

     

    הנבטים – חופרי בורות המים, היו שבטים נודדים שמקורם בחצי האי ערב, ואשר הופיעו באזורנו במאה הרביעית לפני הספירה. מרכולתם הייתה מורכבת בעיקרה מבשמים. הנבטים הצליחו לשרוד במדבר בעיקר בזכות יכולתם לגלות מים במדבר, אותו חצו בשיירות בנות מאות גמלים.

     

    במהלך השנים עם התבססותה של הדרך, הקימו הנבטים מעין תחנות מעבר לאורך הנתיב. בתחנות אלה, מדי 30-40 קילומטר, נחפרו בורות לאגירת מי נגר,- מי גשמים אשר זרמו על מדרונות ההרים. המים אשר נאספו בבורות, היו למקור חיים במדבר הצחיח, ותחנות המעבר אשר שימשו את השיירות בלילות,  נקראו 'חאן'.

     

    ארכיטקטורת המבנה הייתה קבועה – חצר פנימית ומסביבה מבנה מרובע בעל 4 צלעות, כאשר באחת מהצלעות היה ממוקם שער, אשר נסגר לעת ערב והגן על יושביו מפני שודדי דרכים. החאן כאמור שימש למגורים וללינה, כאשר החצר הפנימית שימשה את הבהמות ותפקדה כמעין שטח ציבורי – בו גם התקיימו הסעודות המשותפות.

     

    הנבטים מתוארים במסמכים העתיקים כ 'פירטים מדבריים' ולמרות ניסיונות ההשתלטות עליהם – נותרו תמיד עצמאיים. הם מאופיינים כאנשים אמיצים ביותר. העיר המזוהה ביותר עם הנבטים היא פטרה, אשר לקראת המאה הראשונה לספירה החלה לשמש גם כבירתם.

     

    בנגב ישנן שבע ערים נבטיות קדומות. כל הערים מצויות על נתיב דרך הבשמים העתיקה. חלוצה, עבדת, ממשית, שבטה, רחובות בנגב, ניצנה ומואה.

     

    היום, על דרך הבשמים, כחלק ממסלול שביל ישראל, ממוקמת בסמוך לעיר העתיקה מואה, פנינה קסומה בערבה - הכפר האקולוגי 'מואה אואזיס', כפר תיירותי המארח קבוצות מכל העולם לסדנאות, כנסים, מפגשים ואירועים בוני שלום בראיה אקולוגית הוליסטית. המתחם משתרע על פני כ 60- דונם, בנוי בבניה אקולוגית המתמזגת בנוף המדברי תוכנן ונבנה ע"י האדריכל ספי קריתי, מתוך חזון ליצור משכן לתרבות של שלום - שלום בין האדם לסביבה בין האדם לחברו, למשפחתו,  לעמים ותרבויות ולשלום הפנימי.

     

    בניית המתחם נעשתה בחשיבה עמוקה ובתשומת לב לתחושת המתארחים בו. תוכננה באופן הרמוני, מכבד טבע ומרחב אישי. כולה מחומרים טבעיים, לבני אדמה שיוצרו במקום, בקתות קש, פרגולות מעץ ובמבוק, אוהלי בד גבוהים ומאווררים מקנוס כפול עם רצפת אדמת בטון, ומבנים הרותמים את מזג האוויר המדברי לנוחות האורחים.

     

    התכנון הארכיטקטוני נועד להשתלב באווירה המדברית מאפשר לחוות את השקט, הרוגע והפשטות של המדבר, כמו גם נוח מפנק וממלא השראה. במתחם, , פינות אינטימיות הפונות לחצר האחורית עם בריכות טבילה, נווה מדבר פורח מיוחד במינו עם בוסתן רחב ידיים שנחל זורם לאורכו. פינות מרגוע מוצלות, אגם אקולוגי ממי תהום מקומיים ואמפי תיאטרון טבעי. אווירה המאפשרת התנתקות מהשגרה, מהסביבה היום יומית והתמסרות למנוחה עמוקה לגוף ולנפש.

    . 'את לי מואה' – בהדרכתה של ליאת ישי ובהפקת חברת סולי סולה בוחרת לארח מספר פעמים בשנה קבוצות נשים לסדנאות תוכן וחוויה משתנות. התפתחות, מודעות, התבוננות, התחדשות והטענת מצברים. שיתופי הפעולה נתפרים בכל פעם מחדש לפי נושא הנבחר במיוחד ומשיקים לחזון של המקום.

     

    ליאת ישי אמנית יומיומיסטית לגילוי והתפתחות, הוגה ומפיקה מיזמים ייחודיים כפלטפורמה המשלבת בין עשייה בתחום האומנות העכשווית בארץ ובעולם, בין תוכן מרחיב דעת, ידע מרתק ומעורר מחשבה.

    סדנת 'את לי מואה' מהווה נדבך אחד מתוך פעילותה של ליאת ליצירת תרבות של שלום והזדמנויות לחיבור, כחלק מהחזון ליצירת מארג של שיתוף פעולה אשר יביא להתפתחות משמעותית ומיטיבה בחברה ובעולם.

     

    המאמר מוגש באדיבות ליאת ישי - אמנית יומיומיסטית

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאתישי0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין