כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    לסוגיית עתיד המנדט הישראלי על הבית הלאומי או נתניהו כקריאון הישראלי

    0 תגובות   יום שבת, 6/12/14, 07:31

     

    במאמר שפרסמתי לפני מספר שבועות שבו ציינתי שמונה עשר שנים מאז נבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה, חזרתי וציינתי, בדומה לפעמים רבות לפני כן ולאחר מכן, שאין לזלזל ביכולויותיו של מנהיג זה, ובאפשרות שיהפך לדמות היסטורית פורצת דרך, בדומה לבגין, בהביאו את השלום עם העם הפלסטיני.  אלא שהמציאות הראתה שהגם שצדקתי ברישא טעיתי טעות מוחלטת בנושא הסייפא.  אכן, בנימין נתניהו, הוא אדם כריזמטי ומנהיג מפוקח, אלא ש"גדולתו", אני חושש, לא תמצא את ביטויה בהבאת השלום המיוחל כמנהיג גדול, אלא במעשה האחרון שעשה כפוליטיקאי מן השורה, פירוק הממשלה הנוכחית, ומתוך כך בהאצת גיבושה של החברה הישראלית לשתי מחנות אידיאולוגיים בולטים ובעקבות זאת בתחילתה של מערכה חברתית וערכית ארוכה וכואבת על אופייה וצביונה של מדינת ישראל. 

     

    אכן, כפי שהדברים נראים כיום, העימות המצטייר באופק אינו רק פוליטי אידאולוגי או דתי הגם שכל הסממנים הללו מצויים בו למכביר, אלא תרבותי וחברתי מקיף וכולל-כל שכן המפעל הציוני כולו עומד פה על הפרק – במילים אחרות, סוגיית עתיד המנדט הישראלי על הבית הלאומי.  להזכיר, היסודות למלחמת אחים תרבותית זאת כבר קיימים מזה מספר עשור שנים, ואולי עוד מלפני הקמת המדינה. עד כה, כל הצדדים מלבד השוליים הקיצוניים שבקיצוניים ניסו למנוע את העימות הפנימי הזה.  החברה הישראלית, שמבחינה כלכלית עושה חיל יחסי, לפחות במונחים של העשירים ובעלי הכוח, לא מעוניינת בעימות זה, ואף לא בבחירות.  אבל גם לאלה שאינם עסוקים בלשמר את המצב ובלעשות כסף אין הרבה אנרגיות למלחמה כזו או אחרת.  המנהיגות הישראלית לדורותיה נמנעה ממנה ועשתה הכל כדי לדחות עימות זה, שעליו כבר חזה ,אמנם, בצורה יותר פוליטית ופחות לאומית ישעיהו ליבוביץ המנוח.  גם אני עד כה חשבתי שעימות זה עלול להיות הכרחי וחיוני וטראגי גם יחד, שכן הוא זה שיקבע את צביונה של מדינת ישראל בדומה למלחמת האזרחים בארצות הברית. עימות זה, גרסתי כל עניינו הבחירה האם אנחנו חברה דמוקרטית חילונית או תיאוקרטיה דתית, האם אנחנו קודם כל יהודים או ישראלים, האם אנחנו נשבעים אמונים למדינת ישראל או לרבני יהודה.  ובקיצור, הגם שישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, כאשר שני המושגים נמצאים בעימות ישיר האחד עם השני, למי יש קדימות ועדיפות.

     

    כאן יש לשוב אל גיבורנו ולעמוד על מרכזיותו של בנימין נתניהו לבשלותו של התהליך, שכן דומני שרק אישיות כגון זו של נתניהו עשויה הייתה במהלך השנים שעברו מאז תקופתו של רבין ועד למציאות הפוליטית של היום למנוע את העימות הפנימי ובמידה לא פחותה לשמש מכשיר להתלקחותו, וזאת בדומה ובשונה לבגין ושרון לפניו.  למה אני מתכוון. כאשר נתגבשה הקואליציה האחרונה, זו שזה עתה אנו חוזים בהתפוררותה, הייתה אפשרות לדמויות כיאיר לפיד וציפי לבני לעצום עין אידיאולוגית, לבלוע גלולה כזו או אחרת ולשבת בממשלה עם אורי אריאל ונפתלי בנט, ואחרים מן הגוש הימני הקיצוני, הדתי-המשיחי, ואפילו עם מספר לאומנים כאלה ואחרים. מדוע? בגלל בנימין נתניהו.  הוא שאפשר נישואים מוזרים אילו.  ובמידה רבה, לשיטתם של כולם וצרכיהם, הייתה לכך ועדיין יש לכך הצדקה תיאורתית.  אלא שבמעשה הפיטורין שנעשה היום, משמש נתניהו, בתפקיד הטראגי של קריאון.  היובריס והמוריה חוברים כאן יחדיו, והוא מצרצר את גורלו.  זה עונה לקוד אתי אחד והשני לקוד המנוגד לו, והוא אינו יכול אלא להמשיך ולהוליך לתוצאות העגומות עבורו ועבור העם שהוא מנהיג.  כי מה משמעו של גט כריתות זה, -- שיש עתיד והתנועה לעולם לא ישבו בממשלה שנתניהו עומד בראשה, דין כהן וגרושה להם.  הכל עשוי לקרות, ואיני מוכן להתחייב שזוהי אמירה מוחלטת, אבל דומני שניתן להניח שהיא תקפה.  כלומר שנתניהו למעשה הביא בפיטורין אלה להקמתן מחדש של שתי המחנות התרבותיים-חברתיים והפוליטיים בזירה הישראלית – במושגים המושאלים מהפוליטיקה האמריקאית: המחנה הדימוקרטי והמחנה השמרני. 

     

    בהצטרפו סופית למחנה הלאומי נתניהו לא רק איבד את יחודו כמי שמסוגל היה לתווך בין שני העולמות, אלא את "הסקס אפיל" שהיה לו במחנה הימין, שכן, מחנה זה ניצח, והוא אינו צריך יותר לחזר אחריו אלא להיפך.  יתרה מזו, שם יש להם כבר מנהיגים למכביר, כולם משולהבים ומגויסים, כולם מבקשים להניף את דגל הלאומיות והיהדות עוד יותר גבוה מחבריהם, ואף גבוה ממירי רגב.  ואכן, אין ספק שהמחנה הימני, ילך ויפנה כעת עוד יותר ימינה ויהפוך לימין אידיאולוגי דתי-לאומי "נקי" מבלמים ובולמי זעזועים כדוגמת ליבני, לפיד ואפילו נתניהו עצמו. ולעומתו המחנה השמאלי, יפנה כעת למרכז, אני מכל מקום מקווה לכך מאוד, ויתגבש כמכלול הכוחות הלא-ימניים הכוללים את מפלגת העבודה, יש עתיד, התנועה ומרצ, ואולי זו של כחלון.  לכאן יש להוסיף שהגם שהמפלגות הדתיות וש"ס  נוטים לחבור לימין, אין סיבה שבתנאים מסויימים הן תעדפנה להצטרף לקואליצית המרכז-שמאל, ואפילו איני פוסל את ליברמן עושה זאת רק בכדי למנוע את ראשות הממשלה מבנימין נתניהו.  

     

    השאלה כמובן האם מנהיגי המפלגות יצליחו להצמיח מנהיגות אלטרנטיבית ובמיוחד מועמד לראשות הממשלה שיהווה אלטרנטיבה הולמת לבנימין נתניהו. עד כה לא צף ועלה "המשכמו ומעלה" אך אם ישאל השואל האם יש לך מועמד מתאים אומר לו שכן, הגם שאני מודע לכך שהסיכויים שזה יקרה, או שהוא אכן ייקרא הם מזערים לנוכח הגלריה של הנפוליאונים הישראלים החדשים.  מכל מקום, לדעתי,  צריך לקרוא לעמוס עוז לעמוד בראש המחנה ולא נותר לי להאמין שאם אכן הוא ייקרא, אזי כדברי אפלטון הוא יחוש אחריות, יפשיל שרוולים ויחזור אל המערה להנהיגה.  מעולם לא נפגשתי עמו פנים אל פנים וודאי שלא שירתנו בצבא ביחד, אלא אני מכיר ומוקיר אותו מכתיבתו ויתרה מזו, מזהה את הכריזמה ואת היכולויות שלו וכמובן מזדהה עם מחויבותו לרעיונות ולעקרונות שאני רואה אותם כתמצית הרעיון הציוני. אבל אם לא הוא אזי אני משוכנע שקיים המשהו האחר, שהגם שהוא או היא עלומים היום,  מחר הם עשויים להתגלות כאדם הנכון במקום הנכון. 

     

    מכל מקום, מה שברור שבבחירות הבאות המחנות יהיו ברורים יותר והטיעונים מחודדים יותר ומתוך כך אין ספק שהבחירות בעצם מוצדקות, ואולי מוצדקות במיוחד, שכן הגיע הזמן שעם ישראל יבחר סוף סוף מה יהיה אופייה וצביונה של המדינה במאות הבאות.  מכיוון שהאפשרויות לשיתוף במלאכת המשילות הולכות ומצטמצמות, ומכיוון שהמחנות הולכים ומקצינים ומתרחקים האחד מן השני, עד כדי תחושת דיליגיטמציה של האחר, המתח אני חושש רק ילך ויגבר והרגשות יהיו אינטנסיביים במיוחד.  לא נביא אני ולא בין נביא ואני מודע למי ניתנה הנבואה, אך קשה לי שלא לחזות שמערכת הבחירות לכנסת העשרים, תהיה דרמטית ואגרסיבית במיוחד, ואולי הקשה והאכזרית מכולן עד כה, והלוואי שאתבדה. שכן, כל הצדדים יודעים שהמדובר כאן בהכל או לא כלום.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין