שכר המינימום שהתייקר: מצוקת הקשישים והנכים הסיעודיים
ההסכם החדש שהעלה את גובה שכר המינימום ל 5,000 ש"ח מציב שאלות קשות באשר להישרדותם הכלכלית של נכים וקשישים סיעודיים.
סיפורם של שוש וניסים
שוש וניסים הכירו בתיכון, אהבה גדולה חיברה ביניהם. כיום הם מתגוררים ברעננה ונמצאים בסוף שנות ה - 60 לחייהם. בעבר הרחוק ניסו במשך עשור ומחצה להביא ילדים אלא שהגורל הותיר אותם חסרי ילדים. בצעירותו פתח ניסים עסק עצמאי קטן למכירה ולתיקון אופניים ועסק בכך במשך שנים. שוש עבדה כעוזרת גננת עד שנפגעה בגבה, הפסיקה עבודתה והפכה לעקרת בית.
לפני כעשור ומחצה עבר ניסים סידרה של אירועים מוחיים שהותירו אותו סיעודי לחלוטין. בבית לוינשטיין בו אושפז נאמר לשוש כי היה זה נס גדול שנותר בחיים. אלא שניסים נותר סיעודי לחלוטין, ללא יכולת תנועה עצמית ועם יכולת דיבור מצומצמת. מאחר ולא ניתן היה להפעיל את העסק הקטן שהפעיל נאלצו לסגרו וכך המשפחה נותרה עם הכנסה מצומצמת מדמי השכירות הדלים שהתקבלו מהשכרת העסק.
שוש שאינה מסוגלת לטפל בניסים ולמלא את צרכיו לכן נאלצה להעסיק עובד סיעודי זר שיסייע לה להתמודד עם סיעודו. ארווין המטפל הסיעודי מהפיליפינים שהעסיקה מטפל בו אהבה ובמסירות כבר עשור.
קצבת הנכות של ניסים בצירוף שכר הדירה בקושי מכסים על עלות הקיום וניהול משק הבית של השלושה ושוש מנהלת אורח חיים צנוע ודחוק. כנכה כללי מקבל ניסים כספי קצבת נכות כללית וקצבת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, אלא שהסיוע שמתקבל אינו מכסה את תשלומי השכר של ארווין, ובחוסר ברירה משלימה שוש את שכרו מתוך החסכונות.
שוש סיפרה לי כי כבר שנים שאינה מסוגלת לרכוש שום דבר חדש לביתם ומבצעת בו רק תיקונים חיוניים, לפני כמה שנים זכתה לעזרה נדיבה של אחת מתנועות הנוער שבאו וסיידו את ביתם, עוד סיפרה לי שכארווין יצא לחופשת מולדת והוחלף לתקופה של חודש במטפל אחר, נאלצה לקצץ במזונה על מנת לכסות את ההוצאה הכספית.
אליי פנתה לפני מספר שנים בפניית סיוע בקול שבור ובנפש שבורה, כשהיא מציינת כי היא מעדיפה לשים קץ לחייה ולחיי ניסים אהובה, קודם להעברת בעלה למוסד סיעודי. מיותר לציין כי רשויות הרווחה שהחלו לטפל במקרה באותה תקופה פעלו לסיוע לא לפני שביקשו / דרשו משוש את הסכמתה לאשפוזו של ניסים במוסד סיעודי.
לאחר שערבתי חברי כנסת שסייעו לי להסדיר את המצב, שוש מקבלת בקביעות סיוע כספי נדיב של 1500 ₪ לחודש, סיוע שמנע את פרוק המשפחה אלא ולצערי רק מרחיק את היום בו תימצא בשבר כלכלי.
לפני כשנה ומחצה הועלה שכר המינימום ואיתו גם שכרו של ארווין. המצב החדש גרם להתדרדרות כלכלית קשה ובחוסר ברירה נאלצה למכור את העסק ומאז הם מתקיימים ומשלמים את הטיפול הסיעודי מכספים אלו.
המצב הכלכלי המתדרדר מציב אותם בימים אלו בפני דילמה קשה, כנראה שרק מכירת ביתם תציל אותם מקריסה כלכלית.
אני מפחד לקבל בקו התמיכה את שיחת הטלפון הבאה משוש , כי הפעם לאחר העלאת שכר המינימום האחרונה שאושרה בימים אלו באמת ובתמים אין לי שום דרך להציע לה פתרון למצוקה.
סיפורו של מיכאל
המקרה של מיכאל לא פחות מזעזע. מיכאל הוא נכה סיעודי מיום הולדתו. מאז שנות השישים של המאה הקודמת נסעד על ידי הוריו והתגורר עימם כבן יחיד. לפני כחמש שנים שני הוריו בו זמנית חלו במחלת הסרטן, לפני כשנה וקצת שניהם לא שרדו את המחלה ונפטרו בטווח זמן של פחות מחודש האחד מהשני.
במהלך חייהם לא הצליחו לחסוך כספים רבים כי רוב חסכונותיהם הושקעו בטיפולו של מיכאל, כשחלו ולא יכלו יותר לטפל בו יותר והחלו להעסיק מטפל סיעודי עבורו וזה סעד אותו עד מותם.
כשנפטרו, מיכאל לא יכול היה להמשיך ולעמוד כלכלית בהוצאות המחיה בקהילה, בהתערבות משרד הרווחה הועבר לאחד מהמוסדות לנכים סיעודיים. לא לפני שכל הרכוש המשפחתי נמכר והועבר לטובת המדינה.
אל קו התמיכה פנה כשהתקשה להתמודד עם המציאות החדשה ועם האנשים במוסד החדש כמו גם ובעיקר עם אבדן ההורים. את עיקר כעסו הביע כנגד האפוטרופוס שמונה לו בהתערבות הרווחה ובית המשפט, זה שפעל במהירות להעביר אותו לאותו מוסד על אף התנגדותו.
מעבר לעידוד וסיוע מוראלי שניתן למיכאל ובהרחבה, לא ניתן היה לעשות יותר, כי אין מה להציע כחלופה במציאות הכלכלית הזו שבה כספי הקיום והסיעוד שמתקבלים כתמיכה אינם מספיקים להתנהלות בקהילה וכך ומראש כל מאבק להחזירו לקהילה נידון מראש לכישלון. בייחוד היום לאחר ההתייקרות הצפויה של הטיפול הסיעודי.
קצת על המצב
מטפלים סיעודיים מועסקים אצל 2 אוכלוסיות: נכים וקשישים.
בקרב קשישים
מדובר בהעסקה לאחר יציאה לגמלאות. מעבר לסיוע הסיעודי של הביטוח הלאומי לקשיש הכנסות נוספות מתשלומי פנסיה. לרוב הקשישים גם חיסכון משמעותי שנצבר עת שעבדו לפרנסתם (מדובר באנשים שרוב חייהם היו בריאים) וכך מבחינה כלכלית לרוב הקשישים יש את האמצעים הכלכליים ואת האפשרות הכלכלית לשלם בעבור הטיפול הסיעודי המתייקר גם כשמדובר בשכר סיעודי בתעריף מינימום וגם כשמדובר במעבר לזה. התמיכה המצומצמת אכן מעלה סימני שאלה רבים בעיקר לגבי מוסריות דרישת המדינה מהאזרחים הסיעודיים הקשישים שלה לשאת בהפרשי עלות הטיפול כשהיא מבקשת מהם להתפרק מנכסיהם. אבל זו שאלה מוסרית, ומוסר של הימים הללו ובייחוד לאחר העלאת שכר המינימום ללא עדכון מתאים של הסיוע הסיעודי בעייתי במיוחד.
בקרב נכים
כשמדובר בנכים המצב שונה, נכים צעירים שגדלים במשפחה, המשפחה מסוגלת (לרוב) לעמוד בהוצאה הכלכלית ולממן את דרישת השכר של שוק העבודה הסיעודי מהכנסות ההורים. תיקון החוק והסיוע החלקי שעבר לאחרונה, המעניק תוספת של 1,000 ש"ח, משפר במקצת את המצב, גם אם אינו נותן מענה להורים המצויים במציאות סוציו-אקונומית בעייתית.
