ביום ראשון קיבלתי את האופנוע החדש שלי מבעלי המקסים. הגעתי הביתה והוא חיכה לי זוהר בוורדדותו עם סרט נוצץ כרוך עליו ושני בלונים ורודים כמובן. כך באמצע המדרכה הוא היה שם עם בעלי לצידו מחייך מאושר על שהצליח להפתיע אותי. אמנם לא לגבי מהות ההפתעה אבל בהחלט מבחינת הטיימינג. אז מה הספקתי מאז? הרבה נסיעות בשוהם כשהנסיעה הראשונה לאימי כמובן לקבל את בירכתה.להסיע את כל האחיינים שלי ברחבי שוהם ולערוך איתם תחרות מול אופנים . שאפו גדול להם. הספקתי לנסוע להשוויץ בפני חברים קרובים וסקפטים. לערוך ביקור חולים אצל חברה בפתח תקוה דרך 471, ואתמול להרכיב את אחותי להוד השרון וחזרה למרות התנגדותה לשים קסדה אחרי מספרה ! הקרבה מדהימה בעיני .הנסיעה להוד השרון וההתנהלות בה היו כמו "מיני תל אביב" מבחינת כמות כלי הרכב והרמזורים. למדתי גם בנסיעה זאת שאם הגברים היו חושבים על כך הם היו מעודדים את נשיהם לצאת לשופינג על אופנוע. כמות הפריטים שניתן ללקט בחנויות. רק המחשבה על מה הכי כדאי שנקנה היום ולא נצטרך להשאיר בחנות, כבר חסכה לנו הרבה.. הספקתי לנסוע לספריה ולבצע אחרי חניה נפילה מגוכחת ומצחיקה בעת ירידה מהאופנוע. לאופנוע שלא זז כלל. לא קרה כלום כמובן ואני פשוט נתקפתי בהתקפת צחוק על עצמי. מזל שאף אחד לא ראה אותי כי אז כעצת חברי רון ,רוכב ותיק ,הייתי אמורה להישאר על הרצפה ללא קשר למצבי עד שיפנו אותי באמבולנס כדי שאוכל לתבוע את הביטוח. ומה באמת השגתי? התגברתי על פחד וחשש גדול מפני הרכיבה העצמאית והלא מוכרת לי.מהיציאה מאזור הנוחות שלי. מההתחייבות לעמוד במשימה בהצלחה. התמודדתי היטב עם נסיעה בתנועה כבדה ונהניתי להגיע לראש התור כל פעם מחדש. חוויתי תחושת סיפוק מיכולתי לעשות ולהתמודד עם דברים שלא עשיתי לפני שבוע. המחשבה שהינה אני מגשימה עוד מטרה מרישמת ה 100 שיש לי עטפה אותי כל העת וגרמה לי לתחושת ריחוף וסיפוק כל כך גדולה ששוב זכרתי את דברי נועה התזונאית. כשהטחול עסוק בעיבוד מידע הוא אינו יכול או צריך לעבד גם מזון. חוויתי מערכת יחסים עם אחותי שהביעה ללא מילים ,אמון מלא בי וביכולתי ,והתנהגה כאילו זה ברור שנצא לקניות עם האופנוע. זכיתי לשיחה ארוכה לשם שינוי וכנה עם בני לגבי עמדתו על הנושא. שיחות כאלה בגיל ההתבגרות לא קורות הרבה.שיחה שאיפשרה לשנינו להבהיר את עמדתנו ולא רק בנוגע לאופנוע כמובן. מה עדיין לא השגתי ואשיג? עדיין לא הרכבתי את בני בן ה 15 שטוען שאם ארכיב אותו זאת תהיה "התאבדות חברתית" מרב שזה יביך אותו. ולא הספקתי להרכיב את בעלי שהיה מאד עסוק השבוע בעבודה ובמציאת דרכים להרוויח את הכסף שהוצאנו ברכישת האופנוע. אני נותנת להם עוד מעט ימי חסד עד שאגיב באמצעים קיצוניים יותר. (בצחוק) הכי הכי מה שהרווחתי זה : "מה אכפת לי"? ב ע נ ק ! לא אכפת לי מאיך אני נראית, לא ממה חושבים עליי ולא ממי רוצה/מצדיק/חושש/סקפטי/השד יודע מה על העובדה ! לי כיף ענק !!! רכיבה על אופנוע זה תמצית "הכאן ועכשיו" לחיות את הרגע להיות 100% בחווית הנסיעה ברוח בקצב בזוית הראיה החדשה בשמחה והכיף !
אז תגשימו גם אתם לעצמכם מטרות חדשות , צאו מהקופסא/כורסא ועשו חיים! אום שנטי אום |