חָלַמְתִּי. שֶׁכֵּן זֶה כֵּן הַלֹּא - אֵינוֹ פּוֹצֵעַ, וְהַזּוּלַת
בּוֹצֵעַ
מִלַּחְמוּ
לְהִתְחַלֵּק עִם הַזּוּלַת. וְהוּא אֵינוֹ פּוֹזֵל
מֵעֵבֶר לְשִׁכְמוֹ
כְּשֶׁמּוּל עֵינָיו
גְּזוּלַת
הָרָשׁ
בְּאֶרֶץ שִׁמָּמוֹן. וְאַף אִם יֵשׁ
מִי שֶׁחָרַשׁ
בָּעֶגְלָתִי -
אֵינִי שִׁמְשׁוֹן.
אֲנִי עָצוּב וְנֶעֱלַב,
לְשׁוּעָלִים
אֵינִי קוֹשֵׁר זְנָבוֹת
בֵּין הַקָּמוֹת, ולאמֹר,
אֵינִי מַכֶּה פְּלִשְׁתִּים
בִּלְחִי חֲמוֹר.
לִכְאֵבַי אֲנִי הַבְּעָלִים
וְדַי לִי
בְּכֻתֹּנֶת שֶׁל פִּשְׁתִּים.
לְכִשְׁלוֹנִי אֲנִי אָבוֹת וְ תִקְוֹתַי הוֹלְכוֹת וּלְעִתִּים שָׁבוֹת.
לָמַדְתִּי, לְעִתִּים,
מָה לְמָה קָדַם
וּנְכָדַי אֵינָם תּוֹהִים:
אֵינִי הַסְּגָן שֶׁל אֱלֹהִים
וּבְסִכּוּם,
אוּלַי קְצָת בֶּן-אָדָם.
14.2.08
|