איך כעסתי שהעזת להתקמט את ממלמלת מילים ונאנחת במבט המזוגג הזה שלך חורקת שיניים ונותנת לי להבין כמה אני אפסי מולך וכששאלת מה קרה לעיניים שלי אמא אמרה ״הוא בטח אלרגי״ ונתנה לי סטירת הרגעה, כי אסור לבכות לידך.
ואת, פולנייה בדרכך שלך, מקפלת היטב את הכביסה ומנסה לשדר שהכל בסדר אבל אני, בעל כורחי אולי מריח את הזקנה שלך ומנסה לעצום את הנחיריים.
אני יכול לראות איך הצמחים השוטים בגינה שלך פוצעים את הבטון מבין החריצים.
במבטא אלצהיימרי כבד את אומרת שאת בסך הכל בסדר ומצפה שנאמין. |