| חיים בסרטיש ימים כאלה, שהם הפתעה וכיף כל הזמן? ונגמרים פתאום, כשאתה בשיא הערנות ולא מבין איך כבר נגמר? אז זה היה אחד מאותם ימים...לפני כל דבר אחר, אני קודם כך עיתונאית. בנשמה. בעיני עיתונאי הוא אדם סקרן שמתפעל מהעולם, אוהב לשמוע סיפורים טובים, ואוהב לא פחות מזה, לרוץ לספר לחבר'ה... אחרת מה הטעם. תגידו לי: 'סיפור נפלא, אבל אסור לך לספר אותו', חבל שסיפרתם. מה אני אעשה לבד עם האינפורמציה. באיזה פורום שהשתתפתי בו באינטרנט כתבתי שניים וחצי משפטים באידיש, שהספיקו למפיקה יעילה לפנות אלי, ולהציע לי לשחק בסרט. כלומר, לעשות תפקיד קטן של עובדת סוציאלית, דוברת אידיש.איזה שאלה, עניתי לה, רק תגידי מקום ושעה. היא אמרה: "מחר, בתל אביב, בין עשר לארבע אחר הצהריים". קמתי למחרת כמו שאני קמה בכל יום, מבולגנת לגמרי. חושבת באיזה ג'ינס עם איזה חולצה רואים הכי פחות מהבטן שלי, ומה לעשות בקשר לציצית ראשי, כשלפתע גמלה במוחי החלטה חכמה. זה לא קורה לעיתים קרובות, אבל זה קרה בבוקר הזה.למרות שעובדת סוציאלית לא חייבת להיראות זוהרת מדי, אמרתי, נשקיע. אין לדעת מה יהיה. בכל זאת, לשחק בסרט קולנוע, זה לא כמו ללכת עם הכלב לים. עליתי לזיכרון לעשות פן אצל אופיר אחרק, שאין עליו בפן, מניקוריסטית צבעה לי את הקצוות באדום אש. נכנסתי ל'רונצ'ה' למעלה, ליד סטימצקי, שמוכרים בה עכשיו נעליים ותיקים מדהימים. קניתי נעליים מקסימות, תיק מתוק, סיכת ראש מוזהבת לאסוף את הפן, כי עובדת סוציאלית עם כל הכבוד, צריכה לדעת את הגבולות שלה, וגם גרביים מצחיקות, שלמרות שלא רואים אותן, ולמרות שבכלל לא גרבתי אותן, עשו לי מצב רוח טוב. בקיצור, מדובר בסרט ישראלי שהוא קופרודוקציה של ישראל וצרפת. הבמאי ושני השחקנים הראשים הם הצרפתים הכי חמים בצרפת היום, לפי עוזר הבמאי השני שעשה לי אודישן...לסרט קוראים "החזקים שורדים", והוא מבוסס על רב מכר היסטרי בצרפת, שעלילתו מתרחשת בירושלים. שני זוגות – האחד צרפתי והשני ישראלי מתמודדים עם האזעקות של מלחמת המפרץ בשנת 1991. הזוג הצרפתי נפרד מעוצמת המשבר והלחץ של המלחמה, והזוג הישראלי שורד... הבמאי אוהב ספונטניות ואלתורים, אומר לי העוזר הישראלי–רוסי שלו, סטודנט שנה חמישית לתואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ולכן אין לי טקסט כתוב...העובדת הסוציאלית, שהיא אני, צריכה ללוות קשישה המגולמת על ידי שחקנית תיאטרון וותיקה (שכחתי את שמה), לעזור לפנות אותה מביתה, שהיא לא ששה להיפרד ממנו, כי כל המלחמה הזאת מזכירה לה את השואה, אותה שרדה. אז אני צריכה עכשיו לחבר כמה משפטי הרגעה לקשישה באידיש, תוך כדי שאני מלווה אותה ביציאה מהבית. התקשרתי לדודה האחרונה שנשארה לי ואשר אמורה לדעת אידיש, מחדר שההפקה הקציבה לי. ביקשתי שתתרגם לי את הטקסט שזה עתה חיברתי. משהו כמו 'יהיה בסדר, תיכף נחזור הביתה, נאכל גיהקטע הרינג.' מרוב שהשיניים של הדודה זזו בפה, לא הבנתי איך בדיוק צריך לבטא את הטקסט... האותיות יוצאות לא ברורות כשהשיניים לא יציבות. זה היה באחד החדרים שההפקה שכרה, ובו קיר גדול עליו תמונות כל שחקני הקולנוע הישראלי. עוזר הבמאי אומר, את רואה את אלה? כולם ישחקו בסרט, אבל זה סוד. לא תאמינו מי היה שם! טל פרידמן, ליאור אשכנזי, משה איבגי, חנה לסלאו, צבי סלטון, ואני. |