כשמדובר בנכים בוגרים המצב משתנה, בעיקר כשההורים מגיעים לגיל זקנה ואינם מסוגלים יותר לסייע, מוסריות התלות והחובה שבחרה המדינה לכפות על הורים כהשלמת העלות הכספית של הטיפול הסיעודי גם היא חייבת במענה כשאלה מוסרית.
נכים סיעודיים הנזקקים לטיפול סיעודי ומתגוררים בגפם אינם מסוגלים לממן את עבודת הסיעוד כי באמת ובתמים לא ניתן לעשות זאת מכספי הסיוע שניתנים על ידי המוסד לביטוח לאומי, אסור לשכוח שרובם לא מסוגלים לייצר הכנסה וגם אם הם מסוגלים ליצר הכנסה מדובר בהכנסה מצומצמת מאוד. הן בשל הקיפי המשרה ומהותה והן ובעיקר בשל חוקי שכר המינימום המותאם המורים על תשלום שכר בהתאם לרמת תפוקה ובגובה חלקי משכר המינימום, שכר שלא ממש עוזר לאותם שחפצים בהכנסה מספקת שתאפשר גם את השלמת עלות הטיפול הסיעודי. כולם (למעט בודדים יוצאים מהכלל) נמצאים היום "על הגבול" ברמת השכר שהם מסוגלים לשלם לסיעוד. עליית שכר המינימום תביא אותם למשבר כלכלי שבגללו לא יוכלו להרשות לעצמם להמשיך ולשלם את הטיפול הסיעודי ולא יוכלו להמשיך את השהייה בקהילה. המצב חמור מאוד והפתרון היחידי האפשרי הוא העלאת כספי התמיכה הסיעודית.
שוק העובדים הסיעודיים הוא שוק המצוי בחוסר בידיים עובדות וזאת בשל ההקטנה המשמעותית במכסות לעבודה זרה שצומצמו באופן ניכר על ידי הרשויות, הדרישה לעובדים סיעודיים גרמה לעליית מחיר העבודה, כי כל עובד זר שמבקש עבודה יודע שלדרישת השכר שהציב (ולעובדים דרישות עולות מיום ליום) יש בוודאות מספיק מטופלים שיסכימו לדרישותיהם, כי מי שנחוצה לו עזרה סיעודית לא יכול בלעדיה. נכון, תמיד יהיו כאלה שיוכלו להרשות לעצמם את עלותה סיעוד גם אם היא תוכפל ויותר ובעיקר קשישים ובני משפחות שיכולם להרשות זאת לעצמם. אבל ומנגד אחרים, ובעיקר נכים ימצאו עצמם במשבר בלתי הוגן, בלתי אנושי ובעיקר בלתי מוסרי.
סוף דבר
כחברה אנחנו צריכים לתת מענה לאחרון הנזקקים אלא ולצערי יש מי שבעשור האחרון שכח את העיקרון החשוב הזה וחושב שניתן להתעלם מהקושי והצורך.
אני יכול להמשיך ולספר לכם על מקרים מסמרי שער של נכים שנמצאים ברעב ובמחסור. מצבים קשים בהם נמצאים נכים כבר היום וברמת התמיכה הקיימת, אנשים שבקושי שורדים את החודש ואני מכיר גם קשישים במצב דומה.
אני מצפה ודורש מכם, כציבור, להקים קול זעקה על מנת להביא לשינוי במצב המטורף הזה שבו שכר המינימום הולך להתייקר ואך אחד לא רואה נכים וקשישים שהמצוקה שלהם שקופה וכואבת.
אני מזכיר לכם כי לא לעולם חוסן וכל אחד יכול למצוא את עצמו מחר במצב שכזה.
אשמח לתגובות ולסיוע.
קובי כהן יו"ר ארגון הפעולה של הנכים
office@nachim.info 054-2119211 |
