'הישרדות' היא דוגמא מצוינת לחברה איך לא להתנהג כדי לשרוד בעולם שלנו. אין ספק, שאם נמשיך לחיות על פי ערכי אגואיזם ותחמנות, נמצא את עצמנו "מודחים" מכדור הארץ. מדריך לשורד הרוחני.

"ובמילים פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו. וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, והדבר נעשה בעורמה רבה, באופן שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו... וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים: שהאחד מנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד", (בעל הסולם, מאמר השלום).

בשבועות האחרונים מטפסת "הישרדות", סדרת הריאליטי של ערוץ 10, אל מרומי פסגת הרייטינג, ובמידה רבה גם השיח השבועי. כל המניפולציות האפשריות מגויסות בהצלחה למטרה אחת: להשאיר אותנו נטועים עמוק בכורסא, בוהים במסך, כשהמספר 10 מחליף את המספר 2 על צג הממיר. יפים ויפות מפזזים להם בנחת על חופים חלומיים בבגדים מינימאליים, תככים מסוגים שונים, מסתורין, ים כחול שלא נגמר, מתח מיני מרומז והרבה אמוציות. אלא שב"הישרדות"  גרסת הכחול לבן, בולט משהו נוסף.

בשונה מהמקור האמריקאי, מעניין לראות איך חבורת ישראלים, מרביתם צעירים שעד לא מזמן שירתו ביחידות עילית, וחונכו שם על ערכים כמו 'עזרה הדדית' ו'חברות', עוברים סדרת מצבים שמגלה את פרצופם האמיתי.

כל מי שצפה בסדרה, אינו יכול להתעלם מהאופן הישיר, לעיתים בוטה, שבו הרצון האגואיסטי לנצח את האחרים, טורף את הכול. ברגע שאחד המתמודדים חש סיכון המרחף מעל סיכויו לממש את החלום האמריקאי, הוא יעשה הכול, נו כמעט הכול, כדי לדרוך על 'חבריו', ויחייך כל הדרך אל המטרה הנכספת.

לאחרונה, כשהמשחק הגיע לשלב שבו, ההישרדות הפכה לאישית וכבר לא קבוצתית, פרצופם האמיתי של המתחרים נחשף שוב, ואמירות כגון: "כל אחד חושב איך הוא יתקדם קדימה" ו"אני רוצה לראות איך אני מתקדם באופן אישי", שזפו את המרקע. סיכם את תצוגת התכלית, הוגה הדעות החדש - "השורד הפופולארי ביותר", נועם משהו, כשהצהיר בסוף אחד הפרקים: "יותר קל להיות על אי המתים לבד, מאשר עם חברים שמנסים לאכול אותך".

המקור לפופולאריות של הסדרה ברור, אבל אם ננסה להעפיל מעל ל'פופיק של ויקה', מעוררת הסדרה שאלות קצת יותר עמוקות, כמו: מה זה אומר עלינו, ישראל מודל 2008  כחברה? או לאן נעלמו הערכים שפעם ייחדו אותנו? אהבת הזולת, תרומה לחברה, התנדבות, יושר, ועוד מילים ארכאיות, נשמעות עכשיו כל כך... רחוקות.

הישרדות כמשל  

לא יהיה מוגזם לומר ש"הישרדות" משקפת במידה רבה את החיים בישראל חורף 2008. ולאו דווקא בהקשר הבטחוני-כלכלי הברור, אלא בעיקר 'בזכות' תוכנית הריאליטי המצליחה.

כבר אמרו שאנו חיים בשתי מדינות, באחת נופלים קסאמים בקצב העליות והירידות בבורסה, ומשפחות חיות מתחת לקו העוני, ולצידה מתמוגגת מדינה אחרת, שחוגגת כמיטב האימרה 'אכול ושתה כי מחר נמות'. לתושבי המדינה האחת, כמיטב ערכי השעה, ממש לא איכפת מתושבי המדינה השניה. להיפך, נדמה כי ערכים חדשים מבית היוצר של הקפיטליזם האמריקאי מצאו להם פינה כל כך חמה בליבנו, שנדמה כי היו כאן תמיד.

"רק התחמן שורד, החזק מנצח, נצל את הזולת עד תום", וכהנה, משמשים בהצלחה בסדרת הטלויזיה של עם ישראל, אבל גם בחיי היום יום של כל אחד מאיתנו. הרדיפה אחר ממון כוח ופרסום השתלטה על לב הזירה הישראלית, והמטרה כבר מזמן מקדשת כל אמצעי. המערכות החברתיות קורסות - אז מה, החינוך (או מה שנשאר ממנו) נמצא במגמת הידרדרות מתמדת ומתמקד בהשגת ציונים במקום בהקניית ערכים - למי אכפת, הון  קונה שלטון ולהיפך - כך צריך להיות, ועוד ועוד.

את  עומק המשבר שבו אנו שקועים עד צוואר, מסמלות אולי יותר מכול ממשלות ישראל. שרים בלי תיק אבל עם תיק במשטרה, ראשי ממשלות תחת אזהרה מתמדת של ועדות חקירה/בתי משפט, שר ביטחון שהוא גם איש עסקים, ומי בכלל זוכר שפעם הדיחו כאן נשיא עקב ניצול מיני או אונס או שניהם. חוויות אלה הפכו כבר מזמן לתופעה טבעית סביב מדורת השבט הישראלית. ואכן, 'ברומא המודרנית' של המזרח התיכון: ה'הישרדות' חוגגת במלוא הדרה, והיא כבר מזמן חצתה את גבולות מסך הטלויזיה.

אפקט לוציפר

"אילו היו רק אנשים רשעים המבצעים אי שם את מעשיהם הרעים, וכל מה שצריך הוא להפרידם מאתנו ולהשמידם. אך הגבול שבין טוב לרע עובר בלבו של כל בן אנוש, ומי ירצה להרוס חלק מלבו שלו?" (אלכסנדר סולז'ניצין "ארכיפלג גולאג").

בשנת 1971 נערך במרתף הבנין לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, ניסוי מעניין ביותר. צוות חוקרים בראשות הפסיכולוג החברתי הידוע פרופ' פיליפ זימברדו, אסף קבוצה שגרתית של סטודנטים רגילים שפויים ויציבים, ללא עבר פלילי. החוקרים חילקו את הסטודנטים באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצה אחת מונו להיות "סוהרים", והקבוצה השניה "אסירים". את שתי קבוצות הסטודנטים הם הכניסו לסביבה המדמה בית כלא.

על פי התכנון המקורי שהיה אמור הניסוי להימשך שבועיים. אולם כעבור שישה ימים הוא הופסק לאחר שהגברים הצעירים, האינטליגנטים והמוסריים, שהרכיבו את קבוצת ה'סוהרים' הפכו לאכזריים וסדיסטיים, ואילו הגברים שהרכיבו את קבוצת ה'אסירים' חוו התמוטטות נפשית ורוחם נשברה.

אותו פרופ' פיליפ זימברדו עלה שוב לכותרות לפני כמה שנים, בעת שנחשפה פרשת ההתעללות של חיילים אמריקניים באסירים עיראקיים בכלא אבו גריב בארה"ב. פוליטיקאים אמריקניים ניסו לתרץ את המקרה בתואנה, שהאחראים לאירוע הם מספר 'תפוחים רקובים' שהצליחו לקלקל את השורות.

במאמר תגובה חריף בשם "אפקט לוציפר", טען פרופ' לומברדו הפוך. לא מדובר בכמה תפוחים רקובים אלא להיפך, ניתן לדמות את מצב הרוע באנושות למספר תפוחים טובים בחבית באושה. כך מוכיחים הניסויים, וכך מוכיחה גם המציאות. הוא ניסה להסביר שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

אין חדש תחת השמש

"נודע זה לחכמי הטבע אשר אפילו את התנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי כוח לתנועה, כלומר, מבלי להטיב לעצמו.

למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השולחן, הוא עושה זאת משום שנדמה לו שבהניחו ידו על השולחן, ייהנה יותר. ואם לא היה נדמה לו כך, היה עוזב את ידו על הכסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה" (בעל הסולם, מאמר השלום).

מספר עשורים קודם לכן, פרסם הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר, סדרת חיבורים קבליים לקהל הרחב. אשלג שעמד בצורה חד משמעית על טבע האדם, צפה את תוצאות הניסוי של זימברדו, וגם את סופה הקרב של רוסיה הסובייטית.

האדם מטבעו אגואיסט, הוא קבע., השאיפה להרוויח אושר, נטועה

בלב כל אחד מאיתנו, גם אם זה על חשבון האחר. כתוצאה מטבע זה, מפיג האדם הנאה כשהוא מגלה שיש לו יותר מאלה שסובבים אותו, והוא סובל כשרואה שיש לו פחות מהאחרים. אולם, ציין בעל הסולם, השאיפה להיות מעל לאחר אינה יודעת שובע, והיא עתידה להוביל אותנו אל פי שוקת שבורה. פרופ' דניאל גילברט מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד מחזק את דברי הרב אשלג בקובעו ש"הקנאה היא אחת הסיבות המרכזיות להעדר האושר בחברה המודרנית".

אולם אם התכונה האגואיסטית טבועה עמוק בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, והיא הסיבה המרכזית לתמונה העגומה של אובדן הדרך המוסרי - חינוכי והתרבותי, שמאפיין את החיים האנושיים, עולה השאלה בדבר המשך הקיום של חברה כזו בעתיד, או שאולי במוקדם או במאוחר אנו עתידים "להדיח" את עצמנו מעל פני האדמה?

אל דאגה, מרגיע אותנו בעל הסולם, יש מוצא. כבר למעלה מחמשת אלפים שנים קיים מדריך לשורד הרוחני. אבל כדי "לשרוד", עלינו ללמוד את הרציונאל העומד בבסיס החוקים המנהלים את מערכת הטבע ולממש אותם בחברה האנושית.

לטאטא את שכבות האגו

בעל הסולם היה זה שלפני שישים ושש שנים לקח את שיטתו של ראשון השורדים בהיסטוריה האנושית - אברהם, התאים אותה לזמננו ופרשׂ אותה כמשנה חברתית מקפת. הוא חילק ת משנתו לשלושה שלבים עיקריים:

1. כדי להביא לשינוי המיוחל, עלינו לגלות תחילה את הרע שבקרבנו. כלומר, לגלות עד כמה אנו רחוקים זה מזה, ולהבין שהמחשבה על עצמנו ועל תועלתנו בלבד, היא זו שמונעת מאיתנו להגיע לקיום מאושר. ההבנה שמערכת הקשרים האגואיסטית בינינו היא מקור כל הרוע, ולאחר מכן, הרגשת צער אמיתית על כך, בכוחם להתחיל להניע תהליך של שינוי.

2. בשלב הבא, המשיך והסביר אשלג, יהיה עלינו לשנות את סולם הערכים החברתי - מחברה שמקדשת את האגו, וממליכה אותו בראשה, לחברה שבה ערכים של נתינה לזולת, ואהבתו הם החשובים.

אחד האמצעים שיכול לסייע לכך הוא יצירת מערכת המתגמלת בפומבי את מי שנוהג בהתאם לערכים אלו. בדיוק כפי שהיום אנו מעניקים פרסים לאדם עבור עבור הישגיו האישיים, עלינו לעודד את התרומה לחברה כערך מרכזי,. הצורך הטבעי שטבוע בכל אחד מאיתנו להיות חלק מהחברה ולקבל ממנה חיזוקים, יעורר בנו רצון ליישם את ערכיה.

3. לאחר שהשלמנו את שני השלבים הראשונים, נבשיל כבר למימוש אחד העקרונות המרכזיים בחכמת הקבלה - עיקרון הערבות.

אנו נוכל לוותר על הדאגה הבלתי פוסקת לטובתנו האישית, רק אם יהיו אחרים שידאגו לנו באותה דרך שאנו נדאג להם. בדומה למשפחה קטנה שבה איש דואג לרעהו.

מימוש זה נראה רחוק ממבט ראשון. אולם אם נשכיל להבין את טבע האדם, ואת היותו יצור חברתי המושפע מהכלל, ואם החברה תייחס לערכים אלה חשיבות עליונה, יהיה לאדם הרבה יותר קל לבנות יחס שונה לסובבים אותו.

כשנחדש את הקשר בינינו, נקבל לכך תמיכה מחוקי הטבע, מהבורא.

התקופה שפוקדת אותנו כיום אינה פשוטה. ביכולתנו "לשרוד" אותה, אם נצליח להניח בצד את ההבדלים והאגו המפרידים בינינו, ונבחר להשתמש בשיטה שממתינה כאן עבורנו עד שנחליט להתאחד על בסיס אהבת הזולת. אם נאפשר לתכונת האהבה והדאגה לזולת, שחבויה בנו עמוק מתחת לשכבות הציניות והאגואיזם, להשתחרר, נוכל להפוך לחברה מלוכדת, בעלת מטרה וחזון שיאחדו אותה בשנית.

לצפייה בקליפ על הקשר האמיתי בינינו