בשקט היא גילתה לי את סודה.

בלי רעש בלי צלצולים,

בלי דם ובלי כאבים.

רק איתות קטן,  

מיחוש קטן,

כתם קל בשירותים.

כתם גדול בנשמה.

היא בוודאי הייתה ילדה נוחה,

מתחשבת ומתוקה.

גם כשליבה פסק מפעום    

וגופה הפסיק להתפתח,

היא נשארה עוד שבועיים בשקט דממה

מבלי להפריע,  מבלי לרמוז

ואני הסתובבתי בעולם כרגיל,

בטוחה שסודי טמון בגידול חיים

לא יודעת שסודי הוא גופה בגופי.

והבוקר הולכים לנקות את שאריותיה.

מחליפים סדינים כדי לחזור להתחלה חדשה.                    

היא בטח היתה ילדה נוחה.